אור ברסלב
אמרי דוד סימן רג

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן רג

סימן רב

בדבר שאלתו בתפילין של עור שור שנמצא בה אחר שנים הרבה חתיכר בלעך שהי' חופה כמעט הגג של בית א' מהד' בתים של ראש:

והנה במגילה (כ"ד:) ציפן זהב פירש"י נמי למען תהי' תורת ד' בפיך שיהא הכל מבהמה טהורה וכן פירש הר"ן ורש"י גיטין (מ"ה:) ובסנהדרין (מ"ח:) פירש"י הלכה למשה מסיני הוא ובנובי"ק או"ח סי' א' הוכיח במישור דרוב הפוסקים ס"ל הפירוש של ציפן זהב היינו הפרשיות דעושים בתים מזהב לא כמחבר באו"ח סי' ל"ב דציפה זהב על הבתים ושם הק' לשאל פירש"י דזהב פסולו מטעם מותר בפיך מה איסור יש בזהב ולדידי נראה לפי"מ דאמרי' בשבת (כ"ח:) אלא לעורן והאמר אביי שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני ופירש"י וממילא נפקא ג"כ לתורת ד' בפיך, והנה מלמען תהי' תורת ד' בפיך נפ"ל ב' דרשות א' שיהי' מדבר הנאכל בפה והב' שיהי' מדבר המותר לך לאכול וזאת ידוע דעור בהמה אם נבשל אותה ראוי לאכילה ואף לענין בו"ח איסורא איכא ש"ך יו"ד סי' פ"ז אבל זהב אינו ראוי לאכילה כלל כמו דמצינו בתמיד (ל"ב.) אייתי לי נהמא דדהבא אפתורא דדהבא א"ל מי אכלו אינשי נהמא דדהבא ואפשר לענין רפואה ישתמשו בו הרופאים כמו שמצינו ב"ב (קמ"ו) מאן לימא לן דלא שחקי' לי' מרגניתא דשוי אלפא זוזי ואשקי' רשב"ם שכן דרך השרים שותין אותה לרפואה אבל אין דרך אכילה בכך:

ולכן דברי רש"י ברור מללו דציפם זהב פסול מלמען תהי' וגו' ואינו דבר הנאכל ובסנהדרין (מ"ח:) פירש ג"כ הללמ"מ היינו כיון דשי"ן הלמ"מ ממילא חל עליו תורת ד' בפיך וריש מילין נקיטו ויש עיון בגיטין האי טייעתא דאייתי חייתא דפסילתא קמי' דאביי וכו' ושדיתי לנהרא ולא אמר שקרע אביי ע"ז ולפי"מ דפסקי' ביו"ד ס"ס ש"מ הי' צריך אביי לקרוע ע"ז וכן צ"ע כה"ג סוף מכות כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם כיון שהגיעו להר הבית וכו' ולפי"מ דאמרי' במו"ק (כ"ו.) הא דפגע בירושלים ברישא חייב לקרוע על המקדש בפני עצמו וכן הוא באו"ח סי' תקס"א:

והנה בציפם זהב לפי הנראה אפי' כ"ש פסול דאם אתה אומר בה רוב א"כ נתנה תורה שיעור לכל א' בידו ועוד דאין מן המותר בפיך ואם אני אומר כמו לנאותו כמו בסוכה (ל"ו:) אגודין בגימונית של זהב ז"א דהא כ' תוס' מנחות (ל"ב:) ד"ה הא דסלי' בעי שרטוט דזה א"ל ואנוהו אבל תפילין דמכוסין בעור לא בעי שרטוט דלא שייך בהו נוי [וצ"ע מיומא (ע':) ג' ארונות עשה בצלאל ופנימי ג"כ של זהב ובודאי משום ואנוהו והלוחות הי' מכוסים ולפעמים רחוקות הי' מוציאים ואפי' נימא דגם ס"ת מונח שם מ"מ בזמן רחוק הי' מוציאים ע' בבא בתרא (י"ד.) ובתוספות ואפ"ה עבדי נוי וע' מזרחי פ' תרומה הביא מדרש בזה] ובשבת (ק"ג .) ובש"ע או"ח ויו"ד כתב האזכרות בזהב פסול אף דלכאורה משמע כל השם ואפ"ה פסקינן אפילו אות אחת שבכל התורה ותפילין פסול ואפשר אפי' חצי אות ואפי' כ"ש ובעירובין (ג':) מבוי וסוכה אמרי' קלוש למעלה והוי כאלו אינו ואפי' אמרי' במבוי קלוש למטה ע' או"ח שס"ג ובנ"ח אבל בסוכה גבוה יו"ד והוצין יורדין פסולה ולא אמרי' רואין כאלו אינו ולכן לדעתי התפלה ש"ר פסולה ומש"כ דבעי מידי דנאכל ותקשי לך מתוס' שבת (ע"ט:) דס"ת נכתב על הנייר וזה אינו נאכל והנה כבר הדרי תוס' מנחות (ל"ב:) וס"ל דוקא על הקלף וכן כ' תוס' שם (קט"ו:) ד"ה מגילה וכן הובא ש"ך יו"ד סי' רע"א ס"ג בשם סה"ת ושאר פוסקים, מ"מ הובא א"ב דבק ומטלית א"צ שיהי' מן המותר בפיך וי"א אף הדיו וראיתי מחמירים גם בזה ול"ד לנידן שלפנינו:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה