אור ברסלב
אמרי דוד סימן רכא

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן רכא

סימן רכ

פלפול בענין שמיטה.

בסמ"ע חו"מ סי' ס"ז ס"ק ב' כ' ומדברי סופרים שתהא שמטת כספים נוהגת בזה"ז כו' וטעמם כדי שלא תשתכח תורת שביעית מישראל אבל חרישה וזריעה לא אסרו בשביעית וביובל כדי שלא תשתכח שלא הי' רוב הציבור יכולין לעמוד בה לאסור בו שנים שמיטה ויובל כתוס' גיטין (ל"ו:) ד"ה ותקון דדוקא בזמן שהי' שמטה ויובל נוהג מה"ת הי' מקוים הברכה לגדל בשנה ששית לשלשה שנים וכו' וסמ"ע נתן טעם אחר כיון דלא תקנו כלל בחו"ל גם בארץ ישראל לא תקנוהו וכו' ע"ש:

והנה דברי הסמ"ע מרפסין איגרי לפי העתקתו מדברו תוס' מוכח דגם שתהא שמיטה לבד נוהג בעבודת קרקע לא תקינו כטעמו, אבל המעיין שם בתוס' יראה דהם לא אמרו רק על יובל לבד דלא גזרו ב' שנים, אבל שמיטה יוכל להיות דנוהג, וא"ל דגם הסמ"ע לא קאי רק על יובל דהא כתב הטעם וצויתי ברכתי לשלש השנים. וזה קאי רק על שמיטה כנדרים (ס"א.) א"ל לדבריכם הרי אומר ועשת את התבואה לשלש השנים הרי כאן ארבע אלא איכא לאוקמה בשאר שני שביעית וכו' והרי המחבר ביו"ד סי' של"א סעיף י"ט כ' דין שמיטה וציין שמיטה האמיתית שנת השי"ג וידוע מאמרם ז"ל בקידושין (כ'.) כמה קשה אבקה של שביעית זו רק בסחורה מכ"ש חרישה וזריעה ע"ש בתוס' ובגיטין (נ"ד.) באתרי' דר"י חמירא להו שביעית כו' אנא לא אכלי פירי שביעית כוותך ובסוכה (מ"ד:) דהא גברא דאתי לקמי' דר"א בר"צ א"ל אפקר זיתיא לחשוכיא וכו' ועוד בכ"ד בש"ם ובמדרשים מדברים בענין שמיטה, והסמ"ע כ' דעתה לא תקיני לי' רבנן והמפרשים שלאחריו שתקו לי' זולת בה"ג כ' אבל שמיטת קרקע נוהג אף בזה"ז באר"י כמו שם וכ"כ התוס' וכו', אבל הש"ך וקצוה"ח ונתיבות לא השיגו עליו ומדשתקו אודי לי' כיבמות (פ"ח.) אף שמצינו בנדרים (ע"ז.) א"ל אישתיק א"ל אישתיק או אשקימך הרי דמיבעי' להו אבל מצינו בתוס' ב"ב (ס"ב.) ד"ה ומודה כ' ברוב פעמים בשתיק רב מודה להו ע"ש:

ואמרתי אסורה נא ואראה על מה אדני הסמ"ע והנמשכים אחריו הטבעו כדי שלא נשווי' טועה חלילה בדברים המפורשים, ונלפע"ד בהקדם דברי חז"ל בסנהדרין (כ"ו.) משרבו האנסין ומאי נינהו ארנונא כדמכריז ר' ינאי פוקו וזרעו בשביעית משום ארנונא וכ' רש"י פוקו שביעית בזה"ז דרבנן דבטלה קדושת הארץ ע"כ ארנונא פירש"י מה שגובה המלך מן התבואות כך וכך כורין מן השדה לשנה וער"ן נדרים (ס"ב:) פירש ארנונא שותפות דיש למלך מן הבהמות וכ"כ הרא"ש שם וכן משמע בפסחים (ו'.) בהמות ארנונא פטורה מן הבכורה וכ"כ רש"י שם ובב"ב (ח'.) ע"ש:

ולכאורה דברי רש"י ז"ל דפירש דבטלה קדושת הארץ והא ביבמות (פ"ב:) אמר ר"י קדושה ראשונה ושני' יש להם שלישית אין להם וכ' רש"י דלא בטלה קדושת הארץ בגלות טיטוס ע"ש, וע' חגיגה (ג':) ד"ה כך דקדושת עזרא קידשה לע"ל וכן פסק הרמב"ם פ"ז מהל' ביהב"ח הלכה ט"ז ע"ש. ומדוע כ' רש"י דבטלה קדושת הארץ (והנה ע' מג"א סי' תקס"א הביא דברי הראב"ד מכאן דעתה הנכנס למקום המקדש אין בו כרת והביא ראי' לרמב"ם דיש בו כרת וגם תוס' ס"ל הכי ע"ש, ולנו ראי' מתוס' יומא (מ"ד.) ד"ה בשילה כ' ול"נ וכו' דמקדש דין הוא שמתחייב נכנס בטומאה דאיסורו איסור לעולם ואפי' בתר דנפל ממחיצות חייבים משום טומאה ע"ש היטב הרי דס"ל דגם עתה חייבים משום טומאה):

אולם לק"מ דמאי דאמר רש"י בטלה קדושת הארץ. היינו דלא נהגה שביעית מדאורייתא וכמו דאיתא ברש"י גיטין (ל"ו.) ד"ה בשביעית כ' כיון דיובל לא נהגו בבית שני גם שמיטה דרבנן ודרש רבי וזה דבר השמיטה שמוט בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים ומעתה ס"ל לרש"י דהן שמיטת קרקע הן שמיטת כספים רק מדרבנן ומש"ה כתב רש"י דבטלה קדושת הארץ מה"ת:

וברמב"ם פ"ט מהל' שמיטה הל' ג' כ' אין שמיטה נוהג מה"ת אלא בזמן שהיובל נוהו וכו' ודבר זה קבלה הוא אמרו חכמים בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים בכ"מ בין בארץ בין בחו"ל ובזמן שאין שם שמיטת קרקע אין אתה משמט כספים בשביעית והוא אליבא דרבי דס"ל הכי ע"ש דפירש כר"ת שם בתוס', ויש לעיין מדוע פסק כרבי הלא רבנן פליגי עלי' והלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו כעירובין (מ"ו:) ואף שמצינו דפסק שמואל כרבי מחביריו בדבר אחד כפסחים (כ"ו.) אמר בהא הלכת כרבי ואף שהוא לאו דוקא דמצינו דשמואל פסק עוד הפעם כרבי כביצה (ט"ז:), אבל עכ"פ פסק לי' שמואל אבל הרמב"ם מנ"ל, ועוד אביי כרבי ורבא מוקי כרבנן ובכ"מ הלכה כרבא נגד אביי חוץ מיע"ל קג"ם והיינו יכולים לתרץ לפימ' דכ' מהרי"ק הובא במג"א בסי' רי"ח דדוקא בדברים הנוהגים איתא להאי כללא אבל באין נוהגים ליתא, אבל ז"א דהמג"א דחאו דבכל מקום שייך האי כללא:

ועכ"ז מאביי ורבא אין קושיא דהם לא פסקו רק מוקמי להש"ס דהכי ס"ל ואין הכרע, אולם מהנ"ל קשה על הרמב"ם, ועוד צ"ע במו"ק (ב':) מוקי אביי מתניתין כרבי ומצינו בביצה (יו"ד:) לימא מתניתין כרבי בלשון קושי' והלא הלכה כרבנן ע"ש ברש"י:

והנראה דהרמב"ם הוציא זה ממאי דאיתא בקידושין (ל"ח:) ר"א בן ר"ש אומר כל מצוות כו' חוץ מהשמטת כספים שאעפ"י שנצטוו עלי' לאחר כניסתן לארץ נוהגות בין בארץ בין בחו"ל ופריך השמטת כספים חובת הגוף הוא ומוקי לה כרבי ע"ש, הרי דר"א בר"ש ג"כ ס"ל כרבי בין לפירש"י בין לפירוש ותוס' שם, וא"כ הו"ל רבים כנגד רבים ומצינו בטו"ז יו"ד סי' ט"ו ס"א מאי אילמא האי כללא מהאי כללא ונראה דלבטל זה מפני זה והדרינן לכללא יחיד ורבים הלכה כרבים ע"ש, והה"ד הכא כיון דהוי רבים כנגד רבים והוי כיחיד נגד יחיד והדרינן לכללא הלכה כרבי מחבירו, וגם בירושלמי שם בגיטין מוכח דיש שם דס"ל כרבי, ומש"ה שפיר פסק הרמב"ם כרבי בהשמטת כספים והבן:

ואך בהשמטת קרקע בזה"ז אי אסור בחרישה וזריעה מה"ת או רק מדרבנן כ' הכ"מ בשלשה מקומות בהל' שמו"י הל' כ"ה ובפ"ט הל"ב ושם פ"י הלכה ט' דס"ל לרמב"ם דשמיטת קרקע בזה"ז באר"י הוא מה"ת כחכמים דפליגי על רבי וכבר הק' משל"מ עצמו ע"ז ע"ש בפ"א מהל' שמיטה דרבינו מזכה שטרא לבו תרי, והנה בהא דת"כ דיש שביעית אעפ"י שאין יובל מתרץ לה תוס' עירוכין (ל"א:) ד"ה מני גם לרבי דר"ל אעפ"י שאין יובל דמבטלי' לי' ולא ירצו לנהוג מ"מ שביעית נהגו ע"ש:

אבל בעיקר זה הדין דרמב"ם פסק כחכמים דשמיטת קרקע היא מה"ת נראה לפע"ד לשיטת כ"מ דרמב"ם הוציא ד"ז ממו"ק (ג':) עד מתי חורשין שדה אילן ערש"י ב"ש אומרים כ"ז שיפה לפרי וב"ה אומרים עד עצרת וכו' ר"ג ובית דינו נמנו על שני פרקים הללו ובטלים א"ל רז לר"א ואמ"ל ר"ל לר"י וכו' היכא עצי מבטלי וכו' ופריך דידהו הלל"מ והנה הלכתא נינהו קראי נינהו ומסיק ר' יוחנן ר"ג וב"ד מדאורייתא בטיל להו וכו' וכן ר"א כי גמירי הלכתא בזמן שביהמ"ק קיים בזמן שאין ביהמ"ק קיים לא ע"ש:

והנה כל השקלי וטרי' דהני אמוראים הוא רק לשיטת רבנן דסברי שמיטת קרקע דאורייתא ממאי דפריך הלכתא נינהו קראי נינהו דהא אליבא דרבי דס"ל עכשיו שמיטה דרבנן ליכא לא הלכתא ולא קראי, ועוד דמתרץ ר' יוחנן ר"ג וב"ד מדאורייתא בטיל מה שיש לפני שביעית מוכח דעיקר שביעית היא מה"ת, וכן ר"א דכי גמירי הלכתא בזמן שביהמ"ק קיים יש תוספות שביעית אין ביהמ"ק קיים ליכא תוספות שביעית רק עיקר שביעית יש ומוכח מזה דעיקר שביעית הוא מה"ת, וזה מה דפלפלו האמוראין אליבא דרבנן להכי פסק הרמב"ם דשמיטה מה"ת מזה מוכח דהלכה כוותייהו:

אולם יש להקשות מה יענה רש"י על זה הסוגיא הא דכל הסוגיא אזלא אליבא דרבנן דשמיטת קרקע היא דאורייתא, אכן רש"י מתרץ לטעמי' דשם בסנהדרין (כ"ו.) דר"ח ב"ז ורשב"י הוי קאזלי לעבור השנה בעסיא איטפל ר"ל בהדייהו ומסיק הש"ס ברישא א"ל כהן וזמר והם השיבו יכול לומר לעקול בית הבד אני צריך אמר להם וכו' והדר אמר להו כהן וחורש והשיבו אגיטין אני בתוכו ואנוס ופירש"י ותוס' ארנונא כנ"ל:

והנה מזה מוכח דהם סוברים משום ארנונא מותר לחרוש ולזרוע כרבי דשמיטה בזה"ז דרבנן כרבי ומשום ארנונא מותר ולא רצו מתחילה לענות לו דמותר והשיבו יכול לומר לעקול ביה"ב והוא כמו שמצינו בתוס' ע"ז (ל"ה.) ד"ה מאי שנא והיא מירושלמי כבשים ללבושך בשעה שתלמידך קטנים כבוש לפניהם דבתי וכו' והיא ג"כ במדרש שירה"ש על פסוק לריח שמניך וגו' וכה"ג מצינו ביצה (כ"ב.) ב"מ אבא בר מרחי מאביי מהו לכבות הנר מפני דבר אחר וכ' טו"ז או"ח סי' תקי"ד דלא רצה לומר לו ההיתר מפורש אף דמורין כן היכא דלא אפשר דמותר ע"ש והה"ד הכא לא רצו לומר לו דהלכה כרבי ומותר משום ארנונא, אך אח"כ דראה כהן וחורש לא הי' להם תירוץ אחר והוכרחו לומר דמותר משום ארנונא:

אך ר"ל הוא לא ס"ל כוותייהו אך כרבנן דשמיטה מה"ת וממילא אין להתיר משום ארנונא, ומש"ה קרי רשעים דזה רק דעובר עבירה דאורייתא הוי רשע כמו בתענית (ז':) מותר לקרותו רשע ע"ש בתוס' דודאי עבר עבירה ועומד במרדו, ובקידושין (נ'.) לא עביד אינש דמשוי נפשי' רשיעא דמשמע באיסור תורה (ורק באיסור נדה ועריות מצינו אפי' בדרבנן נקרא רשע ע' נדה (י"ב.) (ויבמות כ'.) ובשבת (מ"ו.) האי מאן דעבר עבירה דרבנן שרי למקרייה עבריינא ע"כ מוכח אבל רשע לא הוי רשאי לקרותו וכאן קראם רשעים דס"ל דהתירו שביעית שהיא מה"ת ור' יוחנן השיב לו דא עקא ר"ל דקרו להו רשעים דהיא רק איסור דרבנן, וס"ל כר' ינאי רבו כחולין (קל"ז:) דר' ינאי רבו הוי דפוסק כרבי דהיכא דלא מצינו מפורש דחולק אין לומר דפליג על רבו עתו"ס יבמות (קי"ז.) ד"ה וב"ה ובתוס' ע"ז (כ"ג:) ד"ה אלא דאין סברא דפליג על רבותיו ר"א ורבנן ע"ש, וא"כ מה שר"ל שאל במו"ק לר' יוחנן השיב לו לשיטתו אבל באמת הוא לא ס"ל כן כמו שהוכחנו וע"כ פסק רש"י דשביעית דרבנן כרבי והבן:

והנה בתוס' סנהדרין (כ"ו.) ד"ה לעבר כ' לעבר היינו לחשוב דאין מעברין השנה בשביעית כדאמרינן לעיל (י"ב.) אולם בשקלים פ"א בירושלמי הל"ד אמר ר' זעירא בשם ר"א הדא דתימא עד שלא התיר רבי להביא ירק מחו"ל, אבל מה שהתיר רבי כו' היא שביעית היא שאר שני שביעית ע"ש, וא"כ נוכל לומר דהי' מעברין בשביעית ומשום דאין מעברין בשביעית לא קשה אך משום דעסיא חו"ל, אך ע' לעיל בתוס' (י"א:) ד"ה אין וביבמות (קט"ו.) ד"ה אמר כ' בשם ירושלמי דירמי' וכן יחזקאל וברוך עיברו בחו"ל, ומה שחילקו אם הניח כמותו באר"י ור"ע לא הניח כמותו באר"י כברכות (ס"ג.) צ"ע מיבמות (קכ"ב.) וכשבאתי והרציתי הדברים לפני ר"ג שמח לדברי מתוך הדברים נזכר ר"ג ע"ש מוכח דר"ג הי' גדול מר"ע ואפ"ה עיבר ר"ע השנה בחו"ל, ואך יוכל להיות אם נתן לו הנשיא רשות יוכל לעבר, ומה שאמרו לא הניח כמותו באר"י חוץ הנשיא והוא נתן לו רשות ע' סנהדרין (י"א.) אין מעברין השנה אלא א"כ ירצה הנשיא ע"כ:

ומעתה נוכל לומר דגם ר"ח ב"ז ורשב"י עיברו את השנה בהורמנא דהנשיא, והנה בנדרים (נ"ג.) איתא הנודר מן הירק בשאר שני שביעית אסור בירקות הגינה ומותר בירקות דשדה ובשביעית אסור בירקות השדה ומותר בירקות הגינה אמר ר"א וכו' אבל במקום שמביאין ירק מחו"ל אסור בזה ובזה ער"ן ד"ה ל"ש כ' כיון שאין מביאין ודאי לא נדר אלא מאותן שמסתפקים שם היינו מירקות השדה ע"ש. ויש להעיר מתוס' פסחים (נ"א:) ד"ה כל כ' דבשמעתתא משמע לכ"ע ירקות הגדלים בשביעית אסורין הם באכילה והק' משביעות ע"ש, והלא גם כאן משמע דמותרין באכילה, ולפי מה שתי' התוס' שם נוכל ג"כ לתרץ קושייתינו דבשל ערב שביעית מיירי ע"ש:

והנה בתוס' סנהדרין שם ד"ה משרבו הק' וא"ת משום ארנונא מותר לחרוש ולזרוע בשביעית דהוא איסורא דאורייתא ותי' דשביעית בזה"ז דרבנן א"נ פיקוח נפש ששואל להם המלך ובתוס' גיטין (ס"ב:) ד"ה אין סיימו גבי מלך התירו ע"ש, ויש לעיין אע"ג דדינא מלכותא דינא כב"ב (נ"ד:) מ"מ לא לעבור על ד"ת, וכבר האריך הרחיב הש"ך בזה ע' יו"ד ס"ס קס"ה וחו"מ סי' ע"ג סי"ד ורמ"א סי' שס"ט דלא אמרינן דד"מ דינא במקום שהיא נגד דתוה"ק ע"ש, ומדוע כאן נתיר מפני ציווי המלך, ונראה לפי"מ דכ' מג"א ס"ם תרנ"ו משמע קצת בגיטין (כ"ו.) במעשה דב"ק שמותר לעבור על ל"ת מפני אימת המלכות ע"ש, ונראה ראי' לזה מיומא (ס"ט.) בגדי כהונה היוצא למדינה ופריך משמעון הצדיק שהלך נגד אלכסנדר מוקדון בבגדי כהונה ומת' עת לעשות לד' הפרו תורתך ע"כ:

ובזה יש ליישב קצת מה שהק' הקה"י סי' קע"ז לרמב"ם מספר קומי לוקי מה"ת והק' ר"י איך התירו לספר קומי אבטוליס בן ראובן כסוטה (מ"ט:) ע"ש. ולפי דברי מג"א ניחא קצת, וכן יש לומר מה שכ' תוס' למלך התירו והבן:

היוצא לנו מזה דשיטת רש"י היא אזיל כרבי דס"ל שמיטה בזה"ז דרבנן ומשנה משרבו האונסין אזיל אליבא דרבי וכן מוקי אביי מתניתין דמו"ק (ב':) אליבי', ותוס' ר"ה (כ"ב.) ד"ה אלו מוקי ג"כ המשנה שם כרבי, וכן בסנהדרין (כ"ד:) ובע"ז (נ':) ד"ה משקין מוקי מתניתין כרבי ועתו"ס קידושין (ל"ח:) ד"ה השמטת כ' בשם ר"ת בהשמטת כספים לרבי היא בכלל חרישה וזריעה שהיא דרבנן וכבר הרגיש בזה המל"מ ע"ש, ומעתה רש"י ותוס' ס"ל בחדא שמיטה כנ"ל ואך הרמב"ם לדברי כ"מ ס"ל דשמיטת קרקע היא עתה בזה"ז מה"ת:

אבל המעיין בצדק בכל המקומות שהבאתי מדברי הרמב"ם יראה כמה מהדוחק יש להעמיד בדברי הרמב"ם דס"ל עתה שמ"ק היא מה"ת, ועפר אני תחת כפות רגליו של הכ"מ זצ"ל אבל בזה מוכרח אני לומר כי לפיענ"ד קשה להגיד זאת, וגם הכ"מ בעצמו הק' לשאל מפי' מהל"ש בזמן שאין היובל נוהג אין נוהג אחד מכל אלו חוץ משביעית בארץ והשמטת כספים בכל מקום מדבריהם ע"כ, מוכח מרמב"ם דבחדא מחתא מחתינהו ותירוצו דחוק מאד ע"ש, ורמב"ם נקיט בפי' דרש של רבי בלשון חכמים וכלשון רבי:

ולכן כמו שפי' ר"ת דברי רבי בקידושין (ל"ח.) דכולל גם שמיטת קרקע דרבנן הה"ד דברי הרמב"ם נוכל לפרש כן, וכן מוכח מדבריו, וכה"ג פסק הש"ך יו"ד סי' ק"צ ס״ק י"ד, ועוד ראי' דרמב"ם פ"ו מהל' ביהב"ח הל"ט כ' וז"ל וכיון שעלה עזרא וקדשה לא קדשה בכיבוש אלא בחזקה וכו', ואעפ"י שנלקח הארץ ממנו וחייב בשביעית ומעשרות על הדרך שביארנו בהלכות תרומה ע"כ, והוא כ' סוף פ"א מהל' תרומות דהיא דרבנן ואפי' בימי עזרא הי' דרבנן ע"ש, הרי מוכח מתוכו דס"ל לרמב"ם דגם שמיטת קרקע היא דרבנן:

והנה הכ"מ נתקשה בדברי הרמב"ם מהל' ביהב"ח הנ"ל מדוע קדושה ראשונה שהי' ע"י כיבוש רבים וחזקה בטלה וקדושת עזרא שהי' רק ע"י חזקה לא בטלה וקידשה גם לעתיד והניח בצ"ע. ולפיענ"ד נראה לתרץ, ולמדתי טעמו בדברי הרמב"ם עצמו דכ' לעיל שפי' שקדושה הקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה אמרו חכמים והשימותי את מקדשיכם קדושות אעפ"י שהם שוממין [והיא ממגילה (כ"ח)], והנה קדושה ראשונה הי' ע"י כיבוש רבים ובמלחמה, ומי הלך ד' בראשונה מוליך לימין משה זרוע תפארתו, וכן ביהושע ובשבטים נתן ד' מופתים בשמים ובארץ עד אשר נתן בידינו יושבי הארץ, ובעבור זה צוה לנו כל המצות כי תבואו אל הארץ, ואחר כן שחרב ביהמ"ק הוגד לנו ע"י נביאו נאמן ביתו הוא יחזקאל ובאו בה פריצים וחיללוה ואמרו חכמים כיון שפרצום נעשה חול, ודוקא קדושת אר"י אבל על המקדש נאמר והשימותי מקדשיכם, מוכח דוקא המקדש קדוש אבל שאר הארץ תבטל הקדשה, ואך המחובר במקום המקדש כאבני המזבח וכותלי' אמרי' ג"כ כיון שפרצום נעשה חול כע"ז (נ"ב:) וא"כ השי"ת שצוה לנו לקדש את הארץ הוא התיר לנו ע"י יחזקאל כנ"ל, אבל בימי עזרא לא הי' כיבוש אך ד' נתן חנו בעיני מלכות פרס, ובנחמי' יו"ד נאמר ותבואתה מרבה למלכים וגו' ועל גויתינו מושלים וגו', וא"כ לא צוה ד' לקדש את אר"י, ואך עזרא ואנשי כנה"ג קדשו אותם מדעתם והרי זה כמו נדר ואמרי' בנדרים (מ"ב.) אדם אוסר דבר שברשותו לאחר שיצא מרשותו, והרי זה דומה לפי"מ שכ' תוס' יומא (נ"ט:) ד"ה היא בשם רבינו חיים דיצא לנחל קדרון מועלין בו מדאורייתא לפי שב"ד מקדישין אותו הכ"נ עזרא קידש הארץ לעולם, אך לא הי' יכול להיות מדאורייתא כי בפירוש הותר מה"ת כנ"ל, ולכן היטב אשר דיבר הרמב"ם דקדושה ראשונה בטלה וקדושת עזרא עדיין היא קיימת מדרבנן:

והנה אחרי שכבר הוכחנו דרש"י ותוס' ס"ל דשמ"ק דרבנן וידוע כמה רב חילם והמרדכי בפ' נערה כ' לעולם פוסקים כתוס' הובא מג"א סי' קע"ד ס"ק י"א וע' מג"א סי' תמ"ז ס"ק ד', ובפרט למאי שהוכחנו בדברים נמרצים שגם הרמב"ם ס"ל כן ויש לנו שלשה עמודי עולם אשר כל בית ישראל נשען עליהם והם סוברים דשמ"ק היא דרבנן ועש"ך חו"מ סע"ח ס"ק ט"ו היכא דרמב"ם ורא"ש שוים הלכה כמותם ובפרט אם תוס' ס"ל כן, והנה הר' ינאי מכריז פוקו וזרעו בשביעית מפני ארנונא ורש"י ותוס' פירשו מס שמשלמים למלך כמובא למעלה ומעתה משלמים מס למלך הי' מותר לחרוש ולזרוע:

אולם הרמב"ם בפ"א מהל' שמיטה פירש משרבו האונסין שהטילו מלכי עכו"ם על ישראל לעשות מחנות לחיילותיהם התירו לזרוע בשביעית בדברים שצריכין להם עבדי המלך בלבד, ע"ש. א"כ עתה דלא הטילו עליהם לעשות מחנות אסורים מלזרוע ולחרוש (וע"ש בדברי הראב"ד והם תמוהים וצע"ג], אולם י"ל דכתבו תוס' ע"ז (ט':) ד"ה האי דלענין שנת השמיטה אימת היא דלרש"י חשבינן שנת י"א לאלף הששי, התחילה שמיטה לחזור ולפי' רשב"ם ור"ת שנת י"ב לאלף הששי התחילה שמיטה לחזור ע"כ, ולחשבון הרמב"ם היתה שנת י"ו לאלף הששי התחילה לשמיטה לחזור הרי לך ג' זמני שמיטה, ועתה יש להסתפק איזה היא דלמא שמיטה שנה זו דהיא לחשבון הרמב"ם אינה ואך כחשבון רש"י ור"ת ורשב"ם והו"ל ספק דרבנן ולקולא:

אכן זה אינו דא"ת כן א"כ גם כי תבוא לחשבון רש"י תאמר כרמב"ם והו"ל תרתי דסתרי אהדדי וכ' בתוס' נדה (כ"ט.) וב"ק (י"א.) ברכות (ב'.) עירובין (מ"ו.) וביצה (י"ד.) ובכ"ד בש"ס דהיכא דסתרי אהדדי עבדינן לחומרא, וע' ב"ש אה"ע סי' ק"ל ס"ק כ"ט מזה, אבל מצינו פעמים בתרתי סתרי אהדדי בדרבנן תרווייהו לקולא, והיא במו"ק (י"ב.) זופחן כמזתא וכו' ופסקה המחבר באו"ח סי' תקל"ח וע' מג"א שע"ט ס"ק ב' לפעמים בדרבנן אף דסתרי אהדדי שניהם לקולא, והמג"א סי' תקל"ח הניח שם בצ"ע, אולם בפמ"ג בשם משל"מ בשם הר"ן היכא דלא מעיקרא תקנת דרבנן אמרי' שניהם לקולא ע"ש, וממילא היכא דמעיקרא שניהם לחומרא:

אבל יש לנו האי ספק אי כרש"י ותוס' פירש ארנונא מסים או כרמב"ם מה שהטילו מלכי עכו"ם וספק כזה היא לקולא, וכבר סמך על זה ר"ת בב"מ (ע':) ד"ה תשיך הובא טו"ז באו"ח סי' תקל"ט ובסי' תקנ"א למד זכות בעבור זה וע' בש"ע יו"ד סי' קנ"ט ס"א ע"ש, אבל אכתי נשאר לנו לחלק אם יכולים לחרוש ולזרוע מטעם ספק דרבנן לפי"מ דכ' מג"א סי' יו"ד ס"ק י"א דאסור לעשות ספק איסור דרבנן לכתחלה ע"ש, וא"כ כאן נמי לא יהי' מותר לחרוש ולזרוע לעשות ספק איסור דרבנן לכתחילה:

והנה במקום מצוה שרי לעשות כמו בעירובין (כ"ו:) ולכהן בביה"פ ושרי ע"י ניפוח וע' לק' (ל':) וע' תוס' כתובות (כ"ח.) דאיסור ביה"פ ספק טומאה ברה"ר וכו' ע"ש, ושם בתוס' עירובין במצוה רבה שרי אפילו בלא ניפוח, והטעם בזה אסבר לן טעמא תוס' נדה (ט'.) ד"ה מאי כ' וא"ת ומנ"ל לאפוקי קרא ממשמעתו ותי' א"נ כיון דצורך מצוה היא נוגע סברא היא דטהור ע"כ והה"ד הכא:

ובעיקר דברי מג"א קשה לי מדברי רוקח הובא ש"ך יו"ד סי' שע"א ס"א דאשת כהן דעוברת מותר לכנוס לאוהל המת דס"ס היא שמא נפל או שמא נקבה ע"כ וס"ס של תורה היא כאיסור מדבריהם ושרי לה לעשות ס"ס לכתחילה, ועל דברי הרוקח הק' מג"א סי' שמ"ג וע' באחרונים מה שתירצו, והנה בכאן נמי יש מצוה לפרנס ב"ב ע' כתובות (נ') וע' טו"ז יו"ד סי' צ"ו סק"ח דלפעמים הוי לכתחילה כדיעבד וע' טו"ז יו"ד סי' רצ"ג לענין חדש מה שלמד זכות ע"ז כדאי הוא לסמוך עליו בשעה"ד אפי' ביחיד כנגד רבים וגם כאן חוץ ממה שהוכחנו אדמה כי הוא כעין פק"נ דאם לא יעבודו לא יהי' להם ממה להחיות את נפשם ולשלם חובותיהם ואי נימא היכא דיש לאחד ענין פיקוח נפש ואי ילך על פתחי נדיבים יתנו לו מעות ויסלק בזה הפק"נ, היכא לידייני' אי כדמעיקרא או כסופו נ"ל דהולכין לפי אותו העת שנעשה בדבר באם יש לו כעת פק"נ אף שאח"כ אם יקבץ על יד יסתלק זה, וראי' לזה מר"ה (ט"ז:) אין דנין האדם אלא לפי מעשיו של אותו שעה וא' ב"ק (ס"ב) אסור להציל בממון חבירו ע"ש בתוס' ממילא ביש לו פק"נ אל יחשוב על ממון חבירו כלל ומעתה דברי הסמ"ע נכונים בטעמם:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה