אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן רכו
כבוד אהובי ידידי הרב הה"ג חריף ובקי בחד"ת כש"ת מו"ה דובעריל נ"י קימעל ראבד"ק קניהעניטש יע"א:
מכתבו עם הקורעקטין מחיבורו על שמות אנשים ונשים קבלתי ולעשות רצונו חפצתי וגם אכתוב לו איזה הערות אשר מדי שוטטו עיני בספרו הערתי:
במה שהביא כת"ה בסי' א' אות א' סידור הגט בעי ג' ול"נ ג"כ ראי' דלא בעי ג' ממה דאמרי' ביבמות (קט"ז.) הכ"ד קטטה בינו לבינה וכו' באומרת גירשתני בפני פלוני ופלוני ושאילנא ואמרו לא הי' דברים מעולם ע"כ והיינו דאמרה בפני עדים אלו ע' אה"ע י"ז סעי' מ"ח ואמאי לא אמרה לפני ב"ד פ' א"ו לא בעי ב"ד בזה ולהכי אמרה בפני עדים פ' ופ' והכא מיירי בנשואה האשה שהלכה היא ובעלה קתני וכן מוכיח מגיטין (ה':) ד"ה בעי לאתויי גיטא אתא לקמי' דרב אחי דהוי ממונה אגיטא ע"כ ע"ש ברש"י ופשטות הש"ס מוכח דהוי מסדר גיטין והוא לבדו וכן יש להביא ראי' דגם גט בע"כ לא בעי ב"ד ממאי דאמרינן שם (נ"ה:) אמר רבא מעדותו וכו' אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לה וחזר ואמר כנסי שט"ח זה. הרי זו מגורשת והתם בע"כ הי' ומוכח שלא הי' ב"ד ע"ש:
אות ד' מביא בשם אה"ש הערת הב"ש בסי' קכ"ה בשם רש"י מנחות דגט בעי שרטוט מה"ת דלא להוי כאגרת ע"כ וצ"ע אמאי כותבין אגרת בגט ע"כ והנה מצינו גם בפ' סוטה דבעי שרטוט דלא להוי כאגרת כסוטה (י"ז:) בספר אמר רחמנא, וגם כאן כ' הב"ש מטעם ספר ובמגילה (י"ט.) אמרי' מגילה נקראת ספר וכו' ונקראת אגרת רש"י לומר שאינה חמורה כספר ומש"ה גם גט נקרא ספר ונקרא אגרת להודיענו שאין חמורה כספר ומצינו בטו"ז באו"ח סי' מ"ב דקלף המעובד לס"ת אין לכתוב גיטין ושאר דברי רשות אלא א"כ תתנה וכן לענין טלטול בשבת ע' אה"ע ס"ס קל"ו ברמ"א ובמג"א או"ח סי' ש"ז דשל"ה אוסר:
ושם סעיף י"ז לענין לערות האותיות בגט, ע' טו״ז ופר"מ טעם א' כדי שיהא ספר א' וצ"ע הלא בס"ת יש ה' ספרים ע' תוס' גיטין (ב'.) וב"ב (י"ד:) ובשבת (קי"ד.) לרבי יש ז' ספרים בס"ת אפ"ה כיון שתפרו היריעות אשה אל אחותה נקרא ספר לקוח את ספר התורה הזה בפ' וילך ומעתה בגט שהוא קלף א' בודאי נקרא ספר בלא מעורה, וכבר הביא כת"ה מה שמקילים בזה. ושם סי' ב' סעיף א' לענין חופה בלילה ע' כתובות (נ"ו.) אורח ארעא קמ"ל דביאה בלילה וכו' חופה כיון דסתם חופה לביאה ואורח ארעא קמ"ל דבלילה וע"ש (מ"ז.) למייסרה לחופה דמסר לה בלילה ע"כ:
בשא"נ סי' א' אבשלום ע' אה"ש כ' מהר"ם בביאורו הביא ראי' שאין עלי' תשובה דמסקי' בשמי' מסליחות דעשי"ת וכו' חתם המחבר בר אבשלום ע"כ ואם בדין יש תשובה דכ' מג"א באו"ח סי' תרכ"א כי הפיוטים שלנו הם אליבא דהלכתא ובסליחות יש דברים שאינן אליבא דהלכתא דוק ותשכח ע"כ וא"כ אם מה שכתבו אינם עולים להלכה איך נגמר מיני' להלכה בזה נגד רבן של ישראל ר"ת ז"ל וע' תוס' יומא (ח'.) ד"ה דכולו וע' סי"ג אות א' אבשלום מביא קו' בשם ס' כתובה דס"ש כ' לפי"מ דקיימ"ל דאבשלום יש לו חלק לעוה"ב א"כ שפיר מסקי' בשמי' הקשה עליו הא שבנא כ' תוס' דלא מסקי' בשמי' אע"ג דמסתמא יש לו חלק לעוה"ב וכו' ע"כ ע"ז השיב טי"ג דגם שבנא אין לו חלק לעוה"ב ע"כ:
ולי צ"ע לומר כן על שבנא אחרי כי הנביא אמר מטלטלך טלטלה גבר וגו' אל ארץ רחבת ידים רש"י בכספא המקום הובא עזרא ח' י"ז ואמרו בסנהדרין כ"ו קשה טלטולא דגברא מדאיתתא וידוע דגלות מכפרת שם (ל"ז:) ונהרג ע"י סנחרב במיתה משונה כדמסיק הש"ס שם ואחרי כל הבא עליו לא יהי' לו חלק לעוה"ב בתמי' ועוד דהטיב גיטין כ' שם אע"ג דאמרי' בסנהדרין (מ"ז.) נהרג מתיך רשעו כיון דלאו באורח הוי כפרה, אבל ז"א דהרוגי ב"ד כיון דבדין קמקטלי לא הוי להו כפרה ושבנא בדין מיקטל וכו' ולא הי"ל כפרה ע"כ:
ומה מאד דבריו תמוהים דבאמת לרב יוסף ולרבא שמה בין הרוגי ב"ד בין הרוגי עיהנ"ד בין הרוגי מלכות עכו"ם הו"ל כפרה ע"ש בתוס' (מ"ז.) וגמרא שם רק אביי ס"ל הרוגי ב"ד כיון דבדין קמיקטלי לא הוי להו כפרה, ורש"י פירש אנשי מיהנ"ד ומאי דוחקי' לרש"י לפרש כן דברי אביי דלכאורה אביי ס"ל כל הרוגי ב"ד, אולם נראה דקשה לי' לרש"י הא משנה שלימה שנינו דהרוגי ב"ד הו"ל כפרה ויש להם חלק לעוה"ב שם (מ"ג:) אומרים לו התודה וכן מצינו גבי עכן שכיפר לו ויש לו חלק לעוה"ב ע"ש ולכן פירש"י הרוגי ב"ד לא מכפר להו על אנשי עיר הנדחת ולי צ"ע דלאביי אנשי עיהנ"ד אף דהרוגי ב"ד הם לא מכפר להו א"כ קשה קושי' תוס' לעיל (ל"ה.) ד"ה אין כ' דאין רציחה דוחה שבת אפי' למ"ד מקלקל בחבורה פטור הכא תיקן דיש לו כפרה ע"כ ע"ש. ולדברי אביי אנשי עיהנ"ד דאין להם כפרה יהי' רציחה דוחה שבת אצלם דמקלקל הוא סוף דבר דאפילו לאביי הרוגי ב"ד חוץ עיהנ"ד יש להם כפרה ומכ"ש הרוגי מלכות בודאי יש להם כפרה:
ומעתה הא שבנא לא הי' לא מאנשי עיהנ"ד ולא כלל מהרוגי ב"ד רק מהרוגי מלכות ולמה יגרע חלקו מעוה"ב ונראה דגם הרוגי פיהנ"ד יש להם חלקם בחיי עוה"ב דר"י ורבא הכי ס"ל והלכה כמותם נגד אביי וע' ל"ק טי"ג ס"ק כ"ג כ' וכבר כתבתי דהרוגי ב"ד יש להם כפרה וסותר דבריו שבכאן ע"ש ועוד אפי' לו יהי כדבריו דשבנא אין לו עוה"ב ומש"ה לא מסקינן בשמי' אבל מה יענה ביומא (ל"ח:) בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב ולא מצא תשובה לדבריו על הראשונים וכו' ועל ב"ק וחבריו נאמר שם רשעים ירקב אמר"א רקביבות יעלה על שמותם דלא מסקינן בשמייהו ע"כ ובן קמצר בודאי יודה שיש לו חלק לעוה"ב דלא הרע בזה שלא לימד לשום אחד מהם ואפ"ה אמרי' דלא מסקינן בשמייהו ע"כ אלמא דלא תלוי בעוה"ב וראה זה מצאתי בפ"ת סוטה סי' כ'. בשביל עון אחד אין להחזיק אדם רשע שלא לקרות בשמו רק כדואג שהי' רשע ע"כ ונראה דברמזו מיליהם לתרץ על שם שבנא דמייתי התם ע"ש וגם צ"ע עליהם מבן קמצר, ועוד אם אנו ניזול אחרי עוה"ב הנה מצינו בסנהדרין (ק"ד:) דורשי רשימות אומרים כולם יש להם חלק לעוה"ב היינו ג' מלכים וד' הדיוטות אם כן מסקינן בשמייהו אלא ע"כ כיון דהי' בעוה"ז דרכם לא יתכן בעיני אלקים ואדם לכן לא יקראו בשמותם עלי אדמות:
ולכן תמהתי במה שהובא בשם ד"ח אף דמיכה שעשה פסל רשע הי' מסקינן בשמי' כיון דאמרי' בסנהדרין (ק"ג:) דיש לו חלק לעוה"ב ע"כ ולו הדבר תמוה דחטא והחטיא את הרבים בפסל מיכה עומד בבכי פסחים (קי"ז.) עבר בים צרה זה פסלו של מיכה סנהדרין (ק"ג:) כלום תקנה יש לו לקרוא בשמו. אבל בעיקר שם מיכה יש ויש אנשים צדיקים כמו מיכה המורשתי ובדבה"י נמצא הרבה פעמים מיכה ומאז תמהתי ג"כ על הטי"ג דכ' מיכה מה שציין הב"ש היא שם אשה ולא זכר כי נמצא בשמואל ק' ט' מיכא באלף ורק בדבה"י מיכה והי' בן מפיבושת ע"ש:
ובהיותי בזה בסנהדרין (מ"ז:) הואיל ואידחי אידחי צ"ע ממנחות (נ"ד.) אמר רבה היכי דמעיקרא לא הוי בי' שיעור והשתא יש בו מדרבנן אלמא לא אמרי' דיחוי בדרבנן ואמאי אמר רב אשי הכא הואיל ואידחי אידחי ואבילות דרבנן ע' יו"ד סי' שצ"ח ויכולני לתרוצי לפי"מ דאמרי' ביבמות (ק"ג:) איסור מטומאה לא גמרינן ובמנחות מיירי לענין טומאה והכא בסנהדרין מיירי לענין איסור אבל לפי"מ דמצינו ביצה (ל"ב.) מאן תנא דפחיתות נר ומנא הוא אר"י ר"מ היא ולמדה מטומאה ע"ש וע' טו"ז שצ"ח למד איסור מטומאה ובפרט בדרבנן וע' קה"י סי' כ' מה שהעיר בזה לענין איסור מטומאה וי"ל ולא באתי רק להעיר:
עטי"ג אדא ב"ש חילק בלשון ארמאי בסוף בא' וצ"ע ע"ז (יו"ד:) קטיעה בר שלום בסוף ה' והוא ארמאי וקצץ פתילים תרגום ירושלמי וקטע יתהון, שם ב"ש אלכסנדר, מצינו בילקוט תהלים אלכסנדרוס, טי"ג שא"נ ג' כ"ו מפלפל בדברי ר"פ ברכות (מ"ג:) וי"ל דפליגי רש"י ותוס' בזה דמצינו בע"ז (נ"ח.) רש"י ס"ל דמחמת כסופא אמר רבא כן ותוס' חולקים עליו ע"ש והה"ד הכא רש"י פי' מחמת כסופא אר"פ ותוס' חולקים. ע' טי"ג דניאל, ולפנינו בדניאל נקוד דניאל ובדבה"י א' ג' דניאל היינו הניקוד הצירי היא תחת היו"ד ומ"מ רש"י מביא המדרש דני אל וכמו שאנו קוראין דניאל הצירי תחת הא' כן הוא הדרש, דמבוג שם חכם זבחים (ט':) ורש"י שם ב"ש אות ה' הלל ע' שופטים הלל הפרעתוני, שא"נ ז' פ"ג י"ג זון זין ע' ברכות (נ"ו:) באתרא דקורין לחתול שונרא ויש קורין שינרא ע"ש, שא"נ יששכר ע' טו"ג בזה וע' רש"י דבה"י א' ט"ו כ"ב כ' יששכר שין שני' אינה נקראת ע"ש. שא"נ יאסקא ע' מג"א ר"פ יאסקי וכן בשו"ת רעק"א יאסקי טעבלי, שא"נ ישעיה ומצאתי בדבה"י ישעיה בלא וי"ו ע' עזרא ח' ב' פעמים ישעיה בלא וי"ו, אות מ' ע' ט"ג מונא ראיתי שמביאים מברכות (מ"ב.) ואני מביא מגילה (י"ח:) ור"ן נדרים (כ"א:) העתיק ירושלמי ר' מונה בה' שא"נ אות נון, ט"ג אות וי"ו הירץ אינו צבי וע' ברכות רצה סי' פ"ד דחולק עליו בזה דג"כ פתרון צבי, ב"ש פ', עיין ב"ב (צ':) א"ל ר"ח לפוגא שמעי' פוק אצר לי פירא ע' ב"ש ש"נ פיגו, הרי דפוגא שם איש היה, ב"ש ק' קל נימוס ע' ט"ג מביא ורש"י ביצה קלונימוס, וע' עוד מנחות (ק"ט:) ר' קלונימום בר משלם הובא תוס' שם, ובני הבחור החריף כמר אלי' יחי' הראה רש"י שופטים ר' קלונימוס:
בב"ש שבתאי ע' ביצה (ל"ב:) איתא שבתאי בר מרינום, וב"מ (י"ז.) אות שין ש' ב"ש שמאי וצ"ע אמאי לא הביא משמואל א' ע' שמה בה' בסוף ב"ש שר שלום וכ' ט"ג במדינותינו לא שמענו שם זה ואף בדורות הראשונים לא מצאנו שם זה, ע' בשאילת יעב"ץ ח"א סי' ע"ח, אבי עד שר שלום רב במנטובה ע' משה"ג מה שכתב עליו, טי"ג תמרה כ' יש שמות שנקראו בין לאנשים בין לנשים ע' דבה"י א' ד' י"ז וחקר את מרים והוא שם איש וכ' את מרים אחותם, א' ג' י"ט ושלמית אחותם (ע' לק' טי"ג בש"נ לא הביא זה). שם א כ"ג ט' ושלמית שם איש, א' כ"ו כ"ה, אות ושלמית בנו' וע' עזרא ה' י' ומבני שלומית, ע' ב"ש ש"נ א' איכו שם אשה תענית (כ"ה.) אות ד' ע' קידושין (ע'.) דונג או דידך שם אשה, פרידא נחמי' ז' נ"ז בני עבדי שלמה פרידא ולא מסקי', בשמייהו ע' אות ד' ש"נ:
ושכחתי אומר בשא"נ אות ד' דוד חסר ולא דויד מלא כדבה"י וע' טי"ג, ונראה דודאי תהלים ודבה״י שניהם ברות הקודש נכתבו ודויד מלא מוכח על גדולתו וזה כמו שאמרו בעירובין (י"ח:) אומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו ע"כ ולכן דוד בעודו בחיים לא נתוסף לו יו"ד אך אחר פטירתו נוסף לו יו"ד להגיד שמלא ברכת ד' הי' וגדולתו עד לשמים הגיע אבל כל איש הקירא שם בנו דוד קורהו על שמו שהי' נקרא בחיים חיותו דוד לא על שמו שניתן לו אחר פטירתו דוד מלא. וע' ט"ג שמביא ראי' שתהלים ברוח הקודש אמרו דוד מיבמות (ע"ז.) מצאתי דוד עבדי כ' התוס' אעפ"י שדוד אמרו ברוח הקודש אמרו:
ומאז תמהתי על דבריהם שזה איתן האזרחי אמרו ובב"ב (י"ד: ט"ו.) איתן האזרחי זה אברהם וע' תוס' שם וי"א דזה יעקב, מ"מ אינו מדוד ומצאתי שקדמני המהרש"א ה' יודע, מ"מ נוראות נפלאתי על שלשה גאוני עולם המה הג' טיב גיטין וזקנו הג' לב ארי' והג' ר' זלמן זצ"ל איך לא שתו לבם כי זה מאיתן האזרחי ונפל הפשט של אל תשליכנו והנה יש לומר שהתוס' כ"כ לפי מ"ש ביבמות (ס"ד:) ימי שנותנו בהם שבעים שנה, ובימי דוד אימעוט שנין דוקא מזה והקשו תוס' הא משה אמרו ובתפלה למשה כתיב ותירצו מסתמא דוד אמרו שחי כ"כ ע"ש וה"ה הכא סברי תוס' אף דזה כתי' בתפלת איתן האזרחי מ"מ אותו פסוק מצאתי דוד עבדי דוד אמרו, עי"ל לפי"מ דס"ל לר"מ בפסחים (קי"ז.) כל תשבחות האמורות בספר תהלים כולו דוד אמרו שנא' כלו תפלות דוד בן ישי כל אלו דברי דוד ע"ש, וכ"מ בסנהדרין (צ"ב:) בקש לגנות כל שירות ותשבחות שאמר דוד בס' תהלים ע"כ, ג"כ מוכח דכל תהלים דוד אמרו והוי אתי שפיר והבן. אבל בעיקר הדבר אי דוד המע"ה תהלים ברוח הקודש אמרו הוא מפורש יוצא שם פסחים (קי"ז.) לדוד מזמור מלמד ששרתה עליו שכינה ואח"כ אמר שירה מזמור לדוד אמר שירה ואח"כ שרתה שכינה, ע"ש ברשב"ם ובפרט דדוד נביא הי', ואוכל להביא כו"כ מקומות בש"ס ואין רצוני להאריך:
והנה ראיתי בהגהות מהרש"ם ז"ל על ס' זכרון יצחק כתב בשם זקני הגאון בר ליואי זצ"ל שם סנא כך לכתוב סנא וכ' מהרש"ם ז"ל לכתוב סנאה ומקורו מתענית (כ"ו.) בני סנאה בן בנימן ועוד בעירובין (מ"א.) ובתוס' שם ע"ש, ובאמת בנחמי' ג' לא מוכח כן כי שם כתיב בני השנאה, עזרא ב', נחמי' ז', סנאה, וגם בגמ' קריק הנאה נימא שנגזר שם סנא עתה משם זה לעשות משם קודש לכן העיקר כבר ליואי זצ"ל:
ועיינתי בהגהות מהרש"ם וראיתי כי העיר ג"כ מיששכר רש"י ד״ה. וכה ראיתי מפלפל בדברי הטו"ז לכתוב דמתקרי על החתימה ע"ש, ונראה דלשון דמתקרי שנקרא על פה ועל מה שנכתב בתורה אמרינן בש"ס כך כתוב בתורה, ועברתי על מה שכ' בתורה, ובפסחים (נ.) לא כמו שאני נכתב אני נקרא וביומא (ס"ט:) סנהדרין (ס"ד.) ש"מ חותמו של הקב"ה אמת ע"כ ע"ש, ורק חותמו הוא כן ועכ"ז אין קוראין להקב"ה אמת לבד, ע' שבועות (ל"ה.) ור"ה (י"ז:) ובתוס' שם רב חסד ואמת הם י"ג מדות כמו נימא עון וכו' ולא נקרא אמת רק תותמו אמת אף שקוראין חתימתו אמת לא נחשב כמי שקוראין לו ובב"ב (יב:) טביומי חתים ושם מאן חתים טביומי וכו' ואמאי לא אמר טביומי נקרא דבכל יום קוראין חתימתו אלא ודאי על החתימה לא שייך קריאה, וע' גיטין (ל"ו.) רב צייר כורא וכר, וכי תעלה על דעתנו לכתוב רב דמתקרי כורא וכן על רב חסדא דמתקרי סמך והבן:
והנני בזה ידידו הדו"ש ומברכו שיוציא מעינותיו חוצה: