אמרי דעת על משלי· רבנו זרחיה חן
פרק ב · פסוק ב
להקשיב לחכמה אזנך תטה לבך לתבונה. החכמה והתכונה הם שני שמות נבדלים זה מזה, כי החכמה שם משתתף מורה על כל ידיעה שהאדם יהיה יודע ממיני המלאכות והתחבולות ויורה ג״כ על החכמה האמתית מן החכמות האמתות, אכל לא שם התבונה או הבינה הוא שם מיוחד נופל על החכמה האמתית יותר כמו שאמר ומשכילים בכל חכמה ויודעי דעת, ואמר ומבין חדות, וזה הענין כבר בארנו ענינו בתחלת הספר, ומה שסמך בזה הפסוק התבונה ללב. הוא בעבור שהתבונה שם מיוחד על הענינים השכליים ועל החכמות האמתיות שהם מירס הלב ומעלתו שהוא אבר ראשי והוא ההתחלה לכל ההרגשות ובו ציור כל הענינים השכליים והחכמה שהוא שם משותף לכל החכמות אמתיות ושאינם אמיתיות סמך אותה אל השמיעה לבדה שהיא אחת מן ההרגשות לבד כי מה שאמר בפסוק הבא אחר זה כי תבא חכמה בלבך והוא שסמך החכמה ללב יהיה שם זאת החכמה מיוחדת לחכמה האמתית, ולפי הפשט יהיה להקשיב לחכמה אזנך על שהאזן כלי שבו יבחנו הדברים תחלה כמו שאמר כי אזן מלין תבחן והלב יקבל ציורם בשכל המבדיל בין האמת והשקר.