אמרי דעת על משלי· רבנו זרחיה חן
פרק ב · פסוק ג
כי אם לבינה תקרא לתבונה תתן קולך. יש לתמוה למה זה זכר שני פעמים בשני פסוקים זה אחר זה שם התבונה אבל זכר התבונה פעם שנית לחזק דבריו ולהודיע בהם כי הבינה והתבונה שהיא ממין הבינה הם עיקר החכמה וזולתם לא תשלם החכמה באדם כי בהשנות הדבר האחד פעמים רבות יש בו תוספות חיזוק למה שירצה לבאר בו ובפסוק זה לא זכר שם חכמה כלל מפני שהחכמה שם משותף כמו שזכרנו, אבל זכר בינה ותבונה על שהם שמות מורות על מיני החכמות האמיתיות השכליות: