אור ברסלב

אמרי הצבי א· רבי צבי מאיר בר

דף ג.

דף ב:

[אות ו]:

בתוס' ד"ה ושן בהמות וז"ל אע"ג דאמרינן בעלמא בהמות שיש להן ארס כנחש ונושכות וממיתות דהוי נשיכה שהוא תולדה דקרן מ"מ איירי נמי בחיות רעות שדרסו ואכלו להנאתן. כדמתרגמינן ושן בהמות ושן דחיה ברא וחיה בכלל בהמה עכ"ל. ולכאורה ק"ל דהואיל דקרא ושן בהמות איירי נמי באותן שנושכות וממיתות ואינן אוכלין הבשר דקרא כולל בין אותן שנושכות וממיתות ואינן אוכלין הבשר וגם אותן הבהמות שנושכות וממיתות ואוכלין הבשר. וא"כ חזינן דשן כולל ג"כ אותן שנושכות ואינן אוכלין הבשר אם כן יהיה נשיכה תולדה דשן אע"ג שאין הנאה להזיקן ונשארת קושית התוס' הנ"ל. ועיין רש"י פ' האזינו ל"ב פסוק כ"ד ושן בהמות מעשה היה והיו הרחלים נושכין וממיתין והוא מהספרי. ועיין בשפתי חכמים שכתב רצונו בזה דהיל"ל ושן חיות כיון שהחיות הן עומדין לנשוך ולא בהמות עיי"ש:

[ז] (א) ע"ב בגמרא וכי קאמר ר"פ אתולדה דרגל הא אוקימנא תולדה דרגל כרגל בחצי נזק צרורות דהלכתא גמירי לה ואמאי קרי לה תולדה דרגל לשלם מן העליה והא מבעיא בעי רבא חנ"צ מגופו משלם או מן העליה משלם לרבא מיבעיא ליה לר"פ פשיטא ליה וכו' ופרש"י בד"ה בחנ"צ וז"ל דקי"ל דהלכתא גמירי לה למ"מ דממונא הוא ולא קנס ואע"ג דפלגא נזקא של נגיחה הוי קנס כדאמרינן לקמן האי פ"נ ממונא הוא כו' עיי"ש. והנה מלשון רש"י ז"ל נראה שפי' דהלכה למשה מסיני היה דהוא ממון ולא קנס. והנה ע"כ צריכין לומר לפירש"י דהלכה היה על שניהן דהיינו דאינו משלם רק ח"נ וגם דהוא ממון ולא קנס ולא הוי ח"נ דצרורות כמו שאר ח"נ דקרן שהוא קנס כצ"ל דברי רש"י ז"ל. ועיין בהרא"ש ז"ל סי' א' וז"ל ואם יקנא דכולהו תולדותיהן כיוצא בהן לבד מתולדה דרגל ומאי ניהו חנ"צ דהילכתא גמירי לה דממונא הוא ולא משלם אלא ח"נ. הא דקאמר הילכתא גמירי לה דממונא הוא להא לא בעי הילכתא דממילא ממונא הוא כיון דתולדה דרגל הוי ועיקר הלכה לח"נ גמירי אלא ה"ק דאע"ג דתולדה דרגל הוי וממונא הוי הלכה גמירי לה דלא משלם אלא ח"נ כו' עכ"ל. ובפלפלא חריפתא על הרא"ש אות ג' וז"ל הא דקאמר הלכתא גמירי לה כו' גם הר"ן גורס בדברי רי"ף הילכתא גמירי לה דממונא אבל בגמ' דפוס ישן וכן בספרי הרי"ף שבידינו ליתא ונ"ל שנשתבשו לגרוס כאן דממונא ממאי דבסוף פרקין דף ט"ו אמרינן כיון דאיכא ח"נ צרורות דהלכתא גמירי לה דממונא הוא מש"ה לא קתני והתם ה"פ דהילכתא גמירי לה בח"נ מ"מ ממונא הוא מש"ה לא קתני כל שאינו משלם כמו שהזיק כו' ומהתם נשתבשו לגרוס כאן כו' יעו"ש. ויעוי' עוד שם אות ד' ואות ה' מ"ש שם עוד בזה יעוש"ה. ויעוי' במהרש"ל בחכ"ש כאן שכתב ע"ד רש"י הנ"ל וז"ל הלכה למשה מסיני דממונא הוא כו' נ"ב נראה לפרש לאו דוקא דהכי הילכתא דממונא א"כ למ"ד ח"נ ממונא מא"ל אלא הילכתא אח"נ קאי והוא מפירש"י ויש ספרים איתא בגמרא דממונא הוא ועכ"פ אינו מדברי ההילכתא ודוק עכ"ל. והנה לכאורה יש ליישב קושיית המהרש"ל הנ"ל שהקשה דאם נימא בכוונת רש"י ז"ל דהלכה היה דח"נ דצרורות הוי ממונא א"כ תיקשי למ"ד דפ"נ ממונא בשלמא למ"ד פ"נ קנסא א"כ א"ש הא דהלמ"מ אתיא לגלויי דח"נ דצרורות הוי ממונא ולא קנסא אלא למ"ד פ"נ ממונא הוא אם כן מאי אשמעינן הלמ"מ דח"נ צרורות הוי ממונא הלא כל פ"נ הוי ממונא כן הוא כוונת המהרש"ל בקושייתו. אולם לפמ"ש בדברי רש"י ז"ל דכוונתו הוא דההלכה היה על שניהן דצרורות אינו משלם רק ח"נ וגם דהוא ממונא. א"כ ל"ק כלל קושיית המהרש"ל הנ"ל דנוכל לומר דלמ"ד פ"נ דקרן הוא קנסא אמרינן דהלמ"מ אתיא על שניהן דצרורות אינו משלם רק ח"נ ודהוי ממונא אף דבכל פ"נ הוי קנסא ח"נ דצרורות הוי ממונא ולמ"ד פ"נ דקרן ג"כ הוי ממונא אמרינן דהלמ"מ לא היה רק על דבר אחד דהיינו דצרורות אינו משלם רק ח"נ ודהוי ממונא לא היה כלל מן ההלמ"מ דהא ממילא ידעינן זה דהא כל פ"נ הוי ממון ולא קנס. כנלע"ד לכאורה:

גם ראיתי במוהרמ"ל כאן כתב ג"כ בכוונת רש"י ז"ל דהלכה היה דהוי ממונא וכתב ויש לדקדק א"כ למה אמרה הגמ' ואמאי קרי לה תולדה דרגל לשלם מן העליה ולא קאמר דקרי לה תולדה דרגל מפני שהוא ממונא ולא קנס לפירש"י דפי' דהילכתא לאגמורי אתיא דממונא הוא א"כ ע"כ לא אתיא כמ"ד פ"נ דקרן ממונא הוא אלא כמ"ד קנסא הוא א"כ היל"ל דלהכי קרי לה תולדה דרגל אע"ג דאינו משלם אלא ח"נ משום דממונא הוא ואינו דומה לקרן דפ"נ דקרן קנס הוא יעוש"ה מ"ש לתרץ. וכתב עוד אבל עיין באשר"י דכתב דהילכתא גמירי לה לא אתי לאגמורי דהוי ממונא אלא לאגמורי דאינו משלם כי אם ח"נ עיי"ש. וזה יתיישב טפי דאל"כ לא הוי א"ש למ"ד פ"נ דקרן ממונא הוי א"כ לדידיה הילכתא לגבי נזק צרורות ל"ל עכ"ל. והנה הקשה באמת קושית המהרש"ל הנ"ל ולפמ"ש מיושב שפיר קושיא הנ"ל וכמו שפירשתי. ועיין ברי"ף פ"ק דב"ק דכתב וז"ל ומאי ניהו ח"נ צרורות דהילכתא גמירי לה דלא משלם אלא ח"נ עכ"ל הרי דעיקר ההלכה לא היה רק על ח"נ אבל לא לענין אם הוי ממון או קנס, ובנ"י שם בד"ה ותם שהזיק כתב וז"ל בר מתולדה דרגל בח"נ צרורות שהיתה מהלכת והתיזה צרורות ברגליה ושיברה כלים דקיי"ל הלמ"מ דממונא הוא ולא קנסא ואע"ג דפ"נ של נגיחה קנסא הוי כדאמרינן לקמן האי פ"נ ממונא הוא כו' וכתב שם בהגהות אלפסי בחידושי אנשי שם אות א' הביא דברי המהרש"ל הנ"ל וז"ל נראה לפרש לאו דוקא דהכי הלכתא דממונא הוא א"כ למ"ד ממונא מאי איכא למימר כו' והוא כמש"ל בביאור דברי המהרש"ל. וכתבתי זה לפי שראיתי בדפוס ווארשא באלפסי בהג"ה הנ"ל התחכמו המגיהים והגיהו א"כ למ"ד קנסא מא"ל עיי"ש. והנה כמה שגגו המגיהים להגיה מסברא שלא כדת ולא הבינו כלל פירוש דברי המהרש"ל והחידושי אנשי שם וע"כ הנוסחא האמיתית היא א"כ למ"ד ממונא מא"ל וכמש"ל בפירוש הדברים וכל המגיה א"כ למ"ד קנסא כו' לא ידע בין ימינו לשמאלו:

ב ובעיקר דברי המהרש"ל הנ"ל במה שפירש דברי רש"י ומה שפי' המוהרמ"ל פי' אחר בדברי רש"י ז"ל ולכאורה י"ל בזה ע"פ מ"ש הרמב"ם ז"ל בהקדמה לסדר זרעים בפי' המשנה כי כל מה שלמדו חכז"ל מרוחב דעתם ועוצם בינתם בהו נפלה שכחה ומחלוקת. אבל מה שקיבלו הלמ"מ לא יפול בו מחלוקת ושכחה כלל והן הן הדברים כהוייתן תמיד יעו"ש. ועיין היטב בספר כו"פ בסי' כ"ט שהקשה שם קושיא חמורה בהא דח' מיני טריפות נאמרו למשה בסיני והעלה שם בפירוש הדברים כי לא נמסר למשה מסיני רק כללים ח' מיני טריפות ומסורת וחכז"ל הוציאו לאור פרטי טריפות איך ומה וכל טיב אופני הטריפות כפי סדר לימודם וחכמתם ובכל סוג השמונה מיני טריפות יש בכלל סוג נקובה וסוג חסרה וא"כ חסירה היא בכלל שמונה מיני טריפות הנאמרים למשה מסיני. וזה הוא עיקר מה שנאמר למשה מסיני ובזה לא יפול לעולם מחלוקת. אבל איזהו חסירה טריפה אם חסרון שני חוליות או חוליא אחת או אולי חסרון בשדרה לא הוה טריפה כלל ולא נמסר כלל בהלכה רק דשם חסרון הוא בדבר אחר זה לא הוי מעיקר ההלמ"מ ובזה שייך לומר דאיפלגו בזה דזה לא הוי מעיקר ההלכה יעוש"ה בפליתי שכתב לבאר זה בקיצור דברים וזה הוא הפירוש בדבריו. והנה בחידושי למס' ב"מ דף ס"א ע"ב בפלוגתא דר"י ור"א אם ריבית קצוצה יוצאה בדיינין או לא פלפלתי בעזה"י הרבה בזה ורציתי לומר בפי' דברי הרמב"ם הנ"ל דלא היה פלוגתא בהלמ"מ היינו שיפלגו אם כך היתה ההלכה או באופן אחר. אבל אם היה בזה כלל הלמ"מ או לא בזה שייך ביה מחלוקת ולבסוף חזרתי מזה והארכתי בפלפול קצת והבאתי דברי הריב"ש שכתב כדברי הרמב"ם והבאתי דברי התוס' במס' יומא דף ע"ט ד"ה שיעורו של זה מבואר שם מדבריהם דגם בהלמ"מ שייך פלוגתא והבאתי דברי הספר ארעא דרבנן מערכת א' ח"ר אות ג' יעוש"ה. ומעתה י"ל דזה הוא כוונת המהרש"ל והמוהרמ"ל במה שהם מחולקים בסברותיהם דהמהרש"ל סובר דבהלמ"מ ליכא שום פלוגתא כלל לא בגוף ההלכה אם הוא הלמ"מ או לא וכן בההלכה עצמה איך היה ההלכה אם כך היה ההלמ"מ או בענין אחר היה ההלמ"מ ומש"ה שפיר כתב דהא דקאמר רש"י ז"ל דקיי"ל דהילכתא גמירי למשה מסיני דממונא הוא ולא קנס לאו דוקא דהכי הלכתא דממונא הוא א"כ למ"ד ח"נ ממונא הוא מאי איכא למימר וה"פ דהא לא שייך לומר דהיה בזה פלוגתא אם ההלמ"מ היה דהוא ממון דהיינו בח"נ צרורות דהא למ"ד דכל ח"נ ממונא הוא א"כ ע"כ צ"ל דלא היה בזה הלכה וזה א"א לומר כלל דהא בהלמ"מ לא שייך לומר פלוגתא. ומש"ה כתב המהרש"ל דהא דכתב רש"י דהילכתא גמירי לה למ"מ דממונא הוא ולא קנס הוא לאו דוקא רק דהלמ"מ היה דח"נ צרורות דהיינו דצרורות משלם רק ח"נ ואם הוא קנסא או ממונא בזה לא היה ההלכה כלל. וכן הוא סברת הרא"ש ז"ל שהבאתי לעיל. אולם המוהרמ"ל שרצה לפרש פי' כפשוטו דכוונת רש"י ז"ל הוא כפשוטו דהלמ"מ היה דממונא הוא סובר דהא דאמרינן דבהלמ"מ לא תפול בה מחלוקת היינו בגוף הדבר אם היה בזה ההלכה או לא היה בו כלל ההלכה בזה אבל אם היה ההלמ"מ באופן זה או באופן אחר אבל לכ"ע היה בזה הענין ההלכה למ"מ בזה שפיר יש בהו מחלוקת וכסברת הכו"פ שהבאתי לעיל. ואם כן נוכל לומר דכוונת המוהרמ"ל בפירוש רש"י דהלכה היה למ"מ בח"נ צרורות ולמ"ד דכל פ"נ קנסא היה ההלכה בזה דאינו משלם רק ח"נ וגם דהוא ממונא אע"ג דכל פ"נ דעלמא הוי קנסא הכא גבי ח"נ צרורות היה ההלכה דהוא ממונא. וא"כ היה ההלכה על שניהם דאינו משלם רק ח"נ וגם דהוא ממונא ולא קנסא. ולמ"ד דכל פ"נ הוא ממונא א"כ אמרינן דהלמ"מ היה דבצרורות אינו משלם רק ח"נ ורק על זה לבד היה ההלמ"מ ודוק: מיהו מהא דקאמר הש"ס שם ואמאי קרי לה תולדה דרגל לשלם מן העליה והא מיבעיא בעיא לרבא ח"נ צרורות מגופו משלם או מן העליה משלם לרבא מיבעיא ליה לר"פ פשיטא ליה כו' והרי חזינן דקא מיבעיא ליה לרבא אם ח"נ צרורות מגופו משלם או מן העליה הרי דהיה ספק בהלכה איך היה ההלכה ומשמע לכאורה כפירוש המוהרמ"ל וכפי שכתבתי בפירוש דבריו דבכה"ג דכולם מודים שהיה בזה הענין ההלמ"מ רק באיזה אופן היה ההלכה בזה שייך פלוגתא א"כ א"ש. אבל לסברת המהרש"ל הנ"ל וכפי מה שכתבתי בפירוש דבריו א"כ אינו מובן לכאורה. אם לא שנאמר דשניהם מודים דעל זה לא היה כלל ההלמ"מ אם לשלם מגופו או מן העליה רק דההלכה היה דנזק דצרורות דמשלם ח"נ וי"ל בכ"ז:

ג והנה בגוף הדבר שכתב הרמב"ם ז"ל בהקדמה לפה"מ הנ"ל כבר העירותי איזה פעמים בזה וגם האריכו גדולי המחברים בעלי הכללים בספריהם ואין לי כעת הספרים לעיין בהם. והנה כעת ארשום איזה ציונים אשר לכאורה י"ל בזה וגם נראה מדברי רש"י ותוס' דלא ס"ל האי כללא ולפעמים נראה קצת מדברי התוס' דמודו להאי כללא דכייל רבינו הרמב"ם ז"ל:

הנה במס' מגילה דף י"ח ע"ב כמאן כי האי תנא דתניא רבי ירמיה אומר משום רבינו תפילין ומזוזות נכתבות שלא מן הכתב ואין צריכות שירטוט והלכתא תפילין אין צריכין שירטוט מזוזות צריכין שירטוט אידי ואידי נכתבות שלא מן הכתב מ"ט מגרס גריסין ופירש"י ז"ל בד"ה והלכתא כך הלמ"מ עכ"ל הרי מבואר דאף דהוי הלמ"מ אפ"ה איכא בה פלוגתא, ועיין מס' עירובין דף ט"ו ע"ב איתמר פרוץ כעומד ר"פ אמר מותר ר"ה בריה דר"י אמר אסור ר"פ אמר מותר הכי אגמרי' רחמנא למשה לא תפרוץ רובה ר"ה ברדר"י אמר אסור הכי אגמריה רחמנא למשה גדור רובה ופירש"י אגמרי' רחמנא למשה כדאמר בריש פרקין מחיצות והלכותיהן הלמ"מ והרי דשייך פלוגתא בהלמ"מ ועיין עוד שם בעירובין כ"א ע"ב ברש"י ד"ה ויותר מהמה לעיל מיניה כתיב דברי חכמים כדרבונות אלו דברי תורה שנמסרו למשה על פה שנחלקו בהן חכמי ישראל לאחר שנתמעט הלב ושכחו כו' ע"ש. ואולי אין כוונת רש"י ז"ל בזה על הלכות שנאמרו למשה מסיני ורש"י נקיט רק הלשון דברי תורה שנמסרו למשה ע"פ וי"ל בזה. וע"ש תוד"ה מפני מה לא נכתבו וגם בהלכה למ"מ לא נתנו כדי שלא ישתכחו ונרשם בגליון הש"ס מהגאון מוהרי"ב ז"ל ע' שו"ת חו"י סי' קצ"ב כוונת תוס' בזה עכ"ל. ואין לי הספר חו"י לעיין בו ואולי כתב שם מענין הזה כי דרכו של הגאון בעל חו"י לעורר הרבה בעניני הכללים הגדולים. ועיין פסחים דף י"ז כל הסוגיא עד אר"פ אפילו למ"ד טומאת משקין דאורייתא משקי בי מטבחיא הילכתא גמירי לה ופירש"י הילכתא גמירי לה מסיני דלא מיטמאו. והנה אם נימא טומאת משקין לאו דאורייתא לא היה כלל ההלמ"מ. ועיין עוד שם ל"ח ע"ב כשבאתי והרציתי דברים לפני ר"א אמר לי ברית הן הן הדברים שנאמרו לו למשה בסיני איכא דאמרי ברית הן הן הדברים שנאמרו לו למשה בסיני ולא טעמא בעי ועיין רש"י שם הרי דללשון ראשון נאמר כן בסיני למרע"ה וללישנא בתרא לא נאמר כן בסיני. ואולי י"ל דגם ללשון ראשון לא הוי ממש הלמ"מ. ועיין עוד בפסחים דף פ' ע"ב בסוגיא דטומאת התהום הותרה לנזיר ועושי פסח וקמבעיא לרמב"ח כהן המרצה בקרבנותיהן אי הותרה טומאת התהום וגם פליגי שם מאיזה קרא ילפינן דטומאת התהום הותרה לנזיר ועושי פסח ולבסוף מסיק הש"ס דגמירי לה מהלמ"מ ע"ש. והרי חזינן דלא ידעו בס"ד מהלמ"מ וקא בעי למילף מקראי וגם היה להו ספק בכהן המרצה בקרבנותיהן אי הותרה להן טומאת התהום וי"ל בזה. מיהו י"ל דהא דקא בעי למילף מקראי היינו אף דהיה ידע מהלמ"מ אפילו הכי בעי למילף מקראי ג"כ. וכמדומה כי מצינו כמה פעמים כן דומיא דמילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא:

והא דהיה ספק להש"ס בכהן המרצה בקרבנותיהן זה לא היה נחשב בכלל פלוגתא בהלמ"מ ורק שהיה ספק בדין. ומצינו במס' תמורה דף ט"ז שלש מאות הלכות שנשתכחו באבלו של מרע"ה וי"ל בזה. ועיין עוד בפסחים דף פ"ב ע"א בתוד"ה בשלמא בסה"ד וז"ל אך קשה ע"ז כיון דמסברא לא הוה אמרינן דישרף מיד אלא בעיבור צורה אי לאו דמסיק דהילכתא גמירי לה מאי קאמר ולרבה ב"א דאפילו פיגול בעי עיבור צורה מנלן לימא דלא גמירי הלכתא כו' ע"ש. ועיין מס' מ"ק דף ג' ע"ב דידהו היא הלמ"מ היא דאר"א אר"י משום ר' נחוניא איש בקעת בית חורתן עשר נטיעות וערבה וניסוך המים הלמ"מ אר"י כי גמירי הילכתא שלשים יום לפני ר"ה כו' והני הילכתא נינהו קראי נינהו כו' כל הסוגיא עיין שם היטב. וכבר העירותי בזה במק"א הרבה. ועיין מס' יומא דף מ"ד ע"ב וברש"י ד"ה מעלות דאורייתא ובתו"י שם עייש"ה אלמא דאיכא פלוגתא ר"א ב"א סבר דהוא הלמ"מ והגמ' דחי דלא הוי הלמ"מ. ועיין סוכה דף י"ט ע"א וברש"י ד"ה מחיצות עייש"ה. ועיין עוד שם בהא דקאמר הש"ס בפומבדיתא מתני וברש"י ד"ה ורבא נראה ג"כ דלא ס"ל האי כללא וקצרתי מאוד. ועיין תוי"ט פ"ה דמס' סוכה סוף מ"ה נקיט ג"כ דאיכא פלוגתא בדבר הלמ"מ עייש"ה. ועיין מס' קדושין דף ט' ע"א ברש"י ותוד"ה הילכתא מ"ש בזה. והנה המעיין שם היטב יראה דלפירש"י ופי' הראשון של התוס' שייך פלוגתא בהלמ"מ ולפי' השני של התוס' שם נוכל לומר דלא שייך פלוגתא בהלמ"מ דפירשו שם הלכתא מדינא. ועיין מס' נזיר דף למ"ד במתני' האיש מגלח על נזירות אביו כו' ובגמ' מ"ט א"ר יוחנן הלכה היא בנזיר פירש"י הלכה היא בנזיר שהבן מגלח ואין לנו ללמוד הימנו אלא מה שמסורת בידינו בן ולא בת כו' כל הסוגיא. ועיין הרע"ב במשניות ואין האשה מגלחת על נזירות אביה ואפילו היא בת יורשת ודבר זה הלכה מפי הקבלה עכ"ל. ולכאורה נראה הכוונה הלמ"מ והרי חזינן בה פלוגתא דת"ק ור' יוסי. וי"ל בזה. ועיין עוד שם במס' נזיר דף נ"ו ע"ב במתני' אר"ע דנתי כו' והתם הוא הלמ"מ. ואולי י"ל דר"ע לא פליג רק שהיה קשה לו הקושיא. ועיין סנהדרין נ"ג ע"א אמר רבא ארבע מיתות גמרא גמירי לה. ושם דף נ"ב ע"ב בד"ה אלא להקל עליה ולקמן מפורש שם דארבע מיתות כסדרן גמרא גמיר להו ר' יאשיה מסיני כו' והרי מבואר בסוגיא דאית ביה מחלוקת בהלמ"מ. עוד שם בדף פ"ח ע"ב ברש"י ד"ה קשר עליון מ"ש בזה. ועיין מנחות דף ע"ו ע"ב במתני' העומר היה מנופה בי"ג נפה כו' ופירש"י העומר היה הלכה למ"מ עכ"ל. ופליג התם ר' שמעון ואומר לא היה להן קצבה. ועיין עוד שם במנחות בדף צ"ב כל הסוגיא ובתוס' ד"ה גירסא בעלמא פ"ה כלומר דר"י לית ליה הלמ"מ בשתי סמוכות כו' ע"ש דרש"י לית ליה האי כללא וגם התוס' שהקשו על רש"י ע"ש ולא דחו פירש"י מכח האי כללא. ועיין תוי"ט סופ"ו דמס' מנחות מ"ז מ"ש שם עייש"ה. ועיין מס' חולין דף כ' ע"ב אבל למ"ד יש שחיטה לעוף מה"ת וברש"י ד"ה אבל מתורה שנמסרה על פה דהיינו הלמ"מ ע"ש וגם בזה מבואר דרש"י לא ס"ל להאי כללא:

אולם עיין מס' יבמות דף ע"ז ע"ב בתוד"ה הלכה אני אומר וז"ל לאו הלכה למשה מסיני קאמר דא"כ אמאי פליג עלי' ר' יהודה אלא ה"ק הלכה אני אומר כך קבלתי מרבותי עכ"ל. והרי מבואר בהדיא בתוס' דלא שייך לומר דאיכא פלוגתא אי הוה זה הלמ"מ או לא. דאל"כ נימא דר' יהודה פליג ואומר דלא היה כן ההלמ"מ. ואולי י"ל דלא יסתרו התוס' הללו להני דוכתי שהבאתי לעיל דנראה דלא ס"ל להאי כללא והוא די"ל דכל זמן דמצינו לומר דפליגי בהלמ"מ מהיפוך אל היפוך דחד תנא יסבור דהיה כן ההלמ"מ ואידך יפלוג ע"כ צ"ל דסובר בבירור דלא היה כן ההלמ"מ דאי לא שמיע ליה בלחוד יקבל מן התנא דאמר דכן היה ההלכה וע"כ דצריכינן לומר דפליג ואומר דלא היה כן ההלכה וזה דוחק. ומש"ה כתבו התוס' הפי' דכך קבלתי מרבותי ועדיין צ"ע בזה. ועיין מס' מכות דף י"ז ע"א ברש"י ד"ה כך מחלוקת בזו מ"ש שם בזה. הנה ציינתי כאן רק איזה מקומות הנוגעים לזה וקצרתי וכבר העירותי עוד בעזה"י במס' ב"מ דף ס"א ע"ב בענין זה עוד באיזה מקומות בגמ' ובראשונים וקצרתי כאן בזה:

[ח] שם ע"ב בגמרא וכי קאמר ר"פ אתולדה דרגל כו'. הנה הרמב"ם בפ"ב מהלכות נזקי ממון ה"ב כתב ז"ל כל תולדה כאב שלה חוץ מצרורות המנתזין מתחת רגלי הבהמה בשעת הילוכה שאע"פ שתולדות הרגל הם ופטור עליהן בר"ה כרגל ואם הזיקו ברשות הניזק משלם מן היפה שבנכסיו כרגל שהוא אב אעפ"כ אינו משלם אלא ח"נ. וכתב הה"מ וז"ל דין הצרורות לפטור בר"ה הוא מבואר בפרק כיצד הרגל דף י"ט בבעיא דרבי ירמיה מר"ז ובפ"ק דף ג' לשלם מן העליה בעי לה רבא בפ"ק ולר"פ פשיטא ליה ותשלומי צרורות ח"נ משנה בכיצד הרגל דף י"ז דלא כסומכוס עכ"ל הה"מ. ובכ"מ כתב ז"ל כל תולדה כאב כו' אעפ"כ אינו משלם אלא ח"נ היינו כר"פ בריש ב"ק ואע"פ דלרבא מיבעיא ליה עבדינן כר"פ דפשיטא ליה ועוד דר"פ בתרא הוא עכ"ל. ועיין ברא"ש כאן שהאריך בזה. והלח"מ תמה ע"ז דהא חזינן דהש"ס לא בעי לומר דפליג רבא על ר"פ. דאלת"ה מאי פריך הש"ס אמאי קרי לה תולדה הא לא קרי לה הכי אלא ר"פ ונימא דרבא פליג עליה ולא קרי לה תולדה דרגל אלא ודאי דוחק לומר דפליג רבא על מימרא דר"פ וכיון שכן לפי המסקנא דקאמר לפוטרו ברה"ר נימא נמי דלא פליג ר"פ על רבא ולמה נדחוק עצמנו ונאמר דלר"פ פשיטא ליה בעיא דרבא ופליג עליה כיון דמצינן למימר דכולהו אית ליה דקרי לה תולדה לפוטרו ברה"ר וליכא פלוגתא בינייהו. וא"כ כבר אמר בגמרא לפוטרו ברה"ר הדר ממאי דאמר מעיקרא דלר"פ פשיטא ליה ואע"ג דלא קאמר אלא בכ"ד איכא בגמ' דלא אמר אלא אע"ג דהדר ממאי דקאמר מעיקרא ואפילו אמרת דמי שהכריחן לפרש כן הוא מפני שלא אמר בגמ' אלא דמשמע דלא הדר מ"מ קשה לפי פי' זה על הגמ' גופיה מי דחקו בכך כיון דמצי למימר דליכא בהו פלוגתא כדכתיבנא לאוקמי' דהי' פלוגתא וצ"ע עכ"ל הלח"מ. ועיין ביש"ש ב"ק פ"ק סי' ב' הביא דברי הרא"ש הנ"ל דפסקינן כר"פ משום דלא שבקינן זה דפשיטא לר"פ משום הא דאיבעיא לרבא. והקשה היש"ש ג"כ כקושיית הלח"מ הנ"ל וכתב ואפשר דקבלה בידם ועוד מאחר שר"פ פסק סתם יש שאינו כיוצא בו ולא פירש בעצמו לאיזה דין אינו כיוצא בו משמע דוקא לצרורות שהלמ"מ שח"נ בזה אינו כיוצא בו אבל לכל שאר מילי שוה דאי אפשר לומר לכל מילי אינו כיוצא בו שהרי עכ"פ צריכא למימר שבדבר אחד דומה לו כגון לפוטרו ברה"ר עכ"ל היש"ש:

והנלע"ד ליישב קושיא הנ"ל ומקודם אבוא על התחלת הקושיא של הלח"מ שכתב ומשמע לכאורה דלא בעי בגמ' דליפלוג רבא על ר"פ דאלת"ה מאי פריך אמאי קרי לה תולדה הא לא קרי לה הכי אלא ר"פ כו'. ולכאורה י"ל בזה דאיך שייך לומר דרבא לא קרי ליה לצרורות תולדה דרגל הא לקמן בר"פ כיצד דקתני במתני' כיצד הרגל מועדת לשבר בדרך הילוכה הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר היתה מבעטת או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה ושברה את הכלים משלם ח"נ. ובגמ' א"ל רבינא לרבא היינו רגל היינו בהמה א"ל תנא אבות וקתני תולדות. אולם מפירש"י תנא אבות רגל ממש שדרסה ברגליה וסיפא קתני תולדות הבהמה מועד להלך כדרכה ולשבר. ומשמע לכאורה מדברי רש"י ז"ל דהתולדות היינו רק הא דקתני בברייתא לקמן בהמה מועדת לשבר בדרך הלוכה כו' אבל הא דקתני במתני' צרורות זה לא הוי בכלל תולדה דרגל. אולם י"ל דגם דינא דצרורות דקתני במתני' זה הוי ג"כ בכלל תולדה דרגל גם לרבא ורבא דמשני דתנא אבות וקתני תולדות קאי על צרורות גם כן דהוא בכלל תולדה דרגל ג"כ והא דמיבעיא ליה לרבא אי מגופי' משלם או מעליה משלם יבואר אי"ה לקמן. וא"כ הרי גם רבא מודה דצרורות הוא תולדה דרגל ועיין רע"ב ותוי"ט בר"פ כיצד משנה א'. ומעתה יש ליישב עיקר הקושיא של הלח"מ והיש"ש הנ"ל דהא ר"פ אמר יש מהן כיוצא בהן ויש מהן לאו כיוצא מהן דהפי' הוא דבעיקר התשלומין יש בהן כיוצא בהן כמו האב דהיינו במה שמשלם יש בתשלומין של התולדה כיוצא מה שיש בהאב ויש מהן לאו כיוצא בהן דהיינו שבעיקר התשלומין שמשלם הוא לאו כיוצא בהאב וקאמר הש"ס דר"פ דקאמר כן כוונתו הוא על צרורות שהם תולדה דרגל דיש בתולדה זו כיוצא בהאב דהיינו מה שמשלם מן העליה דהוא כיוצא בהאב דרגל משלם מן העליה וצרורות גם כן משלם מהעליה אולם הוא לאו כיוצא בהן דהא רגל משלם כל הנזק ואילו צרורות אינן משלמין רק ח"נ ובזה התשלומין הוא לאו כיוצא בהאב. וע"ז פריך הש"ס והא מיבעיא בעי רבא ח"נ צרורות מגופו משלם או מן העליה משלם ומשני הש"ס לרבא מיבעיא ליה ולר"פ פשיטא ליה ופריך הש"ס לרבא דמיבעיא ליה אמאי קרי לה תולדה דרגל ולא קשה תו דדילמא סובר רבא דצרורות לא הוי כלל תולדה דרגל דהא רבא בעצמו משני לקמן בר"פ כיצד הרגל דתנא אבות וקתני תולדות וא"כ גם צרורות הוא בכלל תולדה דרגל וכמש"ל. ומשני הש"ס על זה לפוטרו ברה"ר. והיינו דרבא סובר דתנא דמתני' לקמן בר"פ כיצד תנא אבות דהיינו רגל ממש וקתני תולדות דהיינו צרורות ג"כ הוא בכלל תולדות של רגל ואמאי קרו ליה תולדה דרגל וקאמר דהא דקתני לה בכלל תולדה דרגל הוא משום דפטור ברה"ר אבל לר"פ דקאמר הלשון יש מהן כיוצא מהן ויש מהן לאו כיוצא בהן דהוי הפירוש דבתשלומין שמשלם יש מהן כיוצא בהן ויש מהן לאו כיוצא בהן א"כ ע"כ צריכינן לומר דזה שהוא כיוצא בהן היינו בהתשלומין שמשלם הוה התשלומין שמשלם כיוצא בהן כמו שמשלם על האב כמו כן הוה בהתולדה דהיינו במה שמשלם. וא"כ לא נוכל לומר דסובר דהא דצרורות הוי כיוצא בהן כמו האב דהיינו רגל ממש דהא אם נימא דבמה ששוה לרגל ממש הוא מה שאינו משלם א"כ תו לא שייך לומר יש מהן כיוצא בהן דהוה הפי' בהתשלומין שמשלם אבל רבא לא קאמר לשון זה. וא"כ שפיר יוכל לפרש המשנה דהא דצרורות הוא בכלל תולדה דרגל היינו דמשלם רק ברה"י כמו רגל ממש. אבל אם הזיקה ברה"ר בצרורות אינו משלם כלל דדינו כמו רגל ממש. ואם כן ע"כ דס"ל להש"ס דר"פ פליג על רבא ומילתא דמיבעיא ליה לרבא אם צרורות משלם מגופו או מן העליה מיפשט פשיטא ליה לר"פ דמן העליה משלם וגם בהא דאינו משלם ברה"ר רק ברה"י כמו רגל ממש דסובר רבא כן וכן מורה מן מתני' דר"פ כיצד הרגל גם ר"פ מודה לזה. ומעתה סובר ר"פ דצרורות משלמין מן העליה ודוקא ברה"י כמו רגל ממש ובזה תולדותיהן כיוצא בהן ורק בהא דמשלם רק ח"נ בזה התולדה לאו כיוצא בהן. וא"כ שפיר פוסק הרמב"ם כר"פ ומשום דלא שבקינן מה דפשיטא ליה לר"פ משום האיבעיא דרבא ודוק היטב כי יתיישב בזה כל הקושי' של הלח"מ הנ"ל:

שוב ראיתי בשמ"ק כאן בד"ה ואמאי באה"ד וז"ל וא"ת מאי קאמר ולרבא אמאי קרי לה לצרורות תולדה דרגל אי קרא רבא לצרורות תולדה דרגל היאך מספקא אי הוה תולדה דקרן כו'. וא"ת ור"פ מאי קמ"ל במאי דאמר תולדותיהן לאו כיוצא בהן אי ח"נ צרורות מתני' היא בפ' כיצד ואי קמ"ל דצרורות תולדה דרגל היא היאך קמ"ל וי"ל דמילתא דר"פ משמע אע"ג שלא כיוצא בהן דצרורות חלוק מרגל לענין ח"נ מ"מ הן ותולדותיהן שוין לאב לכל מילי בין לשלם מן העליה בין לפוטרו ברה"ר לכך ניחא שלא היה יכול לומר לר"פ לפוטרו ברשות הרבים. דא"כ מאי קמ"ל כו' ע"כ מתוספות שאנץ ועיין עוד שם בשמ"ק בד"ה לרבא מיבעיא ליה וז"ל תמיהא לי כיון דמיבעיא ליה לרבא מי הזקיקם לשום מחלוקת בין ר"פ לרבא כו' עייש"ה בשמ"ק בזה והרי מבואר בשמ"ק קושית הלח"מ והמהרש"ל הנ"ל וגם מבואר בשמ"ק התירוץ שלי שתירצתי בזה ואם כי אינו מבואר בשמ"ק בפירוש. מ"מ כן נוכל לפרש כוונת הראשונים ז"ל ודוק כי קצרתי מעט:

[ט] בגמרא אר"י תנא שור לקרנו ומבעה לשינו וה"ק לא הרי הקרן שאין הנאה להזיקו כראי השן שיש הנאה להזיקו כו' יעו"ש. והנה לכאורה י"ל דאם נימא דהא דתני במתני' שור היינו שור לקרנו א"כ קשה מאי קאמר התנא דמתני' לא הרי השור כהרי המבעה כו' הלא אם היה כתוב רק קרן בלבד והוה ילפינן מבעה מינה א"כ הו"א דדינו כמו קרן דתם משלם ח"נ ומועד נ"ש דהא אין הלמד עדיף יותר מן המלמד. וכן קשה להיפך דאם היה כתוב מבעה ולא היה כתוב קרן רק דנילף ממבעה א"כ הו"א דדינו כמו מבעה דהוא מועד מתחלתו ולכאורה י"ל בזה:

תוכן העניינים

אמרי הצבי א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה