אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן רז
ב"ה יום ה' לסדר שמות כ"א טבת תרצ"ב פה סטניסלאב:
להבחור היקר החריף מופלג ושנון כמר אברהם הכהן יחי' שטורם בעיר וק"ק בראדי יע"א:
מכתבו הגיעני ותחילת דבריו נפשו לשאול הגיע אודות שבועת אמת אשר החרדים נזהרים מזה לפעמים בערכאות מענישים אותם בממון או בגופם אי מחויבים להפסיד ממונם או גופם עבור שלא לישבע באמת או לא ישבעו באמת, וכל יקר ראתה עינו מה שהובא בש"ע או"ח קנ"ו ובראשונים ובאחרונים:
ול"נ לפי"מ דהובא במזרחי פ' עקב ואתחנן מוכח דס"ל לרמב"ם דמ"ע לישבע על אמת ואפילו לדבריו דס"ל דאינו מצות עשה אבל מוכח דשבועת חולין שרי כתמורה וג':) ובשמו תשבע דשבועת חולין שרין למיעבד רש"י שם שבועת אמת וכן מוכח מרש"י קהלת (ט'.) הנשבע כאשר שבועה ירא הנשבע צדקי' שנשבע לשקר אבל באמת שרי לישבע, ובאמת דברי רש"י צ"ע הא אמרינן מו"ק (כ"ח:) בתוס' צדקי' צדיק גמור (ע' ברכות (י"ח:) חלל רשע על צדקי' ע"ש רש"י) ור"ן נדרים (ס"ה.) בדיעבד המודר הנאה והתיר שלא בפניו מותר וצדקי' עשה כן דהי' מתבטל ממלאכת שמים ע"ש וכן כ' תוס' גיטין (ל"ה:) וכ' צדקי' הי' חסיד גמור ואפשר ס"ל כראב"ד ודן לי' כעבר על שבועתו ומצינו יפתח הי' שבועה ירא וקיים נדרו אבל שלא טוב עשה שלא התירו ע' תענית (ד'.) ובתוס' ויהונתן ירא משבועת אביו ואמר הנני אמות ושאול רצה להמיתו ואך התירו לו שבועתו ע' שמואל א' י"ד ורש"י ומדרש עמג"א סי' ר"י מ"מ מש"ע ואחרונים מוכח דהחמירו לישבע אפילו באמת ובשבועות (ל"ט.) אמרינן שכל העולם נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה בסיני לא תשא את שם ד' וגו', ובגמרא נתן ונשא בזה על מה דוקא על לא תשא ומסיק דכ' בה לא ינקה:
ונוכל לומר עוד מה דאמרינן כל העולם נזדעזע דמצינו עוד קודם מתן תורה הי' חמור בעיני העמים חומר השבועה אבימלך עם אברהם עשו כריתות ברית ע"י שבועה יצחק עם אבימלך ע"י שבועה אברהם השביע לאליעזר לישא אשה ליצחק עשו מכר בכורתו ליעקב ע"י שבועה לבן כרת ברית עם יעקב ע"י שבועה יוסף אמר לפרעה אבי השביעני וע' סוטה (ל"ו:) פרעה השביע ליוסף דלא לגלי שאינו יודע לשה"ק ע"ש וזה כל העולם נזדעזע על לא תשא כי כל אוה"ע כבר מנוי' וגמורה אצלם חומרת השבועה והחזיקו במעוזה שלא לעבור ולכן אומרים לו אם האומות כך השבועה קודש בעיניהם ק"ו ישראל:
ושם העומדים שם אומרים סורו מעל אהלי הרשעים ומסיק ש"ס מדוע שניהם רשעים ע"ש (ל"ט:) וברש"י וסמ"ע חו"מ סימן פ"ז ונראה באבות פ"א עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים וכשנפטרין וכו' כזכאין כשקבלו עליהם את הדין פיברט"נ אם נתחייב א' מהם שבועה ונשבע לא תאמר לשקר נשבע ע"כ והיינו קודם גמר דין בהחלט המה כרשעים והיינו אף שכבר פסקו את הדין ויש חיוב שבועה ביניהם עדיין כרשעים ולכן אומרים מעל הרשעים וכו' ואחר שנשבע שניהם כזכאין ועתיו"ט, ועוד י"ל כש"ך חו"מ ס"ס ת"כ הביא בשם מהרי"ט דאם אומרים דרך צחות המקרא כגון בני יונים או הגר אשר בקרבך ועוד לא חשיב מבייש ובפרט כאן דלא יאמרו לנוכח להם ודרך צחות מקרא דקאמרינן לא חשיב להם בושת כי קוראים הרשעים האלה:
ואך הא צ"ע דקיימ"ל כל פסוקא דלא פסקי' משה אנן לא פסקינן ע' תענית (כ"ז:) ואיך אמרי' אמצע הפסוק ופסקינן לי' ע' מג"א סי' נ"א ובכ"ד בש"ע ובעיקר הדין שבועה אי מותר לישבע באמת צ"ע בהרבה מקומות בש"ס דתנאים ואמוראים ויש שלא הי' צריכים לישבע כלל ואפ"ה מצינו שנשבעו, לדוגמא ברכות (נ"ה.) הימנותא לדידי תרווייהו אסורות ורש"י לשון שבועה ברכות (ל"ד:) נדרים (ט':) העבודה שבת (קכ"ז:) גיטין (נ"ח.) העבודה תענית כ"ד.) כתובות (כ"ז:) כריתות (ח'.) ב"ב (קס"ו.) המעון הזה לשון שבועה קידושין (ע"א.) היכלא בידינו לשון שבועה עירובין (י"ז.) אורייתא ונביאים וכתובים שבועות (כ"ו.) הדין אמר שבועתא דהכי א"ר יבמות (ל"ב:) קפץ ר"ח ונשבע העבודה שם (קכ"א:) האלקים אכלו וכו' מו"ק (ט':) האלקים אפילו בעומדת ב"ק (ק"ו.) והאלקים מגילה (יו"ד.) סנהדרין (ס"ז: ע"ב.) גיטין (י"ג:) ברכות (כ"ב:) מכות (ט"ו.) נזיר (מ"ב:) קידושין (מ"ד:) כתובות (ק"ב:) חולין (נ"ד. קכ"ד.) עירובין (י"ד:) פסחים (ל"ח:) ברית נדרים (כ"ב:) מרא כולא וכו' מס' כלה (ה'.) ר"ע נשבע ומבטל בלבו ע"ש וצ"ע מנדרים (כ"ח.) דברים שבלב אינן דברים ואפילו לר"ן קידושין (פ"ב.) שהי' ר"ע מוציא הביטול בפיו מ"מ איך מהני תנאי בשבועה שבין אדם לחבירו ער"ן נדרים (כ"ג:):
והנה מכל מה שהבאנו נראה כי תנאים ואמוראים נשבעו בשם ד' ויש שלא הי' נצרך להם מ"מ השבעו שבועה מ"מ אין ללמוד מהם כי הם רשאים ולא אנו ומצינו שרז"ל חמירי להו שבועה ובגיטין (ל"ד:) נמנעו מלהשביעה ובגמרא (ל"ה.) מ"ט משום מעשה שהי' בא' שהפקיד דינר זהב אצל אלמנה והפקידתו בכד של קמח ואפאתו בפת ונתנו לעני וכו' בא לתובעה אמרה לי' יהנה סם המות בא' מבני' וכו' אם נהניתי מדינרך כלום וכו' אמרו מי שנשבע באמת כך לשקר על אחת כו"כ וכו' ומסיק דאיענשה דאישתרשי מקום דינר:
ובעיקר הדין הי' נראה דהאשה היתה חייבת לשלם להמפקיד הדינר כי לא שמרה אותו והיתה פושע אף כי היתה שומר חנם ע' ב"מ (מ"ב.) וחו"מ סי' רצ"א ויוכל להיות כי המפקיד מחל לה הדינר אחרי כי קפצה ונשבעת יהנה סם המות וכו' וסגי לי' בהכי שלא נהנה מהדינר ומחל לה מרצונו שלא לתובעה עוד לדין, אבל עוד צ"ע שבועה מאן דכר שמי' ולא נשבעת, ולשון יהנה סם המות וכו' אם נהניתי היא לשון נדר ואי איתא דנשבעת היל"ל שבועה שלא נהניתי ואם נהניתי יהנה סם המות אבל גם זה י"ל דאמרה הכי וכה"ג מצינו בנדרים (פ'.) אם ארחץ מוקי הש"ס דאמרה הנאת רחיצה וכו' אם ארחץ ושבועה שלא ארחץ ע"ש והה"ד הכא:
אולם הא קשי' דקאמר מ"ט איענשה דאישתרשי מקום דינר רש"י דנשתכרה עיסה מקום דינר שאם לא הי' הדינר היתה צריכה לתת עוד קמח ע"ש וצ"ע מתוס' ע"ז (י"ג.) ד"ה יניח כ' ואעפ"י שמניחים לו את המכס ויהנה אינו נקרא נהנה מעכו"ם כיון שהמעות שלו ע"כ וא"כ גם בכאן לא הי' נקראת נהנה מהדינר כיון דהקמח שלה ומ"ט איענשה, אולם י"ל מזה דייקו חכמים חומר השבועה דהרי לא נהנתה כלום ורק דאישתרשה עיסה מקום דינר וגם זה לא נקרא נהנה כמו שמוכיח מתוס' ואפ"ה איענשה משום דשבועה חמורה:
ומש"ה ראינו שחז"ל החמירו במתפיס בדבר מאיסור בנדרים (י"ג:) האומר לאשתו הרי את עלי כאימא צריך שאלה ופריך הש"ס דברייתא תני לא אמר כלום ומשני רבא הא בת"ח לא בעי שאלה בעה"א בעי שאלה שלא יקל ראשו לכך ע"ש וכן שם נדרים כי חילק בין ת"ח לעה"א ע"ש במשנה נדר בחרם וכו' ובגמ' ובזה אני מפרש וידבר משה לראשי המטות היינו להגדולים ללמד לבני ישראל אנשים פשוטים באם יאמר זה הדבר היינו דיתפיס בדבר האסור אשר צוה ד' כגון אומר לאשתו הרי את עלי כבשר אימא או איש (זה ת"ח) כי ידור נדר היינו דיתפיס בדבר הנדור על שניהם אומר לא יחל דברו וצריכין שאלה:
והנה בנידון שאלתינו בשבועה שבין אדם לחבירו שכופר ממונא וחייבו הדיין שבועה בודאי כשר הדבר לבוא לעה"ש ולא ישבע כמו ב"מ (ל"ג:) שילם ולא רצה לישבע אף על האמת וכמו בתוס' ב"ב (נ"ח:) כל דיינא כו' אבל הי' שבועה עליו ולא רצה לישבע משלם וכן מצינו בש"ע ע"ש אבל הזמינו לעדות ובערכאות משביעין ע"ז בודאי חייב לעשות כל טצדקי שלא ישבע אכן אם רוצין להענישו בממון ומכ"ש בגוף ונפש בודאי יוכל לישבע על זה באמת דומיא גיטין (מ"ה.) אין פודין וכו' ואם כ"א ירצה לשלם כסף ענושים בעד שלא ישבע ידלדלו עי"ז זולת איש שנוהג בזהירות יתירה ומחמיר על עצמו בענין שבועות ונדרים זה רשאי לקבל עונש בגוף או בממון חלילה ות"ל אנכי לא נשבעתי מעולם בערכאות ולא אוכל להשיבו על כל פרט מפני כי עתותי לא בידי:
ואסיים ודו"ש באהבה: