אור ברסלב

אמרי הצבי א· רבי צבי מאיר בר

דף ט.

דף ח.

[אות כז]:

ויצאו עלי' עסיקין כו' וכ' בשמ"ק בד"ה ויצאו וז"ל באה"ד ואין לפרש שמערערין ואומרין אנסה ממנו דא"כ לא היה מחלק בין באחריות לשלא באחריות דבנמצאת שאינה שלו אמרינן דאפיו שלא באחריות חוזר עליו אלא צריך לפרש עוררין בעלי חובות רבי ישעי' ז"ל עכ"ל. ולא זכיתי להבין כלל דהא איפלגו בזה ר"פ ורב זביד וכדאיתא בב"ב מ"ד ע"ב והאר"פ אע"ג דאמור רבנן המוכר שדה לחבירו שלא באחריות ובא ב"ח וטרפה אינו חוזר עליו נמצאת שאינו שלו חוזר עליו. ורב זביד אמר אפילו נמצאת שאינו שלו אינו חוזר עליו דא"ל להכי זביני לך שלא באחריות ועיין ברמב"ם פ"ט מהל' מכירה ה"ח ובש"ע חו"מ סי' רכ"ה ס"ה דפסקינן כרב זביד ועיין בשמ"ק כאן בד"ה משהחזיק בסה"ד ובד"ה לענין פסק באה"ד שכתב ג"כ דבנמצאת שאינו שלו ג"כ אינו חוזר עליו ודלא כהרבינו ישעי' דפוסק כר"פ:

[כח] שם ע"א ודוקא שלא באחריות אבל באחריות לא ואיכא דאמרי אפילו באחריות נמי דא"ל אחוי טירפך ואשלם לך. וראיתי בקצה"ח סי' קט"ז סק"ב שהביא ראיה מכאן לשיטת הבעה"ת והראב"ד וכ"פ המחבר ג"כ שם דאם הב"ח טורף הקרקע שקנה הלוקח בעד אלף זוז והוזלה אח"כ שאינה שוה רק חמש מאות דכשבא הלוקח לגבות מהלוה צריך הלוה לשלם לו אלף זוז כפי מה שקנהו והש"ך שם חולק וס"ל דאינו משלם לו רק כפי מה ששוה הקרקע בשעת טירפא והביא הקצה"ח ראיה מכאן לשיטת הבעה"ת והראב"ד דהא התוס' הקשו כאן בד"ה משהחזיק ולימא לי' שקול ארעך בזוזך ותירצו כגון שהוזלו וא"כ למה חילקו בש"ס בין אם מכר לו באחריות או לא הא נהי שיוציאו ממנו מ"מ לא יצטרך לשלם בשביל אחריות אלא כשער ששוה עכשיו בשעת טירפא וא"כ הוא חייב לו יותר דהא הלוקח צריך לשלם הדמים שהיה בשעת מכירה והמוכר א"צ ליתן לו בעד האחריות אלא כשעת הזול כפי ששוה עכשיו בשעת שטרפוה ממנו אלא ע"כ מוכרח מתוס' דס"ל דאם הוזל כותבין הטירפא כשעה שקנה ממנו כדי שלא יהיה להלוקח פסידא וא"כ כיון דתוס' וראב"ד הכי ס"ל אין לחלוק על דבריהם כו' יעו"ש בדבריו:

ולענ"ד היה נראה לומר בזה דזה תליא בשני הלשונות שבש"ס דלל"ק דקאמר והנ"מ שלא באחריות אבל באחריות לא והתוס' כתבו דבריהם דוקא על לשון זה משום דאמרינן דבאחריות יכול הלוקח לחזור בו לעולם משום דאם יטרפו ממנו אז צריך המוכר לשלם להלוקח כל מה שנתן בעד הקרקע א"כ הרי אין נ"מ כלל להמוכר בזה וא"כ שפיר יכול הלוקח לחזור בו ולומר טלי קרקע בזוזך דאף שהקרקע אינו שוה עתה כ"כ כמו שמכר לו מ"מ אם יטרפו ממנו יצטרך לשלם לו כל מה שנתן בעדה. אבל ללישנא בתרא דקאמר וא"ד אפילו באחריות נמי דא"ל אחוי טירפך ואשלם לך שפיר אמרינן דא"צ הלוה המוכר לשלם להלוקח רק כפי שהקרקע שוה עכשיו וכפי ששמוהו ב"ד הקרקע להבע"ח. וזה הוא באמת כוונת הש"ס וא"ד אפילו באחריות נמי דא"ל אחוי טירפך ואשלם לך כלומר כשאראה בהשטר טירפא כמה שמוהו ב"ד הקרקע אשלם לך ומשום דא"צ באמת לשלם רק כפי שהקרקע היה שוה אז בשעת טירפא וכמה ששמוהו הב"ד הקרקע להב"ח וא"כ יש ריוח להלוה שנחשב זה הקרקע בפרעון החוב כמו כן חייב הלוה לשלם להלוקח הסכום הזה וא"כ פליגי בזה באמת ל"ק ול"ב ואנן נקטינן להלכה כל"ב דאפילו באחריות נמי וא"כ ממילא הוה הדין דאין הלוה צריך לשלם להלוקח רק כפי שהיה הקרקע שוה אז בשעת טירפא וכסברת הש"כ כנ"ל לכאורה:

אולם רש"י ז"ל כ' בד"ה אחוי טירפך וז"ל שכתבו לך ב"ד שטר טירפא שבדין נטלו ממך ואשלם לך הרי דעיקר הכוונה הוא אם טרפוהו ממנו בדין אבל לא נזכר כלל בהשטר טירפא כמה שמוהו הב"ד הקרקע ומשמע לכאורה דזה אין הב"ד צריכין לכתוב כלל בהשטר טירפא כי אין נ"מ בזה דהא הלוה צריך לשלם ללוקח כמה שנתן לו בעד הקרקע ואפילו אם הוזלה אח"כ הקרקע. ונוכל להסביר הטעם בזה הואיל דבאמת אין אונאה לקרקעות וא"כ יכול הלוקח לומר לדידי שוה הקרקע גם עתה כל המעות שנתתי עבורה ואפילו להסוברים דביותר מפלגא יש אונאה מ"מ לא שכיח שיוזל הקרקע יותר מפלגא ועוד אפילו אם הוזל הקרקע יותר מפלגא ג"כ יכול לומר הלוקח לדידי שוה הקרקע שקניתי ולא רציתי למוכרה בעד כל הון וי"ל בזה ועיין בבאר הגולה ובסמ"ע סי' קע"ז וי"ל בזה:

ועוד נלע"ד לדחות ראיות הקצה"ח הנ"ל דיש חילוק בין אם הב"ח טורפה לבין אם הנגזל טורפה ואחז"ר מצאתי בפ"ת על ח"מ קט"ז סק"א שכ"כ בשם השעה"מ והרב השואל בשו"ת בית אפרים ולכן קצרתי בזה:

[כט] שם ע"א ר"ה אמר או כסף או מיטב כו' ועי' בתוס' ד"ה ר"ה מ"ש בשם הרי"ף והר"ת חולק וסובר דהלכה כר"ה דאו כסף או מיטב ורק אי לית ליה כסף יהיב ליה אפילו סובין ועי' בשלטי הגבורים על הרי"ף לעיל כשהביא הא דמשני ר"פ ורב הונא ברד"י כל מילי מיטב נינהו לבר מארעא דליתיב ליה ממיטב כי היכי דלקפוץ עליה זבינא הביא הרי"ף דברי ר"ה ג"כ ופוסק כר"פ ור"ה ברדר"י דבתראי נינהו וכ' שם בשלטי הגבורים אות ב' כל השיטות שם בדין זה וז"ל ור"ת כתב דאם יש לו כסף או מיטב דהיינו קרקע יתן לו או כסף או קרקע דכסף וקרקע שניהן נקראין מיטב ולא מצי לסלקו במטלטלין אבל אם אין לו לא כסף ולא מיטב אז משלם לו מן המטלטלין מה שירצה ואפי' סובין כך כתבו בתוס' והרא"ש והמרדכי פ"ק דב"ק וצ"ע כי שם המרדכי בסמוך כתב בשם הר"ת בהיפך זה שכ' וז"ל כ' ר"ב בספר התרומה לשון ר"ת כן הדין אם אדם חייב לחבירו ממון אם מנזיקין בין אית ליה זוזי בין לית ליה זוזי כל מה דבעי מגבי ליה אי בעי קרקע מגבי ליה מן העידית ואי בעי לגבויי מטלטלי אפילו סובין כדאמרינן פ"ק דב"ק כל מילי מיטב הוא ודלא כר"ה דאמר או כסף או מיטב ע"כ, הרי דודאי אם זהו לשון ר"ת שיש להקשות מדבריו לדבריו וצ"ע דפנים י"ל שהוא לשון ר"ת כי ידענו שרבינו ברוך היה מתלמידיו וצ"ע עכ"ל ועי' במרדכי ריש פ"ק דב"ק שהביא דברי הר"ת והרי"ף והביא ג"כ דברי ספר התרומה הנ"ל מ"ש בשם הר"ת ונכתב שם בגליון המרדכי כי בספר התרומה לא הביא כלל זה בשם הר"ת:

ובגוף קושית הש"ג הנ"ל היה נלע"ד ליישב דכוונת הר"ת המובא בספר התרומה הנ"ל במ"ש אם אדם חייב לחבירו ממון אם מנזיקין בין אית ליה זוזי בין לית ליה זוזי כל מה דבעי מגבי ליה אי בעי קרקע כו' דאין הפירוש שהברירה ביד המזיק דא"כ קשה קושית הש"ג הנ"ל דיהיה דברי הר"ת סותרים זא"ז אלא הפי' הוא דהברירה ביד הניזק דכל מה דבעי הניזק יהיב ליה המזיק בע"כ דמזיק אי בעי ניזק קרקע יהיב ליה המזיק קרקע ואי בעי הניזק מטלטלי יהיב ליה המזיק מטלטלי דהברירה ביד הניזק וכן מורה לשון ספר התרומה שם במ"ש בסוף ואי בעי לגבויי מטלטלי אפי' סובין ולשון לגבויי אינו מובן דהיל"ל לאגבויי מטלטלי אם נימא דקאי על המזיק דהברירה ביד המזיק לאגבויי ליה ממה שירצה ומדנקט לישנא לגבויי מורה דהפי' הוא דהברירה הוא ביד הניזק לגבות או מקרקע ומעידית או ממטלטלי ומכל מה שירצה הניזק גובה ויהיה הדין כן לשיטת הר"ת דמכל מה דבעי הניזק גובה אי מקרקעי אי שמטלטלי ורק דאי בעי לגבות מטלטלי דוקא ולא מקרקע תו יכול המזיק להגבותו מסובין ואין הברירה תו ביד הניזק לברור לו איזה מטלטלי שירצה רק אי בעי הניזק דוקא לגבות ממטלטלי ולא מקרקע תו יכול המזיק להגבותו מסובין דמטלטלי כל מידי מיטב הוא כנלע"ד בפירוש דברי הר"ת הנ"ל. ומעתה לא יסתרו דברי הר"ת אהדדי דהא דכתב הר"ת דהניזק גובה או כסף או מיטב והיינו דאי אית ליה כסף גובה כסף אם רוצה הניזק או קרקע ממיטב שדותיו אם רוצה הניזק ולא מצי לסלקו במטלטלין אבל אם אין לו כסף או מיטב אז משלם לו מטלטלין מה שירצה ואפילו סובין והיינו דתו הוה הברירה ביד המזיק ליתן להניזק איזה מטלטלין שרוצה המזיק והיינו כדברי הר"ת המובא בספר התרומה וזה פשוט:

והרא"ש כאן הביא דברי הר"ת בספר הישר וז"ל ג' דינין בפרעון בנזיקין או כסף או מיטב כר"ה בדאית ליה ואי לית ליה כל מילי מיטב הוא עכ"ל וג"כ הוה הפי' כן דהיכא דלית ליה כסף או מיטב כל מילי מיטב הוא ויוכל המזיק לתת לו אפי' סובין והיכא דאית ליה כסף או מיטב הברירה הוא ביד הניזק אם רוצה גובה כסף או מיטב אם רוצה הניזק. ומעתה מכ"ש אם יש לו מיטב והניזק רוצה דוקא ממטלטלי יוכל תו להגבותו מסובין והוא כדברי ספר התרומה שהביא בשם הר"ת. וראיתי להש"כ בסי' תי"ט סק"ב שמצדיק דברי הב"י והע"ש וכ' שם ג"כ דהדין הוא דהברירה ביד הניזק רק שכ' כן בשיטת הרמב"ם וכ' דמהרא"ש והמרדכי שהביאו דברי הר"ת נראה דס"ל להר"ת דהברירה ביד המזיק אם רוצה מגביהו מקרקע ואם רוצה המזיק מגביהו ממטלטלי יעוש"ה בדבריו. ולענ"ד איני רואה שום הכרח לזה ולא ידעתי מנין לו זה כן להוציא כן מלשון הרא"ש והמרדכי שיסברו כן בשיטת הר"ת ולענ"ד ברור בשיטת הר"ת כמו שכתבתי. והנה הרמב"ם ז"ל שכ' סתמא דהב"ד מגביהו ממטלטלין אי איכא מטלטלין ואי ליכא מגבין אותו מקרקע אינו מבורר בדברי הרמב"ם ז"ל הברירה ביד מי וי"ל בזה:

והנה הנ"י כ' וז"ל וכל מילי דיהיב ליה ממטלטלי מיטב נינהו וכר"פ וכדר"ה ברד"י פסקו הלכתא כל המפרשים וכ' הרמ"ה ז"ל הא דמצי יהיב ליה אפילו סובין הנ"מ דלית ליה למזיק זוזי אבל היכי דאית ליה למזיק זוזי לא מצי דחיק ליה לניזק אלא בזוזי כו' וכ' בחידושי אנשי שם עליו וז"ל לי הדיוט נ"ל דברי הרמ"ה תמוהים אם כדברי הנמוקים שפוסק כר"פ ור"ה ברדר"י דהא לדידהו אפי' אית ליה זוזי יהיב ליה סובין הכי מפורש באשר"י בהך פירקא וכ"כ התו' בהדיא ר"פ המוכר פירות וכ"כ בחו"מ סי' תי"ט עכ"ל. ועי' בש"כ בסי' תי"ט סק"ג מ"ש ליישב דברי הרמ"ה ודבריו ז"ל אינם מובנים לי. אמנם בגוף הקושיא של הא"ש לא זכיתי לירד לעומקה דהלא דברי הרמ"ה ז"ל הם ממש כדברי הר"ת ז"ל וכפי שפירשתי דבריו דהברירה הוא ביד הניזק ליקח או כסף או מיטב ורק אי לית כסף ומיטב ובע"כ מוכרח לגבות מטלטלין תו יכול המזיק ליתן לו סובין וז"ש הרמ"ה דהיכא דאית ליה למזיק זוזי לא מצי דחי ליה אלא בזוזי הוה ג"כ הפי' כן אם לא שק"ל על הנ"י שהביא זה בשם הרמ"ה ולא בשם הר"ת וצ"ע: והנה הסמ"ע שם סק"א כ' הטעם דגובין ממטלטלין תחלה הוא משום דניחא ליה יותר למזיק שיהיה הניזק נפרע ממטלטלין משיפרע מקרקע וסובר דהברירה הוא ביד המזיק והש"כ דחה זה וכבר הבאתי דבריו לעיל. והנה בעיקר הסברא שכ' דהואיל דהברירה ביד המזיק עדיף ליה יותר ליתן לו מטלטלי בפרעון משיתן קרקע בפרעון ולכאורה י"ל בזה דהא הואיל דאמרינן דמטלטלי כל מידי מקרי מיטב וא"כ מנ"ל דחביב ליה מקרקע יותר ממטלטלי: ונלע"ד בזה דיצא לו כן מהא דאיתא במס' ערכין דף ל' ע"ב ובמס' קידושין דף כ' ע"א דתניא ריב"ח אומר בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית אדם נושא ונותן בפירות שביעית לסוף מוכר את מטלטליו שנאמר בשנת היובל תשובו איש אל אחוזתו וסמיך ליה וכי תמכרו ממכר לעמיתך כו' דבר הנקנה מיד ליד לא הרגיש לסוף מוכר את שדותיו שנאמר כי ימוך ומכר מאחוזתו לא באת לידו עד שמוכר את ביתו כו' עד בסוף הענין והנה הוה העונש הקל הקל תחלה תחלה מוכר המטלטלין ואח"כ השדה ואח"כ הבית עד שמוכר א"ע אלמא דזה שמוכר המטלטלין לא חמיר כ"כ כמו שמוכר את השדה והרי מבואר כדברי הסמ"ע. ועי' לקמן על דף יו"ד ע"ב [אות ל"ז] מ"ש שם ליישב דברי הר"ת ז"ל:

[אות ל] (א) שם ע"א אמר רב אסי כספים הרי הן כקרקע למאי הלכתא אי לימא לענין מיטב היינו דר"ה אלא לשני אחין שחלקו ונטל אחד קרקע וא' כספים ובא ב"ח ונטל קרקע דאזיל האי ושקיל פלגא בכספים בהדי' פשיטא האי ברא והאי לאו ברא וא"ד אדרבא לאידך גיסא כו' כל הסוגיא, ועיין בספר פני יהושע שכתב ללשון שני שפירש"י לקמן אליבא דרב אסי דסובר דנוטל רביע בקרקע וגם רביע בכספים א"ש לפי זה מאי דקאמר הכא בש"ס דאזיל האי ושקיל פלגא בכספים כיון דהרי הם כקרקע אבל ללשון הראשון שפירש"י שנוטל רביע בקרקע או במעות וא"כ איך שייך לומר דנוטל פלגא בכספים בהדי' דהלא אינו נוטל רק רביע בכספים הואיל דמספקא ליה לרב אסי ומש"ה אינו נוטל רק או רביע בקרקע או רביע במעות וכ' הפ"י דצ"ל לפ"ז דהש"ס לא אסיק אדעתי' עדיין הא דקאמר רב אסי בסמוך יעו"ש: ולענ"ד נראה דאין מקום כלל לקושי' הפ"י הנ"ל ע"פ מ"ש התוס' בד"ה פשיטא וא"ת אמאי פשיטא לי' והא שמואל אמר בסמוך בא ב"ח ונטל חלקו של אחד מהם ויתר וי"ל כשחלקו קרקע דוקא אית לי' דויתר דשניהם עומדים בספק זה כמו זה וע"ד כן חלקו דמי שיפסיד יפסיד אבל הכא דבעל הקרקע בספק ולא בעל הכספים דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח פשיטא דע"ד כן חלקו שאם יפסיד בעל הקרקע שיחזור על בעל כספים עכ"ל. וא"כ ל"ק כלל קושי' הפ"י הנ"ל דהא דכ' רש"י בלישנא קמא דרב אסי דסובר דנוטל רביע בקרקע ורביע במעות היינו או רביע בקרקע או רביע במעות היינו דוקא היכא דשניהם נטלו קרקע דאז איכא ספק אי יורשים הוה וכרב אי לקוחות הוה וכשמואל אבל באחד נטל קרקע ואחד נטל כספים דבכה"ג גם שמואל סובר דלא אמרינן ויתר ומשום דהוה כאילו חלקו ע"ד כן שאם יפסיד בעל הקרקע שיחזור על בעל הכספים דלא הוו שניהם בספק טירפא וא"כ גם רב אסי סובר כן ומש"ה שפיר קאמר הש"ס דאזיל האי ושקיל פלגא בכספים בהדי' וזה פשוט. והדר קאמר הש"ס איכא דאמרי אדרבה לאידך גיסא דא"ל להכי שקלי כספים דאי מיגנבי לא משתלמנא מינך ולהכי שקלת ארעא דאי מיטרפא לא משתלמא לך מידי מינאי וה"פ דהש"ס מסתפק בדברי רב אסי דאמר כספים הרי הן כקרקע מאי כוונתו בזה ורצה הש"ס לומר דהכוונה לשני אחין שחלקו א' נטל קרקע וא' נטל כספים כו' ופריך הש"ס ע"ז פשיטא האי ברא והאי לאו ברא והיינו הואיל דזה שנטל כספים לא נכנס בשום ספק היזק וזה שנטל קרקע נכנס בספק היזק שיבא ב"ח ויטרוף הקרקע ממנו בפרעון חוב אביהם וא"כ בכה"ג הוה פשיטא דשקיל פלגא בכספים בהדי' דלא דמי להיכא דשניהם נטלו קרקע דאז כל אחד מהם נכנס בגדר הספק אם יבא ב"ח ויטרוף ממנו אז תליא בפלוגתא דרב ושמואל ורב אסי דרב סובר בטלה מחלוקת דכיורשים הוה ושמואל סובר ויתר דכלוקח שלא באחריות דמי ורב אסי מספקא לי' אי כרב אי כשמואל ומש"ה נוטל רביע או בקרקע או במעות וכמש"ל. ופריך הש"ס עוד קושיא אחרת דלא נוכל לפרש דברי רב אסי דקאמר כספים הרי הן כקרקע לכה"ג דהיכא דא' נטל קרקע וא' נטל כספים כו' דשקיל האי פלגא בכספים בהדי' דהא גם לבעל הכספים איכא ספק היזק דילמא מיגנבי מיניה וא"כ דומה הבעל הכספים בספק היזק כמו הבעל הקרקע וא"כ תו דומה זה ג"כ ממש כמו שני אחין שחלקו וכל אחד נטל חלקו בקרקע דתליא בפלוגתא דרב ושמואל ורב אסי וא"כ רב אסי דסובר התם דנוטל רביע או בקרקע או במעות גם הכא היל"ל כן דשקיל רק רביע בכספים ואיך ס"ד דהש"ס לפרש דבעי רב אסי בכה"ג דאחד נטל קרקע ואחד נטל כספים ובא ב"ח ונטל קרקע דשקיל האי פלגא בכספים בהדי' דאמאי נוטל פלגא בכספים בהדי' לרב אסי דסובר דנוטל או רביע בקרקע או רביע במעות ה"נ הי"ל ליטול רק רביע בכספים משום דמספקא לי' לרב אסי אי כרב דאמר יורשים הוי אי כשמואל דאמר כלוקח שלא באחריות. והא דקאמר הש"ס איכא דאמרי אדרבא לאידך גיסא דא"ל להכי שקלי כספים ולהכי שקלת ארעא דאי מיטרפא מינך לא משתלמת לך מידי מינאי היינו דזה שנטל הכספים טוען כן אבל לדינא הי"ל לומר דשקיל רביע בכספים לרב אסי דמספקא לי' אי כרב אי כשמואל. ובזה מיושב קצת מה שהקשה עוד הפ"י בהא דבתחלה קאמר הש"ס פשיטא דהא איצטריך לאפוקי מסברת האיכא דאמרי ועיי"ש מ"ש ליישב בזה וגם תירוצו דחוק למאד ואינו מובן כאשר יראה המעיין היטב ולפי האמור יתיישב קצת קושי' זו ודוק:

ב והנה ז"ל הרי"ף ז"ל כאן איתמר שלשה אחים שחלקו ובא ב"ח ונטל חלקו של אחד מהן רב אמר בטלה מחלוקת ושמואל אמר ויתר ורב אסי אמר נוטל רביע בקרקע ורביע במעות כו' וכבר איפסקא הילכתא בהדי' בפרק בית כור כרב דאמרינן התם והלכתא בטלה מחלוקת הילכך לגבי שני אחין שחלקו א' נטל קרקע וא' נטל כספים ובא ב"ח ונטל את הקרקע דינא הוא דאזיל האי ושקיל פלגא בכספים ולא מצי אידך למימר לי' להכי שקלי כספים דאי מיגנבא לא משתלמנא מינך ולהכי שקלת ארעא דאי מיטרפא לא, משתלמת מינאי עכ"ל. הנה נקיט הרי"ף ז"ל לישנא בתרא אליבא דרב אסי ורק דהואיל דפסקינן להלכה כרב דאמר בטלה מחלוקת א"כ אין חילוק בין אם שניהם נטלו קרקע לבין אם א' נטל כספים וא' נטל קרקע. ועיין ברמב"ם פ"י מהל' נחלות ה"א שפוסק ג"כ כהרי"ף ז"ל דהיינו כרב דסובר בטלה מחלוקת וכתב שם דאין חילוק בין אם שניהם נטלו קרקע לבין אם א' נטל קרקע וא' נטל כספים וכתב ה"ה וז"ל ומ"ש רבינו אפילו נטל זה קרקע וזה כספים רצה לומר שהב"ח נטל הקרקע וחוזר בעל הקרקע ונוטל המחצית מן הכספים והוא מבואר בפ"ק דב"ק כלישנא קמא ופסקו בהלכות כן ודלא כמ"ד דמצי, א"ל בעל הכספים כו' יעו"ש. ולא זכיתי להבין כלל דהא בהדיא מבואר בהלכות דהי' פוסק כלישנא בתרא דרב אסי דיש חילוק בין שניהם נטלו קרקע לבין היכא דא' נטל קרקע וא' נטל כספים ורק משום דפסקינן כרב דאמר בטלה מחלוקת ומש"ה אין חילוק כלל בין אם שניהם נטלו קרקע לבין א' נטל כספים וא' נטל קרקע דבשניהם הוה הדין דבטלה מחלוקת ודברי הרמב"ם ז"ל הם ג"כ משום האי טעמא דכ' הרי"ף ז"ל הגם כי אליבא דאמת עולה הפסק הזה להלכה כלישנא קמא מ"מ לשון ה"ה ז"ל מורה דהטעם הוא דפוסק כל"ק והלא תמיד פוסק הרמב"ם כלישנא בתרא ולכאורה י"ל בזה: (ג) איתא במס' ב"ב דף ק"ז ע"א איתמר אחין שחלקו ובא ב"ח ונטל חלקו של אחד מהן רב אמר בטלה מחלוקת ושמואל אמר ויתר ורב אסי אמר נוטל רביע בקרקע ורביע במעות וכו' עד והלכתא בטלה מחלוקת וגירסת הרי"ף ז"ל איתמר שלשה אחין ע"ש עד ועוד מספקא לי' אי כלקוחות הוי כלוקח שלא באחריות דמי ולית לי' ולא מידי ואי כלוקח באחריות דמי ואית לי' דמי אבל ארעא לית לי' וכיון דאילו יורשין הוי אית לי' למשקל ארעא כחד מינייהו ואי כלוקח שלא באחריות דמי ולית לי' למשקל ולא מידי הו"ל ממון המוטל בספק וחולקין וכיון דמספקא לי' נמי אי כלוקח באחריות דמי ולוקח באחריות לית לי' אלא דמי אבל ארעא לית לי' לא שקיל להאי פלגא כוליה קרקע אלא שקיל רביע מנתי' קרקע ורביע מנתי' מעות דהוה הכל פלגא מנתי' אר"פ הילכתא בכל הני שמעתתא מקמצין ואמימר אמר בטלה מחלוקת והלכתא בטלה מחלוקת עכ"ל הרי"ף. ועיין בש"מ שם בב"ב שהביא בשם הר"ח דגרס ג"כ שלשה אחין ועיי"ש שהאריך מאד בזה ועיין בתוס' מס' בכורות דף מ"ח ע"א בד"ה דאמר רב אסי שהאריכו ג"כ הרבה בזה וגם בש"מ בב"ק כאן האריך ג"כ בזה ותורף דבריהם הוא כן. דהנה הש"מ בב"ב הקשה להגירסא דגרסינן שני אחין א"כ לא שייך לשון מקמצין וכ' דמשום קושי' זו גרסי הר"ח והרי"ף ג' אחין. אולם הש"מ שם הביא בשם, הרשב"ם דנשמר מזה וכ' דגם בשני אחין ג"כ שייך לשון מקמצין דהרשות בידו ליתן לו חצי קרקע באיזה צד שירצה יעו"ש:

והתוס' בבכורות מ"ח ובש"מ כאן הוקשו דללשון אחרון של רש"י ז"ל דרב אסי סובר דנוטל רביע בקרקע ורביע במעות היינו שנוטל כל חלקו רק חצי החלק נוטל בקרקע וחצי השני נוטל במעות דזה לא יתכן אם גרסינן ג' אחין דלא שייך לומר נוטל רביע בקרקע ורביע במעות דאם הוה רק ב' אחין שייך לשון רביע בקרקע ורביע במעות דאז שפיר נוטל פלגא מהנכסים הנשארים מאביו אחר מה שגבה הב"ח רק שאינו נוטל כל החלק בקרקע רק חצי החלק נוטל מקרקע וחצי במעות וקרו לי' רביע בקרקע ורביע במעות הואיל דהוא רביע מהנכסים הנשארים אבל אם גרסינן ג' אחין לא יתכן דהא לא שייך לומר דנוטל רביע בקרקע ורביע במעות דאיזה לשון רביע שייך בכה"ג אבל ללשון ראשון של רש"י שפי' דנוטל רק מחצה ואידך מחצה שהי' מגיע לחלקו מפסיד א"ש בין לגירסת שני אחין ובין לגירסת שלשה אחין ולכאורה גם ללשון ראשון של רש"י אינו מובן אם גרסינן ג' אחין וצרכינן לומר דהוה הפי' רביע מחלקו בקרקע ורביע מחלקו במעות וחצי חלקו יפסיד כנלע"ד ביאור דבריהם של הראשונים ז"ל וזה פשוט בדבריהם. אולם לא זכיתי להבין דהא אכתי גם ללשון שני של רש"י ג"כ א"ש אף להגירסא דגרסינן שלשה אחין דנוכל לומר דהפי' הוא דנוטל רביע בקרקע ורביע במעות הוה הכוונה רביע מהחלק המגיע לו ונוטל רביע בקרקע ורביע במעות מכל אחד מן האחין וא"כ שפיר גובה תו כל החלק המגיע לו ממה שנשאר אחר טריפת הבע"ח ודוק בזה:

ד כתב הבעל המאור בב"ק כאן וז"ל איתמר ג' אחין שחלקו וכו' וכ' הרי"ף ז"ל כבר איפסקא הילכתא בהדי' כרב דאמר בטלה מחלוקת הילכך לגבי שני אחין שחלקו א' נטל קרקע וא' נטל כספים וכו' כדכתיבנא בהלכות ולא אנהר לרב ז"ל טעמי' בהאי מימרא דקא מדמי דינא דשני אחין לדינא דג' אחין דהא לא שוו טעמייהו ובהדיא חזינא בגמרא דלא דמי אהדדי דשקלינא וטרינא למימר דאפשר דסבירא לי' לרב אסי בשני אחין דכלוקח שלא באחריות דמי ואפ"ה גבי ג' אחין איכא למימר דילמא כיורשין דמו וכטעמא דרב הילכך ליכא לדמויינהו אהדדי מיהו מסתברא לן דהלכתא כוותי' דמדינא ולאו מטעמייהו אלא כיון דהשתא תיקון רבנן בתראי למגבי ממטלטלי אפילו מיתמי הוה לי' כזה נטל קרקע וזה נטל קרקע ובטלה מחלוקת ואיסתלקא לה טענתי' דבעל כספים דריע חיליה דאינהו קאי באפי גנב וב"ח דהכי סבר וקיבל עכ"ל. ודברי קדשו נפלאו ממנו מאד מאד ולא זכיתי להבין אפילו פירוש המלות בראש מ"ש הבעה"מ ז"ל במ"ש על הרי"ף ז"ל דלא אנהר טעמי' בהאי מימרא דקא מדמי דינא דשני אחין לדינא דג' אחין דהא לא שוו טעמייהו ובהדיא חזינא בגמ' דלא דמו אהדדי כו' ולא אדע היכן מבואר בשום מקום בגמ' דיש חילוק בין ב' אחין שחלקו לבין ג' אחין שחלקו והיכן מצינו די"ל דס"ל לרב אסי בשני אחין דכלוקח שלא באחריות דמו ובג' אחין איכא למימר דכיורשים דמו דהלא לא מצינו כלל חילוק בזה והרבה יגעתי בזה להבין קצת פי' דבריו ולא עלתה בידי כעת. וחפשתי בספרים ומצאתי בספר מעשה חושב על מס' ב"ק ובספר חוסן ישועות על מס' ב"ב ק"ז שהביאו קושית הבעה"מ הנ"ל ומפרשים דקשיא ליה לבעה"מ דהיאך תולה חדא באידך הא לרב אסי אף דמסופק בחלקו קרקע נגד קרקע אי הוי כיורשים ואפ"ה איתא בחד לישנא לרב אסי כספים וקרקע אינו חוזר עליו ומטעם דלהכי שקלת ארעא עכ"ד יעו"ש. והנה מה מאד קשה לכוון קושי' זו בדברי בעה"מ דהמעיין בלשונו הקדוש והטהור יראה דלא זו היתה כוונתו בזה דאם כוונת הבעה"מ כמ"ש הגאונים הנ"ל מה לו לכתוב החילוק בין שני אחין לבין ג' אחין דקא מדמי הרי"ף להדדי ובגמ' מחלקין דהלא לפי דבריהם עיקר קושית הבעה"מ הוא דיש חילוק בין כספים וקרקע לבין שניהם נטלו קרקע סוף דבר לענ"ד לא ישרו פירושים אלה בדברי הבעה"מ ז"ל:

ה ולולא דמסתפינא הייתי אומר בפירוש הכוונה של הבעה"מ ז"ל דהנה הש"ס קאמר על רב אסי דסובר כספים הרי הן כקרקע דלמאי הילכתא אילימא לשני אחין שחלקו א' נטל קרקע וא' נטל כספים כו' איכא דאמרי אדרבה לאידך גיסא דא"ל להכי שקלי כספים דאי מגנבא לא משתלמנא מינך ולהכי שקלת ארעא דאי מטרפא לא משתלמא לך מידי מינאי אלא לשני אחין שחלקו ובא בע"ח ונטל חלקו של אחד מהן והא אמרה רב אסי חדא זימנא דאיתמר האחין שחלקו כו'. והנה נקיט הש"ס כאן האחין שחלקו סתמא ואמאי לא קאמר שני אחין שחלקו דהא האי פלוגתא דרב ושמואל ורב אסי שייכי גבי שני אחין כמו גבי שלשה אחין ואמאי נקט הש"ס כאן סתמא האחין שחלקו ולא פירש שני אחין ולעיל גבי כספים וקרקע נקיט הש"ס שני אחין שחלקו א' נעל קרקע וא' נטל כספים. ומכ"ש דקשה לפי מה דגרסינן בב"ב ק"ז שלשה אחין שחלקו גבי פלוגתא דרב ושמואל ורב אסי וכן הוא גירסת הרי"ף והר"ח ואמאי גרסינן התם שלשה הלא גם בשני אחין שחלקו ג"כ שייכא האי פלוגתא והרשב"ם שם ותוס' בבכורות מ"ח ע"א גרסי באמת שני אחין שחלקו יעו"ש. והנה הש"מ שם כ' דמש"ה גרסי שלשה אחין משום דאיירי התם בפלוגתא אי מקמצין אי בעלה מחלוקת ומש"ה נקיט שלשה אחין דא"ש דסיים הש"ס בתר הכי אר"פ והלכתא מקמצין ואמימר אמר בטלה מחלוקת וגבי שני אחין אין חילוק בין מקמצין לבין בטלה מחלוקת אולם הרשב"ם שם כ' דגם בשני אחין איכא ג"כ נ"מ אי מקמצין אי בטלה מחלוקת דאם נימא מקמצין צריך האח הזה ליתן לאחיו חצי השדה אבל הרשות בידו ליתן לו איזה חצי שדה שהוא רוצה ואם נימא בטלה מחלוקת חולקין מחדש ועיין בש"מ שם שכ"כ בשם הראשונים וכבר הבאתיו לעיל וא"כ אכתי קשה להגרסא דגרסינן שלשה אחין דלמה נקיט שלשה אחין ומה חילוק יש בין שני אחין לשלשה: והנראה בזה ליישב ובהקדם יבואר עוד דבר אחד דהנה להאיכא דאמרי לעיל גבי שני אחין שחלקו א' נטל קרקע וא' נטל כספים ובא ב"ח ונטל קרקע דס"ל דלא אזיל האי ושקיל פלגא בכספים בהדי' ומשום דא"ל להכי שקלי כספים דאי מיגנבא לא משתלימנא מינך ולהכי שקלת ארעא דאי מיטרפא לא משתלמא לך מידי מינאי. והנה לסברת האיכא דאמרי י"ל איך ס"ל אי יורשין הוי או לקוחות והיינו היכא דשניהם נעלו קרקע. ולכאורה נלע"ד דלסברת האיכא דאמרי הוה הדין היכא דשניהם נטלו קרקע נוכל לומר דיורשים הוה וגם נוכל לומר דכלקוחות באחריות דמי ובא' נטל קרקע וא' נטל כספים דע"כ צ"ל דהוה כלקוחות שלא באחריות מ"מ היכא דשניהם נטלו קרקע שפיר נוכל לומר דיורשים הוי ורק היכא דא' נטל קרקע וא' נטל כספים הוה כאילו הותנו בפירוש שלא יהיו כיורשים רק כלקוחות ושלא באחריות ומשום דבעל הכספים מקבל על עצמו אחריות גנבה ומש"ה הוה כאילו הותנו בהדי' דיהי' דינן כמו לקוחות ושלא באחריות וא"כ יש סברא לומר דאפילו לרב דסובר יורשים הוי היינו דוקא בחלקו קרקע נגד קרקע אבל היכא דחלקו כספים נגד קרקע גם רב מודה דאם ב"ח נטל קרקע דאינו חוזר וגובה מבעל הקרקע חלקו ומשום דא"ל להכי שקלי כספים וכו' והוי כלקוחות שלא באחריות ומשום דהוי כאילו הותנו כן בהדי' דלא יהי' כיורשים רק כלקוחות ושלא באחריות וא"כ שפיר נוכל לומר כן אליבא דרב אסי דמספקא לי' אי כיורשים אי כלקוחות היכא דשניהם נטלו קרקע אפילו לאיכא דאמרי אליבא דרב אסי דסובר היכא דא' נטל קרקע וא' נטל כספים כו' ומשום דא"ל להכי שקלית כספים וכו' כנלע"ד בפי' הדברים. והפ"י נדחק ור"ל דלהאיכא דאמרי בשניהם נטלו קרקע וב"ח נטל חלקו של אחד מהן לא נוכל לומר דכיורשים הוה רק כלוקח באחריות והא דמספקא לי' לרב אסי אי כיורשים כו' הש"ס לא ידע אכתי מהאי מימרא דרב אסי דנוטל רביע בקרקע כו' ואזיל לשיטתו שכ"כ לעיל ג"כ. אולם הוא דחוק למאד לומר כן ולענ"ד נכון כמו שכתבתי:

ו והנה יש לעיין שלשה אחין שחלקו שנים נטלו קרקע וא' נטל כספים ובא בע"ח ונטל קרקע של אחד מהם דלכאורה לסברת האיכא דאמרי הוה הדין דמבעל הכספים לא שקיל כנים ומשום דא"ל להכי שקלי כספים דאי מיגנבי לא משתלימנא מינך ולהכי שקלית ארעא דאי מטרפא מינך לא משתלמת מידי מינאי ולגבי האח השלישי שנטל קרקע הרי יכול זה האח שהב"ח טרף חלקו לבא לבעל הקרקע וליקח חצי הקרקע. דבשלמא מבעל הכספים לא מצי לגבות חלקו מה שטרף הב"ח ממנו משום דא"ל להכי שקלי כספים דאי מגנבי כו' ומשום דהוה כלקוחות שלא באחריות וכ"ז הוא בחלקו קרקע נגד כספים הבל בחלקו קרקע נגד קרקע דגם להאיכא דאמרי הוה הדין דאם ב"ח טרף הקרקע של אחד מהן דחוזר על אחיו לגבות ממנו חלקו ומשום דאמרינן דהוה כיורשים או כלקוחות באחריות וכמו שכתבתי לעיל בביאור הדברים. וא"כ היכא דהיו שלשה אחין שחלקו שנים נטלו קרקעות וא' נעל כספים ובא ב"ח וטרף קרקע של אחד מהן דעל בעל הכספים לא יוכל זה לחזור עליו לסברת האיכא דאמרי ועל האח השני שנטל בחלקו יכול לחזור עליו וא"כ י"ל דגובה מאחיו שנטל ג"כ קרקע ונוטל חציו מהקרקע אם נימא דהיורשים דמי ואם נימא דכלקוחות באחריות נוטל חצי שיווי הקרקע הנשארת שנטל אחיו ויכול לסלקו במעות. והנה יש לספק עוד ולומר דגם מבעל הקרקע אינו נועל חצי הקרקע או חצי שווי הקרקע אלא שליש השווי של הקרקע דבשלמא למ"ד כיורשים הוה ובטלה החלוקה לגמרי שפיר נוטל חצי הקרקע אולם אם נימא דכלוקח באחריות הוה לן לומר דנוטל רק שליש שווי הקרקע הואיל דיש כאן שלשה אחין ושנים נטלו חלקם בקרקע וא' נטל חלקו בכספים ואם כל השלשה היו נוטלים חלקם בקרקע אז היה כל אחד מקבל אחריות על של חבירו שליש השווי וכן כל א' מקבל אחריות על כל אחד מאחיו שליש שווי הקרקע וא"כ י"ל היכא דא' נטל כספים ושנים נטלו קרקע דעל החלק של בעל הכספים לא קבלו אחריות השני אחין שנטלו קרקע והוא הבעל הכספים ג"כ לא קיבל אחריות על חלקם של השני אחין שנטלו חלקם קרקע וא"כ זה שנטל קרקע לא קיבל אחריות על של בעל הכספים ובעל הכספים ג"כ לא קיבל על של בעל הקרקע וא"כ בעל הקרקע לא קיבל אחריות רק על של אחיו שנטל ג"כ קרקע וא"כ הי"ל לומר דאם טרף הבע"ח קרקע של אחד מהן והוא הולך לגבות חלקו מאחיו שלקח ג"כ קרקע דאינו נוטל רק שליש הקרקע. דבשלמא אם נימא דיורשים הוה ובטלה החלוקה א"כ אם טרף הב"ח הקרקע של אחד מהן חוזר הוא על אחיו בעל הקרקע ליקח חצי הקרקע אבל אם נימא דכלקוחות באחריות הוה א"כ היל"ל דאם טרף הב"ח קרקע של אחד מהן והוא הולך ליקח חלק מהקרקע של אחיו דאינו נוטל רק שליש הקרקע ודוק. מיהו י"ל דגם בכה"ג אפינו אם נימא דכלקוחות באחריות הוה ג"כ נוטל חצי הקרקע והטעם הואיל דעל הכספים ליכא שום אחריות לא מבעל הכספים על של בעל הקרקע וכן להיפוך ג"כ ליכא שום אחריות ורק השני אחין שלקחו חלקם בקרקע הוה באחריות וא"כ כל אחד קיבל אחריות על חנק אחיו בעל הקרקע ושפיר נוטל חציו של הקרקע ויש סברא לכאן ולכאן. אולם לכאורה נראה יותר דנוטל חצי הקרקע דהיינו חציו של שווי הקרקע למ"ד כלקוחות באחריות הוה. אולם אכתי י"ל דבין אם נימא דנוטל מבעל הקרקע חלקו חצי הקרקע ובין אם נימא דנוטל רק שליש הקרקע אבל מבעל הכספים בודאי לא שקיל כלום, וכל זה שייך לומר אם נימא דאחין שחלקו כלקוחות הוה א"ש אבל אם נימא דכיורשים הוה א"כ איך לומר בחלוקה אחת תרתי דסתרי דלבעל הכספים נימא דכלקוחות הוה ושלא באחריות ולנגד הבעל הקרקע נימא דכיורשים הוה, דבשלמא אם היינו אומרים דלגבי בעל הקרקע אמרינן דכלקוחות באחריות הוה א"ש דאמרינן האחין שחלקו לקוחות הוה והיכא דכולם נטלו קרקע הוה כלקוחות באחריות והיכא דמקצתן נטלו קרקע ומקצתן נטלו כספים אמרינן דהאחין שנטלו קרקע הוו זה לזה כלקוחות באחריות ולאותן שנטלו כספים הוה כלקוחות שלא באחריות אבל כולן שם לקוחות עלייהו משא"כ אם נימא דכיורשים הוה בשלמא היכא דליכא אנא שני אחין א' נטל קרקע וא' נטל כספים אמרינן דהואיל דבעל הכספים נכנס בגדר הספק דאם יגנבו ממנו לא יחזור על בעל הקרקע ניקח מחלקו החצי וכ"כ קיבל בעל הקרקע על עצמו ונכנס הוא ג"כ בגדר הספק דאם יטרוף הב"ח ממנו לא יחזור הוא על בעל הכספים ליקח חצי מן הכספים חבל היכא דשני אחין נטלו קרקע ואחד נטל כספים א"כ איך שייך לאחוז החבל בתרי ראשין דלגבי הני שנטלו קרקע נימא דכיורשין הוי ולנגד זה שנטל כספים נימא דכלקוחות הוה זה ודאי לא נוכל לומר כן וע"כ תו צרכינן לומר דבכה"ג היכא דשנים נטלו קרקע וא' נטל כספים ובא בע"ח ונטל קרקע של אחד מהן ובכה"ג אמרינן דיורשים הויין כולם וגם בעל הכספים צריך ליתן מחלקו לזה שטרף הב"ח ממנו וזה הוא הטעם דנקיט הש"ס סתם האחין שחלקו לכלול בזה דאפילו אם א' נטל כספים אם איכא שלשה אחין ושנים נטלו קרקע ובא ב"ח וטרף הקרקע של אחד מהן דהוה הדין דחוזר הוא על בעל הקרקע אחיו והטעם משום דכיורשים הוה ובטלה החלוקה אז חוזר ג"כ על בעל הכספים כן הוא לרב. ולשמואל אמרינן דויתר ומשום דהוה כלוקח שלא באחריות. ורב אסי מספקא לי' אי כיורשים הוה או כלקוחות ומש"ה נוטל רביע בקרקע ורביע במעות. והא דקאמר הש"ס אלא לשני אחין שחלקו ובא ב"ח ונטל חלקו של אחד מהן ה"פ דרב אסי אומר לדינו לשני אחין שחלקו קרקע ומיירי היכא דשניהם נטלו קרקע דבכה"ג גם להאיכא דאמרי הוה הדין כן דבטלה מחלוקת לרב. ולרב אסי מספקא לי' והיינו דקא פריך הש"ס והא אמרה רב אסי חדא זימנא והיינו דבשניהם נטלו קרקע מספקא לי' לרב אסי דהא הם פליגי באחין שחלקו ואפילו א' נטל כספים ושנים נטלו קרקע סובר רב אסי דהוה ספיקא אי כיורשים הוי או כלקוחות וא"כ ע"כ דהוה הטעם הואיל דבחלוקה זאת נגד השנים שנטלו קרקע צרכינן לומר דיש ספק לומר דכלקוחות הוה א"כ ממילא תו אמרינן כן גם לנגד בעל הכספים כנלע"ד בפי' דברי הש"ס לשיטת הבעה"מ ז"ל. ועיין ברמב"ם פ"י מהל' נחלות ה"א שכ' שני אחין שחלקו ובא להן אח ממדה"י וכן שלשה אחין שחלקו ובא ב"ח ונטל חלקו של א' מהן ואפילו נטל זה קרקע וזה כספים בטלה מחלוקת וחוזרין וחולקין השאר בשוה עכ"ל. וכ' ה"ה דפוסק כל"ק ודלא כמ"ד דמצי אמר לו בעל הכספים להכי שקלי כספים דאי מגנבא כו' יעו"ש. וכבר כתבתי לעיל בדברי הרמב"ם דלא צרכינן לומר דפוסק כל"ק רק משום דהואיל דפוסק כרב דאמר בטלה מחלוקת. וכעת נוכל לומר דפוסק הרמב"ם ז"ל גם כהאיכא דאמרי ורק דיש חילוק בין שניהם נטלו קרקע לבין א' נטל קרקע וא' נטל כספים והיכא דאיכא שלשה אחין ושנים נטלו קרקע וא' נטל כספים דהואיל דלגבי בעל הקרקע אמרינן דכיורשים הוה תו אמרינן כן ג"כ לענין בעל הכספים וכמש"ל. וזה שדקדק הרמב"ם ז"ל וכ' או שלשה אחין שחלקו כו' ואפילו נטל זה קרקע וזה כספים היינו דאפילו אם אחד נטל כספים ושנים נטלו קרקע ג"כ הדין כן דבטלה החלוקה וחוזר זה ולוקח חלקו מבעל הקרקע וגובה ג"כ חלקו מבעל הכספים דהואיל דבעלה החלוקה נגד בעל הקרקע ואמרינן דכיורשים דמי תו בטלה החלוקה גם נגד הבעל כספים ג"כ וזה שדקדק רבינו ז"ל לכתוב וכן שלשה אחין שחלקו כו' אבל שני אחין שחלקו א' נטל קרקע וא' נטל כספים שפיר נוכל לומר דאם הב"ח טריף הקרקע דאינו חוזר על בעל הכספים ומשום דא"ל להכי שקלי כספים כו' וכאיכא דאמרי:

ז ועתה לפי האמור נוכל להבין קצת דברי הבעה"מ ז"ל כי תמה על הרי"ף ז"ל שגרס בגרסתו שלשה אחין וא"כ קשה למה נקיט הש"ס שלשה אחין הלא גם בשני אחין שחלקו ג"כ הדין כן ושייך ג"כ בשני אחין פלוגתא דרב ושמואל ורב אסי ולמה נקיט הש"ס לפלוגתייהו בשלשה אחין דוקא, ואי משום דנקיט הש"ס בב"ב דף ק"ז לפלוגתא אי מקמצין וזה שייך רק בשלשה אחין אבל לא בשני אחין וכמ"ש בש"מ שם. הלא הרשב"ם כ' דגם בשני אחין שייך לשון מקמצין והיה דוחק להבעה"מ לומר דנקיט שלשה אחין בשביל האי פלוגתא דמקמצין וא"כ ע"כ הא דנקיט הש"ס שלשה אחין הוא לאשמעינן דאפילו איכא בהו חד דשקיל כספים וא"כ איכא לומר דא"ל להכי שקלי כספים דאי מגנבי וכסברת האיכא דאמרי. מ"מ אשמעינן דהואיל דבשני אחין שנטלו קרקע ובא ב"ח ונטל חלקו של אחד מהן סובר רב דכיורשים הוה ובטלה מחלוקת ולרב אסי ספוקי מספקא לי' הה"נ בג' אחין שחלקו ואחד נטל כספים ושנים נטלו קרקע ובא ב"ח וטרף חלקו של אחד מהן דאמרינן דהואיל דנוטל חלקו מבעל הקרקע דכיורשים הוי ובטלה מחלוקת א"כ שקיל ג"כ מבעל הכספים דנא שייך לומר דנגד הבעל הקרקע הוו כיורשים ולנגד הבעל כספים יהיו כלקוחות ושלא באחריות ואשמעינן לן גמ' בזה בהא דנקיט בש"ס הפלוגתא דרב ושמואל ורב אסי בשלשה אחין לכלול בזה אפילו נטל א' כספים ג"כ הדין כן וכמ"ש לעיל אבל בשני אחין שחלקו קרקע גם להאיכא דאמרי אמרינן דרב סובר דבטלה מחלוקת ורב אסי מספקא לי'. והנה הרי"ף ז"ל גרס בגירסתו שלשה אחין וע"כ משום האי טעמא דלעיל וכ' דפסקינן כרב דאמר בטלה מחלוקת וכ' הילכך לגבי שני אחין שחלקו א' נטל קרקע וא' נטל כספים ובא ב"ח ונטל קרקע דינא הוא דאזיל האי ושקיל פלגא בכספים ולא מצי אידך למימר לי' להכי שקלי כספים דאי מגנבי כו' ופוסק כל"ק דאין חילוק בין שניהם נטלו קרקע לבין א' נטל קרקע וא' נטל כספים וע"ז תמה הבעה"מ דהלא הי"ל למיפסק כלישנא בתרא דהא הש"ס נקיט לפלוגתא דרב ושמואל ורב אסי בשלשה אחין בכדי לכלול אפילו איכא בהו חד דשקיל כספים כל דאיכא שנים שנטלו קרקע דגבייהו אמרינן דכיורשים הוו תו אמרינן ג"כ דיורשים הוו לגבי זה דשקיל כספים אבל בשני אחין שחלקו א' נטל קרקע וא' נטל כספים הוה הדין דאם הב"ח נטל הקרקע דאינו חוזר על בעל הכספים ומשום דא"ל להכי שקלי כספים כו' ואמאי כתב הרי"ף דגם בשני אחין א' נטל קרקע וא' נטל כספים דאם ב"ח טרף הקרקע דחוזר על בעל הכספים ויליף לה מהאי פלוגתא דאחין שחלקו דפסקינן כרב דאמר בטלה מחלוקת וכתב הילכך לגבי שני אחין והלא חילוק גדול יש בין שני אחין לשלשה אחין דבשלשה אמרינן דכיורשים הוו אבל לא בשנים וא' נטל קרקע וא' נטל כספים כנלע"ד בכוונת הבעה"מ להקשות על הרי"ף ז"ל. והפי' בדברי הבעה"מ הוא במ"ש ולא אנהר להרב ז"ל טעמי' בהאי מימרא דקא מדמי דינא דשני אחין לדינא דג' אחין דהא לא שוו טעמייהו כו' וכוונתו דיש חילוק בין שני אחין שחלקו א' נטל קרקע וא' נטל כספים דאז אם טרף הב"ח הקרקע אינו חוזר על בעל הכספים אבל אי איכא שלשה אחין שנים נטלו קרקע וא' נטל כספים וב"ח טרף הקרקע של א' מהן דאמרינן הואיל דחוזר על בעל הקרקע דכיורשים הוו לרב ולרב אסי ספוקי מספקא ליה חוזר ג"כ על בעל הכספים וכמש"ל. והביא הבעה"מ ראיה לזה וז"ל ובהדי' חזינן בגמ' דלא דמו אהדדי דשקלינן וטרינן למימר דאפשר דס"ל לרב אסי בשני אחין דכלוקח שלא באחריות דמו ואפיה גבי ג' אחין איכא למימר דילמא כיורשים דמו וכוונתו בזה דהא חזינן בשני אחין שחלקו א' נטל קרקע וא' נטל כספים וב"ח טרף הקרקע איכא ב' לישני אליבא דרב אסי דל"ק סובר דחוזר על בעל הכספים וללישנא בתרא אינו חוזר על בעל הכספים ומשום דא"ל להכי שקלי כספים כו' והיכא דאיכא שלשה אחין שנים נטלו קרקע וא' נטל כספים בהא פליגי אמוראי רב סובר דכיורשים הוו ובטלה מחלוקת ושמואל סובר ויתר ורב אסי מספקא ליה אי כיורשים הוו דהיכא דנטלו כולם קרקע בהא סובר רב אסי דכיורשים או כלקוחות באחריות דמי גם להאיכא דאמרי אליבא דרב אסי בא' נטל כספים כו' והיכא דאיכא שלשה אחין שנים נטלו קרקע וא' נטל כספים ספוקי מספקא ליה לרב אסי אי כיורשים הוו והיינו מדנקיט לפלוגתייהו בשלשה אחין ולא נקיט שני אחין וע"כ דמיירי אפילו היכא דאחד נטל כספים ושנים נטלו קרקע וספוקי מספקא לי' לרב אסי ומשום דהואיל דלגבי השנים שנטלו קרקע איכא ספק אי הוו כיורשים ואם נימא דכיורשים הוו תו לא מצינו לומר דלגבי בעל הכספים נימא דכלקוחות הוי וכמש"ל כלנע"ד בכוונת הבעה"מ ז"ל. ומ"ש הלשון דשקלינן וטרינן למימר דאפשר היינו דרב אסי מצי למיסבר בשני אחין א' נטל קרקע וא' כספים דכלוקח שלא באחריות הוה ובשלשה אחין איכא למימר דכיורשים הוו היינו בכה"ג בשלשה אחין ושנים נטלו קרקע וא' נטל כספים ג"כ ספוקי מספקא ליה לרב אסי וכמ"ש:

ח וכתב עוד הבעה"מ דהילכתא כוותיה דהרי"ף ולאו מטעמיה כו' עכ"ל פי' דבריו שהקשה. על הרי"ף דבשני אחין א' נטל קרקע וא' נטל כספים היל"ל דאף ב"ח טרף הקרקע דאינו חוזר על בעל הכספים משום דא"ל להכי שקלי כספים דאי מגנבי ולא קבלתי עלי כלל האחריות של הב"ח רק אחריות גניבה ואבידה. וע"ז כתב דכיון דבזה"ז גובין ממטלטלי דיתמי א"כ הרי קיבל הבעל הכספים האחריות של הב"ח ג"כ אם יטרוף הב"ח ממנו וא"כ ממילא קיבל ג"כ האחריות אם הב"ח יטרוף הקרקע שיחזור אחיו על בעל הכספים. והנה לכאורה אינו מובן דדילמא אחריות דב"ח קיבל עליו דהיינו אם יטרוף הכספים ממנו אבל אחריות דאחריני לא קיבל עליו דהיינו אם הב"ח יטרוף הקרקע שיחזור הבעל הקרקע על בעל הכספים לא קבל עליו. והנראה בזה דהנה לישנא קמא סובר דאם הב"ח טרף הקרקע דחוזר על בעל הכספים והטעם כדפריך הש"ס פשיטא האי ברא והאי לאו ברא ופירש"י פשיטא וכי בעל הכספים לא הוי ברא לפרוע חובות אביו ולישנא בתרא סובר דא"ל להכי שקלי כספים כו' והיינו דהיא קבל על עצמו אחריות גניבה משום זה דאין הב"ח גובה ממנו וכמש"ל ומשום דהוה כאלו הותנו בהדי' דהוי כלקוחות שלא באחריות וא"כ לפי תקנת הגאונים דבזה"ז ב"ח גובה ממטלטלי דיתמי א"כ הרי גם הוא מוטל עליו לפרוע חוב אביהם וא"כ הוה תו כלא הותנו כלל רק דהא דשקיל כספים וקיבל ע"ע אחריות גניבה ואבידה ג"כ ריע חיליה ולא הוי תו כלקוחות שלא באחריות כנלע"ד בפי' דבריו הקדושים:

אולם באמת לפמ"ש השמ"ק בב"ב שם דטעמיה דר"ח ורי"ף דגרסי שלשה אחין ומשום דנקיט שם הש"ס והילכתא מקמצין ובשלשה אחין הוא דשייך לשון מקמצין אבל לא בשני אחין א"כ תו לא נוכל לומר דנקיט שלשה אחין לכלול בזה דאפילו איכא בהו חד דנטיל כספים ג"כ אמרינן בטלה מחלוקת הואיל דאיכא בהו שני אחין דנטלו קרקע ומגו דבטלה מחלוקת לגבי השני אחין שנטלו קרקע ומשום דיורשים הוי תו לא נוכל לומר לגבי בעל הכספים דכלקוחות שלא באחריות הוי להאיכא דאמרי דסברי דמצי א"ל להכי שקלי כספים וכו' וכמש"ל. דהא נוכל לומר דנקיט שלשה אחין משום דקתני והלכתא מקמצין ולא בא לכלול בזה היכא דנטל שנים קרקע וא' נטל כספים דנוכל לומר דבכה"ג להא"ד ג"כ אמרינן דבעל הכספים מצי אמר להכי שקלי כספים דאי מיגנבי לא משתלמנא מינך ולהכי שקלית ארעא דאי מיטרפא מינך לא משתלמית מידי מנאי וא"כ בשלשה אחין שנים נטלו קרקע וא' נטל כספים ובא ב"ח ונטל קרקע של אחד מהן דלהא"ד דסברי בשני אחין שחלקו א' נטל קרקע וא' נטל כספים וב"ח נטל הקרקע דאין הבעל הקרקע חוזר על בעל הכספים ומשום דא"ל אנא שקלי כספים דאי מיגנבי כו' וא"כ גם בשלשה אחין שנים נטלו קרקע וא' נטל כספים וב"ח נטל הקרקע של א' מהן דג"כ הדין כן דאינו חוזר על בעל הכספים ורק על בעל הקרקע חוזר וא"כ ע"כ דהא"ד לא מצי סברי כרב דאמר יורשים הוי ורק הא דחוזר על בעל הקרקע הוא משום דסובר כלקוחות באחריות הוי וא"כ לרב דסובר כיורשים הוי אין חילוק בין שניהם נטלו קרקע או א' נטל קרקע וא' נטל כספים ובין איכא רק שני אחין או שלשה וא"כ אמרינן בכל גווני דכיורשים הוי ובטלה מחלוקת וא"כ שפיר כ' הרי"ף דהואיל דפסקינן כרב דסובר דיורשים הוי הילכך בשני אחין א' נטל קרקע וא' נטל כספים וב"ח נטל הקרקע דחוזר על בעל הכספים ולא מצי א"ל להכי שקלי כספים כו' וכהאיכא דאמרי דהא הא"ד לא סברי כרב דאמר יורשין הוי ולדידן דפסקינן כרב ליתא להלכה לסברת הא"ד ודוק היטב בזה:

והנה עד כה עסקתי ביגיעה לפרש דברי הרב הבעה"מ ז"ל והנה ראיתי להרמב"ן ז"ל במלחמות שמתרץ דברי הרי"ף והנה כמעט אין לדבריו ז"ל פתרון כלל ועי' בחוסן ישועות ב"ב ק"ז שכ' ע"ד הרמב"ן ז"ל כי נפל בדבריו טעות הדפוס ולא יוכל לפרש דבריו והנה עיינתי היטב הרבה פעמים לפרש קצת דבריו הקדושים והנה אם כי לפי פירושי לא יתאים לגמרי עם פירושי בדברי הבעה"מ שיהיה לשון הטהור של הרמב"ן ז"ל. סובל לתרץ קושית הבעה"מ לפי מה שפירשתי דברי הבעה"מ עכ"ז הנני לפרש ונבאר דבריו כפי קוצר בינתי וגם כי נלע"ד כי לפי פירושי תמצית הקושי' של הבעה"מ יתיישב לפי פירושי בדברי הרמב"ן ז"ל והנה באמת הרבה טעיות הדפוס וכפל המלות איכא בדברי הרמב"ן והנה אכתוב לשונו הטהור כפי התיקון לפי קט שכלי דהיינו רק הטעות הניכר לכל ובמה שאינו ניכר כלל לא אשלח בו יד וזה החלי בעזה"י:

ט כתב הרמב"ן ז"ל במלחמות ע"ד הבעה"מ הנ"ל וז"ל אמר הכותב איברא טעמיה דמרן נהירי טפי והכי עיקר דשמעתא דכיון דיורשין הוי ואמרינן האי הוא דאורית להון אבוהון בכל מילי נמי בטלה מחלוקת ושמעתי' הכי מפרשינן ליה דאמרינן מעיקרא דאזיל האי ושקיל פלגא בכספים והא דקאמר הרי הן כאלו חלקו קרקע דשקיל פלגא א"נ הרי הן כאותו קרקע שנטל ב"ח שאף הוא יפרע חצי אותו החוב ולא כמו שחלקו קרקע קאמר שאילו חלקי קרקעות אין לו אלא רביע חלקו בקרקע ורביע חלקו במעות ומחצה פסיד לפי פי' רבינו ור"ח ז"ל עכ"ל הרמב"ן ז"ל. והנה אפרש כאן דברים הללו ואח"כ אבא אל יתר דבריו הק' כסדר:

והכי פירושו דהרמב"ן כתב דהואיל דיורשים הוי אין חילוק בין שניהם נטלו קרקע לבין אחד נטל קרקע וא' נטל כספים בכל גווני אמרינן דיורשים הוי ובטלה מחלוקת וכ' הרמב"ן ושמעתי' הכי מפרשינן ליה פי' דסוגית הש"ס ופירושה אזלא כן דהש"ס רצה לפרש דברי רב אסי דאמר כספים הרי הן כקרקע אלא לשני אחין שחלקו א' נטל קרקע וא' נטל כספים ובא ב"ח ונטל קרקע דאזיל האי ושקיל פלגא בכספים בהדי' והא דקאמר רב אסי הרי הן כקרקע מפרש הרמב"ן דהש"ס ה"מ דברי רב אסי דהרי הן כאיל חלקו קרקע ובא ב"ח וטרף חלקו של א מהן דאזיל האי ושקיל פלגא בהדי אחיו וה"ה נמי היכא דחלקו כספים וקרקע וב"ח נטל קרקע דאזיל האי ושקיל פלגא בכספים בהדי' דכספים וקרקע דין אחד להן והנה לפי פי' זה אזלא הסוגיא רק אליבא דרב דסובר יורשים הוי. וכתב עוד הרמב"ן פי' אחר דאפי' אם נימא דבחלקו קרקע נגד קרקע וב"ח נטל הקרקע של אחד מהן דאין זה גובה מחצית הקרקע ממנו וכמו אם היינו אומרים דיורשים הוי רק כרב אסי דמספקא ליה אי כיורשים הוי או כלקוחות ושלא באחריות וכפי' ראשון של רש"י ז"ל וכפי' הרי"ף והר"ח ז"ל דהא דקאמר רב אסי נוטל רביע בקרקע ורביע במעות היינו או רביע בקרקע או רביע במעות מ"מ זה דוקא בחלקו קרקע נגד קרקע דשניהם עלולין להיזק זה כמו זה דממי שירצה הב"ח לטרוף יכול לטרוף בכה"ג הוא דמספקא ליה לרב אסי אי כיורשים דמי אי כלקוחות שלא באחריות דמי ומש"ה הוא דנוטל רק רביע או בקרקע או במעות והיינו משום דשניהן שוין דהב"ח יכול לטרוף ממי שירצה אבל בחלקו קרקע נגד כספים א' נטל קרקע וא' נטל כספים דהבעל הקרקע הוא עלול להיזק והבעל כספים אינו עלול להיזק דהא הב"ח יוכל לטרוף מן הקרקע ולא מן הכספים דלא משתעבדי לב"ח וא"כ לא שייך בזה לומר דהוי כלוקח שלא באחריות. דבשלמא בחלקו קרקע נגד קרקע בזה שפיר איכא סברא לומר דהוי כלוקח שלא באחריות משום דשניהן עלולין להיזק והוה כאילו הותנו כן שיהיה שלא באחריות וממי שיטרוף הב"ח יפסיד. ומש"ה אם מספקא ליה לרב אסי אי כיורשים דמי או כלקוחות דמי נוכל לומר ג"כ דהוי כלקוחות שלא באחריות. אבל בחלקו כספים נגד קרקע בכה"ג לא שייך לומר דהוי כלקוחות שלא באחריות הואיל דבעל הכספים אינו עלול להיזק כלל והבעל הקרקע עלול להיזק שהב"ח יטרוף ממנו והא דבעל הכספים עלול להיזק גניבה ואבידה יותר מבעל הקרקע הש"ס לא אסיק אדעתיה כן ולא ס"ל לסברא זו. וא"כ איכא סברא יותר לאלים לבעל הקרקע היכא דאחיו נטל כספים דבכה"ג אם נימא דכלקוחות הוי בודאי הוה כלקוחות באחריות ואילו בחלקו קרקע נגד קרקע אם נימא דכלקוחות הוה איכא סברא לומר דהוי כלקוחות שלא באחריות. וזה הוא הפי' בדברי הרמב"ן ז"ל במ"ש א"נ הרי הן כאותו קרקע שנטל הב"ח שרף הוא יפרע חצי אותו החוב ולא כמו שחלקו קרקע קאמר שאילו חלקו קרקעות אין לו אנא רביע חלקו בקרקע ורביע חלקו במעות ומחצה מפסיד לפי פי' רבינו ור"ח ז"ל. וה"פ דאף בחלקו קרקעות ושניהם נטלו קרקע וב"ח טרף הקרקע של אחד מהן דמספקא ליה לרב אסי אי כיורשים הוה או כלקוחות ושלא באחריות והוה הדין דמחצה פסיד דדלמא כלקוחות שלא באחריות הן ונוטל רק רביע או קרקע או מעות וכפי' ראשון של רש"י ז"ל אבל בחלקו כספים נגד קרקעות וב"ח טריף הקרקע בכה"ג לא מספקא ליה כלל לרב אסי אי הוי כלוקח שלא באחריות ורק פשיטא ליה דנוטל מחצה שלם מן הכספים ומשום דיורשים הוה ומינא שכ"א מן האחין הוטל עליו לפרוע חובת אביו וא"כ זה שנטל כספים מוטל ג"כ עליו לפרוע חובת אביו ונחשבין הכספים כמו קרקע כלומר כמו אילו נטל קרקע דהיה מוטל עליו לפרוע חובת אביו ה"נ בנטל כספים עדיף כספים מקרקע דבכה"ג שא' נטל כספים וא' נטל קרקע והב"ח נטל הקרקע בכה"ג פשיטא ליה לרב אסי ג"כ דנוטל מחצה מהכספים שנטל אחיו וז"ש רב אסי כספים הרי הן כקרקע כלומר שגם ע"ז שנטל כספים ג"כ הוטל עליו לפרוע חובת אביו כמו שנטל קרקע דכספים הרי הן כקרקע ממש לענין זה כן נלע"ד פי' דברי הרמב"ן ז"ל במ"ש שני פירושים בסוגית הש"ס בתחלת הסוגי':

יו"ד וכתב עוד הרמב"ן וז"ל ואקשינן פשיטא האי ברא והאי לאו ברא דודאי לקוחות באחריות נינהו דלאו שופטנא הוא דשקיל קרקע דקאי באפי ב"ח ולא לישקול פלגא בכספים הדר אקשינן אדרבה מימרא דרב אסי לא אפשר לפרושי הכי דכיון דס"ל בעלמא בשתי קרקעות מחצה לקוחות גבי חלקו כספים נגד קרקעות דפסיד מחצה דהכא ודאי לוקח שלא באחריות נינהו דהאי קאי באפי גנב הלכך לית ליה אלא רביע בכספים דהוא משום דמחצה יורש נינהו לרב אסי והיכי אמר הרי הן כקרקע דמשמע דשקיל ביה פלגא והרי הן כאותו קרקע שיטול ב"ח או כמו שחלקו קרקעות הא ודאי לא שקיל אלא רביע דהוא מחצה בחלקו וכשחלקו קרקעות שחלק מחצה דיורשין הוי או לקוחות באחריות ולא מפסיד חלקו כלום ולפי פי' רבינו ור"ח אי לו משום יורשין אלא רביע חלקו משום יורשין אלא שאין הפי' ההוא מחוור בעצמו עכ"ל ופי' דבריו הוא דהש"ס מקשה על הס"ד דגם אליבא דרב אסי דסובר בחלקו קרקע נגד קרקע דמחצה יורשים ומחצה לקוחות ולא שקיל אלא רביע וכפי' ראשון של רש"י מ"מ בחלקו כספים נגד קרקע גם לרב אסי הדין דנוטל זה פלגא בכספים והטעם או משום דהוי כאילו הב"ח בעצמו שקיל חצי הקרקע וחצי הכספים בחובו וכו' וע"ז פריך הש"ס פשיטא האי ברא והאי לאו ברא ואפי' לרב אסי דסובר בחלקו קרקעות דמחצה יורשים ומחצה לקוחות מ"מ בכספים נגד קרקע פשיטא דשקיל מחצה שלם כל חלקו המגיע לו והדר פריך הש"ס אדרבא לאידך גיסא דהא גם בחלקו כספים נגד קרקע הוי גם בכספים שהוא מקבל אחריות גניבה ואבידה וא"כ הבעל הקרקע מקבל עליו אחריות טריפת הבע"ח והבעל הכספים מקבל על עצמו אחריות גניבה ואבידה וא"כ הוה כאלו חלקו שניהם קרקעות ולמ"ד יורשים הוי פשיטא דחולקין ולרב אסי דסובר מחצה יורשים ומחצה לקוחות לפי פי' השני של רש"י ז"ל א"כ שקיל פלגא ממש וללשון ראשון של רש"י ז"ל דסובר דנוטל רק רביע או בקרקע או במעות ומחצה פסיד וכ"ה שיטת הרי"ף והר"ח ז"ל וא"כ פשיטא דגם בחלקו כספים נגד קרקע דהדין הוא כן והטעם הואיל דהבעל הכספים ג"כ מקבל על עצמו אחריות גניבה ואבידה ונכנס ג"כ בגדר הספק ולא עדיף כספים וקרקע מאילו נטלו שניהם קרקעות ואם היינו אומרים בודאי דיורשים הוה ובטלה מחלוקת הוה אמרינן דנוטל כל חלקו המגיע לו מהכספים דהיינו פלגא מכספים ורק הואיל דרב אסי מספקא ליה אי יורשים הוה או לקוחות אינו נוטל רק רביע ורביע פסיד דהיינו רביע מכל הכספים דהוא מחצה ממה שמגיע לחלקו וסיים הרמב"ן אלא שאין הפי' ההוא מחוור בעצמו ונוכל לומר דכוונתו על הא דאמרינן דהא דקתני נוטל רביע בקרקע ורביע במעות היינו או רביע. או י"ל דכוונתו הוא על כל הפי' הזה שמפרש בדברי הרי"ף והר"ח מה שמפרשים בפי' הסוגי':

יא וכתב עוד הרמב"ן ז"ל וז"ל והדר בעי לאוקמוה בג' אחין או בב' שחלקו קרקעות ומאי הרי הן כקרקע דשקיל רביע בכספים כבקרקע וכולה שמעתא ובפי' הזה עלו דברי רבינו הגדול בדינו כהוגן עכ"ל. כוונתו בזה דאחר שהקשה הש"ס אדרבא לאידך גיסא דא"ל להכי שקלי כספים דאי מיגנבי כו', וא"כ תו לא נוכל לאוקמי דברי רב אסי דאמר כספים הרי הן כקרקע ובכה"ג דא' נטל קרקע וא' נטל כספים וכמו שפירשתי לעיל דבריו דהש"ס ידע מהא דרב אסי דמספקא ליה אי כיורשים הוי או כלקוחות וגם ללישנא קמא דסובר דפשיטא ולא איצטריך ליה לרב אסי לאשמועינן ולומר כספים הרי הן כקרקע וכמו שפירשתי לעיל וקאמר הש"ס דרב אסי דאשמעינן כספים הרי הן כקרקע הוא לשני אחין שחלקו קרקעות כו'. ופריך הש"ס והא אמרה רב אסי חדא זימנא וכ' הרמב"ן דאין חילוק כלל בין ב' אחין או ג' אחין והא דבב"ב ק"ז נקיט הש"ס ג' אחין הוא משום דקתני והילכתא מקמצין וכמ"ש בש"מ שם הבאתיו לעיל ומש"ה נקיט הרי"ף ז"ל הכא ג"כ ג' אחין אבל באמת ה"ה בשנים ואין חילוק כלל בין שלשה לשנים וגם לסברת הא"ד אליבא דרב אסי אין חילוק כלל בין כולם נטלו קרקע או אחד נטל כספים ואחד או שנים נטלו קרקע בכולם הוה הדין דמחצה יורשים ומחצה לקוחות ומשום דמספקא ליה אי כיורשים דמי או כלקוחות דמי ומש"ה נוטל או רביע בקרקע או רביע במעות לשיטת הרי"ף והר"ח וכלשון הראשון של רש"י. אבל לרב דפוסק דכיורשין הוי נוטל כל חלקו המגיע לו ומשום דבטלה מחלוקת ואין חילוק בין ג' אחין לב' אחין ובין כולם נטלו קרקע או אחד נטל כספים וא"כ הרי"ף ז"ל דפוסק כרב דאמר יורשים הוה ובטלה מחלוקת מש"ה שפיר כתב הילכך שני אחין שחלקו א' נטל קרקע וא' נטל כספים ובא ב"ח ונטל קרקע דאזיל האי ושקיל פלגא בכספים ולא מצי א"ל להכי שקלי כספים כו' משום דפסקינן בטלה מחלוקת והני תרי לישני דפליגי הוא דוקא אליבא דרב אסי דמספקא ליה אי כיורשים הוי או כלקוחות אבל אליבא דרב לא פליגי כלל כנלע"ד בפי' דברי הרמב"ן ז"ל מה שמתרץ שיטת הרי"ף והר"ח ז"ל ולפי"ז ל"ק כלל קושי' הבעה"מ ז"ל ועל הדרך שכתבתי לעיל ודוק היטב בזה:

ולפ"ד הרמב"ן ז"ל בשיטת הרי"ף ז"ל מובן שפיר דברי הרמב"ם ז"ל בפ"י מהל' נחלות ה"א שפסקו מכוון היטב עם דברי הרי"ף רבו ועיין בה"ה שם ובמה שכתבתי לעיל ודוק. ועיין ברא"ש פ"ק דב"ק כאן שהביא שיטת הרי"ף ומ"ש דזה לא תליא כלל בהני תרי לישני דפליגי עייש"ה ודבריו נוטים ג"כ קצת לדברי הרמב"ן הנ"ל וכמו שפירשתי. והנה יעדתי לעיל לפרש דברי הרמב"ן ז"ל וע"כ אפרש בעזה"י גם יתר דבריו אשר הם מוקשים לכאורה ואינם מובנים כ"כ ויש בהם טעות הדפוס ג"כ:

יב וז"ל הרמב"ן ז"ל עוד בזה ומ"ש בעה"מ דהשתא דתיקון רבנן בתראי למיגבי ממטלטלי איסתלקא ליה טענתיה דבעל כספים שקילי טובותי' דמר בהא כו' דאכתי מצי למימר להכי בקני כספים ולא קיימי באפי כולהו ב"ח שאני יכול להטמינן ולהבריחן מהם ולהכי שקלית קרקע דאי מטרפא לא משתלמת מינאי דלא שופטנא אנא דקאימנא באפי גנב ובאפי ב"ח דידך אלא מדשקלי כספים אין אחריות גנב עלך אף קרקע שלך אין אחריות ב"ח עלי עכ"ל, תקנתי כאן איזה טעותים הניכרים שהם טעיות הדפוס, וכוונתו הוא דבעל הכספים ג"כ אית ליה אכתי טענה דנהי אם הב"ח הי' טורף ממנו הכספים הי' יכול לטרוף בדין אבל הוא הי' יכול לשמור הכספים שלא יהיה הב"ח יכול למצאם ולטורפם וא"כ אין עלול הבעל כספים כ"כ להיזק מחמת טריפת הב"ח ומש"ה קיבל על עצמו אחריות גניבה ואבידה ונכנס בגדר ספק זה דאית ליה רווחא כנגדו שהב"ח לא יוכל לטרוף ממנו כ"כ בנקל אבל אם נימא דאם הב"ח טרף הקרקע דחוזר הבעל הקרקע על הבעל הכספים א"כ הרי בעל הכספים עלול לטריפת הב"ח כמו הבעל הקרקע וא"כ למה יקבל על עצמו שני עניני אחריות חדא של טריפת הב"ח וחדא של גניבה ואבידה וא"כ לסברת הבעה"מ ופירושו אכתי קשה קושייתו על דינא של הרי"ף גם לאחר תקנת הגאונים ודוק כי קצרתי במובן:

ומ"ש עוד הרמב"ן ועוד שאמרו בשם הגאונים כו' זה מובן שפיר בפשיטות. עוד כתב הרמב"ן וז"ל ועוד דאפילו בתר תקנתא לא משכחת דגבי ב"ח כספים מיורש אא"כ ה"ל לאבוהון בשעת הלואה דגבי מתקנתא דבתראי [ולא זכיתי להבין כלל דבריו הקדושים בזה דאיך מצינו שלבתר תקנת הגאונים הוה הדין במטלטלי דיתמי דאקני לא משתעבדי אא"כ כתב דאקני ובש"ע חו"מ סי' ק"ז ס"א וז"ל אבל הגאונים תיקנו שיהיה הב"ח גובה מהיורשים מטלטלים שהניח אביהם הילכך האידנא כופין אותם לפרוע חובות אביהם אפילו הוא מלוה ע"פ אף מהמטלטלין שהניח אביהם אפי' קנאם הלוה אחר שלוה ולא כתב דאיקני דיורש במקום אביו קאי כו' עכ"ל והרי מפורש בהדיא דלבתר תקנת הגאונים גובה מהמטלטלין של יתומים אפי' שלא היה ללוה המטלטלין הללו בשעת הלואה ואפי' לא כתב ליה דאיקני ולא הובא דעת הרמב"ן ז"ל בטוב"י וש"ע כלל] ואם מוכרן יורש מכורין ואין ב"ח גובה אותן מלוקח [כדברים הללו פסקינן בש"ע סי' כ"ז ס"ד ובסמ"ע ס"ק ט"ו יעוש"ה] ואפי' בדינא דתלמודא גבי בין מיורש בין מלוקח בדאקני ליה מטלטלין אגב מקרקעי וא"ל דאיקני כדאיתא פרק ח"ה ונמצא זה צריך לאחריות ב"ח [כוונתו דגם על המטלטלין הללו איכא אחריות הב"ח כלומר שהוא עלול ג"כ להיזק זה ג"כ שהב"ח יטרפם] ואעפ"כ יכול לומר להכי שקלי כספים דלא ליתו כלהו ב"ח וטרפו מינאי ואת קיימת באנפייהו ושקלי מינך דשכיחי טירפא דידך טפי ועלך דידך אתו ודאי ולאחר תקנה נמי אעפ"י שהמטלטלין והקרקעות שוין בדין זה כיון דעל הקרקעות אתו ודאי ועל הכספים בספק דכספים להוצאה ניתנו ונאחר הלואה קנאן [כוונתו דאם ירש כספים ממש והלוה אותן לאחר הרי קנאן הלוה תיכף ומיד ולא יוכל הב"ח לטורפן מהלוה ועי' בש"כ סי' ל"ט ס"ק מ"ט מ"ש שם דברי הרשב"א והרמב"ן. וא"כ זה דומה כמו ירש מטלטלין ומוכרן לאחר דאין הב"ח גובה מהם אפי' לאחר תקנת הגאונים ודוק] ועוד שיכול היורש הזה להוציאן ולהפקיען מב"ח הילכך לאי משתלח מיניה והשתא עדיפא טענתי' טפי דלאו שוטה הוא למיקם באפי כלהו אלא עיקר דבר זה כמו שכתבנו עכ"ל:

ועיקר הפי' בדבריו ז"ל הוא דהואיל דגם לאחר תקנת הגאונים דב"ח גובה ממטלטלי דיתמי מ"מ יש מקום לבעל הכספים לשמור את עצמו שלא יהי' יכול הב"ח לגבות ממנו וא"כ נוכל לומר דמש"ה קיבל הבעל הכספים האחריות גניבה ואבידה יען כי אחיו בעל הקרקע קיבל ע"ע אחריות טריפת הב"ח ואף שיוכל הב"ח לגבות גם מבעל הכספים מ"מ לא שכיח כולי האי שיהיה יכול הב"ח לגבות מבעל הכספים כמו מן בעל הקרקע אבל אם נימא דאם הב"ח טרף הקרקע שיהיה חוזר הבעל הקרקע על בעל הכספים א"כ הרי לענין טריפת הב"ח עלול בעל הכספים לההיזק כמו בעל הקרקע וגם הוא עלול יותר להיזק לענין גניבה ואבידה והבעל הקרקע אינו עלול להיזק זה וא"כ בודאי לא קיבל הבעל הכספים שני עניני אחריות עליו ובעל הקרקע לא מקבל רק אחריות אחד וא"כ אף לאחר תקנת הגאונים ג"כ י"ל דאם הב"ח טריף הקרקע דאין בעל הקרקע חוזר לגבות מבעל הכספים לשיטת הבעה"מ ז"ל כנלע"ד פי' דברי הרמב"ן ז"ל והבן בזה:

והנה בעת סידור הדברים מצאתי מכתב מאאמו"ר הרה"ג מוה"ר יוסף שיחי' ערוך אלי בשנת תרנ"ג ג' יתרו ובתוכו נאמר איזה ענינים ונאמר ג"כ בו כי טוב פי' ע"ד הבעה"מ והרמב"ן הנ"ל והמכתב הנ"ל נמצא בין הכתבים שנשארו לי ברחמים ולכן אמרתי להעתיק כאן דברי אאמו"ר הרב שיחי' בענין זה כי חביב עלי:

יג הבעה"מ משיג על הרי"ף דכיון דפסקינן כרב דבטלה מחלוקת ממילא פסק בדר"א כל"ק דמשלם כל חלקו אם חלקו קרקע וכספים וע"ז השיג הבעה"מ עש"ה דהא ל"ב דר"א ס"ל דכלוקח שלא באחריות ובג' אחין אפשר דהוי כיורשין והיאך מדמי הרי"ף זל"ז והא לא דמי להדדי ולפרש דברי הבעה"מ שהם סתומים בלי פירוש אקדים לתרץ קושית הרא"ש על הרי"ף למה פסק כל"ק בדר"א הלא הרי"ף פוסק תמיד כל"א ע"ש ברא"ש שתי' [ועיי' ע"ז ז' וברי"ף דלכל הפי' איכא להקשות למה פסק כל"ק ולחומרא הלא בספק פסקינן בממונא לקולא] ולתרץ נ"ל דצריך להבין במאי פליגי הני תרי לישני דל"ק סובר דמשלם כולה ול"ב סובר דאינו משלם כלל. ודוחק לומר דבסברא לבד פליגי וע"כ צ"ל דהני תרי לישני פליגי אי יורשין שחלקו הוי כיורשין או כלקוחות ושלא באחריות אי כרב או כשמואל דל"ק סובר בדר"א דכרב ול"ב סובר דר"א יסבור כשמואל. ומאידך מימרא דר"א לא ידעינן עדיין ואין זה דוחק כ"כ כי לפירש"י ע"כ צ"ל כן דלרש"י אינו משלם אלא מחצה וכ"ה פי' ר"ח ורי"ף א"כ ע"כ צ"ל דפליג על רב ועל שמואל והני תרי לישני מחולק אם ישלם הכל או אינו משלם כלל וא"כ יקשה דר"א אדר"א וע"כ צ"ל דלא ידעינן עדיין מאידך דר"א ובזה מתו' קושי' הש"מ ע"ש שהקשה על רש"י ותי' דתוס' נאדו מפירש"י מה"ט ולפ"ד ניחא. ועתה עלו דברי הרי"ף כהוגן כיון דהני תרי לישני פליגי אם הוי כיורשין או כלקוחות שלא באחריות ובב"ב ק"ז פסקינן בהדיא כרב דכיורשין הוי א"כ ממילא פסקינן כל"ק ושפיר שייכי הני תרי הילכתא אהדדי וז"פ. ואפשר להעמיס זה בדברי הרא"ש שכוונתו כן ול"ק כלל למה פסק כל"ק כיון דבגמ' פסקינן בהדיא כן ודוקא היכא דלא איתמר הילכתא כחד פסקינן כל"ב או לקולא אבל היכא דפסקינן בהדיא כל"ק ע"כ צריך לפסוק כן וז"ב, ובזה מפורש דברי הבעה"מ בפשיטות דהשיג על הרי"ף כוונתו למה פסק כל"ק כיון דאנן פסקינן תמיד כל"ב ומה גם שאפשר לומר דר"א מודה בחלקו קרקע וקרקע א"כ מנ"ל לרי"ף לפסוק כל"ק ולפ"ד הנ"ל מיושב היטב דע"כ צ"ל כן וקושית בעה"מ וקושית הרא"ש שניהם עולים בקנה אחד:

ועתה אבוא לבאר דברי הרמב"ן דהרמב"ן ג"כ כוונתו כמ"ש אלא דלא ניחא ליה לומר דהשתא לא ידעינן באידך דר"א ולהכי דחיק לפרש דהני תרי לישני ידעי בדר"א במאי דפליג על רב ושמואל רק דל"ק סברי דחלקו כספים וקרקע עדיפא מחלקו קרקע וקרקע משום דהחי ברא והאי לאו ברא ע"ש בשלמא בחלקו קרקע וקרקע יכול הב"ח לגבות מזה כמו מזה להכי סבר ר"א דמשלם פלגא אבל בחלקו קרקע וכספים אינו יכול לגבות מבעל הכספים להכי משלם הכל ול"ב סברי דאדרבא הא גרע מקרקע וקרקע משום דעומד בפני גנב לאפוקי קרקע דלא מצי למיגנב אבל בחלקו קרקע וקרקע משלם עכ"פ פלגא. וע"ז סובר והולך לפרש השקלא וטריא דפריך הגמ' אי דחלקו קרקע וכספים ואהא אר"א דהרי הן כקרקע פשיטא יקשה דהיאך נוכל לומר דהוי כקרקע הא בחלקו קרקעות אינו משלם אלא פלגא לפירש"י ור"ח ורי"ף להכי מפרש דר"ל כוונת המקשן דהרי הן כקרקע כמו הקרקע שחלקו ועיקר כוונת הרמב"ן לפרש דברי ר"א מה שאמר הרי הן כקרקע אין כוונתו כאילו חלקו קרקע רק כוונתו כאילו הכספים הוי כקרקע וכמו שחלקו בקרקע כן יחלקו בכספים א"נ כמו שגבה הב"ח מקרקע כן יגבה מכספים והיינו שישלם הבעל כספים ג"כ כל הפלגא דפשיטא האי ברא והאי לאו ברא ועכ"פ אי הוה כיורשין או כלקוחות באחריות צריך לשלם כל הפלגא אבל לא עלה על דעת המקשן לדמות כספים וקרקע כמו קרקע וקרקע ע"ש והדר פריך אדרבה דבכאן מיגרע גרע ולהתוס' דמשלם התם בקרקע וקרקע כל הפלגא משלם הכא ריבעא היינו אם החוב מאה מנה משלם כ"ה ולרי"ף ור"ח ורש"י משלם חצי ריבעא היינו י"ב וחצי משום דמיגרע גרע וזה הפי' דחוק מעט לפרש כן ועכ"ז רצה לדחוק א"ע להוציא מדעת בעה"מ שמפרש ללישנא בתרא דאינו משלם כלל לכן מפרש הרמב"ן דגם להאי לישנא משלם. רק לל"ק הוי הס' אי כיורשין או כלוקח באחריות ולל"ב הוה הס' אי הוה כיורשין או כלוקח שלא באחריות. יהיה איך שיהיה עכ"פ חזינן דעיקר הס' אי הוה כיורשין או כלקוחות וא"כ כיון דפסקינן בב"ב ק"ז בהדיא דיורשין הוי וא"כ בדר"א נמי משלם כל חלקו רק או במעות או בקרקע ודוק היטב כי נכון הוא למאד. ויתר השגות שהשיג הרמב"ן ז"ל על הבעה"מ יש לי לתרץ ועיין היטב בח"מ סי' ק"ז ס"ד וה' שי' רב האי: ודרך אגב אתרץ קושי' התוס' שהניחו בצ"ע על פירש"י דפי' משלם רביע בקרקע או במעות מנ"ל לגמ' דר"א מסופק אי כיורשין או כלקוחות דילמא הוי הס' או כלוקח באחריות או שלא באחריות. ולפענ"ד י"ל דהנה אם נאמר דהס' הוי אי כיורשין או כלקוחות שפיר י"ל או במעות או בקרקע ע"ש ברי"ף ב"ב פ' בית כור דמפרש ג' ספיקות אבל אם נאמר דס' הוי אי כלוקח באחריות או שלא באחריות א"כ הוי כב"ח וא"י לסלק לו בקרקע אם לא יתרצה אחיו דב"ח דינו אם יש לו מעות צריך לסלק במעות אבל אי הוה ספק או כיורש מצי לסלק לו קרקע בע"כ או במעות משום ס' וזה ג"כ נכון מאד:

[לא] שם ע"א דאתמר האחים שחלקו ובא ב"ח ונטל חלקו של אחד מהן רב אמר בטלה מחלוקת ושמואל אמר ויתר כו' ופירש"י ויתר אבד עכ"ל. והנה י"ל היכא דבא ב"ח לגבות אם מותר לו לאחד מן האחין ליתן מתנה להב"ח שלא יגבה ממנו אלא מאחיו לשמואל דסובר ויתר וכן אם מותר לו לב"ח לקבל מתנה מאחד מאחין בכדי שלא לטרוף ממנו רק מאחיו וכן י"ל בהא דאיתא בח"מ סי' קי"א סט"ו אם יש כאן שנים או שלשה לקוחות שקנו ממנו כאחד ואין אחד מהן קודם לחבירו ובא ב"ח לטרוף גובה מאיזה מהם שירצה וא"צ ליקח חצי השדה מזה וחצי השדה מזה אבל אם היו כאן שדות הרבה ויכול לגבות שדה מכ"א גובה מהן ולא מאחד מהן ועי' בסמ"ע ס"ק כ"ו מ"ש בזה והנה ג"כ י"ל הואיל דתליא ברצון הב"ח לגבות איזה שדה שירצה אם מותר לו ללוקח אחד לשחדו לב"ח שלא יגבה ממנו רק מלוקח האחר ואם מותר לו לב"ח לקבל מתנה מלוקח א' שלא יגבה ממנו רק מהלוקח השני ואם מיקרי זה מציל עצמו בממון חבירו. והנה לכאורה י"ל דזה לא מיקרי מציל עצמו בממון חבירו כיון דבאמת גם חבירו משועבד להב"ח ושיעבודו של הב"ח הוא על כולם ורק הואיל שרשות ביד הב"ח לגבות איזה שדה שירצה וא"כ י"ל דבכה"ג לא מיקרי מציל א"ע בממון חבירו ומותר לו לאדם להשתדל שלא יהיה ההיזק עליו אף שיודע שמכח זה יגיע ההיזק לחבירו ועי' בח"מ סי' שפ"ח ס"ב בהג"ה היה רואה נזק בא עליו מותר להציל עצמו אע"פ שעי"ז בא הנזק לאחר נ"י פרק השותפין ובסמ"ע סק"י וז"ל שם בנ"י סיים וכ' דאם כבר בא עליו אסור לסלקו ממנו כשגורם בזה היזק לחבירו עכ"ל ועי' בח"מ סי' קס"ג ס"ו בהג"ה ואין רשות לאיזה יחיד או קהל לגרום עם המלך לחבר לאיזה קהל או להפרידן אם הדבר מזיק לאחרים כו' ובש"כ ס"ק י"ח הביא שם דברי המוהריב"ל בתשובה יעוש"ה ועי' בשו"ת נוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' ע"ד מפלפל הרבה בדין זה וכ' דלאותו אדם עצמו יש היתר להשתדל עבור עצמו אבל אחרים אסורים להשתדל בעדו היכא שיגיע היזק לאחרים עי"ז יעוש"ה:

אולם הכא בנידון דידן י"ל דשרי להלוקח ליתן מתנה להב"ח שלא יטרוף ממנו רק מהלוקח השני כיון שאחריות הוא על כולם כא' ורשאי להציל א"ע שלא יגיע לו ההיזק וי"ל בזה:

ועיין בירושלמי כתובות פרק מי שהי' ה"ד וז"ל שמואל אמר שוחדא דדייני לשני שטרות שיצאו על שדה אחת איזה מהן שירצו ב"ד להחליט מחליטין כו' ועיין בקרבן עדה מ"ש שם ובד"ה שוחדא וז"ל בקונטרס פירשתי שמותר ליקח שוחד וכ"ד הרמ"א בד"מ בח"מ סי' ר"מ מיהו הש"כ כ' שם בשם הרמב"ן דלאו דוקא שוחד אלא כעין שוחד וגוזמא קאמר וכ"ה בתוס' פרק הכותב דף פ"ה ע"ב בד"ה שודא וכו' דאי שוחד ממש קאמר קשיא הא קיי"ל כל דיינא דמקבל אגרא לאו דיינא הוא עכ"ל ועי' עוד שם בד"ה לא שוחדא דדיינא מ"ש בזה ועי' בש"ע סי' ר"מ ס"ג ובש"כ ס"ק ג' ד' ועי' בקצה"ח סי' ק"ז סק"ט הביא דברי הרמב"ן ב"ב ק"ז שהביא הירושלמי הנ"ל וי"ל בכ"ז. מיהו אין ענין לנידון דידן דשאני התם. גבי דייני דאסור לדיין לקבל שוחד לזכות לאחד אפילו היכא דתליא ברצון הדיין אבל הכא שפיר י"ל דמותר לו ללוקח א' ליתן מתנה להב"ח וגם הב"ח מותר לו לקבל שלא יטרוף ממנו רק מלוקח אחר וכעת לא מצאתי גילוי לדין זה:

וכן י"ל בשני ערבים דמצי הב"ח לגבות מאיזה ערב שירצה אם יכול ערב א' ליתן מתנה להב"ח שנא יגבה ממנו רק מערב השני וי"ל בכ"ז:

והנה להלכה פסק המחבר בח"מ סי' קע"ה ס"ד וכן אם בא ב"ח של אביהם וגבה חובו מחלקו של א' מהם כגון שעשאו אפותיקי בטלה החלוקה וחולקין חלוקה אחרת עכ"ל ועיין סמ"ע סק"ה ועיין בט"ז שם שכ' הטעם משום דפסקינן כרב דבטלה מחלוקת וכ' עוד ונ"ל מדנקיט תלמודא וכן הפוסקים להאי דינא באחין שחלקו ולא בשני לקוחות שלקחו ממוכר אחד ב' שדות ובא ב"ח דמוכר וגבה חלקו של אחד מהם דחייב הלוקח הב' לתת מחלקו החצי להלוקח הא' אלא ע"כ בזה א"צ ליתן לו דדוקא באחין הוה הטעם משום דיורשים במקום אביהם קיימו דהא פירשב"ם כו' יעוש"ה וכ' עוד בשם המוהרש"ל בפרק מרובה בתחלת דיני ברירה כתב דין זה מטעם דברא כרעא דאבוה כו' משמע פשוט שבשאר שותפין שקנו ממוכר וחלקו אין לא' על חבירו כלום ואפילו באחין שחלקו אין להם זע"ז כלום כמ"ש סי' קע"ג רק לענין פריעת ב"ח נתחייבו כבר כ"א לפרוע בעד אביהם אבל בשאר מילי הויין כלקוחות ממש פשיטא שאין לזה על זה כלום אפילו לענין ב"ח דאל"כ למה הוצרכו לומר דהאחין הויין כיורשים כו' יעו"ש. וא"כ לדברי הט"ז הנ"ל י"ל במ"ש לעיל אם הלוקח אחד מותר לשחדו להב"ח שלא יגבה ממנו רק מהלוקח האחר דהא אם יטרוף מלוקח השני הוא לא יצטרך לשלם לו פלגא וי"ל בזה:

ועיין בט"ז שמביא בשם הסמ"ע סי' ל"ו סכ"א דגם בשותפין שקנו הוה הדין כמו בשני אחין לענין ב"ח דאמרינן הלקוחה היה בטעות והלוקח השני צריך לתת מחלקו לחבירו כו' והט"ז דחה דבריו ולפ"ד הסמ"ע לא משכחת בכה"ג ורק יש נ"מ לשני לקוחות שכ"א קנה באפי נפשי' והוא שלא באחריות אם רשאי לוקח אחד ליתן מתנה לב"ח שלא יטרוף ממנו רק מלוקח שני: [לב] (א) שם ע"א רב אמר בטלה מחלוקת ושמואל אמר ויתר ורב אסי מספקא לי' אי כיורשים דמי אי כלקוחות דמי הילכך נוטל רביע בקרקע כו' עיין בים של שלמה ב"ק פ"ה בקונטרס הברירה שמה האריך לבאר בהא דאמרינן האחין שחלקו לקוחות וקיי"ל דמלוה ע"פ אינו גובה מלקוחות א"כ גם מיורשים לא ליגבי דהא כלקוחות דמי ותורף דבריו לתרץ הוא דהואיל דלענין פרעון חוב אמרינן כרב דיורש כרעא דאביו הוא וא"כ לענין זה לא הוי לקוחות לדידן ודחה זה דדוקא לענין אחין שחלקו ולענין שב"ח גבה מא' מהן בזה אמרינן דכיורשים דמי אבל לא היכא ששניהם לא יצטרכו לשלם בכה"ג שפיר יש לומר דכלקוחות דמי ופלפל שם בסוגיא דמס' בכורות מ"ח יעוש"ה בדבריו. והנה באמת י"ל דאין חילוק דכל דפסקינן כרב דיורשים הוי לעולם הוי כיורשים והש"ס בבכורות מ"ח אזלא אליבא דרב אסי דסובר דמספקא לי' אי יורשים הוי או לקוחות הוי אבל לדידן דפסקינן כרב פשיטא דגובה מהיורשים וגם לפי המסקנא שם פליגי בדרב אסי או בדרב פפא וא"כ אם נימא דפליגי בדרב אסי סובר ר"מ כרב אסי ור"י אינו סובר כרב אסי וא"כ אמרינן דר"י סובר כרב דיורשין הוה ואנן פסקינן ר"מ ור"י הלכה כר"י. וגם בעיקר הדבר הואיל דאנן פסקינן בב"ק כרב דאמר יורשין הוי ובטלה מחלוקת ואף אם נימא דלאו בכל דוכתא אמרינן דאחין שחלקו יורשין הוי רק לענין פרעון חוב אביהם נימא כן מ"מ זה ג"כ הוה פרעון חוב אביהם וברא כרעא דאביו הוי ובודאי אמרינן כיורשים הוי ומנ"ל לחלק ולומר דדוקא לענין שלא יהי' פסידא לאחין דהיינו שאם ב"ח גבה מאחד מן האחין שיהי' זה יכול לחזור על אחיו הוא דאמרינן כיורשים הוי אבל לא היכא דכל האחין לא יצטרכו לשלם על ידי זה שנאמר דלקוחות הוה בכה"גאמרינן דלקוחות הוי דמנ"ל לחלק בזה ואדרבה הואיל דלענין פרעון חוב אביהם אמרינן דיורשים הוי הואיל דכרעא דאבוהון הוי א"כ לא אמרינן כלל דכלקוחות דמי לרב דסובר יורשים הוי וכן פסקינן להלכה כן. שוב מצאתי במעדני יו"ט ובדברי חמודות מהגאון בעל תוי"ט על הרא"ש בבכורות דף מ"ח שכתב באמת כן והביא מדברי היש"ש הנ"ל ותי' כן יעו"ש בד"ח אות ח' שהאריך בביאור דבר זה ועיין תוי"ט בכורות פ"ח משנה ג' ד"ה ר"י ועיין בספר ים התלמוד כאן מ"ש בזה. ועיין בט"ז סי' קע"ה ס"ד מ"ש בשם מוהרש"ל בדיני ברירה הבאתיו לעיל [אות ל"א] וי"ל בכ"ז: ועיין בח"מ סי' ק"ג ס"י בהג"ה בהא דאמרינן שומא הדרא ואם הב"ח מכרה או נתנה במתנה לאחר אינה חוזרת וכ' הרמ"א בשם הרא"ש וי"א דאם מת והורישה חוזרת אם אין כאן אלא יורש אחד אבל אם היו כאן יורשים הרבה וחלקו ונפל לאחד בחלקו שוב אינה חוזרת ובסמ"ע ס"ק כ"ז הטעם הואיל דהוי כמכר דהא קיי"ל אחין שחלקו כלקוחות נינהו ונמצא אותו שירש שדה אביו מכר חלק שהי' לו בקרקע שגבה אביו בחובו מאחיו ואחיו מכר לו החלק שהיה לו בקרקע של אביו והו"ל כזבינא דלא הדרי דאדעתא דארעא נחית מי שנפל לחלקו השומא שיהי' לו בקרקע כמו לאחיו ולא שירש אחיו קרקע והוא מעות אם לא הניח המלוה אלא בן אחד לא שייך האי טעמא כו' יעו"ש. והט"ז שם תמה על דינו של הרמ"א בשם הרא"ש ז"ל דע"כ לא אמרינן בגמ' דהלוקח לא מהדר אלא בלוקח מב"ח דבזה לא תקנו הישר והטוב אבל באחין שחלקו תיכף שנפלה הירושה לפניהם הויין כולהו במקום אביהן ועלייהו רבעה המצוה דשומא הדרא וכ"א שוה בזה לא אמרינן בגמ' האחין שחלקו לקוחות הן אלא לענין החילוקים שביניהם עצמן כגון מחזירין זה לזה ביובל בגיטין דף מ"ח ולענין בא ב"ח ונטל חלקו של א' מהם בפ"ק דב"ק משא"כ לגבי אינש אחרינא וראי' מר"פ הגוזל ומאכיל דאמרינן מת והוריש לבניו לא הוי שינוי רשות דקיי"ל רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי והא התם מיירי מיורשים רבים דהא הגוזל ומאכיל את בניו תנן ואפ"ה לא מחשבינן אותם ללוקח נגד הנגזל אלא ע"כ כיון דכולם נתחייבו להנגזל נגד אביהם לא מהני חלוקה כו' וה"נ לענין הלוה כאן עכ"ל והאו"ת שם בס"ק ט"ו תמה על הט"ז וכ' עליו וז"ל ונעלם ממנו גמ' ערוכה דבכורות פרק יש בכור מ"ח דאמרינן אם נתחייב האב ה' סלעים לכהן ומת והבנים חלקו נכסים פטורים מלשלם דקיי"ל האחין שחלקו כלקוחות דמי ומלוה ע"פ אינו גובה מלקוחות הרי דאפילו לגבי אחריני ומלוה הכתובה בתורה אמרינן דהוי כלקוחות ואיך לא נימא גבי תקנתא דרבנן בשומא הדרי דהוי כלקוחות עכ"ל בזה. והנה חס לי' לרבינו הט"ז לשכוח גמ' ערוכה במקומו ובסוגיא דעסיק בה רק דברי הט"ז ברור מללו דכוונתו הוא דלדידן דפסקינן כרב דאמר יורשים הוה ובטלה מחלוקת ואם בא ב"ח וטרף חלקו של אחד מהם חוזר הוא על חלקו של שאר אחיו ליטול חלקו עמהם וכדפסקינן בב"ב ק"ז והלכתא כרב דאמר בטלה מחלוקת וכ"פ הרי"ף ז"ל שם בב"ב וכאן בב"ק דהילכתא כרב ודלא כרב אסי דמספקא ליה אי יורשים הוי או לקוחות הוי וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"י מנחלות ה"א וכ"פ בש"ע סי' קע"ה ס"ד והא דפסקינן בש"ע סי' קע"ג ס"ג האחים שחלקו הרי הם כלקוחות זה מזה ואין להם זע"ז דרך ולא סולמות ולא חלונות ולא אמת המים שכיון שחלקו לא נשאר לא' מהם זכות בחלק חבירו כו' ומקורו מהש"ס דב"ב דף ז' ע"ב וברמב"ם פ"ב מהל' שכנים הי"ב האחין שחלקו הרי הן כלקוחות זה מזה ואין להם דרך זע"ז כו' ובה"ה שם וז"ל פסק כשמואל בב"ב דף ז' ומ"ש הרי הן כלקוחות לומר שהוא הדין למי שמכר חצי שדהו וכיוצא בזה נתבאר בפרק המוכר את הבית ששמואל סובר שהרי האחין כלקוחות זה מזה עכ"ל. ועיין בב"ב דף ס"ה ע"א פלוגתא דרב ושמואל ופסקינן כשמואל בדיני: והנה לכאורה י"ל דנקיט הלשון דפסקינן דאחין שחלקו לקוחות הן ולכאורה קשה דהא אנן פסקינן כרב דאמר בטלה מחלוקת ויורשים הוי אונם לפי החילוק שמחלק הט"ז כאן דהא דאמרינן האחין שחלקו לקוחות הן הוא דוקא במה שהוא בין האחים עצמן משא"כ במה שהוא בין האחין לאחריני לא אמרינן דכלקוחות הוי א"ש. דבשלמא בהא דב"ב דף ז' לענין אחין שחלקו דאין להם דרך זע"ז שפיר אמרינן דלקוחות הן משא"כ לענין אם בא ב"ח וטרף חלקו של אחד מהם שפיר אמרינן דיורשים הוה והיינו דככרעא דאבוהון דמי ועל כל אחד מן האחין מוטל לשלם חוב אביהם וכמ"ש לעיל בשם הרמב"ן במלחמות כאן וא"כ זה הוה בין האחים לאחרים שפיר אמרינן דיורשים הוי ואע"ג דסוף סוף הנ"מ הוא עיקר בין האחין אח"כ שאח זה חוזר על שאר אחיו ליקח חלקו עמהם מ"מ הואיל דעיקר אנו דנין על טריפת הב"ח שכל האחין היו משועבדים להב"ח לשלם חוב אביהם ומשום דיורש כרעא דאביו הוא תו הוה זה בין האחין לאחריני ולא אמרינן דהוי כלקוחות רק יורשים הוי ויש להסביר הדבר עוד יותר עפמ"ש לעיל לפרש דברי הרמב"ן ז"ל יעוי' לעיל. ועפ"י האמור מובן היטב חילוקו של הט"ז הנ"ל. והנה כ"ז הוא לדידן דפסקינן כרב דסובר כיורשים הוי ובטלה מחלוקת אבל לרב אסי דמספקא ליה אי כיורשים הוי או כלקוחות הוי ואם נימא דלקוחות הוי א"כ לעולם הוה כלקוחות ואין חילוק בין אם הנ"מ בין האחין עצמן בין אם הוא נגד אחרים. והש"ס בבכורות מ"ח דקאמר שם דאם נימא לקוחות הוי לא שקיל הכהן מיורשים שם קאמר הש"ס זה אליבא דרב אסי והוא באמת דמספקא ליה אם לקוחות הוי לגמרי הוי לקוחות גם אם הוא לגבי אחרים ומש"ה שפיר קאמר הש"ס דלרב אסי לא שקיל כהן מיורשים ומשום דמחצה יורשים ומחצה לקוחות וחמש ולא חצי חמש ולא קשה כלל מסוגיא דבכורות על הט"ז ודוק:

תוכן העניינים

אמרי הצבי א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה