אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן רכח
לכבוד בני היקר הרב הגדול מו״ה אפרים פישל הלוי איש הורוויץ נ"י האבד"ק ליסיעץ. ע"ד אשר הערת אותי בירושלמי פ' ערבי פסחים ושקלים פ"ג מהו לשתותם בפיסקין כלום אמרו שישתה ולא ישתכר אם שתה בפיסקין אף הוא, אינו משתכר מהו לצאת ביין של שביעית תני רב אושעי' יוצאין ביין של שביעית ופירש בקרבן העדה דהבעי' אי בעינן לכם בד' כוסות כמו במצה ותמה הרש"ש ואחרונים הא יוצאים באתרוג של שביעית ע' סוכה (ל"ט.) ועוד בע"ז (ס"ב.) למד שביעית ממע"ש ובסוכה (ל"ה.) אמרינן אתרוג מע"ש אדם יוצא בהם ידי חובתו והוי לכם לרבנן דפליגי אר"מ והה"ד שביעית חשיב לכם וקרא הוא זול קרי בי רב שבת הארץ לכם לאכלה הרי דהתורה קרא לכם ועוד אי איתא דהבעי' בד' כוסות בשביעית מטעם לכם א"כ מדוע לא בעי מאי לצאת במרור בשביעית עמג"א סימן תע"ג דמרור איתקש למצה ובעינן לכם וה"ל למיבעי' אי שביעית הוי לכם א"ו דגם בשביעית כל דבר מאכל שהוא ברשותו של אדם ואוכל ממנו שפיר נקרא לכם לכן מרור דהיא ירק ונוהג בו שביעית והוא דאורייתא כתוס' קידושין (ג'.) ד"ה מה ובכמה דוכתי מ"מ כשאוכל אותו הוי לכם וכן בד' כוסות אפילו אי נימא שהם מדרבנן מ"מ בעינן שיהי' שלו ולא גזל דכתבו תוס' פסחים (ק"ח:) ד"ה שאף אע"ג דד' כוסות דרבנן כעין דאורייתא תיקון:
ול"נ דבעי' הירושלמי מהו לצאת ביין של שביעית היינו דתחילה בעי מהו לשתותן בפיסקין ומסיק כלום אמרו שישתה ולא ישתכר אף הוא אינו משתכר והנה הח"י פירש בפיסקין שמפסיק הרבה ושהה שעה גדולה ביניהם ומאז פירשתי במדרש אסתר ואח"כ מצאתיו בשבו"י או"ח ח"א כ"ב אין אונס בפיתקא היינו כלי גדול שהי' מאנסין לשתות על סעודה כלי גדול של יין וגבי סעודת אחשורש לא הי' זה וידוע בשותה הרבה הוא מקיאה אח"כ ובעי הירושלמי אם יוצא ידי ד' כוסות בכוסות גדולות כמו בפיסקין והפשטותא יש לו ב' פירושים דמסיק אף, הוא אינו משתכר יוכל להיות הפירוש דיוצא או בתמי' ואינו יוצא בפיסקין ומ"מ משמע דבפחות מפיסקין היינו דהכוס קטן מפיסקין ולא ישתכר יוכל לשתות ולצאת אף דיוכל לבוא אח"כ שיקיא אותה שרי לשתות ויצא בו ולכן בעי יין של שביעית מהו לצאת בו דאמרינן בבכורות (י"ב:) לאכלה ולא לשריפה לאכלה ולא להפסד ובסוכה (מ"ו:) לאכלה ולא למלוגמא ולא לזילוף ולא לאפיקטוזין וכן בשבת (קמ"ז.) אין עושין אפיקטוזין ושם (ב'.) ודבר זה אף בחול אסור רש"י משום הפסד אוכלין ומצינו בנדרים (מ"ט:) וחוגרני צידעי מפיסחא ועד עצרתא וכן שם בירושלמי ולכן בעי אי שרי לצאת ביין של שביעית שלא יבואו לידי הפסד ומסיק דשרי ולא חיישינן מה שיהי' והבן:
ובהיותי בזה הראה לי קו' מח"א בספר מחזה אברהם בסי' ק"ה תויו"ט פי"א דמנחות הבבליים אוכלין אותו כשהוא חי ע"כ וכ' תויו"ט לרמב"ם דס"ל דשל״פ אסור ובעי מליחה יפה מיירי גם הכא שהבבליים מלחו אותו ואין שבות במקדש והק' מירושלמי עירובין בשר מליח מערבין בו בשר חי מערבין בו (הוא העתיק אין מערבין בחי) דתנינן תמן הבבליים אוכלין אותו כשהוא חי ע"כ הרי דמיירי בלא מליח והשיב המחבר שגם הוא הרגיש ולא תירץ כלום ולק"מ דאי אמרת בשר חי מערבין בו וכן הוא בש"ע או"ח סימן שפ"ו א"כ לרמב"ם דאי פירוש בשר חי שלא נמלח כלל איך מערבין בו הא לא יוכל לאכלו בשבת א"ו מיירי בשר חי שנמלח והודח כדינו ונקרא בשר חי אבל מליח היינו שאחר הכשירו מולחין אותו לאורחא כשבת (ע"ה:) ומולחין אותו הרבה וזה כמו שם דג מליח בשר מליח ואתי שפיר שהבבליים אוכלין אותו כשהוא חי היינו ג"כ אחר מליחה והדחה:
והנה ראיתי במנ"ח סימן שנ"ז כ' דהאידנא יש יותר איסור חרמי כהנים מחרמי שמים כיון דצריכין לתת אותה והם כהני חזקה ואין אוכלין בתרומה דאורייתא וכו' וא"כ איך יקוים מצות התורה. ובפדיון הבן ופ"ח דאין ברירה דבא לו המצוה שלא מדעתו אבל לחייב עצמו בח"כ בזה"ז בודאי אסור והק' על עולא ערכין (כ"ט.) דהוי יהיב לי' להכהנים וכו' אבל עתה דאם א' מחרים אין תקנה ולי תמוהין דבריו דהחינוך כ' כאן בפירוש מרמב"ם דאם עבר והחרים בזה"ז שהם נותנים לכהנים באותו מקום ולפי הנראה גם בימי החינוך לא הי' כהנים כהני חזקה ע' רמ"א יו"ד סימן שכ"ב בשם מהרי"ל דאין לתת חלה לכהן דהוי רק כהני חזקה ומהרי"ל הי' דור א' או ב' אחר החינוך ולא רמז בכאן שלא לתת להם עתה ועוד מה שמחלק בין בכור לח"כ דאחרון חמיר ובגמרא נדרים (י״ט) תוכח איפכא ספק נזירות להקל ספק בכורות להחמיר וחילוק דין קדושה הבא מאלי' ספק בכורות להחמיר קדושה הבא בידי אדם נזירות להקל ער"ן טעמם וגם אנחנו נוכל להבין לפי מה דאמרינן בנדרים (ל':) בנדרים הלך אחר לשון בני אדם ולכן בכור אדם ובהמה חמור ספי דהתורה חייבה למי שיש לו בכור לתת ה' סלעים לכהן והתורה מיירי בכהן ודאי ולא בכהני חזקה משא"כ האיש שהחרים עתה בזה"ז רכושו לכהנים ידענו בטח כי סבר להחרים על כהנים עתה דנקראים כהנים לא על כהנים שהיו בזמן נתינת התורה ואחרי' ולדעתי בודאי אם החרים א' רכושו לכהנים סבר וקיבל על כהנים דבזה"ז ויוכל לתת אותם ויצא ידי נדרו ושפיר אמר עולא בערכין אי הוי התם הוי יהיבנא כולו לכהנים דהי' בשעתו אף עתה דהי' כהני חזקה
ומש"כ המנ"ח דמצא תיקון להקנות פ"י כהן א' לכל הכהנים שבעולם היינו ליחוסי כהונה ודאי וכן יעשה בפדיון בכור ואף שלעולם לא יגיע לידם יצא ידי חובתו בח"כ ופ"ב ולדעתי לא הועיל כלום דזה גרע ממתנה עמ"ל דמהני בפ"ב כיו"ד ש"ו וגרע אפילו ממתנת בית חורין נדרים (מ"ח.) דשם הי' עכ"פ מתנה והנאה מועטת דע"י יאכל אביו משא"כ הכא דכהנים מיוחסין לעולם לא יהנו מזה כלל ואם התם לא מהני במתנת ב"ח ק"ו במתנה דכהן זוכה לכהנים מיוחסין ולא תבא לידם לעולם ושם מניא ס״ס שצ"ד הניח דברי התוס' פסחים בצע"ג וכ' דהעיקר מערכין (י"א:) דמה עולה ק"ק אף שלמים א"כ מצות התורה דהשירה יהי' בעולות ושלמי עצרת וכו' דטעונין שירה ובפסח דהוו קדשים קלים ואין לנו מקרא ע"ז א"כ ודאי זה לאו דאורייתא ע"כ וצ"ע בילקוט שמעוני פ' בהעלותך מביא בשם ספרי זוטא ותקעתם בחצוצרות וכו' ועל זבחי שלמיכם זו זביחת פסח על זבח זבחי רבה כל הכתובים וע"ז זבחי שלמיכם רבה שני כבשי עצרת הרי דיש מקרא גם על זביחת פסח היינו דבעי שיר: