אמרי דעת על משלי· רבנו זרחיה חן
פרק ו · פסוק יא
ובא כמהלך רישך ומחסרך כאיש מגן. כי העצלה והשינה המרובה זה העצל שעשה גרמו לו שיהיה עני מהרה כמהירות האורח המהלך בדרך ויהיה חסר מן הדבר שיגן על נפשו ויסתיר אותה מן העונש כאלו אמר שישאר ערום ממעשים טובים ומחכמה וכל זה קרה לו שלא היה זריז במעשיו והשינה והעצלה המרובה בטלוהו מהשיג החכמה ומבקשת המחייה ומשאר הענינים הצריכים לגוף ודע כי מחסורך כאיש מגן חסר הקשירה כי משפטו היה לומר ומחסרך כמחסור איש מגן כלומר בעל המגן כשהוא חסר המגן שלא יסתיר אותו במלחמה כדרך הפרשים שתופשים המגנים עם שאר כלי מלחמתם שלא. ישלטו בהם מכות הלוחמים ואחר כן האריך בחיוב אותם העצלים והישנים וכל אותם שהם בכללם ומסיעתם ואמר כי אותו הכת שאין לו חכמה כלל הוא נמנה עם הרשעים.