אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן רכט
בשבועות (כ"ב:) תוס' ד"ה אהתירא כ' רב אשי מסתמא סבר כר"י חצי שיעור אסור מה"ת וראיתי מקשים הא בחולין (צ"ח.) אמר ר"א מפורש ועוד הא אמר ר' יוחנן חצי שיעור אסור מה"ת, ונראה לשיטת רש"י שם נוכל לדקדק כן דפירש"י כלומר אפילו במידי דלא מיתסר מדאורייתא ועוד הא אסור מדאורייתא ע"ש משמע לא תזלזל קאי אעלמא וכאן פשיטא לי' דאסור מה"ת אבל תוס' ביצה (ד':) ד"ה ותנן פירשו על חולין (צ"ח.) לא תזלזל פירש"י דקאי על מה דלקמן ר"ל על חצי זית חלב דאין אסור אלא מדרבנן וא"כ ועוד היינו דלמא כר"י דפ״ל דאסור מה"ת וכ' תוס' ביצה (כ"ו.) ד"ה תנן דהיכא דאיכא תרי לישני לחד אי"ל מוקצה ולחד ל"ל לא פסיקא לי' וכ' הה"ד הכא יש ב' לישני מש"ה כ' תוס' מסתמא ר"א ס"ל כר"י מטעם ר"ל ור"י הלכה כר"י אבל לא יכול לדייק כן מחולין:
והנה עוררני האברך החריף ובקי מו"ה משה נ״י רעדליך שו"ב דפה במה דאמרי' בכריתות (י"ד.) על משנה יש אוכל אכילה אחת וכו' בכזית אחד קמיירי בשני זיתים לא קא מיירי ולא והא קתני יוה"כ וכו' ויוה"כ וכו' וכותבת אית ביה שני זיתים א"ר זירא כגון שאכל כוליא בחלבה ר"פ אמר כגון דמליא בתמרי והקשה לפי"מ דאמרי' זבחים (ע"ח.) אמר ר״ל הפיגול והנותר והטמא שבללן זה בזה ואכלן פטור א״א שלא יהבה מין אחד על חבירו ויבטלנו ערש"י כזית מזה וכזית מזה והוי הת"ס ע"כ וא"כ הכא איך מחייבינן ד' חטאות הא ספק לנו אם אכל כשיעור חלב לחייב עלי' דלמא בטיל לי' בשר הכולי' או החמרי מעט מהחלב (וער"ן נדרים (נ"ח:) כ' מ"מ איסור באיסור היא ודברים שהן שוים אין אחד מהם מבטל חבירו ולא הביא כלל מזבחים פלוגתא דר"ל ור"א אי איסורין מבטלין זא"ז וצ"ע], ונ"ל דידוע דר"ל ס"ל ביומא (ע"ג: וע"ד.) חצי שיעור מותר מה"ת אכילה אמ"ר וליכא ע"כ הרי דפחות מכזית לא נחשב כלל אכילה, ותוס' פסחים (קט"ו) כ' מצה מתובלת לא אתי בשמים ומבטלי' למצה דאין בשמים פי אם דבר מועט. וכן כ' בזבחים ומנחות ומסקו אבל אוכל הרבה שרי:
והנה יש לדייק דר"ז מוקי כשאכל כוליא בחלבה ר"פ מוקי דמליא בתמרי ומאי מוסיף ר"פ ונראה ביו"ד סי' צ"ח ס"ק א' ש"ך בשר שמן בחלב לראב"ן הוי מין במינו ונראה דגם רש"י פסחים (ל'.) ד"ה אמר יסבור הכי דמסיים ושמעינן חלב שנפל לקדירה אוסר במשהו ע"כ ועל כרחך מיירי מחלב בצירי דנפל לבשר שמן דהוי מב"מ אוסר במשהו דחלב לבשר ס"ל לרש"י ע"ז (ע"ד.) ד"ה ובו"ח דאינו אוסר במשהו ובזבחים מוקי הש"ס לר"ל דמיירי הפיגול והנותר במב"מ ולהכי מוקי ר"ז בכוליא בחלבה דהוי מב"מ דכוליא היא בשר שמן ומיירי שאכל חלב פחות מב' זיתים ולא נחשב לר"ל רק כזית אחד והכוליא השלים לכותבת ולא מצי הכוליא לבטל להחלב דהיא הרבה נגד הכוליא ור"פ מוקי דמליא בתמרי ר"ל אפי' הוי מין באינו מינו לא מצי תמרי לבטל החלב אף דתמרי טעמו חזק לא יתן טעם בחלב כיון דאינו אלא דבר מועט דומיא דתבלין אינו מבטל המצה ואתי שפיר לישנא דמליא בתמרי היינו דהשלים השיעור כותבת בדבר מועט וכן מיירי כוליא בחלבה נמי בכה"ג והבן:
והנה הלום ראיתי במה שהובא בבר"ר על יהושע שאמר לו ד' עשה לך חרבות צורים ופירשו גלבון דטינרא ובתרגום נאמר איזמלון חריפין וכבר נתעוררו בזה ובאמרי יושר ח"ב סי' קס"ו כ' דביבמות (ע"א:) אמרו חז"ל דהי' אז הרבה טמאי מתים והזו ביו"ד ומלו בי"א והזאה שני' הי' בער"פ ומש"ה צוה ד' לפי המדרש במגלבי דטינרא דאבנים אינו מקב"ט משא"כ אם ימול יהושע בסכין ברזל יטמא הסכין מהנימול ויטמא ליהושע דחרב הרי היא כחלל, ע"כ, וכבר קדמו המלבי"ס שם ביהושע ה' ע"ש:
ואולם תמהני על שני גדולי הדור, איך יאמרו דבר זה דאם ימול ע"י טינרא לא יטמא יהושע, איך אפשר למול תינוק או גדול והמוהל לא יחזיק בידיו ראש הגיד או לעשות פריעה ולא יגע המוהל בידיו בבשר הגיד יאמרו נא המוהלים אם אפשר דבר זה ובפרט ביהושע דמל אלפים ורבבות אנשים ולא יגע בבשר הערלה ואם אתה אומר כן דמוכרח לאחוז בשעת מילה בראש הגיד ממילא נטמא יהושע מהנימול ומה יועיל אם מל במינרא, ול"נ לפי"מ דאמרי' בנדרים (נ"ו:) הנודר מן העיר מותר לכנס לתחומה וכו' ואסור לכנס לעיבורה ובגמרא מנ"ל דעיבורא דמתא כמתא דמי אר"י דא"ק ויהי בהיות יהושע ביריחו וכו' אלא ש"פ בעיבורא אימא אפי' בתחומה הא כתיב בתחומה ומדותם מחוץ לעיר ע"כ:
ויש להק' אי מתורת מש"ר לא למדנו זה דעיבורא דמתא עי"ן אמה כמתא ע"ש בר"ן א"כ איך למד מיהושע, הא אין נביא רשאי לחדש שנא' אלה המצות וכה"ג הק' תוס' יבמות (ע"א:) ד"ה לא ע"ש מה שתי', ונראה דיש עוד להק' מאי פריך הש"ס מנ"ל דעיבורא דמתא כמתא דמי הא מתניתין היא בעירובין (נ"ז.) נותנין קרפף לעיר דברי ר"מ וכו' ובגמרא מנה"מ א"ר דאמר קרא מקיר העיר וחוצה אמ"ת תן חוצה ואח"כ מדוד ע"כ והיינו דתוך ע' אמה ושיריים שייך לעיר ולכן בעבור זה מוכרחין אנו לומר דבנדרים סמכו ג"כ על האי דעירובין דפריך אימא אפי' בתחומה ומשני הא כתיב ומדותם מחוץ לעיר ושם נאמר מקיר העיר וחוצה ודרשו תן חוצה ולא מייתי מיהושע רק כדי ללמוד ממנו כמו ביהושע אמר והיתה העיר חרם ונאסר גם בעיבורא כמו שנוכיח לקמן כן כל אדם הנודר מן העיר אסור בעיבורא:
ומעתה שפיר למד ממש"ר ואתי שפיר והנה ד' אמר ליהושע כי יעשה חרבות צורים מסתברא חדשים כמו במנחות (כ"ב.) מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט וכו' ע' רמ"א ומג"א או"ח סי' קמ"ז ואף שאין דומים למזבח מ"מ צוהו לעשות חדשים דמצוה גדולה ולמול אנשים רבים ואמרי' בשבועות (כ"ו:) אין לי אלא שהוציא בשפתיו גמר בלבו מנין ת"ל כל נדיב לב והיינו תרומה וקדשים אפי' במחשבה חל ורש"י תרומה ממלאכת המשכן ותוס' מן תרומה ממש. והנה יהושע כשכבש את יריחו הקדיש את יריחו ואמר והיתה העיר חרם וגו' לד' והטעם בילקוט ורש"י כי כבשה בשבת ועוד דעשאה חלה מכל הערים ע"ש בילקוט ובודאי מש"ר צוהו ע"ז כמו ששרף חצר עפ"י שציוה משה ערש"י לק' ומדרש והקדיש כסף וזהב נחושת וברזל אוצר ד' יבוא והי' בגלגל בערבות יריחו והתרגום במישרי יריחו בעיבורה של עיר ובמחשבת יהושע כבר הקדיש עיבורה של יריחו ועל כן אמר לו ד' עשה לך חרבות צורים גלבון דטינרא היינו דוקא מאבנים דמיני מתכות אי אתה רשאי ליקח כי הקדשת במחשבותיך וזה עשה לך והבן: