אור ברסלב
אמרי דוד סימן רכה

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן רכה

סימן רכד

ב"ה יום ג' בא ב' שבט תרפ"ב לפ"ק פה סטניסלאב. רב שלומים מגבהי מרומים אל כבוד אהובי ידידי ה״ה הרב הה"ג חריף ובקי בחד"ת מופלא ומופלג יר״ד כש"ת מו"ה שמואל ז"ל שפירא ראבד"ק זלאטשוב יע"א:

נעימות ימינו זרוע תפארתו הגיעני עוד תמול או שלשום וכת"ה נפשו יודעת מאד ומבשרו יחזה זאת כי ידי הרב של עיר גדולה ידיו מלאות עבודה עם טרדות שונות הפתוחים לקודש ולחול כל היום וגם בלילה מנוחה לא ימצא לכן לא הי' לאל ידי להשיבהו עד עתה וגם כעת דברי לעו והמה מועטים, שמתי עיני על כל דבריו והמה נאמרו בצדק:

והנה ראיתי כי כת"ה מפלפל בענין אומדנא וקו' חכ״צ והק' בשם רב אחד מהא דחטאת שמתו בעלי' דנימא דתיפוק לחולין דאדעתא דהכי לא הקדיש ע"ש ב"ק (ק"י.) ותקשה גם בזה דהא אין פותחין בנולד והביא בשם הגאון מהרש"ם זצ"ל מה שתי' ע"ז ותשובתו בדפוס לא ראה והנה מאד שמחתי לדבריו ואימא לי' איזו גופא דעובדא היכי הוי כי מאז הייתי רב בק' קאזלוב ובעת הזאת שלח לי הרב הגאון רש"ם ז"ל עלה נדפסת מה שהעלה בנידון נשתטית ופלפל אז בזה הגמ' ב"ק (ק"י:) חטאת שמתו בעלי' יבמה שנפלה והביא הקושי' הנ"ל והתי' שכ' כת"ה משמו ז"ל כי אביי תי' הכא ואביי בסוכה לר"מ לא חייש למיתה וא"כ לר"מ מיתה לא הוי נולד דל"ש, וכל יתדותיו הי' בנוי על אדני הפלפול הזה:

ואנכי כאשר עברתי בין בתרי אמרותיו ראיתי כי במחכ"ת הד"ג נעלם ממנו משנה מפורשת מההוא דאמרי' בנדרים (ס"ה.) רמ"א יש דברים שהם כנולד ואינן כנולד וכו' קונם שאני נושא פלונית שאבי' רע אמרו לו מת או שעשה תשובה וכו' ע"כ ופריך הש"ס מת נולד הוא ע"ש ברש"י ואיך אמר ר"מ אינו וכו' ומשני ר"ה נעשה כתולה וכו' ור"י משני כבר מת וכבר עשו תשו' וכו' ע"כ אבל ר"מ ס"ל מת נולד הוא וע' מהרש"ם ח"ב סי' ק"י כ' בתשובה נולד היא וגם זה אינו דעל מת פריך ש"ס דנולד אבל על תשובה לא פריך כר"ן שם וע"ש ח"ץ סי' מ"א ג"כ מזה:

והנה בענין הקו' הנ"ל מיתה נולד היא נ"ל דמאי דאיתא בנזיר (ל"ב:) אמר שטפוהו רבנן ע"ש רק רבה ס"ל הכי ושאר אמוראין סברי דלא הודו להם ושם בנזיר מאי דמסיק הש"ס ואכתי מי ידעי' בהי יומא דליחרב צ"ע מתענית (ס"ט.) ויבכו העם בלילה ההוא אתם בכיתם בכי' של חנם ואני אקבע בכי' לדורות ע"ש ומשמע מדרשא דקרא נפיק וא"כ ידעי' ג"כ בהי יומא וצ"ע וביו"ד סי' רכ"ח סעיף י"ב רמ"א וכן מיתה לא שכיחא וש"ך אפילו חולה ביותר חשיב נולד אבל גוסס לא חשיב נולד דרוב גוססין למיתה ע"כ וצ"ע איך דייק ש"ס נדרים (ס"ד:) כי מתו כל האנשים מכאן דייק ר"א דפותחין בנולד ע"כ דלמא שם מיירי דהניחם משה גוססין ולכן פתח לו ד' בזה וגם שם מדוע הוציאו רבנן מידי פשוטו לימא דמיירי כה"ג:

ובעיקר מיתה אי שכיח כבר ציינתי (כתובות פ"א: גיטין פ"ה.) מיתה שכיח (סוכה כ"ג. יומא י"ג.) מיתה לא שכיח ותוס' יבמות (קט"ז:) ד"ה בשם ירושלמי למה קציר מוכח דפעמים מיתה שכיח, והנה מצינו דשלשת תנאים דסברי דפותחין בנולד והמה נחום המדי נזיר (ל"ב) ר"א בנדרים (ס"ד.) ור' ישמעאל (ס"ה.) וידוע בתמורה (כ"ב:) פליגי רבי ורבנן באחד מה' חטאות המתות באבדה ואח"כ נמצאת אי קודם כפרה ג"כ מיתה או אחר כפרה וא"כ הש"ם ב"ק פריך הכי אם איתא לסברא דאביי דאדעתא דהכי לא אקדיש א"כ משכ"ל בחטאת שמתו בעלי' דתיפוק לחולין לג' תנאים דס"ל דפותחין בנולד ומיתה נולד וא"כ אמאי לא פליגי נחום המדי ור"א ור"י בתמורה בזה עם רבנן א"ו דליתא לסברא דאביי ומשני הש"ס הלכתא למיתה אף דיש שאלה וכה"ג ביבמות (ע"ו:) לא כי הלכה אני אומר:

ובדבר הנשתטית יש לעיין אם חזרה ונתרפאית אי חזרה לאיסורא קמא ומסוף דברי הב"ש סי' א' מוכח בנתרפאה רובץ עליו חדר"ג וע"ש פ"ת ס"ק ט"ז בסוף מזה וע' פ"ת יו"ד סרל"ב ס"ק ט"ו מוכח להיפך ע"ש בשם המל"מ ובאמת הוא ספק בתקנת חדר"ג אי לא תיקון כלל על נשתטית או תיקן ויכולים להתירו וספק בתקנה מעמידין על ד"ת עב"ש סי' א' ס"ק כ"א ואה"ע סקי"ח סעיף ו' ש"ך חו"מ סי' נ"ח והה"מ ומל"מ שעל הבא מכח התקנה עליו הראי' ויש חבילי פוסקים לכאן ולכאן ולמעשה צ"ע וזה לא כביר עובדא בא לידי כה"ג כי חתמתי על נושתטית להתיר לבעל ליקח אשה אחרת ואח"כ באה הנשתטית לפני והיא צלולה ושפוי' בדעתה ילפי הנראה היתה בריאה עוד קודם שחתמתי והי' לי צער גדול ולכן אחרי שנכויתי בחמין הנני בורח עתה מן הפושרין ואף כי בענין נשתטית אשר כ' כת"ה דעת שפתיו ברור מללו להתירו עכ"ז אין רצוני להצטרף:

ב) וע"ד פירוש הגר"א זצ"ל בפסוק כי' יהי' לאיש נהירנא כד הוינא טליא ראיתי בשו"מ אינני זוכר החלק הביא זאת ומפלפל בו וגם אנכי ידי תכון עם כבוד כת"ה כי להלכה לא יוכל עמוד, ורש"י תולדות והוא ממדרש יוכיח משל לשפופרת בשני אבנים הנכנס אחרון יוצא ראשון ויעקב רצה לעכבו כי יהי' בכור בדין ע"כ משמע כיון דעשו יצא, ראשון הוא בכור בדין:

ולכאורה רציתי להביא ראי' לפירושו מיבמות (כ"ד.) והי' הבכור מכאן שמצוה בגדול ליבם אשר תלד פרט לאיילונית ע"כ משמע דלא בלידה הוי בכור דלא רצו לפרש אשר תלד על דלקמי' היינו על הבכור:

ומאז אמרתי בדרך דרש ידעתי בני ידעתי מדרש ידעתי מעשה ראובן ובלהה ידעתי מעשה יהודה ותמר ואמרתי דיעקב לבדו הי' יכול לומר כוחי וראשית אוני כיבמות (ע"ו.) אטו כ"ע יעקב ובסוטה (ל״ה:) מלמד שנעץ יוסף עשר אצבעותיו וכו' ולכן כשאמר יוסף כי זה הבכור השיבו יעקב שגם מנשה אינו ראשית אוני כי יצא שכבת זרעו מבין צפרניו וכבר יו"ד בנים אזדא לה ולכן אמר ידעתי מעשי בלהה ידעתי מעשה תמר ותבין כי ידעתי גם מעשה אשת פוטיפר וא"כ גם מנשה אינני כוחו וראשית אונו, והנה יש לי צ"ע ברש"י ביצה (כ"ו:) ד"ה נימא לפי שאין בכור קדוש אלא בלידתן כתמורה (כ"ד:) ובר"ן נדרים (י"ג.) משא"כ בכור שהוא קדוש ממעי אמו ע"ש וצ"ע והנה בעיקר הדין בנתעברה ראשין וילדה אחרון אי הוי בכור כיון דהי' ראשון ליצירה י"ל להביא ראי' דאזלי' רק בתר לידה מב"ב (קכ"ג.) תיומה היתה עם בנימין ובתוס' בעלמא אמרי' תיומה הי' עם כל השבטים ומעתה לסברא הנ"ל לא יהי' ראובן בכור כמשל שפופרת א"ו זה אינו והיוצא ראשון הוא הבכור והה"ד לגבי שתי נשים:

ובזה אסיים ודור"ש באהבה:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה