אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן רה
ב"ה יום ב' במדבר ל"ט למב"י תרפ"ח לפ"ק סטניסלאב:
להנ"ל.
גלילו זהב ידיו הגיעני ושמח לבי ויגל רוחי בהקשיבי מצבא רב שלומו הטוב כן יהי' ד' חופף עליו כל הימים להרבות להטיב לו אכי"ר, והנה ע"ד השאלה באשה שברחה למדינת פערא דרום אמעריקא זה שנה ומחצה והניחה לבעלה וילדי' והביא דעות לזכות לה גט והביאם השדי חמד:
והנה באה"ע סי' א' רמ"א מי שהמירה אשתו מזכה לה גט ע"י אחר ונושא אחרת וכו' ובמקום שאין מנהג אין להחמיר ומותר לישא אחרת בלא גירושי הראשונה ולק' סי' ק"מ כ' רמ"א והה"ד אשה הנאסרת על בעלה מזכה לה וכו' ויש מחמירין ע"ש מה שחילק בזה, והנה ביו"ד סי' קל"ט טו"ז ס"ק כ' ודבר פשוט הוא דאפילו ישראל מומר נקרא ישראל מדינו עד שיעבוד ודרישה ס"ל דישראל מומר דינו כעכו"ם וטו"ז אעפ"י שחטא ישראל הוא והיא בסנהדרין (מ"ד.) ובאמת שם מיירי על שאר עבירות אבל מומר לעכו"ם קשה לומר אעפ"י שחטא ישראל:
והן אמת דטו"ז מביא ראי' נכונה מרש"י ע"ז (מ"ז:) ד"ה נוטל כ' דישראל מומר אין עכו"ם שלו בטילה עולמית וכן נראה לי ראי' מע"ז (נ"ג:) אלא מדפלחו ישראל לעגל גלי דעתייהו ע' שבת (פ"ז.) וישראל מומרים הוה דניחא להו בעכו"ם וכו' שליחותא דידהו עבדי וע' רש"י לכך הו"ל עכו"ם של ישראל ואינה בטילה עולמית וע"ש (נ"ב:) דישראל מי קמבטלה ולוקמי' בישראל מומר אלא ודאי דישראל מומר דינו כישראל דאין עכו"ם שלו בטילה ואינו יכול לבטל עכו"ם כטו"ז ובחולין (מ"א.) ת"ש שנים אוחזין אחד לשום א' מכל אלו וכו' הכא במאי עסקינן בישראל מומר ורש"י ד"ה בישראל כ' כיון דאתינן להכי דכותי אוסר מוקמינן לה בגוה וכו' ע"ש מזה מוכח דישראל שכבר נעשה מומר הוא כעכו"ם כש"כ הדרישה וע' סנהדרין (ס':) אין קורעין השומע אזכרה מפי עכו"ם וא"ת רבשקה ומשני ישראל מומר מזה מוכח ג"כ כטו"ז דישראל מומר דינו כישראל וכן כ' תוס' מו"ק (כ"ו.) ד"ה ברכת בשם ירושלמי ע"ש:
ובעיקר פלוגתת הדרישה והטו"ז נ"ל דהיא גמרא ערוכה בגיטין (מ"ד.) דמשנה אמרה המוכר עבדו לנכרי יצא לחירות ואיבעי' להו לישראל מומר מהו אמרי לה כנכרי ואמרי לה כישראל ע"כ הרי דפליגי בש"ס בזה אי ישראל מומר הוי כנכרי או כישראל ונחזי אנן לענין הלכה ביבמות (קי"ד:) דבר אמרי לה הרי היא כמלחמה ואמרי לה אינה כמלחמה ובאה"ע סי' י"ז סעיף נ"ה פסק המחבר לרמב"ם כלישנא בתרא לקולא ע"ש ורמ"א כר"ן אליבא דרמב"ם כל"ק לחומרא וכ' הב"ש דפלוגתא לא דמי לתיקו ומסיק זה בדאורייתא אבל בדרבנן גם בפלוגתא לקולא ע"ש ודברי הב"ש ברור מללו מע"ז (ס"ד:) יינו יין נסך ואמרי לה מותר בשתי' וכ' תוס' שם בסוף ועוד בשל סופרים הלך אחרי המיקל בסתם יינם בשתי' והה"ד במגעו:
היוצא לנו בשל סופרים הולכין אחר המיקל ומעתה ישראל מומר אי יש אצלו נפ"מ לענין דרבנן נלך לקולא והנה בבא קמא (צ"ו.) בעי רבא השביח עכו"ם מהו תקנתא לעכו"ם ניקום ונעבוד וכן פסקי' בחו"מ סי' שס"ב וע"ש בסמ"ע דתקנתא לעכו"ם לענין השבח לא עבדינן, ומעתה נבין היטב מדוע בסי' א' רמ"א בשם מהרי"ק במומרת מזכה לה גט ובמקום שאין מנהג מותר לישא אחרת בלא גירוש הראשונה והטעם דמומרת היא כעכו"ם ובעכו"ם לא עביד רגמ"ה תקנתא ובשל סיפרים הולכין אחר המיקל מש"ה מסיים הרמ"א במקום שאין מנהג מותר לישא אחרת בלא גירושי הראשונה דלא עבדינן תקנתא לעכו"ם משא"כ בסי' ק"מ באשה הנאסרת על בעלה יש מחמירין והטעם דאעפ"י שחטא ישראל הוא וכן באשה זו ושפיר עביד רגמ"ה תקנתא לדידה ובעינן אצלה שיהי' גירושין גמורים וכמו יש מחמירין ועלו דברי הפסקים מרמ"א על נכון והבן, וע' עוד ב"ש בסי' א' ס"ק כ"א בשם ד"מ היכא דאיכא פלוגתא בתקנתא המיקל לא הפסיד וכו' ועתה כבר כלה הזמן ואינו אלא מנהג לכן במקום ספיקא מעמידין על ד"ת וע' באה"ע סי' קי"ח ס"ו בתקנה ספק מעמידין על ד"ת וע' ש"ך חו"מ סי' נ"ח וסי' ס"ה בתחילה דכל דלאו דינא אלא תקנתא דנין להקל והוא מרמב"ן וכן הובא בשם הה"מ פ"ד מהל' גזילה ה"ז שהבא מתוך תקנה עליו הראי' במקום ספיקא וזה ראי' לדברינו והיוצא לנו מזה במומרת נוכל להקל כרמ"א בסי' א' אבל בכגון דא בעובדא דידן יש להחמיר כרמ"א בסי' ק"מ בשם יש מחמירין שלא לזכות לה גט ע"י אחר בלי דעתה ורצונה והיינו לפי"מ שכ' כת"ה ולא יש שם במקום האשה כי יוכלו לסדר גט ולמסור להאשה כדת וכהלכה:
הנה לפי"מ שמבואר בסי' קמ"א דהאשה תוכל לעשות שליח לקבלה ואך שם ברמ"א סעי' כ"ט וכל זה מדינא אבל יש אומרים שנכון להחמיר שלא לגרש ע"י שליח לקבלה כלל וכן נוהגין והנה הב"ש מייתי לה מהב"ח דהתיר לפעמים ע"י שליח לקבלה וכן הטו"ז מדייק מלשון נכון להחמיר שלא לגרש ע"י שליח לקבלה היינו שלא עשה גזירה שלא יועיל לבטל הגזירה אך נכון להחמיר לתת עצה נכונה ולפעמים בודאי יוכלו לעשות כן לכן גם כאן תעשה האשה שליח לקבלה איש א' אשר בטשערנאוויץ וע' שם סעיף כ"ז על שטר קבלה וחתמו שני עדים כשרים וכו' ואף אם יקיימוה בהנפק וכו' וע"ש ב"ש וע"ש סי' ל"ה וברמ"א ולעיל סי' ל"ה בחמ"ח ס"ק י"ח וע' חת"ם סי' קצ"ט ופ"ת ולפי מה שנוהגין עתה ע"ש ובודאי יעשה הכל במועצות ודעת וכתורה יעשה:
והנה דברי טו"ז נכונים במה שמדייק נכון להחמיר וכן מצינו באו"ח סי' רמ"ד סעיף ג' אם בנו עכו"ם לישראל בית באיסור נכון להחמיר שלא יכנסו בו וכ' שם הטו"ז דהוא אינו מצד הדין רק לכתחילה החמירו בו ע"ש וכן מוכח מתוס' ע"ז (ב'.) ד"ה אסור בסוף שהרי אין עושים תקרובות אלא במעות ובזה לא שייך הרווחה וכו' ומיהו נכון להחמיר כשבא העכו"ם ואמר הלוני מעות לשקרי ור"א גם בזה אין שום איסור ומוכח ג"כ דהוא מצד החומרא לא מן הדין, זאת חזיתי להשיבהו לפי מסת הפנאי כי הפסיקוני עוברי דרכים ואורחים חדשים לבקרים:
ואסיים ודור"ש באהבה: