אור ברסלב
אמרי דעת על משלי פרק א › פסוק ז

אמרי דעת על משלי· רבנו זרחיה חן

פרק א · פסוק ז

פסוק ו

יראת ה' ראשית דעת חכמה ומוסר אוילים בזו. מלת ראשית תסבול שתי פעמים מן הביאור האחד שיהיה ראשית כמו ראשית כל, בכורי כל, ראשית גז צאנך תתן לו, מראשית כל פרי האדמה, שענינם מן הטוב שבדבר ומן המובחר שבו, והראיה ראשית בכורי אדמתך, כלומר המובחר שבבכורים, וכן יהיה ראשית דעת מזה המין, כלומר שהטוב שבדיעות הוא שתהיה בו יראת השם, כי רחוק הוא שיהיה האדם ירא השם מבלתי היות בו דעת טוב, מפני שהחכמה והדעת כלם ליראת השם כמו שבאר זה בפסוק אחר אמר תחת כי שנאו דעת ויראת ה' לא בחרו, ועל כן אמרו חז״ל אין בור ירא חטא, כלומר שאאדם שאין בו חכמה לא יכיר תועלת היראה והביאור, השני הוא שיהיה ראשית מענין התחלה כמו שאמר תחלת חכמה יראת ה' ויהיה ענין יראת השם בשני אלו הפסוקים נופלת על השלמות הראשון בלבד שהוא בכלל המוסר, ויהיה יראת ה׳ ראשית דעת פירושו וענינו שהאדם צריך להקדים מעלות המדות על המעלות השכליות הנקראות מעלות הבריות, ויהיה לפי זה הביאור חכמה ומוסר אוילים בזו שהאוילים והסכלים לא יכירו מעלות החכמה והמוסר אשר בכלם שתי השלמויות השלמות הראשון והשלמות האחרון, ואחר שביארתי לך זה הפסוק אתחיל לבאר לך גם כן על כמה פנים יהיה נופל שם דעת לפי מה שדברו בו בעלי החכמה, דע כי שם דעת משותף ברוב המקומות לשם שכל ואין ביניהם הפרש מבואר, אלא שהשכל נופל על השגת החכמה ביותר המקומות ממה שנופל הדעת, כי דעת לפעמים יהיה נאמר על הדעת הטבעי הנמצא באדם בהיותו טוב, ונקרא זה דעתן אצל ההמון, וכן יהיה שם דעת נופל גם כן על מי שיהיה יודע חכמה מן החכמות השכליות באמרו ודעת אלהים מעולות, ואין דעת אלהים בארץ, כי אלו והדומים להם נופלים על השגת החכמה, וזה החילוף הנמצא בין דעת ושכל הוא לפי לשוננו העברייה, אבל בלשון ישמעאל לא תמצא אצלם בזה, אצא שם אחד הנקרא בלשונם אלעקל והוא אצלם על מינים כמו שהוא אצלנו שם הדעת גם כן על מינים רבים כמו שזכרנו, אבל המעתיקים רגילים העתיק השם הזה פעם בשם דעת ופעם בשם שכל ולא שמו בזה הבדל מבואר באמרם השכל והמשכיל והמושכל, ואחר שבארנו ההפרש אשר בין דעת ושכל לפי לשוננו העבריה, ראוי לנו לבאר שם דעת על כמה פנים זכרוהו הפילוסופים ; דע כי שם דעת נאמר על פנים מתחלפים והדעת המשותף אין לו גדר כולל ושמוהו על שלשה פנים, האחד הוא שיהיה דעתן מתחלת ברייתו, ויהיה גדר זה הדעת ענינים קנויים בשכל ויהיו הקדמות ותכונות בהם הטוב שבאנשים, והשלישי הוא שתהיה הכנה טובה באדם בכל עניניו בדבור ובשתיקה ובשאר הנהגותיו ועסקיו, ובכמו זה המין מן הדעת ישבחו אותו בני אדם ויסכימו לקראו דעתן, וזה המין השלישי הוא קרוב מן המין הראשון, ויש כת אחת מן הפילוסופים שזכרו זה השם רצוני לומר שם דעת או שם שכל ואמרו בו שהוא שם משותף יורה על שמונה ענינים מתחלפים זה מזה, והם אלו הראשון שבהם הוא אשר זכר אותו ארסטו בספר המופת, והבדילו בינו ובין החכמה וענין זה הדעת הוא הציורים והצידוקים אשר יהיו לנפש בהבנה, והחכמה תהיה בקניה, וזה הוא אשר רצו לומר בו המדברים אחר שהיה אחד מן החכמים שאמר בגדר השכל שהיא חכמה הכרחית בה יבדיל האדם בין האמת והשכל והשמות האחרים אשר לשכל או לדעה הם נזכרים בספר הנפש, והם השכל העיוני והשכל המעשי והשכל החמרי והשכל בקנין והשכל בפועל והשכל המועיל והשכל הפועל, ולכל אחד ואחד מאלו יש לו גדר בפני עצמו יודיע מהותו, ואני אזכור לך כל אחד מהם כמו שזכרים מחברי הספרים באלו הענינים, השכל העיוני הוא כח בנפש יקבל מהות הענינים הכלליים מצד היותם כלליים, כי החוש לא יקבל אלא הענינים החלקיים, והשכל המעשי הוא כח בנפש אשר בו התעוררות לכח המתאוה אל אשר יבחר בו מן החלקים בעבור שום תכלית ידוע ענינו, והשכל החמרי הוא כח בנפש מוכן לקבל מהות הענינים מופשטים מן החומר, ובזה הוא נבדל משאר בעלי חיים, והשכל בקנין הוא השלמת השכל החמרי עד שישיבנו בכח הקרוב מן הפעולה. והשכל בפועל הוא השלמת הנפש לצייר הענינים עד כי כשירצה ישכילם ויעלו בידו בפועל, והשכל המועיל הוא מהות מופשט מחומר נרשמת בנפש על דרך המגיע מחוצה לנפש, והשכל הפועל הוא ענין אחר והוא דבר מופשט מכל חומר לגמרי, וזה הוא ענינו מצד שהוא שכל אבל מצד היותו פועל עצם מטבעו שיוציא השכל החמרי מן הכח אל הפועל בהשגיחו עליו, ועל כל אלו השמות אשר זכרנו בענין השכל יש שם אחר שזכרוהו הפילוסופים האלוהיים והוא היותם מכנים כל השכלים הנבדלים מן החומר מכל הפנים אשר אין להם תנועה לא בעצם ולא במקרה, ותכלית מדרגת אלו כלם הוא השכל הפועל המוציא לנפשות האנושיות בחכמות השכלות מן הכח אל הפועל ואלו כלם הם התמלות לכל הענינים אחר הנמצא הראשון אשר הוא הממציא את הכל, ועל כן קרא אבו נצר אל פארכי אלו ההתחלות שניים, מפני שהם שניים לבורא ית׳, והבן גם כן על כל זה באמרם שכל הכל כי מלת הבל בזה המקום תבין בו שני ענינים, הענין האחד כל העולם, והענין השני הוא הגשם האחרון שבשמים והוא המוקצה, והוא הגלגל התשיעי המקיף ביום אחד עם הלילה תנועתו כלה ויתנועעו בתנועתו כל מה שבתוכו מן הגלגלים, ויאמרו לגשמו גשם הכל ואל תנועתו תנועת הכל והוא יותר גדול שבנבראים ולפי דעתי כי בעבור זה הגלגל בעצמו אמר דוד המלך וצבא השמים לך משתחוים, כי אמרו משתחוים רמז בזה שזה הגלגל המקיף הוא קרוב לבורא ית׳ במעלה ובמדרגה יותר משאר הגלגלים כאדם שמשתחוה לפני אדוניו ומתקרב אליו ורוצה לנשק רגליו, ורמז גם כן במשתחוים דבר שני והוא שנותן לו הודאה ושבח על מה שחננו זה הכח והגבורה אשר אל חשקו ואהבתו יתנועעו כל הגלגלים כתאות העבדים אל יד אדוניהם, הנה יצאנו מכוונתינו הראשונה במה שהוספנו דבר מתוך דבר, ועתה אשוב למקום שהייתי בו והוא ביאור יראת ה׳ ראשית דעת אשר פירשתי בו מה שראוי לפרש בו לפי הנגלה והנסתר, ונאמר כי שלמה המלך בכל הארבעה פסוקים שעברו אמר שיהיה האדם הולך אחר החכמה והמוסר ושאר המדות הטובות כצדק ומשפט ומישרים ואחר שזכר אלו הענינים אמר בפסוק אחר יראת ה׳ ראשית דעת באו להדיענו כי אע״פ שיהיו לנו אלו המדות ושהם מתועלת ספרו כמו שסדרם לך בחמשה פסוקים בא ללמדנו שלא יעלו ביד שום אדם ולא יתקיימו עמו אלא בזה התנאי, והוא שיקדים לו יראת השם ית', וזולתי יראתו חכמתו לא תעלה בידו כמו שאמרו רז״ל על ענין זה כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת, ועל כן אמר יראת ה' ראשית דעת כי דעת הנזכר בזה הפסוק ענינו החכמה ומה שבכללה כמו שכל ומזימה ותבונה כי אלו כלם מין אחד הם בזה הענין, ואמנם חכמה ומוסר אוילים בזו כבר בארתיהו.

תוכן העניינים

אמרי דעת על משלי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה