אור ברסלב

אמרי הצבי א· רבי צבי מאיר בר

דף כד.

דף כג.

[אות יט]:

איבעיא להו שלשה ימים דקתני ליעודי תורא או ליעודי גברא למאי נ"מ דאתו תלתא כתי סהדי בחד יומא אי אמרת ליעודי תורא מייעד וא"א ליעודי גברא לא מייעד מימר אמר השתא הוא דקמסהדי בי ועיין ברש"י שם וכל הסוגיא ולקמן (דף מ"א ע"א) ע"ש:

א והנה לכאורה י"ל בהא דקאמר הש"ס א"א ליעודי גברא לא מייעד מימר אמר השתא הוא דקמסהדי בי והיינו דלא מהני אם אסהידו ביה כל הנגיחות כאחד אף שהנגיחות היה בשלשה ימים זה אחר זה אם הפי' הוא דלא נעשה מיד מועד אבל לאחר עבור ג' ימים משעה שהעידו לפניו היל"ל דשפיר נעשה אז מועד דמה לי אם היו העדים מעידין בשלשה ימים זא"ז דהיה נעשה מועד ומה לי אם העידו כל השלשה כתות ביום אחד ובבת אחת והיל"ל דכל שעבר אח"כ ג"י משעה שהעידו כל הג' כתות בב"ד נעשה אז מועד אף אם נימא ליעודי גברא או דילמא דכל שהעידו כל הג' כתות ביום אחד תו לא נעשה מועד לעולם ע"י נגיחות הללו ואפילו שעבר אח"כ ג"י והטעם דגזה"כ הוא דבעינן דוקא שהעדים יעידו בו בג"י ולא בב"א ומכח הסברא הי"ל לומר דאפילו אם נימא ליעודי גברא היינו לענין זה דלא נעשה מועד מיד אבל לאחר ג"י להגדת עדות בב"ד שפיר נעשה מועד ולכאורה י"ל בזה. והנה מהא דקבעי הש"ס למיפשט מהאי ברייתא אין השור נעשה מועד עד שיעידו בו בפני הבעלים ובפני הב"ד כו' א"א ליעודי תורא שפיר אא"א ליעודי גברא לימרו הנך קמאי אנן מי הוה ידעינן דבתר ג"י אתו הני ומייעדי ליה ופירש"י אא"א ליעודי גברא בעינן ג"י ועל כל נגיחה ונגיחה צריך להעיד ביומיה ולא משכחת לה דמשוו ליה מועד אלא בג"י לימרו הנך קמאי כו' עכ"ל ואם נימא דגם ליעודי גברא אם העידו כולם ביום אחד דלא נעשה מועד היינו דוקא דלא נעשה מועד מיד אבל לאחר עבור ג"י נעשה מועד א"כ משכחת לה שפיר שהעידו כל הג' כתות בב"א ומהני העדות להיות נעשה מועד אחר עבור ג"י אע"כ דאם אמרינן ליעודי גברא בעינן דוקא שיעידו השלשה כתות בזא"ז ובשלשה ימים:

עוד י"ל דבמתני' קתני איזהו תם ואיזהו מועד מועד כל שהעידו בו ג"י והנה אם נימא ליעודי תורא הא דקתני שהעידו בו ג"י הוה הפי' שהנגיחות היו בשלשה ימים אבל הגדת העדים בב"ד אפילו אם הוא ביום אחד ג"כ מהני ונעשה מועד ואם אמרינן ליעודי גברא בעינן דוקא שיעידו העדים בשלשה ימים וא"כ הא דקתני מועד כל שהעידו בו ג"י הוה הפי' שהעידו שהעדאת העדים בב"ד יהיה ג"י דוקא וא"כ י"ל דאפילו אם שלש נגיחות היו כולם ביום אחד ורק העדאת העדים היה בג"י ג"כ נעשה מועד דעיקר תליא בהעדאת העדים בב"ד דהיינו שיהיה נודע לבעלים דתורא נגחנא אית ליה ויהיה נודע לו זה בג"י דוקא א"כ י"ל בהא דקאמר הש"ס למאי נ"מ דאתו תלתא כתי סהדי בחד יומא א"א ליעודי תורא מייעד וא"א ליעודי גברא לא מייעד כו' הי"ל להש"ס לומר ג"כ הנ"מ להיפוך כגון דג' כתי עדים העידו בג"י ושנגח כל הג' נגיחות ביום אחד דא"א ליעודי גברא מייעד וא"א ליעודי תורא לא מייעד וע"כ צ"ל דאף אם נימא ליעודי גברא מודה דבעינן ג"כ ליעודי תורא ובעינן תרווייהו ליעודי תורא וגברא. וראיה לזה מהא דקתני בברייתא אמר ר"מ ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כ"ש א"ל זבה תוכיח כו' ואם נימא ליעודי גברא לא בעינן ליעודי תורא ואפילו אם נגח ביום אחד ג"פ כל שהעדאת העדים היה בג"י ג"כ נעשה מועד א"כ לא שייך לומר הלשון ריחק נגיחותיו וקירב נגיחותיו וע"כ דאם נימא ליעודי גברא מודה דאמרינן ג"כ ליעודי תורא:

ב והנה הרמב"ם ז"ל בפכ"א מהל' עדות ה"ח וז"ל שלש כיתי עדים שנתקיים בעדותן ששור. זה מועד ונמצאת כת ראשונה ושניה זוממין כולן פטורין נמצאו שלשתן זוממין כולן חייבין לשלם הנזק שאעפ"י שהוא תם משלם ח"נ בד"א כשהיו כולן רומזין זה את זה או שבאו רצופין או שהיו מכירין בעל השור ולא הכירו השור אבל אם אין שם אחת מאילו הרי כת ראשונה ושניה פטורין שהרי הן אומרין לא באנו אלא לחייבו ח"נ ולא ידענו שתבא כת אחרת ויעשה מועד עכ"ל ועי' בכ"מ שמבאר הסוגיא ודברי הרמב"ם לפי הסוגיא. וכתב הלח"מ הרי כת ראשונה ושניה פטורין כו' קשה דהא מספקא לן בפרק כיצד אי שלשה ימים הוי ליעודי תורא או ליעודי גברא ונ"מ היכא דאתו ג' כיתי סהדי בחד יומא דאי ליעודי תורא מחייב ואי ליעודי גברא לא מחייב עד דליעדיה תלתא כיתי בג"י ואסיקנא בתיקו וכ"כ רבינו בפ"ו מהל' נ"מ ה"ז ספק אם הועד וכו' ואמרו שם על ברייתא זו שהזכיר כאן רבינו וליעודי תורא מי ניחא ולימרי הנך בתראי אנן מנא ידעינן דכל דקאי בב"ד לאסהודי בתורא קא אתו כלומר דמקמאי ודאי ליכא פירכא דמדהמתינו עד נגיחה ג' להעיד ודאי דבאו להעידו כדפי' שם התוס' ורש"י ז"ל פי' בדרך אחרת לפי שיטתו [והיינו דקמאי ודאי ליעודי נתכוונו שהרי יודעים שאין על ניזק השלישי לתבוע נגיחות ראשונות אלא כדי לייעדו ולחיבו נ"ש כו' ע"ש ברש"י ד"ה וליעודי תורא מי ניחא] אבל בתראי אמאי מחייבי וא"כ אם באו ג' כתות ביום אחד ודאי דהוה הדבר בהיפוך ממאי דכתב רבינו כאן דהאחרונים חייבים והכת הראשונה פטורה אא"כ היו רומזין זה לזה או באו רצופים או שהיו מכירין בעל השור וכו' וא"כ כיון דהדבר הוי בהיפוך היכא שבאו ג' כתות ביום אחר הי"ל לרבינו לבאר כן ואע"פ דאז הראשונים לא היו חייבים אלא מספק דמסיק הבעיא בתיקו כדכתיבנא מ"מ נ"מ טובא בין הראשונים לאחרונים דאחרונים ודאי דפטורים בלי שום ספק אבל הראשונים דהיינו כת ראשונה ושניה חייבים מספיקא דג"מ ונ"מ דאי תפס לא מפקינן לדעת רבינו דסובר דכל תיקו דממונא אי תפס לא מפקינן אבל אחרונים לית בהו ספיקא כלל ואפילו תפס מינייהו מפקינן דלא היה לו לרבינו לסתום הדברים כיון דבאו מבוארים בסוגיית הגמ' ודעתי שדעת רבינו כדעת התוס' דגרסו אלא ולא כדברי רש"י דלרש"י איפשיטא בעיין ולדברי התוס' לא איפשיטא יעוש"ה עכ"ל: והנה מ"ש הלח"מ בסוף דבריו דדעת רבינו הוא כתוס' היינו לחזק הקושיא הנ"ל דהוה איבעיא דלא איפשטא וא"כ סובר דמהני תפיסה וי"ל בזה ותורף קושייתו של הלח"מ הנ"ל לא אוכל להבין כלל כי המעיין היטב בהסוגיא ובראשונים יראה שדבריו הקדושים אינם מובנים כלל והוא דתמצית הסוגיא כך הוא דהיכא דבאו כל הג' כיתות ביום אחד דאם אמרינן ליעודי תורא לבד אתו חייבין כולם לשלם אם נמצאו זוממין ומשכחת לה שבאו כולם כאחד ולמ"ד ליעודי גברא דלא מהני אם באו כל הג' כתות ביום אחד אם לא דקא מרמזי רמוזי או כדמשני הש"ס שבאו רצופים או שאין מכירין השור ולפי מסקנא זו גם אם נימא ליעודי תורא לבד ג"כ בעינן דוקא בכה"ג דאל"כ לימרי הני בתראי אנן מנא ידעינן דכל דקאי ב"ד לאסהודי אתו וכדפריך ר"כ וכמבואר בסוגיא וא"כ בין אם איפשטא האיבעיא דלא באו רק ליעודי תורא ובין אם נימא דבעינן ליעודי גברא ג"כ לא משכחת לה שיהיו כולם כעדות אחת להזמה אלא בכה"ג שבאו רצופים או באינך גווני דמשני הש"ס. וכל זה הוא לפי מסקנת הש"ס אבל לפום ההו"א הוה סברת הש"ס דליעודי תורא בלחוד שפיר משכחת לה שבאו כולם ביום אחד ורק אי אמרינן ליעודי גברא לא משכחת לה כלל להאי דינא דברייתא שיהיו כל הג' כתות עדות אחת להזמה ורק שהיה קשה ליה לרב כהנא דאף אם נימא ליעודי תורא ג"כ קשה דלימרי הנך בתראי אנן מנא ידעינן דכל דקאי בב"ד לאסהודי בתורא אתו אנן לחיובי גברא פ"נ אתינן ומכח קושיא זו משני הש"ס דקמרמזי רמוזי ואינך תירוצי. ולשיטת רש"י ז"ל איפשטא האיבעיא דאמרינן רק ליעודי תורא משום דלא גרס אלא וא"כ קאי הני תירוצי דמשני הש"ס רק אי אמרינן ליעודי תורא ואז משכחת לה שכל הג' כיתי עדים יהיו עדות אחת להזמה ובכה"ג דקא מרמזי רמוזי או שבאו רצופין או שאין מכירין השור וא"כ ניחא ברייתא הנ"ל אי אמרינן ליעודי תורא אבל אם נימא ליעודי גברא קשה להאי ברייתא וא"כ איפשטא האיבעיא הנ"ל דאמרינן רק ליעודי תורא ולא ליעודי גברא. ולשיטת התוס' דגרסינן אלא הוה הפי' דבין אם נימא ליעודי תורא בלבד או אם נימא גם ליעודי גברא א"ש הברייתא ואמרינן דמיירי הברייתא דקא מרמזי רמוזי או שבאו רצופין וא"כ אכתי הוה איבעיא דלא איפשטא. והרמב"ם דסובר דלא איפשטא האיבעיא דפוסק בפ"ו מהל' נזקי ממון דאם באו כל הג' כתות ביום אחד הוה ספק אם נעשה מועד ע"ש והכא פוסק הרמב"ם דכל הג' כתות הוה עדות אחת להזמה והנ"מ כשבאו רצופין או דקא מרמזי רמוזי או שאין מכירין השור דאז בודאי ליעודי תורא אתו והיינו ע"כ דוקא בג"י זא"ז דאם באו ביום אחד כולם הוה ספיקא דדינא אם נעשה מועד בזה דאם נימא ליעודי גברא לא מהני כשבאו כולם להעיד ביום אחד ורק דמיירי שבאו הג' כתות בג"י ואפ"ה שייך לומר דמרמזי רמוזי או שבאו רצופין וכגון שכת הראשונה העידו ביום אחד וכת שניה ביום ב' וכת שלישית באו להעיד ביום ג' וקא מרמזי להו השני כיתות הראשונים להכת שלישית שיעידו או שבאו אח"כ כת הראשונה ושניה רצופין עם הכת שלישית דאז לא מצו שתי כתות הראשונים לומר לחייבו ח"נ אתו מדחזינן שבאו אח"כ עוד הפעם לב"ד רצופין עם הכת השלישית אף שכבר העידו הם בימים הקודמים וע"כ דליעודי תורא אתו ואם היינו אומרים דרק ליעודי תורא אתו ולא ליעודי גברא היו כולם נחשבין לעדות אחת להזמה אף כי באו כולם ביום אחד להעיד אם היה מרמזי רמוזי או שהיו באין רצופין ורק הואיל דמספקא לן דדילמא ליעודי גברא נמי אתו ומש"ה בעינן דוקא שיעידו כולם בג"י זא"ז ורק ביום השלישי יבאו ג"כ העדים ראשונים לב"ד או שירמזו להם וכמש"ל. וזה שפסק הרמב"ם בפכ"א מהל' עדות ה"ח ג' כתי עדים שנתקיים בעדותן ששור זה מועד ונמצאת כו' נמצאו שלשתן זוממין כולן חייבין לשלם הנזק כו' בד"א כשהיו כולן רומזין זא"ז או שבאו רצופין או שהיו מכירין בעל השור ולא הכירו השור עכ"ל והטעם הוא כמ"ש משום דכן הוא מסקנת הש"ס והיינו דבעינן דוקא שבאו בג"י וסמך הרמב"ם א"ע על הא דכתב בפירוש כן בפ"ו מהל' נזקי ממון ע"ש אבל אם אין שם אחת מאלו השלשה דהיינו שלא היו מרמזי רמוזי ולא באו רצופין ומכירין השור ובאו אלו הג' כתות בג"י ומכ"ש ביום אחד אין מצטרפין כלל להזמה ומשום דיכולין הכתות הראשונים לומר מי ידעינן דאתו הני בתראי אחר ג"י ומייעדי ליה ואם. באו כולם כאחד ביום אחד א"כ היינו שבאו רצופין וכבר כתב לדינו לעיל בהלכה זו והרמב"ם איירי עתה בחסר כל השלשה הללו דהיינו שלא באו רצופין ולא רמזו להדדי ומכירין להשור וא"כ יכולין לומר הראשונים אנן לחייבו פלגא נזקא קא אתינן וא"כ לא מצטרפין כלל להזמה. וז"ש הרמב"ם אבל אם אין שום אחת מאלו הרי כת הראשונה ושניה פטורין שהרי הן אומרים לא באנו אלא לחייבו ח"נ ולא ידענו שתבא כת אחרת ויעשה מועד ומכ"ש דהכת השלישית פטורה דהם בודאי יכולין לומר שלא ידעו מעדות הראשונים כלל. וזה הוא להלכה אפילו אם נימא ליעודי תורא בלחוד אתו וא"כ אין שום מקום והתחלה לקושית הלח"מ הנ"ל ודוק היטב בכל הסוגיא ותמצא כדברי:

ג ועוד נלע"ד בהא דקאמר הש"ס אלא א"א ליעודי גברא לימרו הנך קמאי אנן מי הוה ידעינן דבתר ג' יומי אתו הני ומייעדי ליה וכן בהא דפריך רב כהנא וליעודי תורא מי ניחא ולימרו הנך בתראי אנן מנא ידעינן דכל דקאי בי דינא לאסהודי בתורא קאתו אנן לחיובי גברא פ"נ אתינן כו' אשר לכאורה לפי הנראה כשמקשה הש"ס דלימרו הנך קמאי אנן מי הוה ידעינן דבתר ג"י אתו הני ומייעד ליה דהקושיא הוא רק על עדי קמאי אבל על הכת השלישית לא פריך ורק דהכת השלישית הן יחייבו לשלם חלקם וכן כי פריך רב כהנא וליעודי תורא מי ניחא ולימרו הנך בתראי אנן מנא ידעינן דכל דקאי ב"ד לאסהודי בתורא קאתו כו' דיהיה הפי' דבתראי הוא דליפטרו אבל קמאי מיחייבי לשלם כן היה נראה לכאורה. אבל לעד"נ דכי קא פריך הש"ס דלימרו הנך קמאי כו' הוה הפי' דהואיל דקמאי יכולין לפטור את עצמן א"כ ממילא גם בתראי יהיו פטורין וכן כי פריך הש"ס וליעודי תורא מי ניחא ולימרו הנך בתראי אנן מנא ידעינן כו' ג"כ הוה הפירוש כן דהואיל דבתראי פטורין א"כ גם קמאי פטורין ג"כ מלשלם. והטעם בזה דהואיל דהני ג' כתות הן עדות אחת להזמה א"כ אם הוזמו כת אחת אין אותה הכת שהוזמו צריכין לשלם כלל דהא אין העדים נעשים זוממין עד שיזומו כולן וכדאיתא במסכת מכות (דף ה ע"ב) במתני' דאם הם שלשה עדים בעינן דוקא שיזומו כולם וכ"פ הרמב"ם בפ"כ מהל' עדות ה"ג והשתא מה התם שהעדות מתקיימת בשנים ואפ"ה אין נעשין זוממין עד שיזומו כולן מכ"ש היכא דכל הג' כתות הן הכל עדות אחת ובלא כת אחת מהן לא נגמר העדות כלל דפשיטא דאין נעשין זוממין עד שיזומו כולן דהיינו כל הג' כתות ואם לא הוזמו רק שתי כתות וכת אחת מהן לא הוזמו ואפילו אם כת שלישית ג"כ הוזם רק אחד מהכת שלישית לא הוזם אינן נעשין זוממין כלל וא"כ הכא אם לא הוזמו רק שתי כתות הראשונים וכת בתראי לא הוזמו או להיפוך בודאי דאינן נעשין זוממין הואיל דכל הג' כתות הללו הם עדות אחת להזמה דכל הג' כתות הללו מעידין להיות השור מועד ועפ"י עדות כל השלש כתות הוא דנעשה מועד וא"כ אם כת אחת מהג' כתות הללו יכולין לפטור א"ע מלעשות בהם דין הזמה א"כ גם השתי כתות האחרים ג"כ פטורין מלשלם ולא נוכל לעשות בהם דין הזמה כלל דאם אינו מתקיים ההזמה בכל העדות לא מתקיימה ההזמה כלל אפילו בהעדים האחרים וא"כ תו הוה הפי' כאן בהא דפריך הש"ס אא"א ליעודי גברא לימרו הנך קמאי אנן מי הוה ידעינן דבתר ג"י אתו הני ומייעדי ליה וא"כ אף כשהוזמו כל הג' כתות יכולין השתי כתות הראשונים לפטור עצמן מדין הזמה וא"כ ממילא גם הכת שלישית שאינן יכולין לפטור עצמן מדין הזמה מ"מ הם ג"כ פטורים מלשלם על מה שהוזמו הואיל דכל הג' כתות הם עדות אחת להזמה א"כ לא חלה דין הזמה רק עד שיזומו כולן דהיינו שיהיו כולן צריכין לשלם והוה הדין דגם הכת שלישית אינן צריכין לשלם רק ח"נ מה שרצו לחייב לבעל השור אבל על מה שהשור נעשה עתה מועד ואינו שוה כ"כ אינן צריכין לשלם וכן נמי בהא דפריך רב כהנא וליעודי תורא מי ניחא ולימרו הנך בתראי אנן מנא ידעינן דכל דקאי בב"ד לאסהודי בתורא קאתי אנן לחיובא גברא פ"נ אתינן הוה ג"כ הפי' כן דהואיל דהכת שלישית יכולין לפטור א"ע מדין הזמה ממילא גם שתי כתות הראשונים פטורין ולא נוכל למיעבד בהו דין הזמה כלל וז"ב לענ"ד בפי' הסוגיא ומרש"י ותוס' אין סתירה לזה כנראה למעיין היטב בדבריהם:

ומעתה לפי"ז מובן שפיר פסקו של הרמב"ם ז"ל הנ"ל דכן סובב והולך דינו של הרמב"ם ז"ל במ"ש ג' כיתי עדים שנתקיים בעדותן ששור זה מועד ונמצאת כת ראשונה ושניה זוממין כולן פטורין והוא כלשון הברייתא שם ופירש"י שם פטורין מתשלומי נגיחה שלישית ואעפ"י שהן היו גורמין לו לשלם עליה נ"ש פטורין שאין העדים משלמין ממון עד שיזומו כולן עכ"ל והוא כמ"ש. וכתב הרמב"ם עוד נמצאו שלשתן זוממין כולן חייבין לשלם הנזק אעפ"י שהוא תם משלם ח"נ בד"א כשהיו כולן רומזין זה את זה או שבאו רצופין או שהיו מכירין בעל השור ולא הכירו השור אבל אם אין שם אחת מאלו הרי כת ראשונה ושניה פטורין שהרי הן אומרים לא באנו אלא לחייבו ח"נ ולא ידענו שתבא כת אחרת ויעשה מועד עכ"ל. והיינו הואיל דאלו השתי כתות הראשונים יכולין לפטור א"ע מכח טענה זו דלא ידעו שתבא השלישית וכדאמר רב כהנא וליעודי תורא מי ניחא כו' וא"כ הואיל דהשתי כתות הללו פטורין ממילא גם הכת שלישית פטורין משום דהוה כאלו לא הוזמו כולן ולא מתקיימה הזמה עד שהוזמו כל העדות דהיינו כל הג' כתות ושיתחייבו כולן לשלם וכל ששתי כתות יכולין לפטור א"ע מלשלם ממילא גס הכת שלישית פטורים ולא עבדינן בהו דין הזמה כלל וא"כ הוא אפילו למ"ד ליעודי תורא ג"כ הדין כן דבעינן דוקא שיעידו כל הג' כתות כאחד או דמרמזי רמוזי או שהיו מכירין בעל השור וכל דליכא כל הני ג' תנאים לא משכחת בהו דין הזמה כלל ואם באו השלשה כתות ביום אחד והוזמו אח"כ דאם נימא ליעודי תורא נעשה מועד וצריכין הם לשלם מה שרצו להפסיד לבעל השור ולמ"ד ליעודי גברא לא נעשה מועד בכה"ג היכא דהעידו כולם ביום אחד וא"כ לדידן דמספקא לן אי ליעודי תורא או ליעודי גברא הוה הדין היכא דבאו כולם ביום אחד לא נעשה השור מועד וא"כ כשהוזמו כל הג' כתות הללו א"צ לשלם כלל וכל הג' כתות פטורין מלשלם דהא אין השור נעשה מועד דדילמא הוה הדין דליעודי גברא ובעינן דוקא בג"י וא"כ אין הב"ד מחייבין אותו לשלם נ"ש אם הזיק אח"כ. ואולי גם שיתפוס הניזק לא מהני הואיל דהוה ספק אם נעשה מועד וליכא גמר דין ואפילו אם נימא דמהני תפיסה מה שיתפוס הניזק הרביעי דהיינו אם יתפוס נ"ש מ"מ העדים הניזומין לא יהיו צריכין לשלם על מה שהוזמו דהא האחרונים לא יהיו צריכים לשלם משום דיכולים לומר אנן מנא ידעינן דכל דקאי בבי דינא לאסהודי בתורא קאתי אנן לחיובא גברא פלגא נזקא קאתינא וכקושית רב כהנא וא"כ האחרונים פטורים מלשלם מה שהוזמו וא"כ העדים הראשונים פטורים דהא הואיל דלא הוזמו כולם דהיינו שא"צ העדים אחרונים לשלם א"כ תו גם העדים הראשונים פטורים הואיל דהם עדות אחת להזמה וא"כ אין העדים נעשים זוממין עד שיזומו כולן שיהיו כולם צריכין לשלם וכמש"ל. וא"כ ל"ק כלל קושית הלח"מ שהיה לו להרמב"ם לבאר הדין היכא דהעידו השלש כתות ביום אחד והוזמו דהעדים אחרונים פטורים והראשונים חייבין והיינו שאם יתפוס המזיק בעל השור מעדים הראשונים והאמצעים שיהני התפיסה דהא הרמב"ם פוסק דמהני תפיסה בספיקא דדינא ולפמ"ש גם לשיטת הרמב"ם הוה הדין דלא מהני כלל תפיסה אם תפס בעל השור מעדים הראשונים ואמצעים דהואיל דעדים אחרונים פטורים ולא מהני בהו תפיסה גם בראשונים לא מהני תפיסה כלל וא"כ לא משכחת לה כלל שיחייבו כל הג' כתות בדיני הזמה אא"כ דקא מרמזי רמוזי או שבאו רצופין או שאין מכירין בשור וכמ"ש הרמב"ם ז"ל וכהני ג' תירוצי דמתרץ הש"ס לאוקמי הברייתא הנ"ל. ויש להסביר הענין עוד יותר עפ"י מ"ש התוס' בד"ה לימרו הני בתראי מ"ש להוכיח דע"כ איירי כשהעידו כת שלישית תחלה כו' עייש"ה בתוס' וקצרתי במובן ודוק היטב בזה כי הוא ענין עמוק מאד:

[כ] שם בתוד"ה השתא הוא דקמסהדי בי תימא לר"י דמ"מ קנס לא הוי אפי' למ"ד לעיל (ט"ו) פלגא נזקא קנסא דמכי נגח שלש נגיחות יצא מחזקת שימור כו' ע"ש. ונלע"ד פי' דבריהם דלא מיבעיא למ"ד פ"נ ממונא ובדין הוא דלישלם כולה ורחמנא הוא דחס עליה דאכתי לא אייעד תורא פשיטא דהיל"ל דחייב הכא כולה נזק דהא כל שנודע לו שנגח ג"פ איבעיא ליה לשומרו ותו לא שייך לומר דחס רחמנא עליה הואיל דאכתי לא אייעד הרי תיכף כשנודע לו שנגח ג"פ מיבעי' ליה לנטור ואי לא נטריה מיבעיא ליה לשלם נ"ש אלא אפילו למ"ד פ"נ קנסא היינו משום דסתם שוורים בחזקת שימור קיימא וא"כ כיון שנגח ג"פ בודאי דלא הוי תו בחזקת שימור כלל וא"כ גם למ"ד פ"נ קנסא הכא בדין היה דלישלם נ"ש ואפי' אם נימא דלא משלם כולה נזק הואיל דסוף סוף לא אייעד דהא השתא הוא דקא מסהדי ביה ולא יצא עדיין מחזקת תם מ"מ הח"נ שמשלם לו לא ליהוי קנסא רק ממונא משום דבדין הוא דלישלם הואיל דעיקר הטעם הוא משום דסתם שוורים בחזקת שימור קיימא וזה הרי יצא מחזקת שימור שהרי נגח ג"פ וע"ז תירצו התוס' דאין ח"נ חלוק כיון דהוי קנס בחד דוכתי כו' וכוונתם דהואיל דאינו משלם רק ח"נ א"כ הוי קנס אע"ג דכבר יצא השור מחזקת שימור הואיל דנגח ג"פ דסוף סוף לא הוי מועד עדיין כנלע"ד פי' בדברי התוס'. ועי' במוהרמ"ל מ"ש לפרש דברי התוס' ועי' ג"כ בשמ"ק בד"ה השתא מ"ש לפרש כוונת התוס' והוא ג"כ כפירושו של המוהרמ"ל ז"ל. והנה לפמ"ש לפרש כוונת התוס' בהקושיא ובהתירוץ א"כ למ"ד פ"נ ממונא י"ל היכא דנגח ג"פ וכה"ג לא יוכלו הבעלים לומר השתא הוא דקמסהדי ביה דסוף סוף לא שייך לומר תו דרחמנא חס עליה ולכאורה י"ל בזה דנצטרך לומר דסוגיא דידן אזלא למ"ד פ"נ קנסא וי"ל בזה:

תוכן העניינים

אמרי הצבי א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה