אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן ריד
ב״ה יום ב' נשא שנת תרפ"ח לפ"ק סטניסלאב. כבוד הבחור החריף ושנון מושלם במעלות כמר חיים דוב נ״י מאדלינגער בק"ק לבוב יע"א:
מכתבו הגיעני ואין הפנאי אתי להשיב בדברי פלפול רק לגודל הפצרתו לקחתי לי זימנא לבי דואר להשיבהו דבר, תחלת דברי פי הביא חולין (י"ב:) צא ושחוט וכו' חזקתו שחוט צא ותרום ומצא תרום אין חזקתו תרום רש"י ד"ה אין וכו' אלא ספק עושה ספק אין עושה וכת"ה רצה להבין החילוק ביניהם וצ"ע מה קול הרעש אי אין חזקתו תרום והא נוכל לומר לבעל הבית הזה שמצא תרום אומר אתה בפיך שזה יהי' תרומה ע"ז ואם משום ברכת הפרשה ברכות לא מעכבא ותיכף יוכל לאכול, אך נ"ל דבעה"ב בא עש"ק סמוך לחשיכה ואז אין מעשרין את הודאי כשבת (ל"ד.) וביצה (ל"ו:) אין מגביהין תרו"מ ביו"ט ק"ו בשבת וע' תוס' חולין (ו'.) ד"ה ודלמא כ' תחילת טבל לא שרי ליתן עיניו בצד זה וכו' ולכן שפיר נ"מ אי חזקתו תרום או לא:
והנה בעירובין (ל"ב.) פליגי בזה ר"נ ור"ש אי שליח עושה שליחותו ורש"י שם ד"ה הרחוקין כ' דסמכינן אכהנים שהם שלוחינו ע"כ וצ"ע דהא שלוחי דרחמנא הן כן העיר ביד דוד, ונראה בתענית (כ"ו.) על כל משמר הי' מעמד בירושלים של כהנים לוים וישראלים והן שלוחינו לזרז הכהנים שיקריבו, אולם הא קשיא לי מנחות (ס"א:) ד״ה שהתנופה וכו' ויכולים עכו"ם ונשים לעשות כהן שליח ע"כ, וצ"ע הא אין שליחות לעכו"ם ועוד הא שלוחי דרחמנא נינהו, והנה כבודו העיר בחולין הנ"ל טבל הוי דשיל"מ כנדרים (נ"ח:) ומג"א תקי"ג בשם רש"ל בדבר שיל"מ לא אזלינן בתר רובא ע"ש ומכ"ש בתר חזקה ומש"ה בתרומה אמרי' אין חזקה שליח עושה שליחותו דטבל דשיל"מ היא ומאי קשי' לי':
ונראה לפי"מ דאמרי' שם בנדרים דמע"ש גם כן הוי דבר שיל"מ אם נתערב ע"ש בר"ן ומצינו שקלים פ"ז מ"א קרוב לחולין יפלו לחולין למע"ש יפלו למע"ש ושם מוכח ברוב מע"ש יפלו למע"ש וברוב חולין יפלו לחולין ע"כ הרי בדשיל"מ הלך אחרי רוב וכן העיר יד יוסף ב"מ (כ"ו.) בהר הבית חולין דאזלינן בתר רובא דשתא הרי דאזלינן בת"ר בדשיל"מ ורק בנתערב בודאי לתוך חולין לא בטיל ברוב מטעם דבר שיל"מ אבל לא בספק אם יש שם דשיל"מ שפיר אזלינן בתר רוב והה"ד חזקה וא"כ יכולים לתרוצי הכא שפיר כיון דספק לן אם יש כלל דבשיל"מ מדוע לא ניזל בתר חזקה כמו בשחיטה ואסביר לי' רב נחמן בצירוף דאמרינן קידושין (ע"ט.) העמיד טבל על חזקתו ואימא לא ניתקן נגד חזקה שליח עושה שליחותו והבן:
ב) הביא מפסחים (כ"ד:) תוד"ה אמרת הק' הר"י מאורליינש אמאי לא ילפינן מנותר איסור אכילה ואיה"נ מקדש קדש מנותר ומזה דריש גז"ש בסוכה וזבחים וכו' ותירץ דנין חולין מחולין ואין דנין חולין מקדשים ולי דברי התוספות צ"ע דה"ק דלילף מנותר בגז"ש הא אין אדם דן גז"ש מעצמו כנדה (י"ט:) ואף דהביאו מסוכה (מ"ט:) מ"מ לא קיבל הגז"ש מרבו רק ואנשי קודש כי עם קדוש אבל דנילוף מנותר כי קדוש לא קיבל ויש להאריך וכבודו העיר על מהרש"א קידושין (נ"ו:) ד"ה תוד"ה המקדש וכו' ויש ליישב דפסיקא לי' בשום דוכתי דפיגול וכו' פקע מינייהו איסור קדשים וא"כ מה תירצו דנין חולין מחולין ולא חולין מקודש הא נותר ג"כ חולין דפקע קודש מיני', והנה לפי דברי מהרש"א דפקע קודש מינייהו לא אבין תירוץ תוספות בקידושין וי"ל בקדשים לא קמיירי ע"ש הא אין כאן קדשים לדבריו וליישב קושי' כבודו נ"ל דיש להבין דברי מהרש"א דפסיקא להו בשום דוכתי דפיגול פקע וכו' ומדוע לא הראה לנו מיצא דין זה ונראה שהוא תלמוד ערוך והיא בנדרים י"ב וע"ש בר"ן (י"א:) ד"ה דעיקרו הק' ליתסר לטמאים מחמת נדרו וכו' ותי' ואחר זריקת דמים פקע נדרי' ואסורי' דטמאים לאו משום נדר אלא איסורא דרמא רחמנא וכן היא בנותר ופיגול ערש"י מיירי ג"כ לאחר זריקת דמים דפקע נדרי' מיני' ואך לפי' ב' ובר"ן לא גרס פיגול תנא מנותר מ"מ זכינו לדין דהגמרא פריך והא נותר לאחר זריקה ופקע נדרי' מיני' וממנו נובע הדין מהרש"א נותר ופיגול וטמא לאחר זריקה פקע נדרי' היינו מה דאקדשי' ואך איסורא דרמא רחמנא אבל בנותר של עולה דזריקתו אין מתירו כדמוקי שם בנדרים ור"ן דנדרי' לא פקע בזריקה אכתי בקדושתי' קאי כמקודם ובזה יתורץ קושיתו באמת נותר משאר קדשים פקע שם קודש מיני' לאחר זריקה כמהרש"א ואך נותר עולה לא ואי הוי למד קודש מנותר הרי הכל בכלל וגם נותר עולה והוי חולין מקדשים דנותר עולה עדיין קדשים ויתורץ גם תי' של התוס' קידושין והבן:
ג) הביא ב"ב (צ"ז.) ד"ה לו כ' בשם ר"י בגשמים בעינן תרתי שיחשוב שיהי' משקה וניחא לי' ובשאר סגי דניחא לי' והק' מטל מוכח דסגי ג"כ דניחא לי' ותי' טל דומה למשקין יותר ממי גשמים והביא כבודו מתוספתא ר"ש מכשירין טל וגשמים סגי דניחא לי' ואני אומר דר"י אינו מוקשה דמתניתין דמכשירין דייקי כוותי' ואדרבה ליתא לברייתא מקמי' מתניתין כעירובין (ל"ו:) ליתא לדאיו מקמי' מתניתין ובנדה (ס"ב:) רבי לא שנה ר"ח מנין ועוד מאן לימא לן דלא משבשתא היא ע' גיטין (ע"ג.) חולין (קמ"א:) ועוד לקמי' דר"י לא הי' כאן הגירסא אך טל לבדה וכן מוכח שם בתוספתא דר' יהודה חולק את"ק ושנה רק טל ע"ש ולי צ"ע על רשב"ם ד"ה לא דכ' במים בעינן דניחא לי' ולא בשאר משקין ואפילו לא ניחא לי' מכשיר מכריתות (י"ג:) אבל אמר לא ניחא לי' טהור וברש"י שם ע"א ד"ה אלא וכו' דלא איתכשר ושם מיירי בחלב לא במים והיא משקה ובעינן דוקא דניחא ע"ש:
ומה שהביא על רמב"ם הל' סוטה בנתאכמו והחזירן לכבשן האש והיא דרבא סוטה (ט"ו:) ולא איפשטא ופסק רמב"ם לקולא ולי הוטב דברי הרמב"ם דידוע תוספות ע"ז (ל"ד.) פסחים (ל':) זבחים (צ"ו.) בשם ר"ת פנים חדשות בא לכאן והק' בזבחים על בעי' דרבא אמאי לא פשיט לקולא והניחו בקושיא ופנים חדשות ע' כתובות (ז') ב"ק (צ"ו:) ערש"י שם שבת (קי"ב:) ומש"ה פסק הרמב"ם לקולא לענין כל מה שבים טהור וי"ל דהכל בכלל דטהור ובשבת (קמ"ג.) ספוג ואין מקבל טומאה רש"י דאינו לא כלי עץ לא בגד ושק ומתכות וע' רמב"ם הל' מקוואות דהבא מהים, ואין רצוני להאריך עוד בזה:
דברי הכותב למען החזקת התורה: