אור ברסלב

אמרי הצבי א· רבי צבי מאיר בר

דף כב.

דף כא.

[אות יב]:

איתמר ר"י אמר אשו משום חציו ור"ל אמר אשו משום ממונו כו' כל הסוגיא. נסתפקתי בראובן שהדליק ביתו וסמוך לו היה בית של הפקר וקודם שהגיע האש להבית של הפקר קדם שמעון וזכה בהבית שעשה בו קנין חזקה ואח"כ נשרף הבית אם חייב ראובן לשלם לשמעון ולכאורה תליא זה בפלוגתא דר"י ור"ל דלר"י דאשו משום חציו ולא משום ממונו א"כ עיקר החיוב הוא על שעת הדלקה דהוי כאילו זרק אז האש על הבית השני ואז היה הבית עדיין הפקר ופטור מלשלם ולר"ל דס"ל משום ממונו א"כ בא החיוב בשעה שהגיע האש לשם ואז כבר הוא ביתו של שמעון וחייב לשלם. מיהו למאי דמסיק הש"ס דר"י דאית ליה משום חציו אית ליה נמי משום ממונו א"כ גם לר"י חייב בכה"ג והוא דין חדש:

[יג] שם ע"ב ת"ש המדליק את הגדיש והיה גדי כפות לו ועבד סמוך לו כו' בשלמא למ"ד אשו משום חציו מש"ה פטור אלא למ"ד אשו משום ממונו אמאי פטור אילו קטל תורי' עבדא ה"נ דלא מחייב כו' כל הסוגיא. ועיין בירושלמי בסוגיין על מתניתין דידן הביא ג"כ פלוגתא דר"י ור"ל אי אשו משום חציו או משום ממונו וקאמר שם אר"י בר טבליי מתניתא מסייע לר"ל היה גדי כפות לו ועבד סמוך לו ונשרף עמו חייב עבד כפות לו וגדי סמוך לו פטור אם אומר את שאין כזורק את החץ ממקום למקום על שיבולת הראשונה נתחייב מיתה מיכן ואילך תשלומין כו' עכ"ל ועיין בפני משה מ"ש לפרש הירושלמי ע"ש. והנה סוגיית הירושלמי הפוכה מגמ' דידן דהגמ' דידן פריך ממשנה זו לר"ל וראיה לר"י והירושלמי הביא ראיה מכאן לר"ל ותיובתא לר"י וכפי הפירוש של הפ"מ הביא הירושלמי ראיה לר"ל מרישא דמתני' דקתני היה גדי כפות לו ועבד סמוך לו ונשרף עמו חייב ומדיוקא דקתני גדי דלא נ"מ מידי דהא חיובא דרישא ופטורה דסיפא בגדיש עם העבד לחוד הוא דיכול להשמיענו וע"כ דקמ"ל דגם בגדי איכא נ"מ לדינא כו' וכמבואר בדבריו עייש"ה בדבריו. וגמ' דידן הביא מסיפא דקתני עבד כפות לו וגדי סמוך לו ראיה לר"י ותיובתא לר"ל ולכאורה אינו מובן כלל לפ"ז דהואיל דרישא דמתני' אתיא כר"ל וסיפא כר"י א"כ מאי תיובתא ומאי סייעתא וגם דרישא וסיפא קשיין אהדדי ולכאורה י"ל בזה טובא. ועיין בחידושי הרשב"א כאן בד"ה עבד כפות לו מ"ש בזה ועיין במראה הפנים על הירושלמי כאן בד"ה אם אומר את הביא דברי הרשב"א הנ"ל ומה שפלפל שם בזה ועיין ג"כ במראה הפנים שם בד"ה מתניתא ועיי"ש בירושלמי לקמן פרק הכונס ה"ז ובמראה הפנים בד"ה היה גדי כפות לו מ"ש בזה ולקמן אי"ה יתבאר עוד בזה והרבה י"ל בזה:

[יד] שם בתוד"ה בגדי דחד וז"ל וכן נמי אמר רבא בפ' בן סורר (דף ע"ד) רודף שהיה רודף אחר חבירו להרגו ושיבר הכלים בין של נרדף בין של כל אדם פטור וקשה דבפ"ק דסנהדרין (דף יו"ד) אמר ממון לזה ונפשות לזה חייב ותי' הר"ר יצחק בר"מ דכל רודף אחר חבירו חשיב מיתה ותשלומין לאחד משום דמחייב מיתה לכל אדם דהכל חייבין להרגו להציל הנרדף עכ"ל וכ' המוהרמ"ל וז"ל נראה דהמשך דברי התוס' כך הם ותי' הרריב"מ וכו' התם ההוא דבן סורר ומורה וההוא דפ"ק דסנהדרין אבל הך דהכא אינו מתורץ בתירוצו של הרריב"ם עכ"ל. ולענד"נ דכוונת התוס' הוא כן הואיל דרודף חשיב מיתה ותשלומין לאחד הואיל דחייב מיתה לכל אדם דהא כל אדם רשאי להורגו להרודף הזה וא"כ המדליק הגדיש ועבד כפות בתוכו הרי הוא רודף להרוג העבד וניתן להצילו בנפשו וכל אדם רשאי להורגו וא"כ הבעל הגדיש רשאי להורגו והרי הוא חייב מיתה לבעל הגדיש וא"כ הוי מיתה ותשלומין לאחד כנלע"ד בפי' דברי התוס'. והנה לפי האמור נראה מבואר בדברי התוס' דרודף אחר עבד להורגו ניתן להצילו בנפשו לכל אדם. ועיין ברשב"א כאן בד"ה עבד כפות וז"ל באה"ד ואפשר דלר"י דאמר אשו משום חציו כל שהצית אפילו בגדיש ועבד כפות סמוך לו שא"א לברוח הוי ליה משעת הצתת האש בגדיש רודף ונעשה על הגדיש כרודף ששיבר כלים בין של נרדף בין של כל אדם שהוא פטור משום דבשעת רדיפתו נתחייב בנפשו ואף זה כן כו' עיי"ש היטב בדבריו. הרי דהרשב"א ז"ל נמי כ' לסברא דהו"ל רודף ששיבר הכלים ורק שכ' בלשון אפשר. ועיין במראה הפנים בירושלמי כאן בד"ה מתניתא ובד"ה אם הביא דברי הרשב"א הנ"ל דהורג עבד נותנין לו דין רודף וניתן להצילו בנפשו וכ' בדרך אפשר משמע דלא פסיקא ליה להרשב"א דין זה וכ' שם עוד בסד"ה מתניתא וז"ל ולדעת הריב"מ צ"ל דגם כאן שייך טעמא דרודף וניתן להצילו בנפשו הוא בשביל הריגת העבד ואם דבכ"מ אנו אומרים רודף אחר חבירו וכך מצאתי בשם הראב"ד ז"ל וכ"כ התוס' בכתובות ומ"מ הרודף עבד שלו יש להסתפק בזה ועיין לקמן פ"ו שם עכ"ל. והנה ראיתי במראה הפנים לקמן פרק הכונס ה"ז בד"ה היה גדי וז"ל ובענין רודף שציינתי לעיל שם בפ"ב כו' ונסתפקתי בענין עבד שלו אם נותנין לו דין רודף לכה"ג וכן בעלמא לענין להצילו בנפשו וטעמא דהספק הוא לפי מה שמבואר בדברי הרמב"ם בפ"א מהל' רוצח בענין הרודף וכ' שם בה"ח ענין הכתוב שכל החושב להכות חבירו הכאה הממיתה אותו מצילין הנרדף כו' אף בנפשו וא"כ בעבדו שהוא בדין יום או יומים ואפילו בהכהו הכאה שיש בו כדי להמית כמבואר בדבריו ז"ל שם פ"ב הי"ב י"ל דאין לו דין רודף לענין להצילו בנפשו דמי יימר שימות העבד בתוך מעל"ע ואינו נהרג עליו ואמאי ניתן להצילו בנפשו ולא מצאתי עדיין ביאור דין זה להיכן הוא נוטה ובמק"א יתבאר עוד מזה עכ"ל. והנה בעיקר הספק אם הרודף אחר העבד ניתן להצילו בנפשו משום דהש"ס נקיט הלשון הרודף אחר חבירו הרי לפי מה שפירשתי כוונת התוס' מבואר כאן בדבריהם דניתן להצילו בנפשו ומה שדקדק מלשון אחר חבירו לעד"נ דעבד ודאי מיקרי חבירו ואפילו היכא דכתיב בקרא אחיו דפליגי ר"י ורבנן בב"ק (דף פ"ח) אם עבד הוא בכלל אחיו ורבנן סברי דאחיו הוא במצות ואפילו לר"י דסובר דעבד אינו בכלל אחיו מ"מ היכא דאמר חבירו בודאי דגם ר"י מודה דהוא בכלל חבירו. וגם כי בהדיא קאמר הש"ס במס' שבת (דף ק"נ ע"א) במתני' לא ישכור אדם פועלים בשבת ולא יאמר אדם לחבירו לשכור לו פועלים ובגמ' מ"ש הוא ומ"ש חבירו אר"פ חבר נכרי. הרי בהדיא מבואר דאפילו עכו"ם מיקרי חבירו ומכ"ש עבד דחייב במצות ומהתימא על הגאון בעל מראה הפנים בזה. שוב אחז"ר ראיתי במנחת חינוך מצוה נ"ו נסתפק ג"כ בזה ולא הביא כל הנ"ל וי"ל בדבריו: ומ"ש לענין רודף אחר העבד שלו להורגו ומסתפק אם יש לו דין רודף להצילו בנפשו הואיל דישנו בדין יום או יומים ג"כ לא אדע הספק כלל בזה דפשיטא לענ"ד דיש לו דין רודף דהא כיון דאם הרגו מיד חייב מיתה עליו א"כ דין רודף יש לו. ומ"ש שהספק שלו הוא מדברי הרמב"ם פ"א מהל' רוצח ה"ח לא אדע כוונתו בזה כלל כי מלשון הרמב"ם ז"ל אין להסתפק כלל כנראה למעיין היטב בלשון הרמב"ם ז"ל. ואדרבה לשון הרמב"ם הנ"ל הוא על הכאה הממיתה ולא כ' כלל אם המכה חייב מיתה עלה וגם במ"ש המה"פ בעבדו שהוא בדין יום או יומים ואפילו בהכהו הכאה שיש בו כדי להמית כמבואר בדבריו פ"ב הי"ב כו'. הנה הרמב"ם כ' שם בהי"ד דהא דהוא בדין יום או יומים הוא דוקא בהכהו בשבט אבל לא בהכהו בסכין וסייף עיי"ש והוא להיפך מדברי המה"פ. הן אמת כי דברי הרמב"ם בפ"ב הי"ד הנ"ל לא זכיתי להבין דהא בבן חורין ג"כ לא מחייב כלל מיתה אם לא הכהו בדבר שיש בו כדי להמית כמבואר בפ"ג מהל' רוצח ה"א וב' עייש"ה. וכבר נתקשיתי להבין דברי הרמב"ם ושאלתי במכתב למו"ר מאוה"ג הגאון מוה"ר יוסף שאול זצ"ל ולא תי' בזה ורק כתב לי כי כבר עמד בזה הגאון בעל אוה"ח על התורה שם ועיינתי שם ונדחק ג"כ ובמק"א הארכתי בזה וקצרתי כאן בזה:

תוכן העניינים

אמרי הצבי א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה