אור ברסלב
אמרי דוד סימן רכד

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן רכד

סימן רכג

בע"ז (ח'.) אמרי' א"ש שור שהקריב אדה"ר קרן אחת הי' במצחו שנאמר לד' משור מקרן מפרים וכו' וי"ל אמאי לא קרב חי' ואי משום כדי שיהי' לו קרן אחת במצחו הא יש חי' ג"כ כזה והיא קרש כשבת (כ"ח:) ואי משום דחי' פסול לישראל על גבי המזבח כזבחים (ל"ד.) לר"י דעובר בעשה ופסול זה הדין רק משהוקם המשכן אבל קודם אמרי' בזבחים (קט"ו:) עד שלא הוקם המשכן הכל כשרים להקריב בהמה חי' ועוף וכו' ונכרים בזה"ז רשאין לעשות כן וכן כ' תוס' חולין (כ"ב:) ד"ה והביא בשם ירושלמי דכל העופות וחי' כשרים בבמת ב"נ ע"ש אלא ע"כ מוכרח לומר דרצה קרבן מה שכשר גם לישראל במקדש א"כ אכתי קשי' מפסחים (מ"ח.) ממשקה ישראל ממותר לישראל מכאן אמרו אין מביאין נסכים מן הטבל יכול לא יביא מן המוקצה אמרת מה טבל שאיסור גופו גרם לו יצא מוקצה שאיסור אחר גרם לו ואי מוקצה דאורייתא מה לי איסור גופו מה לי איסור דבר אחר ע"כ ובסנהדרין (נ"ט:) אמרי' א"ר אדם לא הותר לו בשר לאכילה וכו' ולא חית השדה לכם ע"כ וא"כ כיון דלא הותר לו בשר לאכול א"כ איך הי' יכול להקריב קרבן מהם וכן קשה על הבל דכתיב והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו כו' הא לא הוי ממשקה ישראל:

והנה ראיתי בס' בשמים ראש מביא קושי' שם בפסחים (נ"א.) מוקצה דאורייתא וכו' והא גם מוקצה דרבנן קשיא איך מותר להקריב ממנה הא לא הוי ממשקה ישראל ע' יד דוד מה שתי' ע"ז, והנה בחולין (ק"מ.) טהורות מסיק הש"ס אלא למעוטי ציפורי עיהנר"ד וכו' אלא לשחיטה והקשו תוס' הא גם זה יוכל למעט מתנא דב"י כיון דאסורין בהנאה לא הוי ממשקה ישראל ותי' ואפשר דלא ממעטי' ממשקה ישראל אלא דומיא דערלה וכלאי הכרם שלא היתה להם שעת הכושר, כדאמר פ"ק דמנחות (ו'.) ע"כ:

ומה מאוד דבריהם תמוהים דשם מסיק הש"ס במנחות (ו'.) דג' קראי כתיבי מן הבקר כל אשר יעבור וממשקה ישראל ומפורש יוצא דממעט גם שהי' לו שעת הכושר ואפ"ה אסור להביא ע"ש בתוס' ואכתי קשה לל"ק למעט ציפורי עיהנ"ד ונראה דידוע דברי תוס' בכ"ד בש"ס (בע"ז ו': ובחולין כ"ג. ובקידושין כ"ד:) ד"ה הק' לל"ק למעט מחוסר אבר בעוף תפ"ל דכבר לב"נ הבא בהמה שחיין ראשי אברים ותי' כיון דמצינו תמות וזכרות בבהמה ואין תו"ז בעופות הו"א גם מחוסר אבר כשר בעוף להכי בעי קראי ע"כ:

ומעתה בזה נוכל לתרץ מה שהקשינו הא כתיב מן הבקר דממעט אפי' הי"ל שעת הכושר אך לדבריהם אתי שפיר כיון דחזינן דאין חמות וזכרות בעופות לא כמו בבהמה הו"א דלא ילפינן עופות מן הבקר ומכל אשר יעבור בהי' לה שעת הכושר ונשתנה דינה מן בהמה להכי איצטריך קרא בעופות למעט גם שהי' לה שעת הכושר:

ואולם דברי רש"י חולין (ק"מ.) שם ד"ה אף בחוץ וכו' כמכפר שעיר המשתלח דאסור במום וכו' ע"כ מזה מוכח דגם צפרים מצורע אסור במום ואנן קיימ"ל דתו"ז בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות ואין מום פוסל בעופות וביותר תמוהים דברי מהרש"א דמקשה על רש"י דנקיט מום הא בטרפה קיימינן מיהו קושטא דמילתא דממעט נמי איסור מום ולא איצטריך חיות וכו' ע"כ ואמאי נקיט מום ומחיות רצה למעט מחוסר אבר לא מום דאין תו"ז בעופות וצע"ג:

והנה לפי דברי תוס' דממשקה לא ממעט רק דלא הי"ל שעת הכושר וכמנחות (ו'.) אבל הי"ל שעה"כ לא ממעט רק מב' כתובים מן הבקר ומכל אשר נוכל לתרץ ק' בשמים ראש בפסחים דש"ס מקשה א"א מוקצה דאורייתא מה לי איסור גופו או דבר אחר גרם לו והיינו דממעט ממשקה לישראל מן המותר לישראל ואם תאמר דהי"ל שעה"כ ולא תוכל למעט ממשקה ישראל תוכל למעטו מן הבקר ומכל אשר יעבור ע' תוס' מנחות שם אבל אי מוקצה דרבנן הנה הב' פסוקים של תורה מן הבקר או מכל אשר יעבור בודאי לא מיעטם קרא דהא איסור דרבנן מאי אמרת דממועט מן משקה ישראל הא היתה לה שעת הכושר בחול ולא אימעוט מהתם:

ומעתה נתרץ מה דק"ל מאדה"ר ומהבל הא לא הוי ממשקה ישראל הנה לפי"מ דאיתא בסנהדרין (נ"ה:) אכול תאכל ולא אבר מה"ח וכ' תוס' הא דאמרי' לקמן דאדה"ר לא הותר לו בשר לאכילה היינו להמית ולאכול אבל מתה מאלי' מותר לו לאכול ומעתה שפיר הי' יכול להקריב שור וכן הבל דיכולים הי' לאכלו אם מתה מאלי' והבן:

והנה הקשה לי ח"א הוא ב"א הרב החו"ב מו"ה העשל נ"י מגארטיץ מה דאיתא בסוכה (כ"ג:) דר"מ חייש למיתה ולכן פוסל בהמה לדופן ומקשה ש"ס והא איפכא שמעי' לי' בת ישראל שנשאת לכהן והלך בעלה למדה"י אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים והוא ר"מ דלא חייש למיתה ע"כ והקשה הא ר"ת בתוס' חולין (מ"ב:) ס"ל דיש חילוק בין אדם לבהמה דאדם אית לי' מזלא ומאי קשי' להו מאדם לבהמה:

ואמרתי דדברי ר"ת ממקום קדוש הולכין משבת (נ"ג:) אדם מזלא מסייע לי' ול"ק מזה עליו לפי"מ דכתבו יומא (ב'.) תוד"ה וחכ"א למיתה דחד לזמן מרובה חיישינן אבל לזמן מועט לא חיישינן ובהמה דלית לה מזלא נחית דרגא דחיישינן למועט, ואי באדם ל"ח לזמן מרובה בבהמה נחות דרגא וחיישי' לזמן מרובה אבל לזמן מועט גם בבהמה לא חיישי' וזה דקשי' לי' להגמרא בסוכה כיון דאמרת באשה שהלך בעלה למדינה"י אוכלת בתרומה מוכח אפילו לאחר זמן מרובה (דהיא ל' יום ע' מו"ק כ"ג.) ממילא בבהמה יש לחוש לזמן מרובה כנ"ל אבל לזמן מועט לא הי' לו לחוש ואמאי אוסר ר"מ דופן לסוכה הא היא זמן מועט זמן והבן:

במסכת יבמות (ע"ה:) א"ל האי מרבנן לרבא ממאי דהאי פצוע דכא באותו מקום אימא מראשו א"ל מדלא מנה בי' דורות ש"מ באותו מקום וצ"ע מחולין (מ"ה:) והא לוי הוי ב' מסותא חזיא להאי גברא דטריא לרישא אמר נזמזמז מוחא דדין מאי לאו דלא חיי אמר אביי לא שאינו מולד וא"כ קשה נימא מראשו והאי דלא מנה בי' דורות משום דגם זה אינו מוליד כן הק' ח"א ונ"ל דלכאורה קשה לפי"מ דכ' תוס' חולין (ק"מ.) ד"ה טרפות דאפי' למאן דאמר טרפה חי' מצי סבר דאינה יולדת כדמשמע באלו טרפות ע"כ וכן הזכר חי ואינו מוליד וא"כ קשה דלמא דאדם הנטרף בא' מח"י טרפות ואפ"ה חי למ"ד טרפה חי' ואינו מוליד ומש"ה לא מנה בי' דורות דאינו מוליד:

ולכן מוכרחים אנו לומר כמו שכ' תוס' ע"ז (מ'.) ד"ה ובדגים כ' דסימני גוואי לא קחשיב הה"ד הכא בודאי לא הוזהר התורה מאיסור פ"ד בפנים דאם יהי' טרפה ואינו מוליד לא יבא בקהל ד' דמנא ידע כל איש להזהר מאנשים כאלה וכה"ג אמרי' בקידושין (נ"ז:) רבא אמר לא אמרה תורה שלח לתקלה ערש"י סברא היא דמשולחת מותרת מהאי טעמא ע"ש וא"כ גם הכא לא קאי הפסוק לא יבא פ"ד וגו' בקהל ד' על טרפות שבסתר רק על זה שבגלוי ולכן פריך הש"ס ואימא מראשו היינו נחבס הגלגולת דזה נראה לעין כל מאי אמרת דלמא קאי על המוח שנזמזמם דגם הוא איננו מוליד זה אינו דהוא בסתר בתוך הקדירה ומי יודע מזה בודאי ע"ז לא אזהרי' רחמנא ואי קשי' הא אי קאי על הביצים שנפצעו או נתקו הא גם המה מבפנים ובתוך הכיס המה ולא נראו מבחוץ אבל לא קשיא דגמרא ערוכה דנחשב כמום מבחוץ ע' קידושין (כ"ה.) רבי אומר אף הסירוס כמום שבגלוי ושם ר' יהודה אומר אף בביצים וע' יו"ד רס"ז מוכח דכן הלכה:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה