אור ברסלב
אמרי דוד סימן רד

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן רד

סימן רג

ב״ה יום ד' אח״ק כ' למב"י תרפ"ה לפ"ק סטניסלאב. בעשרים יום למטמונים, ישמע לנו ממעונים, עלו לציון ברננים, ואיש לדגלו חונים. ובתוכם כבוד ידידי וחביבי ה״ה הה"ג חריף ובקי המפורסים מוה"ו אלטר נ"י שפירא מלפנים אבד"ק וויקנא ועתה איתן מושבו בק' טשערנאוויץ יע"א:

לתשובת יקרתו אשר הגיעני יום אתמול הנני וחזות קשה הוגד לי כי שאל לן מר ע"ד מכר חמצו בקנין כסף לבד והש"מ לא הי' כתיקונו ונכתב על שם ערל אחר ובלי שכירות מקום ולא חתמו ומעתה מה יעשה בחנותו המלאה קמחים וחימוצים הרבה:

ובאמת מאוד אפונה אם צריכין אנו למשכוני עבורו להוציא ממסגר איסור החמוצים אחרי כי אנשים האלה הבוערים בעם בחשכה יתהלכו ולא שתו לבם לדברי חכמים לשמוע לקול מוריהם לעשות אצלם שט"מ כדת וכהלכה כי יראו ותרע עיניהם כי יצטרכו לתת להרב מתנה מועטת בעבור זה דומה לזה אמרי' ביצה (ט"ז:) לכ"ע שרי לדידך אסור רש"י שאין דעתו על הפושעים והמזידין שאינם חרדים לדברי חכמים ולעיל (ט"ו:) גזרה שמא יפשע פירש"י שמא ישכח דגם זה נקרא פשיעה ובזה יונח לן שבת (כ"א.) ד"ה זקוק דלמא פשע והק' הפנ"י למה נקיט דלמא פשע ע"ש ואי שכחה הוי פשיעה אתי שפיר וע' פסחים (ו':) רש"י דלמא פשע ישכח וע' סוכה (ל"ח.) דלמא וכו' שמא ישכח ויפשע וע' מג"א סימן תקכ"ז ס"ק ו' אי שכחה הוי פשיעה ועש"ך חו"מ סימן ל"ד ס"ק ז' וכן אם טוען שכחתי אבל ביומא (ל"ו:) אמרו פשעים אלו המרדים רש"י העושה להכעיס:

והנה עכ"ז נעיין בהך מילתא וכת"ה כ' דאחרי דמכר בקנין כסף דיעבד מהני המכירה כמ"ב הובא מג"א סימן תמ"ח והוסיף המ"ב דגם מה שמהני בדיניהם בין עכו"ם לישראל מהני גם כאן והמג"א הק' עליו בזה מבכורות (י"ג.) בדיניהם שפסקה להם תורה, וכן מתוס' ע"ז (ע"א) ד"ה אמר, ומה שהביא מג"א מבכורות וע"ז יש לדחות כיון דהגמרא מצא בתורה דין עכו"ם לא הביאו מדת המלך אז לאוה"ע, לכן בע"ז אמר תדע הוי כיהודא ועוד לקרא ולכן אמרי' לאו דוקא, ולי נראה דברי המ"ב נכונים בטעמם בזה דלמה יגרע דת המלך מקנין סטומתא דמהני למיקני' ממ"ש בב"מ (ע"ד.) ונפסק בחו"מ ר"א ובכ"ד ולא יהא אלא מנהג אם הדת המלך אינו כנגד תוה"ק ע' בזה חו"מ שס"ט וש"ך חו"מ סי' ע"ג וס"ס קע"ד ויו"ד סימן קס"ה וגדולה מזה מצינו ב"ב (ח':) יכולים בני העיר להסיע על קצתן לקנוס את העובר על קצת דבריהם ולהסיעם לדת דין תורה וע"ש (ט'.) ופסקי' בשו"ע חו"מ סימן רל"א ע"ש ואם בני העיר אפי' בלא אדם חשוב דליכא בעיר יכולין להתנות ביניהם ולמה לא מהני דין וחק המלך הנוהגת במדינה לענין קנינים ובפרט כי המה נצטוו על הדינין ופשרה כסנהדרין (כ"ו:) וגם קנינים בכלל וע' גיטין (נ"ח:) כיון דאיכא בי דואר ולא אזיל וכו' וחו"מ ס"ס רל"ו וע' נדרים (כ"ח.) ובר"ן לענין דינא דמלכותא, והנה כת"ה נ"י כתב כיון דהי' רק קנין כסף ולא מכר לו את החדר ולא השכיר החצר הו"ל חמצו של עכו"ם בביתו של ישראל ואחריות על ישראל ואסור זה הוא מבואר במקו"ח סימן תמ"ח דכתב הוי כאחריות אלם עטי' וכו' ואפילו אחה"פ אסור החמץ וכן כ' בסימן ת"מ ס"ק ה' ובהשכיר המקום שרי דאז הוי כמקבל אחריות על חמצו של עכו"ם בבית עכו"ם ע' מג"א סי' ת"מ סק"א כה"ג:

ולי תמוה מאד דא"כ כל השט"מ שלנו נעשים על דבר זה וכל ישראל הוי כמקבלים אחריות החמץ של העכו"ם בביתו של עכו"ם איך שרינן לכתחילה לעשות כן ואמרינן בע"ז (ל"ב.) רוצה בקיומו ע"י דבר אחר וכו' והלכתא כמאן דאסר ושם (ס"ד.) סיפא משום דהו"ל רוצה בקיומו ע"ש דרוצה בקיומו של איסור ה"נ אסור ורק למעוטי תפלה שרי וע' מג"א ס"ס ת"ן אסר כלי ועכו"ם ע"ש בשם הטור מטעם רוצה בקיומו ועוד שם בס"ס וכאן בכל שטרי מכירות שנעשים שרינן לכתחילה באחריות ישראל אף שרוצה בקיומו שלא יגנבו ולא יאבדו אתמהה, ולכן נ"ל דמה שאנו מוכרים החמץ לא מקבלים עלינו שום אחריות וכן כותבין אנו בש"מ שלנו מעתה שייך להקונה מעכשיו ועל אחריותו ע"כ ואם הקונה אח"כ בהפסד לא ירצה לשלם לנו הוא גזלן ועפ"י התורה מחויב לשלם לנו כי הי' על אחריותו ואנחנו נקיים כנים אנחנו לפני ד' ולא דמי לעכו"ם אלם דבשלמא אם אנו מוכרים החמץ והעכו"ם אינו רוצה לשלם אנו אומרים הריני כאלו נתקבלתי ואנחנו מוחלים לו הכסף אשר אנו נושים בו אבל בעכו"ם אלם הוא בא עלינו בעקיפין שמחויבים אנו לשלם בעבור החמץ שנפסד או נאבד מה נאמר הריני כאלו לא נתנו לו זה לא אמרינן וסברא זאת למדנו מדברי ר"ן נדרים (כ"ד.) דוקא בקיום מעשה שייך למימר הריני כאלו וכו' אבל לא בביטול מעשה לך והרי כאלו לא הלכת זה לא אמרינן והבן:

ומעתה אף אנו נאמר אם ימכור החמץ לעכו"ם בכסף לחוד ואי נימא דמהני כמ"ב וכר"ל שנכרי בכסף ודאי קונה העכו"ם החמץ ועל אחריות כמו ישראל לר' יוחנן שקנה בכסף דבר תורה מעות קונה ומ"ט אמרו משיכה גזירה שמא יאמרו נשרפו חיטך ע' ב"מ (מ"ו: מ"ז.) היינו דלא ירצה להציל בכל לוקח הוא אלמא דקני לי' לגמרי, הה"ד הכא עכו"ם דקונה בכסף דתקנתא לעכו"ם לא עבדינן ע' ב"ק (צ"ו.) קם דינא דהחמץ שייך אליו ועל אחריותו אם נאבד וכיוצא בו אף שהוא בביתו של ישראל ע' רש"י פסחים (ח'.) ד"ה ייחד וכן מוכח בחוליו (פ"ג.) משחיטין את הטבח בע"כ ואפילו אין ללוקח אלא דינר והיינו דשל לוקח הוא ועל אחריותו כיון דכסף אז קונה והעמידו על ד"ת וכן הדין עתה בעכו"ם ואפי' לא נתן העכו"ם רק מקצת מעות קנה כל המקח דבישראל קנה למי שפרע עכ"פ ע' חו"מ סימן ר"ד ובעכו"ם קנה לגמרי ע"ש ר"א ס"ק ד' וע' נתיבות סימן קצ"ח ס"ק ד' הביא ראי' דאפילו בנותן ישראל מקצת מעות דלא שייך נשרפו חיטך מ"מ לא קנה רק למי שפרע צ"ע מדוע לא הביא מסימן ר"ד ס"א מחבר וגמרא ערוכה ע"ש:

ועוד הביא ראי' לזה מחולין (פ"ג.) בנתן דינר על בהמה דלא קנה רק בד' פרקים ולא בשאר ימות השנה ע"ש ולי נראה משם אין ראי' דלא מיירי שקנה כל הבהמה ונתן רק דינר עלי' אך מיירי שנתן כל דמי המכירה היינו שקנה משור אלף בעד דינר א' בשר וישלם כל הדינר, והבן, ועוד הובא בתוה"ש היכי שביטל וגם יש אונס שלא מכר יש להקל וכן בתשב"ץ ח"ב סימן קצ"ט וע' מג"א ס"ס תמ"ח בשם ר"ש הלוי כה"ג ואשר כתב כת"ה כי מכר כל החמוצים בכלל ולא בפרט הנה לפי"מ שכתב כת"ה שנתן לו ש"מ מדפסת ושם נרשם המינים כל אחד ולו יהא שלא נתן בשם שטר מכירה אבל הוא צעטעל הנרשם שם מיני חמוצים שיש לו ולא הוי כמכר בכלל, והבן:

והנה במחבר תמ"ח ס"ג חמץ שהניחה שוגג או אנוס אסרי' בהנאה והוא מהרמב"ם ע"ש ומוכיח ממנו דוקא לא מכרה כלל אבל שמכרה ורק לא ידע היטב דין המכירה לא קנסו מזה דומה לזה מצינו בגיטין (נ"ד.) התם גברא לתקונא קא מכוון אנן ניקום ונקנסי' והבן. ומעתה יבין כת"ה וישכיל את אשר לפניו וידע בשכלו לקנוס את האיש ההוא ולמען ידע להזהר לשנה הבע"ל:

ובזה הנני ידידו דור"ש באהבה:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה