אור ברסלב
אמרי דוד סימן רכ

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן רכ

סימן ריט

ב"ה יום א' לסדר במדבר מ' למב"י תרב"ג סטניסלאב:

כבוד אהובי ידידי ה"ה הרב הגדול חריף ובקי מחודד ומפולפל טובא כש"ת מוה"ר נפתלי נ"י ברוינפעלד בעיר וק"ק אושפצין יע"א:

באמתחת המכתבים מצאתי דאתי לידי יקרתו מפ' בא ועיינתי בו ואמרתי להשיבו וז"ל, נסתפקתי ב' אנשים הי' להם בהמה בשותפות והקדישו לקרבן ואחר שחיטה בעזרה נשאל א' מהם על הקדשו דמהני שאלה לפי תוס' כריתות (י"ג:) ומכר חלקו להב' והיא חצי' קדושה וחצי' חולין מה דינה של בהמה זו:

והנה דברי תוס' המה תמוהים דכ' ומוקדשין אע"ג דהוי בשאלה מ"מ בנשחטו ונזרקו וכו' ליתא בשאלה ע"כ הא בשחיטה לבד איתא בשאלה וצ"ע מנדרים (נ"ט.) בתרומה ביד כהן ליתא בשאלה ואין בעלים שנתנו לידו יכולים לישאל כן פירשו הרא"ש ור"ן לבד הר"א ממיץ ובתוס' פסחים (מ"ו:) ד"ה הואיל כ' בבא ליד גיזבר לא אמרינן הואיל ואי בעי מיתשל עלי' והש"ך חו"מ סימן רנ"ה אסבר לן הטעם, ואמרינן בר"ה (ו'.) דכל היכא דאיתא בי גזי דרחמנא איתא ובפרט דכבר הביאו לעזרה ושחטו איך יהי' מהני שאלה בשלמא בעודו בידו ועדיין לא מסרו להקדש יכול לאיתשולי עלי' כיבמות (פ"ח.) אי דידי' הוא משום דבידו לאיתשולי עלי' וב"ב (ק"כ:) ראשי המטות בש"ח וכו' לומר שיש שאלה ע"ש רשב"ם דבשחט בהמת קדשים בחוץ יוכל לישאל דעדיין לא הביאה אל פתח אוהל מועד אבל היכא דבא לביהמ"ק ובפרט בכבר שחטו צ"ע איך מהני שאלה ומכ"ש בשותפין בכה"ג בודאי לא יהי' מהני שאלה דאל"כ כל קרבנות ציבור דכל ישראל שותפין אם ישראל אחד אחר שחיטת הקרבן יפסול הקרבן דחלקו חולין ובודאי אין להעלות על הדעת לומר בזה נדר שהותר מקצתו הותר כולו דרק נדר שלו נוכל לומר כן אבל לא על נדר חבירו ע' יו"ד רכ"ט וסי' רל"ו ברמ"א ס"ס וש"ך ס"ק י"ז וכן יש לעיין במה שכ' בנזרקו ליתא בשאלה ממכות (כ"ב.) מידי דאיתא בשאלה לא קתני והרי הקדש בבכור והרי נזיר בנזיר שמשון רש"י ע"י מלאך קיבל נזירות עליו וכו' (כנזיר (ד':) התם מלאך הוא דקאמר לי' ע"ש) ואית דפירשו נזיר שמשון נזיר מן הבטן וקשיא לן הא נמי בשאלה איתא שהי' אביו יכול לשאל עליו ואפילו מת אביו בשאלה מיהא הוה האי שעתא ע"כ וא"כ מאי מתרצים תוס' מידי דאיתא בשאלה וכו' ומוקדשין לאחר זריקה ליתא בשאלה מ"מ הי' זמן שמוקדשין איתא בשאלה קודם שחיטה ומוכרחין אנו לומר שתוס' כריתות לא ס"ל כרש"י מכות ומש"ה מוקי במוקדשין ורש"י מוקי בבכור דמוקדשין לדידי' מיקרי איתא בשאלה וכמו שבועות (כ"ד:) דמוקי בבכור וכן הכא מיירי בבכור ומאי דקשי' להו להתוס' דליכא לאוקמי בבכור דגמרא אקדשי' יתרץ דנקיט האי לישנא גם בבכור כמו דמצינו (בנדרים י"ג. וערכין כ"ט.) דס"ל לרבי ורבנן דנולד בכור בתוך ביתו שמצוה להקדישו שנאמר הזכר תקדיש והו"ל דבר הנדור כנזיר (ד':) ובמקדיש גמר הקדשו כולו ומש"ה נקיט הש"ס האי לישנא ובאמת בבכור באו האיסורין בבת אחת וגם ר"מ ס"ל איסור בב"א כיבמות (ל״ד.) ע"ש:

ובהיות עיני משוטטות שם בכריתות (י"ד.) אמרתי לציין במה דקשיא לי שם במאי דאמרינן בנדרים (י"ב.) דמקשי ש"ס והא נותר לאחר זריקת דמים ומשני בנותר של עולה ומקשי א"כ ליתני בבשר עולה וכו' וע"ש בר"ן נותר של עולה אכתי נדרי' לא פקע ע"ש וצ"ע לפ"מ דאמר עולא בכריתות שם קומץ פיגול שהעלה ע"ג מזבח פקע פיגול מיני' והו"ל נותר וכו' בחד אבר נותר ופיגול משכח"ל מדעולא ע"ש וא"כ לוקמי' בנדרים כגון שנתפגל ואין זריקתו מתירתו ולא הי' לו שעת הכושר ואח"כ העלה הפיגול למזבח ופקע פיגולו ונעשה נותר ומתפים בזה וא"צ לתרץ לא מיבעי' קאמר וכו':

והנראה לתרץ דבשלמא בכריתות דמשנה רוצה ללמד לנו דבר חידוש דיש אכילה אחת וחייב עלי' ד' חטאות דהיינו אוכל כזית וכותבת ויש בה איסורין הרבה שפיר מקשה הש"ס וליחשב עוד איסור וחטאת באבר אחד יהי' נותר ופיגול אבל בנדרים לא מיירי בעושה איסור ודבר דלא שכיח רק בהעלה פיגול למזבח שלא כדת של תורי ופקע פיגול ונעשה נותר זה דבר דלא שכיח ומוכרח לעשות איסור לא כן בנותר של עולה זה שכיח שישכח הכהן חתיכת בשר עולה להעלותה על גבי המזבח ומזה מיירי בנדרים בדבר ההוה ומצינו במגילה (ט':) בתוד"ה אין בין משמש כ' ושמא משום דהוי מלתא דלא שכיח שבקי' ונקיט מילתא דשכיח כל שנה ע"ש וכן כתבו תוס' ע"ז (מ"ז.) ד"ה ואליבא וכו' אי נמי באילנות דשכיחי ובפסחים (ק"ה.) דאי לא קתני וביבמות (יו"ד.) כל דאי לא קתני וביצה (י"ז:) עבר ואפה מאי תנא תקנתא קתני תקנתא דהתירא קתני תקנתא דאיסורא לא קתני ור"ל דגמרא נקיט רק דבר ההוה ושכיח להיתר והבן:

ומה שהביא כת"ה נ"י מתמורה (י"א:) ומפלפל בזבחים (ע"ז:) לענין דם חולין שנתערב בדם קדשים ובתמורה הכי איתא בע"מ אביי מר"י היא שלמים וולדה חולין מי' הוה חוב"ע ומחייב או לא א"ל מי קרינן לי' כי ירחק ממך המקום וזבחת ערש"י דקאי על אם הולד והיא שלמים, וצ"ע ימתין מלשחוט הבהמה עד שתלד ויצא מספק זה, וי"ל דאמרינן בר"ה (ו'.) אמר רבא כיון שעבר עליו רגל אחד עובר בעשה רש"י על הקרבן דכתיב ובאת שמה ומש"ה לא יוכל להמתין עד שתלד דבין כך יעבור רגל אחד או דיעבור רגל ג' ועבר אבל תאחר:

אולם הא קשיא דאמרינן מנחות (מ"ח.) אי גוואי הא מעייל חולין לעזרה ומשני חולין ממילא הוה רש"י דתוך העזרה נעשין חולין והוא לא הכניסן משנעשו חולין ע"כ וא"כ גם הכא נימא חולין ממילא הוה לאח"ש נמצא ולדה והיא חולין ויש לומר דאמרינן מנחות (ק"ב.) דאי בעי פריק אמרינן דאי בעי זריק ל"א ורש"י פדיי' לאו כמחוסר מעשה אבל זריקה הוי כמחוסר מעשה ומש"ה במנחות הי' רק מחוסר פדיי' וכל העומד לפדות כפדוי דמי ולא הוי מחוסר מעשה שפיר אמרינן חולין ממילא הוויין משא"כ הכא בתמורה דמחוסר מעשה דשחיטה לא שייך למימר כל העומד לשחוט כשחוט דמי וחולין ממילא הוה ולכן מתרץ מקרא:

אכן עדיין יש להקשות לפי"מ דכ' תוס' מנחות (פ':) ד"ה זכו' ותמורה (כ"ג) ד"ה אוכלין דאין אסור חולין בעזרה אלא כשעושה שום עבודה מהן דהא קמן דאדם נכנס עם בגדים בעזרה ע"ש וכן כ' בכ"ד בש"ם וא"כ בהמה מעוברת יכולין להכניס בעזרה כשהיא חי' אף דולדה חולין ואמרינן חולין (ל"ח:) אלא דמתה והדר ילדתי' מכי יולד נפקא ערש"י וכתבו תוס' ד"ה אלא וכו' מטיפת מלאך המות עובר מיית ברישא אבל נהרג ע"י אדם אימי' מיית ברישא וכן כ' תוס' בכ"ד בש"ם א"כ אם נשחטה האם אכתי העובר חי' במעי אמה וא"כ שפיר הי' יכול לתרץ בתמורה חולין ממילא הוי דבשעה שנשחט האם אכתי העובר חי' ואח"כ מת העובר והשוחט הבהמה אין עושה לולד מאומה רק אח"כ מתה מעצמה ונראה דזה יוכל להיות נכלל בתי' רב יוסף מי קרינן בי' כי ירחק ממך המקום וזבחת ר"ל דקאי על הולד דעדיין היא במעי אמה ואינו יכול לשוחטה בחוץ מאי אמרת דיוכל להוציא הולד חי אחר שחיטת אמו בעזרה ולשחטה בחוץ מזה תדע שיוכל לשחוט בהמה זו בעזרה דהטעם שיוכל להוציא הילד ולשחטה אח"כ היא משום דאמה מיית ברישא וא"כ יוכל לשחוט הבהמה בפנים דחולין ממילא הוי והבן:

ובזה אסיים ודו"ש באהבה:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה