אור ברסלב
אמרי דוד סימן רכג

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן רכג

סימן רכב

ב"ה ד' לסדר כי ברוך הוא י"א תמוז תרפ"ו לפ"ק סטניסלאב. הנני נוטה כנהר שלום לכבוד אהובי הרב המאוה"ג מופלא ומופלג בתורה וביראה כש"ת מו"ה אלכסנדר ליפא נ"י שטראספעלד דומו"צ דק"ק קאזאווא יע"א:

יקרת מכתבו הגיעני, ובעוה"ר זה שבועות אחדים ויען שאין שלום בעצמי ובפרט אור עיני אין אתי ולא יהלו אורם וכמעט לא אוכל לתפוש עט בכף ע"כ נתעכב תשובתי עד היום ועל של עתה באתי, ע"ד אשר מוכרים זאדע וואסער בבית האמצעי של המרחץ ושותים ערומים בגילוי ראש בלי ברכה וכת"ה גער במוכר זה המים:

והנה מאד צדקו בדבריו, ובאמת רצה להעמיד הדת על תלה כי חלפו עברו תורות כי רעות הרבה יעשה בזה כי אם לא יברכו הא אסור לאדם שיהנה מהעוה"ז בלי ברכה, ואם יברכו המה בגילוי ראש ולבם רואה את הערוה, ואם יהרהרו את הברכה לאו כ"א דיני גמירי (ע' תוס' ברכות (כ':) ד"ה כדאשכחן דשרי הרהור ופמ"ג מ"ז יו"ד סי' א' ס"ק י"ט בשם פ"ת ורק לענין שומע כעונה לא ע"ש ובטו"ז או"ח סי' ס"ב ושם במג"א) וזה המוזג עובר בשאט נפש על לפ"ע, ואפי' בדרבנן שייך לפני עור כידוע, וכל רוחו לא ירויח אפי' על לפ"ע אחד והוא עובר מאה פעמים על לאו זה ושניהם הקונה והמוכר אל ישמחו בזה כי עונם גדול מנשוא, ואם הוואסער יעמוד בחדרו בודאי מותר כי שם יוכלו לשתות לרוי' בברכה תחילה וסוף:

ב) וע"ד אשר כ' כת"ה דמוכח בגיטין (ב':) דר"מ חייש למיעוטא מה"ת לא אדע מנין לך, דע אהובי כי בתוס' נמצא ב' שיטות לר"מ א' כי חייש ר"מ למיעוטא רק מדרבנן כחולין (י"ב.) והיכא דיש חזקת איסור חייש מדאורייתא כחולין (פ"ו:) בתוס', ב' דאפילו בחזקת איסור לא חייש ר"מ רק מדרבנן כתוס' יבמות (קי"ט.) בסוף דבריהם, וא"כ הכא בגיטין אי נימא דר"מ חייש מה"ת בודאי אתי שפיר דהא איכא הכא חזקת איסור א"א ואפ"ה לא חייש רק דרבנן היא דאצריך. ואי נימא דאפילו בח"א לא חייש ר"מ רק מדרבנן נמי אתי שפיר דלק' (ט"ו.) צריך מרישא משמע לכתחילה ואמר אפי' ר"מ דחייש למיעוטא מדרבנן אבל לא מעכב אף דיעבד אבל הכא לא אפי' מדרבנן ורבנן הם דאצריך עכ"פ לכתחילה, ובלשון צריך ע' מג"א סי' ל"ב ס"ק מ"ז רש"י ברכות (ט"ו. מגילה ט"ז:) בתוס' ב"ש אה"ע סי' קס"ט צריך למדחיי' לרגלי טו"ז יו"ד רע"ד ס"ק ה' רנ"ט סק"א ועוד ועוד, אך מגיטין (מ'.) צריך ואין לו תקנה צ"ע:

ובעיקר דבר זה אי ר"מ חייש למיעוטא אי דרבנן אי דאורייתא מוכח ג"כ מרש"י חולין (י"ב.) דחייש רק מדרבנן דכ' בהלל"מ לילך אחרי הרוב וא"כ אי נימא מה"ת חייש הוא חולק על הלל"מ, ובתוס' יבמות (ע"ז:) ד"ה הלכה דאי הוי הלל"מ לא הוי פליג ר"י ע"ש הן אמת כי יש לי צ"ע הרבה ע"ז עי' יומא (ע"ט:) ד"ה לימא הק' לימא דפליגי בהלל"מ וע' בכורות (נ"ח.) מוכח דפליגי בהלל"מ ובנזיר כ"ט פליגי ר"י ור"ל בהלל"מ, וע' מכות (י"א.) חזינן לתפילין ושבת (כ"א:) גידין הלל"מ ויש עוד ועוד וקצר המצע:

ובמהרש"א בכורות (כ'.) הקשה אמאי פריך ר"מ היכא אכיל וכו' אמאי לא פריך גם לרבנן אנן היכא אכלינן בישרא דחזקה דבהמה בח"א מסייע להמיעוט והול"ל סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא ע"כ ע"ש ונ"ל דלכאורה קשה מאי פריך ר"מ היכא וכו' הא אמרי' ביבמות (קי"ט:) דלמיעוטא דמיעוטא אפי' ר"מ לא חייש והנה הרמב"ם מנה ע' טריפות וא' מהם נקיבת הוושט וא"כ רוב בהמות כשרים הם ומיעוט טרפות ובתוך הטרפות יש ע' וא' נקיבת הוושט והו"ל מיעוטא דמיעוטא ור"מ לא חייש וכן הק' הס' יהושע והניח בצ"ע ובזה יתורץ שניהם דנקיבת הוושט היא מיעוטא דמיעוטא ויצרף עם חק"א והוי מיעוטא וא"כ פריך דוקא לר"מ דחייש למיעוטא אבל לא לרבנן דהם לא חיישי והבן:

ג) וע"ד אשר עלה ונסתפק בנתערב ב' איסורים שאינם שוים בטעמא וכה"ג לתוך ב' היתרים אם נוכל לומר סליק האיסור על כ"א וכו' והנה כבודו הביא ראי' מערובין (ג'.) פסול בסוכה כשר במבוי וכו' ובאמת אין אני רואה ראי' לדין זה, וע"ש בתוס' אי קלשת פירושו ע"י שיבוא הרוח ויפזר וכו' אבל בקלישה לחוד יש ג"כ צילתה מרובה וכו' ושמתי עיני שם על מה שאמרו רבים מדכרי אהדדי ולכן כשר במבוי וכן אמרו בשבת (קמ"ז:) וביו"ד סי' ק"י הביא טו"ז בשם רש"ל דע"י רבים יוכלו לטעות וטו"ז דחאו דנהפוך הוא דרבים מדכרי אהדדי וכן הביאו הטו"ז יו"ד ביו"ד סי' שפ"א דבחוה"מ רבים לא יטעו לגלח ע"ש מה שהניח הגמרא ונקטו דברי רש"י לא אבין:

אבל לי צ"ע מביצה (ל"ו.) אין דנין גזירה שמא יכתוב ע"ש ברש"י ומשמע אפי' ב"ד של שלשה אין דנין שמא יכתוב והא אמרת דרבים מדכרו אהדדי וג' בודאי רבים הם ע' גיטין (מ"ו.) רבים ג' נזיר (נ"ז.) וש"ך יו"ד ס"ס קמ"א ורשב"ם ב"ב (ל"ה:) דב' היינו רבים וטו"ז או"ח סי' קס"ז סקי"ד דב' היינו רבים ועוד, ובסנהדרין (ל"ה.) תוד"ה וגמירי כ' דוקא ד"מ גזירה שמא יכתוב אבל דיני נפשות אין לאסור מטעם זה שכבר כתבו מאתמול וכו' וכן כתבו תוס' ביצה (ל"ה:) ואי דרבים מדכרי ל"ל לתוס' למימר שכבר כתבו מאתמול דבסנהדרין הי' רבים וידכרו אהדדי ולא יכתבו:

ונ"ל דבערובין אמרי' כש"כ במבוי מטעם דהוי קורה רק דרבנן ולכן מקילינן אבל עיקר סוכה דאורייתא מחמרינן ופסול והוא מרבינא וצ"ע מב"מ (נ"ה:) דר"מ ס"ל עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה ע"ש, וא"כ אכתי קשה אמאי מכשיר במבוי דהוא דרבנן הא לר"מ עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה:

ולכן מוכרחים אנו לומר דזה המאמר דרבה כשר במבוי פסול בסוכה אזיל רק לרבנן וא"כ גם התי' הא' הוא רק לרבנן וזה המשנה דשבת (קמ"ז:) רבים מדכרו אתיא אליבא דר"ש וידוע דסתם משנה ר"מ כסנהדרין (פ"ו.) ולכן משנה אלו הן משום וכן בסנהדרין אזיל דר"מ ולא ס"ל רבים מדכרו אהדדי לכן גזרינן שמא יכתוב וכן כ' תוס' הטעם דבד"נ לא שייך זה דכבר כ' מאתמול אבל לולא זאת הוי אמרינן הטעם גם בסנהדרין שמא יכתוב דר"מ לא ס"ל רבים מדכרו אהדדי והבן:

והנה בעיקר ספיקך אי אמרי' ב' סליק רציתי לומר דלא אמרינן כן שמוכח בע"ז (ע"ג:) ב' כוסות א' של חולין וא' של תרומה רואין את ההיתר כאילו אינו וכו' מוכח דרק באיסור אחד אמרינן רואין וכו' וכה"ג מצינו בש"ס טובא דב' לא אמרי' ב"ב (ק"ב.) ב' אלכסונא לא אמרי' ב"מ (ט':) חד מיגו אמרי' ב' לא אמרינן ב"מ (נ"ב:) ב' זילי ל"א פסחים (ל"א.) ב' הואיל ל"א ועוד בכ"ד בש"ס:

אולם אחרי שובי נחמתי כי עיינתי בש"ס חולין (ק':) בתוד"ה הוי כ' בשם רשב"ם דאמרי' תרי סליק דשם אמרי' סליק מינו היינו בשר כמי שאינו ורוטב אינו מינו מבטל הנבילה ואח"כ אמרי דהבשר מבטל הרוטב שנאסר ונפלט מנבילה והרוטב ההיתר כאילו אינו ע"ש והה"ד הכא לדידן להיפך והבן:

ומה שהעיר כת"ה על דברי הנובי"ת דחידוש טכ"ע היא מדאורייתא אבל בלאו שאין בו מלקות לא, מדברי תוס' פסחים (נ"ב.) דהו"ל לתוס' לתרץ כן. עד כאן תורף קושייתך. אהובי מזה לא נוכל להק' דנוב"י יאמר דהי' יכול לתרץ כן ומסקי לר' יהושע אר"ג חשוב הטעם כמבוער אבל על דברי הנובי"ת המה מובאים בפ"ת יו"ד קי"ח ועל הגליון שם נרשם אצלי כי דבריו המה תמוהים בעיני עי' מג"א סי' ר"ד ס״ק ט"ז לר"ת טכ"ע מה"ת אפילו להקל ויליף ממצה דמ"ע הרי אפי' בעשה טכ"ע מה"ת ומכ"ש בלאוין שאין בהם מלקות ע"כ מה"ג ועל השלשה לא אשיבנו כי הטרדות רבו:

ובזה הנני דור"ש באהבה צלח רכב ע"ד אמת.

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה