אמרי הצבי א· רבי צבי מאיר בר
דף נ.
[אות יח]:
מיתיבי החופר בור ברה"ר ופתחו לרה"י והחופר בורות ברה"י הסמוכה לרה"ר כגון אלו החופרים לאושין פטור וריבר"י מחייב עד שיעשה מחיצה עשרה כו'. ועיין בש"ע ח"מ (סי' ת"י ס"ט) הבונה סמוך לרה"ר רשאי לחפור לצורך היסוד אפילו לצד רה"ר ואם הוזקו בו פטור כיון שעשה ברשות ובסמ"ע (ס"ק י"ג) אפילו להרחיבו לצד רה"ר נראה דר"ל דל"מ דמותר לעשות ברשותו בתוך ד"ט סמוך לרה"ר אף דבלא לצורך בנין הוה אסור וכמ"ש בסמוך בס"ו אלא אפילו לחפור עד סוף גבולו והיינו שהרחיב קצה הבור עד שהי' עומדת פתוחה בצד הרה"ר ממש מותר עכ"ל. והש"כ (בסק"א) כתב וביש"ש כתב שהוא טעות וחייב לשלם והש"ס מיירי כשכנס החומה לתוך שלו והחפירה הוא בחלק הכניסה ע"ש שהוכיח כן ודלא כמ"ש בסמ"ע (ס"ק י"ד) וכ"כ הב"ח עכ"ל. ולא זכיתי להבין ד"ק של הש"כ דהא הסמ"ע כתב בפירוש (בס"ק י"ג וס"ק י"ד) דדוקא מיירי בחופר בתוך שלו רק שהוא סמוך לרה"ר וגם היש"ש כתב ג"כ כן וליכא פלוגתא כלל בין הסמ"ע והיש"ש:
שוב ראיתי בדרישה הביא דברי היש"ש מה שהקשה על הטור וכתב שם דבאמת גם כוונת הטור הוא ג"כ דוקא רק היכא שכנס לתוך שלו והרחיבו להבור עד סמוך לרה"ר ממש יעו"ש וכתב ג"כ שם דאפילו אם נפרש דברי הטור דמותר לחפור אפילו בתוך הרה"ר ממש כל שהוא לצורך בנין שרי ואם הזיק פטור והא דקתני בב"מ (קי"ח) כל המקלקלין אע"פ שעשה ברשות אם הזיקו חייבים לשלם צרכינן לומר דס"ל להטור דלאו כללא הוא אכל דבר יעוש"ה. ועיין בט"ז שם שהביא דברי הסמ"ע הנ"ל בס"ק י"ד וכ' וז"ל במ"ש הסמ"ע בשם הרי"ף לחלק בזה קשה ממשנה פ' הגוזל בתרא כו' אלא דק"ל ממה דאוקמינן בפרק בתרא דב"מ הך מתני' דלהוצאת זבלים לר"ה דחייב בהיזק דלא כר' יהודה דאמר בנר חנוכה שהזיק דפטור אלמא דס"ל לת"ק דחייב ומ"ש זה מחופר סמוך לר"ה דכאן דהא בנר חנוכה הוא עושה ברשותו ואינו אלא לפי שעה ואפ"ה חייב לרבנן וצ"ע עכ"ל. ולעד"נ דהא דבנר חנוכה מחייבי רבנן הוא ג"כ דוקא היכא דהניח הנר מבחוץ לרשותו כגון שלא הניח כלום מרשותו לצד הרה"ר ובכה"ג הוא דמחייבי רבנן אבל אם הכניס כותל ביתו מבפנים לרשותו והרחיק מעט מרה"ר דאז המקום שאצל ביתו והוא סמוך לרה"ר הוא שלו בכה"ג שפיר נוכל לומר דפטרי רבנן ג"כ ומשום דבשלו הוא עושה ואין קבוע לדורות רק לזמן מועט:
ומצאתי ראיה לדברי מדברי הרשב"א ז"ל מובא ג"כ בשמ"ק סו"פ הכונס על הא דר"י אומר בנר חנוכה פטור וז"ל בד"ה רי"א בנ"ת פטור מפני שהוא ברשות כלומר ברשות דמצוה וכדאמרינן בפרק המניח על פתח ביתו משום פרסומי ניסא ומיהו לאו כל מוציא ברשות מצוה פטור שאלו עשה סוכתו סוכה דמצאה על פתח ביתו מבחוץ והוזקו בו חייב כדאיתא בירושלמי כגון אלו שעושין סוכות בפתחי חנויותיהן בחג מפני שהוא רשות ובא אחר והוזק בו חייב אלא כי קאמר ר"י בנ"ח שהוא מצוה להניחה על פתח ביתו משום פרסומי מצוה הרשב"א ז"ל עכ"ל. והנה הא דעושין סוכות ע"כ מיירי שעושין על הרה"ר ממש דאל"כ רק שהוא על מקומו הסמוך לביתו וכגון שהכניס כותל ביתו והרחיק מצד הרה"ר הכי יהי' אסור לו לבנות ביתו שם הלא הוא מקום שלו ואם יבנה שם ביתו והוזק בו אחר הכי יתחייב בעה"ב לשלם בודאי דזה אינו וע"כ הוה הפי' שבנה סוכתו על מקום הרבים ממש ובכה"ג בנר חנוכה סובר ר"י דפטור ובזה הוא דפליגי רבנן ומחייבי אבל אם באמת הניח הנר חנוכה על מקום שלו הסמוך לרה"ר וכגון שהרחיק כותל ביתו מן הרה"ר והכניסו לתוך שלו ואח"כ הניח שם הנר חנוכה אצל ביתו מבחוץ פשיטא דגם רבנן פטרי וא"כ ל"ק כלל קושית הט"ז ז"ל:
[יט] שם ע"א ת"ר מעשה בבתו של חנינא חופר שיחין שנפלה לבור גדול כו' אלא כך אמרתי דבר שאותו צדיק מצטער בו יכשל בו זרעו ובתוס' ד"ה דבר בירושלמי שקלים פ"ה מלאך בדמות ר' חנינא נזדמן לה עכ"ל:
ונלע"ד הכוונה בזה בהקדם מ"ש בשמ"ק כאן בד"ה יכשל וז"ל ולר' נראה לפרש אמרתי כלומר השמעתי דבר זה לפני הקב"ה והם דבר שנצטער וכו' והסכים הקב"ה לדברי שכן דרכו של הקב"ה שמסכים לסברת הצדיקים שבדור וכשמת בנו בצמא כבר מת ר' חנינא וכן מצינו בחגיגה שלא היו אומרים דבר במתיבתא דרקיע בשם ר"מ מפני שלמד מאחר עד שאמר רבה בר שילא לאליהו ומאי איכפת ליה ר"מ אגוז מצא בירר את האוכל וזרק את הפסולת והסכים הקב"ה לדעתו ואמרו מכאן ואילך דיבר בשם ר"מ עכ"ל:
ונראה לענ"ד להבין דבריו הקדושים ז"ל עפ"י מה ששמעתי בילדותי מפי צדיק אלופי המאוה"ג מו"ה זאב דוב ז"ל שאמר בשם הגאון מוהרשנ"ז זצ"ל מווילאשנע על הא דקאמר הש"ס במסכת ב"ב (דף ע"ה ע"א) ע"פ ושמתי כדכוד שמשותיך ארשב"ל פליגי תרי מלאכי ברקיעא גבריאל ומיכאל ואמרי לה תרי אמוראי במערבא ומאן אינון יהודה וחזקיה בני ר"ח ח"א שהם וחד אמר ישפה א"ל הקב"ה ליהוי כדין וכדין ופירשב"ם בד"ה כדין וכדין כדברי זה וכדברי זה והיינו כדכוד משהם וישפה תיבנה ואע"פ שמקרא זה קדם לבני ר' חייא טובא י"ל שכך נתנבא ישעיה שכדברי כל המפרשים עתידה להבנות עכ"ל. והגאון הנ"ל אמר שבאמת לא פליגי הני תרי לשונות דהא דאמרי דמלאכי ברקיעא איפלגו בה והאי דאמרי דאמוראי במערבא איפלגו בה הכל הולך על כוונה אחת דבאמת עיקר פלוגתא היה בין אמוראי דמערבא יהודה וחזקיה בני ר"ח ומכח דבורם היה אז נעשה התעוררות גדול למעלה ומדברי קדשם התעוררו המלאכים מיכאל וגבריאל ואמרו ג"כ כן ואמר הקב"ה ליהוי כדין וכדין. והוה הפי' בגמ' פליגי תרי מלאכי ברקיעא גבריאל ומיכאל משום דואמרי לה תרי אמוראי במערבא כו' עכ"ד הקדושים ששמעתי ודפח"ח. ולעד"נ להסביר עוד יותר כי מדיבור קודש נתהוה מלאך קדוש כמו מכל מצוה נברא מלאך כמו כן מדיבור קודש נברא מלאך חדש ורק הואיל שדיבור קודש הזה היה לטובת ישראל התעוררו מלאכי רחמים אלו ג"כ ללמד זכות על ישראל חד אמר שהם וח"א ישפה ואמר להו הקב"ה ליהוי כדין וכדין והיינו שהקב"ה א"ל למלאכי רחמים אלו להוי כדין וכדין והיינו שהם יהיו מתעסקים בזה. ונוכל להבין עפ"ז דברי הרשב"ם ז"ל הנ"ל שכתב ואעפ"י שמקרא זה קדם לבני ר"ח טובא י"ל שכך נתנבא ישעיה שכדברי כל המפרשים עתידה להבנות וכוונתו הוא דמכח מה שלמדו האמוראים הפי' הכתוב הוא דנתעורר למעלה התעוררות גדול והתעוררו המלאכים הקדושים ללמד זכות על ישראל ונתקיים הנבואה כדין וכדין וי"ל בזה עוד. ולעד"נ דנוכל לומר דהנבואה היה סתם ושמתי כדכוד שמשותיך ואולי הוא ג"כ השם של האבן טוב רק שלשון כדכוד סובל ג"כ הפי' כדין וכדין וכשאמרו בני ר"ח חד אמר שהם וחד אמר ישפה ונתעוררו ג"כ מלאכי מעלה ואז אמר הקב"ה להוי כדין וכדין ונכלל זה בלשון הנביא שאמר ושמתי כדכוד כו' וי"ל בזה עוד: והנה עפ"י דברי הגאון מוהרש"ז ז"ל הנ"ל אמרתי בילדותי בהא דאיתא במסכת מגילה (דף י"ב ע"ב) ע"פ והקרוב אליו כרשנא שתר אדמתא תרשיש א"ר לוי כל פסוק זה על שם קרבנות כרשנא אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע כלום הקריבו לפניך כרים בני שנה כדרך שהקריבו ישראל לפניך שתר כלום הקריבו לפניך שתי תורין כו' ואילו בתרגום על המגלה על פסוק זה איתא הגירסא דישראל אמרו כן בתפלה רבש"ע כלום הקריבו הם לפניך כו' עיי"ש ולפי דברי הרב ז"ל א"ש דשתי הנוסחאות אמיתים דתחלה אמרו ישראל כן בתפלה כלום הקריבו הם לפניך כל הקרבנות הנ"ל ומכח זה התפלה נתעוררו מלאכי מעלה והזכירו ג"כ לפני הקב"ה כן:
ומעתה עפ"י האמור שפיר נוכל לומר דלא פליגי הש"ס דילן עם הירושלמי דשניהם אמתים דתחילה הי' התפלה של ר"ח וכפי' השמ"ק אמרתי דבר שאותו צדיק מצטער בו כו' הכוונה שר"ח אמר דבר זה בתפלה לפני הקב"ה ומתפלה זו נברא מלאך ואותו מלאך הוציאה מן הבור והיה המלאך בדמות רחב"ד הואיל שבתפלתו נברא:
[כ] שם ע"ב היו פחותין מעשרה ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור כו' כתב בשמ"ק בד"ה היה וז"ל וי"א שאם מת משלם מיהו בכדי דמי היזק המשוער בב"ד ולא יראה לי כן עכ"ל בשם הרב המאירי ז"ל והר' יונתן כתב וז"ל היו פחותין מעשרה טפחים אם מת בו פטור כלומר שנשבר רגלו ומת ממנו פעור מלשלם את כולו אבל משלם לו כדי הזיקו שהוזק בו שנשברה רגלו אם לא היה מח דלגמרי לא מצינן למיפטר כו' יעו"ש: ולכאורה דברי הרב המאירי ז"ל אינם מובנים כלל דמדוע יפטור עכ"פ מכדי הזיקו ובש"ע אינו מובא כלל דין זה ומלשון הרמב"ם אינו הכרח כלל וצ"ע כעת. ועיין לקמן בפירקין [אוכ"ג] מ"ש שם בזה: