אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן ריט
לקהלת עדת ישרון דק"ק ראהטין יע"א
בדבר השאלה באברך אחד שהי' בצרה גדולה שאין להעלות על הכתב וד"ל ובראותו צרת נפשו נפל לרגלי ראשי הקהל כי שייך להם עיר קטנה והיא תחת שלטונם כי ישימו עליו משרת כהונת מו"ץ על העיר הזאת ובעבור זה יצא מהצרה הלזו וד"ל הי' ראה"ק מילאו בקשתו אך רק בזה יאותו לו כי יחתום בעוצם ידו כי לא יתבע שכר מאומה בעד משרה הלז ועוד ועוד וכתבו כתב בכל אלות ושבועות ועד"ר בלי אונם בקריאה בפה וחזקו במסמרים בכל אופן היו"מ עפ"י דתוה"ק בחרם ובאיסור הוראה אם יעבור על זה ועתה עבר על זה וערך קובלנא מזה לשר המחוז ולנציב הפלכים והמה שלחו לראה"ק וציוו במפגיע לתת לו הפרס מדי חודש סכום כך, ולמען הסר מנו לבל יאמרו כי עבר על שבועות וחרמות וקיבל עליו איסור הוראה השיב אמריו כי הי' אנוס ע"י הצרה שהי' לו ועוד ועוד, ואחריו מילא רב ולא רציתי לגלותו אך האברך לבדו פירסמו וידוע דכל מילתא דמתאמרא באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא כב"ב (ל"ט.) לכן אעתיק כתבא דנא ועליו הנני בונה דיק, וז"ל, מכתבו הגיעני וצר לי מאוד בצערן של ת"ח וכו' אשר ״לא הדריכוהו מנוחה״ (אין הבנה לדבריו), ועל דבר. השאלה דבריו נאמרו בהשכל ודעת ובנוים על אדני האמת כי אין כאן לא נדר ולא שבועה מאחר שהי' אנוס וראה זה מש"כ מוהר"ם כהן המועתקים בלקט הקמח יו"ד רכ"ח וז"ל כי סתמתי פיהם וכו', עכ"ל של הרה"ג אבד"ק לובלין נ"י:
והנני אומר כי לו יהא הצדק עם האברך כי אין כאן לא שבועה ולא חרם וכדברי הרב הנ"ל מ"מ מי איכא דשרי כה"ג ולא יחוש מפני חילול השם כי כתב השבועות והחרתו נעתק בגופן שלהם לבתי הגבוהים הנ"ל ומה יאמרו כי היהודים לא ישמרו ולא יחזיקו במעוז שבועה ומדוע נאמינו להם אנו בבית משפטינו וכמו דאמרי' בגיטין (מ"ו.) ורבנן מי חלה עלווייהו שבועה כלל כיון דאמרו להם מארץ רחוקה באנו ולא באו לא חיילה שבועה וכו' והאי דלא קטלינהו משום קדושת השם רש"י שלא יאמרו הנכרים עברו על שבועתן וב"ק (קי"ג.) במוכס נכרי ערש"י היכא דליכא חילול השם ושם ר"ע אין באין עליו בעקיפין מפני קדושת השם ושם (ע"ב:) וע"ז (כ"ח.) יומא (פ"ד.) ועוד אני אומר כי לו יהא שלא כתבו כלל כתב שבועה ולא חתם כלל אך ראה"ק התנו עמו שקבלוהו בלי שום שכר והסכים ע"ז ומודה שכדבריהן כן היא ומעתה מי הורשה לו לילך בדיניהם לתבוע שכר אחרי כי בדיננו אין לו כלום שום שכר והקהל הלא מעולם לא נתנו שום שכר לרב או לשו"ב מהעיר הזאת ועוד התנו בתנאי כפול שאם יעבור אין להורות הסר המצנפת והרם העטרה ע' יו"ד ר"כ סט"ו רמ"א וע' חו"מ סי' ר"ז ואיך הרהיב עוז לילך לערכאות לתבוע שכר שלא כדת של תורה וע' חו"מ סס"ג מצער הציבור ועתיד ליתן את הדין:
והנה בגיטין (פ"ח:) לפניהם ולא לפני עכו"ם ומה שמצינו בשבת (קט"ז:) דר"ג ואחותו אימא שלום הלכו לפניהם זה הי' להורות תשובה לרבים מה דאמרו דלא מקבלא שוחדא וע"ש במהרש"א אבל באמת אפי' דנין כדיננו לא הי' רשאים לילך לפניהם וגם היום שיש להערכאות חוקים ומשפטים צדיקים מ"מ אנו מחויבים תחילה לדון בדת משה עפ"י תוה"ק ואם דתיהם שונות עלינו לעשות רק עפ"י דחינו זולת במטבעות וקרקעות אמרי' דינא דמלכותא דינא וכבר כתבנו מזה במק"א מפורש ובענינים כאלה צריכין דעת הקהל ע"ש נתיה"מ ותומים חרם הקדמונים וכו', והנה אם יצא עליו לתת לו שכר קצבה הוא גוזל הרבים בזה וידוע משבועות (ל':) מנין לדיין שיודע בחבירו שהוא גזלן וכן עד שיודע בחבירו שהוא גזלן שלא יצטרף עמו שנאמר מדבר שקר תרחק וכן היא בחו"מ סי' ז' וסי' ל"ד וע' כתובות (כ"ב.) לעולם אימא לך ערעור דגזלנותא ואפי' הדין והעדות אמת מ"מ לא מהני כדדרשינן מדבר שקר:
ואמינא בה טעמא דאמרי' במס' סנהדרין (כ"ו.) קשר רשעים היא וקשר רשעים אינן מן המנין ואמרי' ברכות (י"ח:) והמתים וכו' אלו רשעים שבחייהן קרוים מתים ע"כ, ומש"ה גזלן רשע הוא וכמת חשוב ומש"ה פסול לעדות ולדיין כי אין כאן איש חי ואם לד"מ פסול מכ"ש להוראות או"ה פסול ע' תוס' סנהדרין (מ"ב.) ד"ה העוסקים בד"מ יכול לדון בשתה יין אבל הוראה לא יורה עחו"מ סי' ז' וכ"ד בשע"ת יו"ד לענין הוראה ובש"ס והוראת או"ה ג"כ מטעם עדות ע' פרמ"ג או"ח בהנהגת או"ה:
ונחזי אנן איזו הוה אונס דאמרי' בי' אונס רחמנא פטרי' והוי כמאן דלא עביד היא כמו דאיתא בעירובין (מ"א:) מי שהוציאוהו עכו"ם או רות רעה וכו' החזירוהו כאלו לא יצא וכו' ובגמרא שהם מעבירין על דעתו ועל דעת קונו ואם הוציאו והחזירו כמאן דלא עביד כיון שהי' באונס ובע"ז (נ"ד.), וחי בהם ולא שימות בהם יצא אונס ובכתובות (י"ח:) אנוסים היינו מחמת נפשות הרי נאמנים והשטר פסול, ומש"ה גם אם נשבע והי' אנוס פטור משבועתו והוא כמאן דלא נשבע וכמו שאמרו בשבועות (כ"ו.) האדם בשבועה פרט לאנוס ושוה בזה לנדרי אונסין כיו"ד סי' רל"ב וסי' רל"ט, אף דשבועה חמירא דכ' בי' לא ינקה כנדרים (י"ח.) ויש לי בזה צ"ע דאמרי' מאי חומרא דשבועה מנדר אילימא וכו' וצ"ע הא כ' הר"ן לעיל (י"ד. ט"ז: כ"ה.) דשבועת שוא יש אבל נדר שוא לא אשכחן דאסור ע"ש וא"כ לימא דבהא חמיר שבועה דיש בה שבועת שוא מנדר דלא מצינו בו נדר שוא וי"ל דר"ן כתב הכא דנדר יש בו חומרא דחל על השבועה דיש בנדר איסור חפצא ואיסור גברא ושבועות אין חל אנדרים והוי זה לעומת זה ואכתי קשיא מאי חומרא דשבועה מנדר אולם אכתי קשה דתוס' שבועות (כ"ט) ד"ה באומר וגיטין (ל"ב.) ד"ה ונודרת ס"ל כי גם נדר שוא איכא א"כ נדר חמיר כר"ן הכא דנדר חל אשבועה ולא להיפך וי"ל בשבועות (ל"ט.) חשיב עוד חומרות דשבועות ושפיר שבועה חמור דכ' בה לא ינקה כמסקנא דהכא והבן:
ואיזו הוי אונס בשבועה היא כמו דאיתא ביו"ד סי' רל"ב סט"ו מח' מי שאנס את חבירו ויסרו במיני יסורים עד שנשבע לו לתת לו כך וכך מעות אין באותה שבועה או באותו נדר וחרם ממש ע"כ והיינו דע"י שכפה אותו והכהו מוכרח הי' לישבע ולכן כתב רמ"א שם סי"ד דמה שנענש צדקי' שעבר על שבועה לנבוכדנצר אעפ"י שהי' בדרך אונס דאי לא נשבע הי' נבוכדנצר הרג אותו ואונס שבועה אין בה ממש, דנענש מפני חילול השם ע"ש, וע' נדרים (ס"ה.) מוכח דהי' שבועה גמורה דאי הי' שבועת אונס אמאי אמר הש"ס היה מצטער צדקי' בגופי' איתשיל אשבועתי' הא לא צריך שאלה דאין בה ממש עטו"ז רל"ב ס"ק כ"ז. וע' פירוש הרא"ש בשם הר"א ממיץ זצ"ל, ואסור לחכם להתירו והם (הסנהדרין) הוצרכו לעשות מפני אימת המלך (צדקיהו) וצ"ע א"כ מ"ט נענשו סנהדרין כיון דהתירו מחמת אימת המלך הא כ' מג"א ס"ס תרנ"ו, משמע בגיטין שמותר לעבור על ל"ת מפני אימת המלכות, וי"ל דמג"א מיירי ממלכי אוה"ע אבל במלכי ישראל אסור לעבור על אחת ממצות ד' וראי' מסנהדרין (מ"ט.) א"ל עמשא אכין ורקין דריש כתיב כל אשר ימרה את פיך וגו' יומת יכול אפי' לדברי תורה ת"ל רק חזק ואמץ ע"כ ר"ל לעבור על דברי תורה אין שומעין לו וכן כתב רש"י (שמואל א' כ"ב י"ז) ולא אבו אבנר ועמשא דרשו אכין ורקין וכו' כמו שמסיק הש"ס סנהדרין שם ע"ש מש"ה מצינו סנהדרין (י"ט.) עבדי' דינאי מלכא קטיל נפשי' וכו' תא אנת נמי להכא אתא ויתיב א"ל שב"ש עמוד על רגליך וכו' נפנה לימינו כבשו פניהם בקרקע נפנה לשמאלו כבשו פניהם בקרקע וגער בהם שמעון ב"ש מפני שעשו שלא כדין ולא הי' לירא ממנו (וצ"ע מברכות (מ"א.) דהי' גיסו ואיך דן אותו וי"ל דזה המעשה הי' קודם שנעשה גיסו אבל צ"ע מקידושין (ס"ו.) דקבלו עליו עדות הא אמרי' הכא מלך לא מעיד ולא מעידין אותו והי' שם שמעון בן שטח ג"כ ומוכח דכבר הי' גיסו ע"ש) והש"ך בסי' רל"ב ס"ק ל"ו ד"ה ולכן נענש צדקי' כתב אבל למ"ד במיתה חל הנדר בלאה"כ א"ש דנענש וכן לפי"מ שכתבתי לק' בשם מהרי"ו דשלא לגלות הדבר חל החרם, ניחא נמי בצדקיהו ע"כ:
היוצא מזה אפי' הי' אנוס ונשבע על דבר שיהי' בשב ואל תעשה חל הנדר והשבועה כן מפורש יוצא מהרי"ו וכן הביאו הש"ך שם ס"ק מ' ואף שדברי מהרי"ו א"צ חיזוק מ"מ אמרתי להביא כדמות ראי' לדבריו ממאי דאמרי' כתובות (קי"א.) וכדר' לוי שש שבועות הללו למה וכו' אינך שלא יגלו את הקץ ושלא ידחקו את הקץ ושלא יגלו אם הסוד וכו' בצבאות או באילות אם אתם משמרים את השבועה מוטב ואם לאו אני מתיר וכו' ע"כ ע"ש והא הכא הי' השבועה באונס כי מוכרחים הי' לקבל שבועה שלא יגלו הקץ ולא ידחקו ערש"י אפ"ה חלה השבועה ואם יעברו משפט חרוץ מתוחה עליהם א"ו משום שלא יגלו וכו' והיא בשב ואל תעשה אעפ"י שהיא באונס מוכרחים לקיים וראי' לפסק מהרי"ו:
ועד היכן שבועה גמורה וחזקה ואין בה טענת אונס היא זה הרי שבא מכבר בצרה מועקה וטבע בבוץ רגליו עד אשר לא יוכל לצאת ממנה ובא לפני חבירו לעשות לו טובה לחלצו ממיצר ונשבע לו ועשה לו טובה והוציאו לא יוכל לטעון טענת אונס כי הי' מקדם בצרה גדולה למה הדבר דומה כי שמו אותו בבור ובית הסוהר וראה את חבירו ויבך ויתחנן לו כי יספחהו אל אחת הכהונות אשר לו ובאם יקרא שמו עליו דרור יקראו, וישיבהו כן אעשה אבל מורא יעלה על ראשי כי תהי' לי כנושה שכר ותאמר כי משמרת אתה עמדי ויאמר חלילה מעשות זאת, אם כן השבעה לי באלקים הנה כי לא תתבע שכרך וישבע לו על הדבר הזה, בודאי אין כאן טענת אונס כי מצאו הרעות האלה מכבר והוא טובה עשה לו שהוציאו ממאסר וביו"ד סי' רל"ב ברמ"א סעיף י"ב כ' ולא מקרי אנוס בשבועה אלא אם כן הי' מגיע לו איזה רעה אם לא הי' נשבע (ר"ל אם לא הי' נשבע הי' מגיעו עתה איזה רעה אבל מה שהי' לו מכבר איזה רעה לא מקרי אנוס בשבועה) אבל אם לא הי' מגיע לו טובה (ר"ל דלא הי' מטיבין לו אם לא הי' נשבע) ונשבע כדי שיהא לו טובה מזה לא מקרי אנוס בשבועה ע"כ:
ואף שהוא מפורש כן אמינא לרווחא דמילתא אביא ראי' ממאי דאיתא במדרש הובא תוס' חולין (ב':) ויו"ד ר"ג וידר יעקב וגו' לאמור לדורות שנודרים בעת צרה וכמו פסחים (ח':) הריני נותן סלע בשביל שיחי' בני ובתענית (ח':) נקבלי' עלוון ולא עוד דנדר שנדר בשעת צרה אין להתיר אלא לצורך מצוה כיו"ד סי' רכ"ח, ע"ש, וידוע בעת צרה יתן את כל אשר לו כדי לצאת ממנה ואי אמרת דנשבע אז הוי אנוס בשבועה וא"כ אין זה נדר ואפי' התרה לא צריך א"ו כיון דהצרה כבר בא עליו מקודם ונודר כדי להוושע ממנה אין זה אנוס בשבועה ועוד מע"ז (י"ח.) אצל ר"ח בן תרדיון והביאו ספוגין של צמר ושראן במים והניחום על לבו וכו' א"ל קלצטינורו רבי אם אני מרבה בשלהבת וכו' אתה מביאני לחיי העוה"ב א"ל הן השבע לי ונשבע לו וכו' יצאה בת קול רחב"ת וקלצטינורו מזומנין לחיי העוה"ב ע"כ ומה השמיענו שלא תאמר שבועה הי' מתוך אונס קמ"ל דשבועה גמורה הוה נגד קלצטינורו והלא טובה עשה לו והצרה מכבר הי' ומחויב ר"ח ב"ת לקיים השבועה וכן הי' והביאו לחיי העוה"ב ועוד ראי' מתענית (מ"ט.) אצל חוני המעגל נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן וכו' עד שירדו כתיקונן ע"כ ומה שבועה היא זו הלא הי' שבועת אונס שאין לחם ולא מים לישראל ואינו מחויב לקיימה גם בשמים ממעל לא הי' להשגיח על שבועתו שאין בה ממש א"ו כיון דהצרה היא מכבר ועכשיו הוא נשבע שפיר הוי שבועה ממש ולא הי' רשאי לזוז מד שריחם ד' מל עמו והבן, ולכן קם דינא בנידן דידן דשבועה הנ"ל הוי שבועה ממש ודברי הלקט הקמח אינם שייכים הכא כי שם הי' אנוס בשעת שבועה ממש ואי לא הי' נשבע רצו להוציאו מהדירה ע"ש, ובני החריף כמר אליהו יחי' הראני הלקט הקמח, וחלילה אין כאן טענת אונס כלל דהאונס כבר הי' לו והקהל עשו לו טובה לא רעה ומש"ה רבצה בו כל האלות הכתובה בהמכתב ועליו לקיים והעובר עליהם נידון כעובר על השבועה והוראתו אסורה ועלינו יערה רוח הבורא אכי"ר: