אור ברסלב
אמרי דוד סימן ריח

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן ריח

סימן ריז

אנכי בדרך נחני ד' לפה מרחץ טריסקאוייסץ ויספרו לנו כי הי' שאלה בין הלומדים ופותר אין אותו והעיר קראקא נבוכה אם להיימין או להשמאיל ובקשתי לחווה דעה גם אני, וזה תוכן השאלה. איש אחד ירא ד' הודח במכאוב ונפל למשכב על חולי המתדבקת ר"ל כמו (טיפוס) וד' שלח לו עזרתו מקודש ועודנו לא מחזיק בחומתו ומוכרח להיות בחדר המטות בבית החולים עוד חודש או חדשים ומבקש לשלוח לו תפילין ואולם דבר הרופאים ומשפטם לשרוף כל כלי תשמישו עת יקום ויתהלך בחוץ והשאלה אם רשאים אנו לעשות כן, ואף כי ספרים אין אתי אמרתי ככל העולה על רוחי לרשום:

ולכאורה נראה דאין אנו רשאים לתת לו תפיליו ואח"כ ישרפו אותן חלילה והר"ז כאלו אנו שרפנו אותן ועוברים על כמה לאוין לא תעשון כן לד' אלקיכם וכו' ואמרי' ביבמות (ע"ו:) שאול אשר הכה את הגבעונים וכו' אלא מתוך שהמית נוב עיה"כ מעלה עה"כ כאלו המיתם ובסנהדרין (צ"ה.) א"ל הקב"ה לדוד עד מתי יהי' עון זה טמון בידך ע"י נהרג נוב עיר הכהנים שאול ויהונתן דואג ואחיתופל וב"ב (כ'.) גבי ר"א ב"א דכל אחד התאונן אנא ענישתי' וצריך לעשות תשובה ע"ז ע"ש בתוס' ובירמי' אצל צדקי' א"ל הנביא ואת העיר הזאת תשרוף באש ורש"י כיון דהוא גורם חשוב כאלו הוא שורפה, אולם בנידן דידן כד דייקינן לא דמי למה שהבאנו דשם לא עשו מצוה והכא מצוה קעביד, ואמרי' מנחות (מ"ב.) המניח תפילין מקיים שמנה מצ"ע ומאריך ימים ומצינו בברכות (יו"ד.) א"ל ישעי' לחזקי' מות תמות וכו' דלא נסיבתא אשה לקיים מצות פו"ר א"ל חזינא דיהוי לי בנין דלא מעלי א"ל בהדי כבשי דרחמנא למה לך ע"ש:

ובאמת היטב אשר דיבר חזקי' דהי' מנשה שהעמיד צלם בהיכל ע' סנהדרין (צ"ט:) ויומא (ו':) ודם נקי שפך ולמה זה הבל ייגע להוליד בן לא חכם ואפ"ה הוכיחו הנביא בשם ד' כי בנפשו דיבר ואבד העוה"ז והעוה"ב ואין לו להביט מה שיהי' אחריו וכן אמרי' בר"ה (ט"ו:) אין דנין את האדם אלא באשר הוא שם ורש"י הביא ממדרש דבני ישמעאל הוציאו נודות נפוחים ע"ש ובנין ביהמ"ק הוכיח ד' אותנו ושברתי גאון עוזכם וכו' והשימותי את מקדשיכם וסובב הולך על בנין ביהמ"ק שיחרב ואיך בנו את ביהמ״ק ויעברו אח"כ על לא תעשון כן וכו' וגם שלמה התנבא על ביהמ"ק שיחרב ואמר והבית הזה יהי' עליון ישום (מלכים א' ט') וירמי' אמר היכל ד' היכל ד' היכל ד' רימז שיחרבו שני בתי מקדשות ע' נזיר (ל"ב:) אצל נחום המדי שפתח בנולד וע' יומא (ל"ט:) אמר ריב"ז כבר התנבא עליך זכרי' ב"מ פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך הרי חגי זכרי' בנו הביהמ"ק וידעו שיחרב ולא מנעו מלעשות עתה מצוה ומה שיהי' אין אנו אחראין, ואמרי' בע"ז (י"ח) ת"ר כשחלה ריב"ק הלך אליו רחב"ת לבקרו וכו' וא"ל ר"י ואני שמעתי עליך שאתה יושב ומקהיל קהלות ברבים וכו' תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ס"ת באש וכו' וכן הי' נטלו וכרכוהו בס"ת והציתו בהם אש ולפי הנראה ריב"ק הי' קרוב לשרים של רומי ושמע מהם שהמה מבקשים את רחב"ת ויעשו כן והוא הזהיר לר"ח שלא יעשה ואפ"ה למד ולימד בס"ת לרבים אף שידע ר"ח שיעלה לו כן לא מנע ללמד תורה ברבים וא"כ גם בשאלתינו נראה דעתה יקיים מצות ד' כדת של תורה ומה דיהי' אין לנו עסק ונוכל לקוות כי יבקש מאת השורפים כלי תשמישיו לגנוז תפיליו בבית עולם אצל קבר ת"ח ולא יראו החוצה והבן:

וכן יש להביא ראי' מסוטה (י"ב.) תנא עמרם גדול הי' וע"י גזרת פרעה גירש את אשתו ועמדו כולן וגירשו נשותיהן וזה סובב מב"ב (ס':) דין שנגזור על עצמינו שלא לישא נשים וכו' ע"ש ואמרה לו בתו שאין לנו לדאוג על מה שיהי' לימים יוצרו ועוד ספק היא אצלנו והחזירו כולן נשותיהן ע"כ ממה שהבאנו נשמע לנידן דידן דעתה יניח תפילין ואין לירא ממה שיהי', וראיתי שהג"מ מדענענבורג החמיר ולדעתי כמו שכתבנו להניח תפילין, וראיתי לרמב"ם בהל' מלכים פ"ט הביא ונצטוה עמרם וכו' וכ' שלא מצינו ציווי לעמרם ונראה דכאן מצינו דין גירושין וממה דנוכל לנידן דידן וכמו יהודה ייבום יוסף אסור לשמש בשני רעבון ופרע להם ביה"ש (חולין צ"א.) כן הוסיף עמרם:

ואחרי שבתי הביתה מצאתי דאתא לידי ס' אמרי יושר ח"ב סי' קצ"ט דומה לזה והנני לציין מה שנראה לי בזה, שאלה כי פעל אצל הממשלה למסור ס"ת בבית האסורים לשומר ביה"א למען היהודים היושבים יוכלו לשמוע קריה"ת בשבת ויו"ט אי רשאים למסור לו והביא השואל מיו"ד ר"צ דאין למסור מזוזה לנכרי שמא ינהוג בה מנהג בזיון והאמרי יושר משיב ומפלפל בזה:

ול"נ דמהרי"ל לא משום בזיון לבד וברמ"א אין זכר מזה אך מיירי דנכרי רצה מזוזה לקבעה בהפתח כדי שתגין עליו וידוע כי עכו"ם לא מעלין ולא מורידין כע"ז (כ"ו.) ואין לתת לו לשמרו, דומה לזה ישראל מל עכו"ם לשום גר לאפוקי לשום מורנא דלא, שם (כ"ו:) וזאת לא מעלין הוא דרבנן והתיר רמ"א במקום איבה אבל במקום בזיון לבד לא נדע, ומה שהביא מחולין (צ"ב:) שמכבדין את התורה מצינו במק"א שביזו אותה כגיטין (נ"ו:) אצל טיטוס הרשע שהציע ס"ת ועבר עבירה, ובע"ז (י"ח.) ששרפוהו עם הס"ת ובתענית (כ"ו:) ושרף אפוסטמוס את התורה ובסנהדרין (ק"ב:) אחאב כיבד התורה ולא רצה לתתה לבן הדד, ומה שהביא מס"ח סי' תתקי"ד אין ראי' דשם לא בשביל שנכרי ינהוג בהם בזיון אך הלוואה עצמו ללוות מעכו"ם על ספרי קודש היא בזיון גדול ודבריו המה מגומגמים מאוד ונהפוך היא ע' ס"ח סי' ר"פ מסיק כי חסיד א' נתן לעכו"ם לקשור ספרי קודש ורק עמד אצלו שלא יקח השיורים לספר אחר שלו ולא חייש שמא ינהוג בהם מנהג בזיון ול"נ דאם מוסר לנכרי ס"ת שיהי' שלו כמו מזוזה הנ"ל אזי חיישינן דלמא יקרעהו בתער הסופר או יקדור האזכרות חלילה אבל היכא שנעשה שומר על הבית ושם עומד ס"ת והבית סגור והוא יש לו המפתחות אמרי' כי לא יגע בו חדא דיש עליו אימתא דמלכותא ומסתפי כסוטה (מ"א:) ידע בי' מלכא מסתפי ולא קטיל לי' הה"ד הכא יש לו אימת הממשלה ולא ירהיב עוז בנפשו לצחק בו:

ועוד דאמרי' בע"ז (י"ב.) בתוד"ה ושדי כ' דהיכא דאין לו רוח ורק בחנם לא חיישינן שיכשיל את ישראל והה"ד הכא דמה הנאה יהי' לו אם ינהג בס"ת מנהג של בזיון חלילה לכן לא חיישינן ואמרי' בע"ז (ע':) האי מסיבותא דמסרה לה אקלידא וכו' לא מסרה לה אלא שמירת מבתא בלבד וכ' תוס' מכאן שאם תפס המושל את היהודי והניח שמירת עכו"ם בביתו ונמסר להם כל המפתחות אף של יין אם אין אוכלים וכו' היין מותר וכאן מותר אפי' לכתחילה ע' כה"ג טו"ז יו"ד סי' ק"ח ס"ק ד' ועוד דאמרי' ביבמות (קכ"ב) וחלה אחד מהם בדרך והביאוהו בפונדק וכו' הפונדקית הוציאה לו מקלו ותרמילו וספר תורה שהי' בידו ובגמרא פונדקית נכרית היתה וכו' ע"כ ואמאי הלכו להם והניחו ס"ת שמה אחרי רואם שחבירם הי' חולה ולא חשו שמא ימות וישאר הס"ת אצל הפונדקית ואתא לידי בזיון אלא כיון דבתורת שמירה אתא לידה ידעו שלא תגע בה ומכ"ש הכא וכמו שהוכחנו והבן:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה