אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן רטז
ב"ה יום ה' וישב תרצ״ג פה סטניסלאב.
כבוד אהובי ידידי ש״ב ה"ה הרב הגאון חריף ובקי בחדרי תורה עמו שרי' נהורא המפורסים לשם ולתהלה הגבה למעלה כש"ת מו״ה אברהם יעקב הלוי נ"י הורוויץ האבד"ק פראבוזנא:
היום הזה תופע עלינו נהרה כי הגיעני ספרו אשר יקרא שמו צור יעקב ואמרתי לשום עיני עליו אולי אמצא מקום לפלפל בדבריו היקרים ובפתחי הבריק לנגד עיני אשר הביא כת"ה בסי' נ' בד"ה מ"ש קושיא בסוכה (ל"א.) המסכך ברה"ר ר"א פוסל והק' מעזרא נחמי' ח' ויעשו להם סוכות וגו' ובחצרות בית האלקים וברחוב שער המים וגו' ואיך יצאו ידי סוכה לר"א וקו' זו באה בימים לפני שנות מאות והובא ביד דוד ובמלבי"ם שם וכת"ה נ"י גם הראשון לא העירו לאמור דבר זה בשם אומרו מהרח"א דה"ק דהיו שותפים ורה"ר ואיך יצאו ע"ש:
ול"נ בין דס"ל דירושלים נתחלקה לשבטים בין לא נתחלקה מ"מ שפיר יצאו ידי סוכה לר"א כדבעינן למימר לקמן והנה הא' דאמר דנתחלקה לא הביא ראי' דר"א הכי ס"ל וגם כת"ה דאמר לא נתחלקה לא הביא ראי' דר"א הכי ס"ל ושרים עצרו במילין ונראין דברי כת"ה דר"א ס"ל ירושלים לא נתחלקה ומנא אמינא לה מסוטה (מ"ה:) נמצא מכוין בין שתי עיירות שתיהן מביאין שתי עגלות דברי ר' אליעזר ואין ירושלים מביאה עגלה ערופה וכו' ובגמרא דאמר קרא לרשתה וקסבר ירושלים לא נתחלקה לשבטים ע"ש ומדלא פליג ר"א על אין מביאין עגלה ערופה ש"מ הכי ס"ל וראי' מיבמות (ק"א:) אלא ארנב"י הואיל וסתם במקום מחלוקת דתנן סמיכת זקנים ועג"ע בשלשה וכו' ר"י אומר בחמשה החליצה והמאונין בשלשה ולא קא פליג ר"י ש"מ הדר בי' ע"כ והה"ד הכא, וגדולה מזו מצינו ביבמות (קי"ח) וליפליג ר"מ ברישא ור"א אמר במחלוקת שנוי' אולם ר' יוחנן אמר דמודה ר"מ בהא ע"ש וע' יבמות (ע״ה.) ויומא (פ"א.) ובכ"ד בש"ס בכה"ג מדלא פליגי בהדיא ש"מ דמודה בהא:
והנה המהרש"א בסוכה (כ"ז:) והריב"ש סברו סברות הפוכות למהרש"א לר"א יוצא בשל שותפות ולרבנן לא ולריב"ש לרבנן יוצאים בשל שותפות ק"ו משאילה ומרמז לסברת הר"ן נדרים (מ"ה:) לראב"י דע"ד נשתתפו אולם כת"ה כתב כן לר"א דגם הוא סובר דיוצא בשל שותפות מטעם זה בכל עת שכל אחד משתמש הוי כשלו לגמרי וכו' זה אינו דר"ן כתב זה לראב"י ומפרש דהוא מטעם ברירה וידוע דר"א שמותי הוא וב"ש לית להו ברירה כביצה (יו"ד.) ע"ש ועוד דהרי מפורש בנדרים (ע"ד.) אלא ר' אליעזר מאי טעמא אי יש זיקה אין ברירה וכ' הר"ן ומש"ה אפילו שניהם אין יכולים להפר וכו' ע"ש הרי ראינו בפירוש דר"א לי"ל ברירה הן אמת דמצינו ביצה (ד'.) אמר אביי על דברי ר"א נשחטה הובררה דלאכילה עומדת לא נשחטה הובררה וכו' מוכח דר"א אית לי' ברירה וכן ביצה (ל"ד:) ר"א אומר עומד אדם על המוקצה ער"ש בשביעית ואומר מכאן אני אוכל למחר רש"י וסגי בהכי דיש ברירה ועתו"ס ד"ה ואומר מ"מ מוכח דס"ל ברירה:
אך יש ליישב דחילוק בין דאורייתא לדרבנן בדאורייתא ל"ל ברירה ובדרבנן כמו מוקצה בהאי אית לי' ברירה וכה"ג אמרינן ביצה (ל"ח.) כי לי"ל לר' אושעיא ברירה בדאורייתא בדרבנן אית לי' ע"ש ומעתה כיון דר"א לי"ל ברירה לא יוכל לצאת בשותפות מטעם כת"ה ואכתי הוה שאולה אצלו חלק אחרים ורק למהרש"א שאני דלמד מקרא ויש לו ריבוי ע"ז ורש"ל לא ס"ל ואין יוצא לר"א בשל שותפות וכן הק' המרח"א הא שותפות ואין יוצא לר"א וכן המלבי"ם הבין כן אלא מחוורתא כמו שמסיק היד דוד והמלבי"ם דבע"כ צ"ל דב"ד זיכו להם המקומות לצורך סוכות והיא מטעם הפקר ב"ד הפקר ע"ש אבל אין זה אלא דברי נביאות מנין אתה יודע ואני מאז רשמתי שם על הגליון יד דוד ע' נדרים (מ"ז:) ושניהם מותרים בשל עולי בבל וכו' ואלו הן וכו' כגון הר הבית והעזרות (כביצה ל"ט: והלשכות) וכ' הרא"ש של עולי בבל ואשמעינן דהפקר הוי ולא דשותפין וכן כ' הר"ן ז"ל עולי שהפקירום עולי בבל לכל ישראל וכן רש"י ביצה (ל"ט:) שהפקירום לכל ישראל ולא להיותם שותפין בו והמסכך ברה"ר ר"א פוסל פירש"י הא נמי גזל הרבים והיינו דמיירי שהן שותפים משא"כ בהפקר ועושה סוכה שם שפיר יצא ידי חובת סוכה גם לר"א ולכן בנחמי' שעשו סוכות בחצרות בית האלקים וברחוב שער המים (ע' שקלים פ"ו מ"ג שער המים שבו מכניסין צלוחית של ניסוך המים בחג וכו') זה הי' הפקר וסוכות כשרות היתה והמה הקרקעות שהפקירו עולי בבל לכל ישראל וכן הרחוב שער אפרים ומה שעשו סכות איש על גגו ובחצרותיהם:
והנה אי ס"ל דנתחלקה לשבטים הקרקע שלהם ובודאי יצאו ידי סוכה ואי לא נתחלקה לר"א כמו שהוכחנו גם כן יצאו לר"א אף דהי' שותפים בירושלים כמו שנבאר להלן ובתחילה נבין איש על גגו בהקדם דברי הש"ס נדרים (נ"ו) הנודר מן הבית מותר בעלי' דברי ר"מ וחכ"א עלי' בכלל בית ובגמרא מאן תנא בבית לרבות את הצבוע (ער"ן) בבית לרבות את העלי' ר"מ וכו' לל"ק לרבינהו ע"כ ויש להקשות לפי"מ דכ' תוס' מו"ק (ב'.) ד"ה מאן דהיכא דמתניתין לא אתיא כר"מ מש"ה קבעי הש"ס מאן תנא וצ"ע מכאן דמסיק ר"מ הוא ואמר מאן תנא וי"ל דרק על מתניתין שייך הך כללא אבל לא בברייתא והאי בבית לרבות וכר ברייתא היא וכבר דברנו מזה במק"א:
אולם הא קשיא מאי מקשה מאן תנא בבית וכו' הא בנדרים אחר לשון בני אדם כלעיל (מ"ט. ל':) ובכ״ד וא"כ פלוגתא דר"מ ורבנן אי עלי' בית או לא היא לענין לשון בני אדם ומאי קשי הקרא ונוכל לומר בלשון תורה עלי' לאו בכלל בית והן פליגי בלשון בני אדם, וי"ל דכבר הקשו תוס' כן בכ"ד ותי' דהיכא דאין לשון בני כו' ידוע מייתי שפיר ראי' מלישנא דקרא ע' תוס' יבמות (ע"א.) ד"ה והני וע"ז (כ"ז.) ד"ה אלמא ופסחים (ב') ע"ש והה"ד הכא אין לשון בני אדם ידוע להם והוכיחו מקרא ומסיק אביי אפילו תימא רבנן וכו' בבית ארץ אחוזתכם כתיב דמחובר בארעא שמי' בית עלי' לא מחובר בארעא ער"ן בבית ארץ כלומר בית המחובר לארץ:
היוצא לנו מזה לר"מ עלי' לאו בכלל בית וכדמשמע פשטא דקרא בבית ארץ והה"ד בכ"מ ולרבנן עליי' בכלל בית ורק בארץ ישראל בעי קרא דכ' בבית ארץ דמשמע בית ולא עליי' אבל בכ"מ בית סתם עלי' בכלל ויש להבין טעמא מדוע עליי' לאו בית הא עינינו רואות דעליי' נסמכת על הכתלים והם בעמדם יעמודו על הארץ ונראה דאמרינן ב"מ (קי"ז:) אין לו לא לזה ולא לזה אין לו לבעל עליי' בקרקע כלום ור"מ סובר דיש לו שליש ואחרים רביע ורישא דברייתא מצי אתיא כר"מ ומה דאמר בלשון אחרים הוא דרבו ע' תוס' סוטה (י"ב.) ד"ה אחרים ובכ"ד הרי דת"ק דברייתא ס"ל דאין לבעל עליי' בקרקע כלום ואין לו חלק בו כלל הרי ממנו נבין כיון דעליי' אינה נחשבת כעומדת על הארץ ואין לו חלק בארץ וכתיב בבית ארץ מש"ה אין עליי' בכלל ומזה נבין דעשו סוכות איש על גגו כיון דעליי' לא נחשבת כלל כעומדת בארץ וסוכה כולה שלו היא:
ובזה נבין ע"ז (ג'.) כל אחד ואחד הולך ונוטל ועושה סוכה בראש גגו ע"כ דאר"י ירושה לישראל ולא להם וכדי לצאת אליבא דר"א עושים סוכה בראש גגו כי יהי' שלהם ממש והבן ומה שעשו סוכות בחצרותיהם נוכל לומר רמגילה (כ"ו.) אין משכירין בתים בירושלים מפני שאינו שלהם וזה הוא לר"א כמו שהוכחנו ר"א בר"ש אומר אף לא מטות עתו"ס ות"ק סבר משכירין מטות והיינו טעמא כיון דלא מחובר לקרקע לא הוי נחשב דמשמש עם הקרקע כמו בעליי' ע"ג בית וכן בסוכה שבנאוה על גבי הקורות מונחים על הארץ ג"כ הדין כן ושפיר יצאו גם לר"א ומה שאמר המסכך ברה"ר ר"א פוסל מיירי דנעץ קונדסין בארץ והוי מחובר לארץ ולא יצא משום שותפות פוסל:
עוד ראיתי בספרו בסימן י"ז בד"ה וראיתי הביא בשם לימודי ד' סימן י"ז מסתפק אם במכשיל לחבירו במ"ע ג"כ עובר על לפני עור וכת"ה פשיט מנט"י דרבנן מאו"ח סימן קס"ט ושייך לפ"ע אף דהיא מדע דרבנן (ע' או"ח סימן קס"ג רמ"א לפני עור וכת"ה לא ציין משם) ורוצה לפשוט שלא ליתן פרוסה למי שיודע שלא יברך ודחי לי' דנהנה בלא ברכה חמיר דהוי כגוזל או"א ע"כ ואולם מצינו ראינו דנט"י חמיר מברכה ע' יו"ד סימן שמ"א פ"ת סק"ד דאונן אסור לאכול בלא נט"י ואינו מברך המוציא דנט"י גזירה דרבנן משום סרך תרומה ומש"ה חייב בכולהו לאוין דאורייתא ודרבנן וכו' ע"ש הרי דנט"י חמיר ואם מברכה לא פשיט לי' ק"ו מנט"י דהיא חמיר וראב"ע מסמיך לי' אקרא וידיו לא שטף במים ורבא מצוה לשמוע וראב"ע ע' חולין (ק"ו) וערש"י שם אף דאנן לא ס"ל כן משום דאמרינן ברכות (נ"ב) אין נט"י לחולין מה"ת ול"ל עיקר מדאורייתא אפ"ה נט"י חמיר ואסרו חכמים שלא לאכול בלא נט"י ואמרינן בעירובין (כ"א) שדברי תורה יש בהם עשה ול"ת ודברי סופרים כל העובר חייב מיתה וכו' ומייתי מר"ע שאמר מה אעשה שחייבין עליהן מיתה ומיירי בנט"י לאכילה עתו"ס שם ובסוטה (ד':) כל האוכל לחם בלא נט"י כאלו בא על אשה זונה והמזלזל בה נעקר מן העולם ע"י עניות ע"ש בתוס' ובשבת (ס"ב.) ברייתא בנט"י בא לידי עניות ע"ש ואיך פשיט מר על מצ"ע דאם אינו מקיימה ביטל רק מ"ע בשוא"ת ובמנחות (מ"א.) ענשיתו אעשה בעידן רותחי' ותוס' חילקו בעשה גמור ב"ד מכין וכו' אבל נט"י היא איסור דרבנן חמיר דעובר עלי' חייב מיתה עיין ע"ז (כ"ב.) תוד"ה תיפוק כ' דיש לפ"ע אפי' באיסור דרבנן וכו' פ"ש וכאן אסרו חכמיה לאכול בלא נט"י:
ול"נ לפשוט ספיקא של לימודי ד' ממאי דאמרינן בחולין (ד') ובגיטין (יו"ד.) מצת כותי מותרת ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח ומקשי שם פשיטא דיוצא בה (ערש"י) מהו דתימא לא בקיאי בשימור קמ"ל והק' תוס' ד"ה מצת וכו' וא"ת איך יוצא בה ושמא הוא לא שמר לשם מצה דהא חשידו אלפני עור לא תתן מכשול ותי' כגון שלא אכל הכותי מצה וכו' ע"כ ע"ש הרי מפורש יוצא מדברי התוס' דשייך לפני פור גם במ"ע דאין כאן שום חשש ואיסור חמץ רק החשש מטעם שימור לשם מצה ואי לא שמר לשם מצה אין יוצא בה ידי מצ"ע של אכילת מצה דהיא מצ"ע בערב תאכלו מצות והבן, זאת חזיתי לפלפל בדברי כת"ה נ"י:
ובזה אסיים ודו"ש באהבה ידידו.