אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן רב
ב"ה אור ליום ד' וישלח י"ג כסלו תרצ"א לפ"ק סטניסלאב. כבוד ש״ב ידידי וחביבי טמון בחובי ה"ה הרה"ג המפורסים חריף ובקי משנתו רב ונקי עוטה מעיל המעלות כש"ת מו"ה צבי נ"י הלוי איש הורוויץ האב"ד דעדת ד' בעיר וק"ק דרעזען יע"א יעלה לשמים הודו על הארץ כבודו:
נועם מכתבו בפלפולא דאורייתא מלאים זיו ומפיקים נוגה הגיעני נכון מועדו ושש אנכי על אמרותיו שמתי עיני ועברתי בין בתרי הפילפול שלו עד הגעתי למספר 8 ולע"ע לפי מסת הפנאי וראיתי כי מנגח ימה וקדמה צפונה ונגבה ירתיח כים מצולת התלמוד וממרחק הביא אבנים וטחנן זב"ז ומהם אור יצא ויאיר לנו דברי חכמים וחידותם ואענה אף אני וחלקי אמרה נפשי, כת"ה נ״י הביא קושי' מגדול אחד ממס' ב"ב דאמרינן (בדף מ"ב.) בתוד"ה דלא דמה שנהגו לכתוב בהרשאות ונתתי לו ד"א בחצרי אע"ג דלית לי' קרקע דאין לך אדם מישראל שאין לו ד"א בארץ ישראל דקרקע אינה נגזלת ע"כ ומוכח דאר"י עדיין מוחזקת בידי ישראל והנכרים לא קנו את הקרקעות גם עתה (ועחו"מ סי' ר"ב דלא כתב מח' כן) והק' הא בגיטין (ל"ח.) אמרינן דנכרי קונה בחזקה וכו' תוס' על ידי כיבוש מלחמה אף קרקע ועמון ומואב טהרו בסיחון א"כ אמאי לא קנו במלחמת טיטוס אף הקרקע של אר"י עכ"ק וכת"ה מתרץ ומפלפל בחכמה ומביא עוד קושיא מבנין אריאל בפ' בלק כי שם בגיטין דנכרי קונה קרקע בכיבוש מלחמה ובסנהדרין (נ"ט.) אמרינן דנכריים לאו בני כיבוש נינהו רש"י לא ניתנה ארץ לכבוש כי אם לישראל ע"כ משמע נכריים אינם קונים בכיביש מלחמה א"כ דברי הש"ס סותרים זא"ז:
והנה הבנין האריאל תירץ דלעולם נכריים לא קונים בכיביש מלחמה כסנהדרין ורק ארץ סיחון ועוג קנו כיון דהי' עפ"י הדיבור ע"ש, ואולם זה דוחק גדול ע' או"ח סימן תרמ"ט ס"ק ה' מג"א כ' ומי שגזל ע"י כיבוש מלחמה קניא כגיטין (ל"ח.) וע"ש במחה"ש מביא מש"ך חו"מ סי' שס"ג ומרשב"א ומשמע מזה דנכרי קונה בכל מקום ע"י כיבוש מלחמה גם הקרקע ובחת"ס יו"ד סי' י"ט מביא קושיא זו והוכיח מספרי ״כי תצא״ למלחמה דמיירי במלחמת הרשות כרש"י תצא ומיני' הוכיח דגם בחו"ל אין כיבוש לנכריים וקשה מגיטין כנ"ל ומתרץ דפליגי אהדדי בגיטין ס"ל יש כיבוש לנכריים ובסנהדרין ס"ל אין כיבוש וגם זה יש לתמוה כי סתמא בגמרא חולקים, והנה גם לדידי קשה בסנהדרין (נ"ט.) אמרינן ליכא מידי דלישראל שרי ולבני נח אסור ולא והא יפת תואר וכו' ותירץ לי' וצ"ע מתוס' ע"ז (דף ל"ו:) ד"ה (ע' סנהדרין (נ"ז.) ב"נ שייחד וברש"י) משום מביאין ירושלמי יו"ד באו על זונה ראשון קנאה ואחרים חייבים עלי' משום א"א הדא אמר בעולה קונה בבני נח וכו' אבל בישראל אינו חייב בעשה אלא בעולת בעל ואשתו גמורה ע"כ:
ומעתה מדוע לא הקשה הש"ס כן דאם יו"ד באו על זונה בב"נ התשעה חייבים עלי' משום א"א ואלו ישראל בא עלי' אינו עובר על עשה ודבק באשתו עד שתהא אשה גמורה לב"נ הרי לישראל שרי ולנכרי אסור וי"ל לפי"מ שכתבו תוס' חולין (ל"ג.) ד"ה אחד כ' שאסור לישראל אפילו מטעם אחר שפיר נוכל לומר מי איכא מידי וכו' ע"ש וא"כ הכא בכה"ג דישראל בא על זונה נכרית אף דלא עבר על עשה ודבק באשתו מ"מ אסורה עליו משום כותית ע' חולין (ק"ט:) כותית יפ"ת ובע"ז (ל"ו:) ישראל הבא על הכותית וכו':
והנה שם פריך והרי פחות משוה פרוטה ומשני התם משום דלאו בני מחילה נינהו ערש"י שישראל רחמנין הם (ע' מס' יבמות ע"ט.) ונכרים אכזרים הם וא"כ לפי"מ דאמרינן (פסחים נ': וב"מ כ"ב:) יתמי לאו בני מחילה נינהו הי"ל לעיל (נ"ז.) א"ה עכו"ם בישראל אסור הא בר מחילה דמיירי בקטנים דלאו בני מחילה נינהו:
והנה מה שאמרו הבנא"ר וחת"ס דהפירוש לאו בני כיבוש שאינם קונים עי"ז צ"פ מחגיגה (י"ג:) שהלך הקב"ה לכבוש את כל העולם כולו תחת נבוכדנצר ובעזרא א' כורש אמר כל ממלכות הארץ נתן לי ד' ובמגילה (י"א.) ג' מלכו בכיפה וכו' ועל כולם נאמר לא קנו קרקע ע"י כיבושם אתמהה ונחזי אנן מה נקרא במלחמות הרשות הכתוב מדבר ומצינו בעירובין (י"ז.) ארבעה דברים פטרו במחנה וכו' אפילו במלחמות הרשות ושם ברש"י סתם מלחמת הרשות ממלחמת יהושע ואילך שהיא היתה של מצוה ובסוטה (מ"ד:) בד"א במלחמת הרשות אבל במלחמות מצוה הכל יוצאין ובגמרא מלחמת יהושע מצוה מלחמות דוד רשות וצ"ע איך פטרו במחנה במלחמות הרשות מהד' דברים הא לא עביד מצוה כלל ורחיצת ידים הראשונים המה חמורים עד שאמר ר"ע דחייב מיחה ע' עירובין (כ"ב:) והכא פטורים וע' תוס' גיטין (ח'.) ד"ה כיבוש כ' בשם ספרי שאחר שכבשו אר"י וכו' וכל מה שהי' כובשים מחו"ל הי' קדוש אפילו כיבוש יחיד ע"כ הרי במלחמות הרשות הי' ג"כ קדושת אר"י ופטורין מד' דברים שבמשנה עירובין:
וכן נראה דגם מלחמות של דוד מצוה אבל כנגד מלחמות יהושע שמצוה רבה קרי לזה רשות אבל נגד מלחמות העמים מלחמות דוד נמי מצוה ומצינו ביצה (ל"ו:) ברש"י ד"ה ואלו כתב דלגבי מצוה קרי לי' רשות אע"ג דהיא ג"כ מציה וכו' ע"ש כל שחייבים משום מצוה ואיתא ברכות (ג':) נכנסי אליו חכמי ישראל ואמרו אדונינו המלך עמך ישראל צריכין פרנסה מיד יועצים באחיתופל ונמלכין בסנהדרין ושואלים באורים ותומים וכו' וידוע פרנסה היא דבר מצוה עיו"ד סי' רכ"ח סעיף כ"א וביומא (ע"ג:) כהן הנשאל באורים ותומים הי' מדבר ברוח הקודש ושכינה שורה עליו מתשובת האו"ת נראה שהסכים הקב"ה על ידן ואח"כ אומר הכהן המשיח שוטרים ככתוב בתוה"ק והולכים למלחמה וע' תוס' חולין שם (ל"ג.) הק' כמו דאמרינן בסנהדרין לאו בני כיבוש נינהו הכא נמי נימא לאו בני שחיטה ע"כ זה מלמדינו דהפירוש לאו בני כיבוש דאינם מצווים ע"ז ואין עושים שום מצוה כלל ולא הותר להם יפ"ת אבל באמת בחזקת מלחמה קונים הארץ כמבואר בגיטין והבן:
ונראה אך שנכריים קונים הקרקעות ע"י חזקת מלחמה זהו דוקא בחו"ל אבל קרקע ארץ ישראל אינם קונים כלל אפילו ע"י חזקת מלחמה ומנא אמינא לה ממאי דמצינו בע"ז (נ"ג:) דאיתא שם דאמר רחמנא ואשריהם תשרפון באש מכדי ירושה להם מאבותיהם וא"א אוסר דבר שאינו שלו וכו' אלא מדפלחו ישראל גלי דעתייהו וכו' שליחותייהו דידהו עבדי ע"כ ואי אמרת ע"י חזקת מלחמה קונים גם בארץ ישראל הנכריים א"כ הא הי' כל ארץ ישראל כבושה תחת ידן מימות אברהם ואמאי לא הי' יכולים לאסרה א"ו קרקע אר"י אין קונים כלל ולא יכולים לאסרה רק כדמסיק הש"ס כיון דפלחו ישראל וכו':
ובזה יונח לנו מה דאמרינן ביצה (ה':) וביקש ר"א להפקירו לעניים וקאמרי לי' תלמידיו כבר נמנו עלה חברך וכו' ורש"י קסבר ר"א קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא וקשה הא בב"ק קי"ז ס"ל לר"א דקרקע נגזלת דדריש ריבוי ומיעוטא וריבוי א"כ כבר קנאו הנכריים ויצא לחולין ואמאי סובר דקידשה לע"ל א״ו ס"ל דקרקע אר"י אינה נגזלת ולא קנו אותה כלל ומש"ה ס"ל דקדשה לע"ל:
ומעתה לפי אשר הוכחנו הטיבו אשר דברו תוס' ב"ב אין לך אדם מישראל שאין לו ד' אמות באר"י וקרקע אינה נגזלת אף שהנכריים קונים קרקע ע"י כיבוש מלחמה זה דוקא בחו"ל אבל לא באר"י:
והנה מ"ש מסוכה (ל'.) א"ל ר"ה להני אוונכרי וכו' מ"ט סתם כותים גזלי ארעתא מישראל נינהו ומביא מדברי כפ"ת ואנכי זה כבר קיימתי מסברא דנפשאי כאשר רשום אצלי עה"ג וז"ל עטו"ז או"ח סי' תרס"ד מש"כ רש"י גזלי ארעא מישראל לאו דוקא ול"נ דדוקא דכ' רש"י שם ע"ב דמקראי נפקא דקרקע אינה נגזלת והוא ב"ק (קי"ז.) וכיחש בעמיתו ומיעוט קרקע דאינה נגזלת וזה רק בישראל היינו בין יהי' הגזלן ישראל ובין עכו"ם אפילו בחו"ל קרקע אינה נגזלת מישראל וכחש בעמיתו עם שאחה בתורה ובמצות וזה עמיתו כב"מ (נ"ט.) וכ"ש נכרי לא יוכל לגזול קרקע מישראל דממעט מזה הפסוק יצאו קרקעות וניתנה תורה ונתחדשה הלכה זו בישראל כשבת (קל"ה.) כמו שמצינו דנכריים מצווים על ע"א ומ"מ על השותף אינם מוזהרים כתוס' סנהדרין (ס"ג.) ד"ה אסור כתבו כן בשם ר"ת אבל ישראל הוזהרו כשם (ס"ג.) כל המשתף ש"ש ודבר אחר נעקר מן העולם שנאמר בלתי לד' לבדו הרי דזה הפסוק לא עליהם נאמר וכ"ש הכא דכ' ועמיתו אבל בעכו"ם קרקע נגזלת להכי נקיט ישראל ועוד נראה ב"ק (ל"ח) כיון שלא קיימן עמד והתיר ממונם לישראל ר"י אמר וכו' מפארן הופיע ממונם לישראל והיינו היכי שישראל לא לקח בידיו ממנו רק ע"י ממונו נעשה היזק לעכו"ם הופיע ממונם לישראל פטור לשלם לו או אם עכו"ם גזל קרקע ממנו שרי לישראל להנות מהקרקע מזה הופיע ממונם ונקרא נמי לכם וע' תוס' שסיימו אבל למ"ד גזל עכו"ם מותר קשה ולדברינו אתי שפיר עי' או"ח תרל"ח בספר יראים דאפילו גזל עכו"ם מותר מ"מ לא מקרי לכם וקמ"ל הכא דזה הוי ג"כ לכם ומש"ה נקיט רש"י דוקא ישראל אבל מעכו"ם מותר לישראל לקצצו ומקרי שפיר לכם:
ולפימ"ש שהוכחנו דרש"י נקיט דוקא גזלי ארעתא מישראל אבל אי הוי גזל עכו"ם יוכל לגזזו אינהו א"כ צ"ע אמאי לא ניזל בת"ר דרוב עכו"ם ושמא אינה גזל ושלו היא וישראל הם המיעוט וי"ל דהו"ל קבוע עפרמ"ג יו"ד סי' ק"י בענין הר"ש מקינן ואי נימא דזה לא חשוב קבוע מוכרחים אני לומר דקרוב לודאי שגזל מישראל דאי לא ניזל בת"ר ושמא פירש"י קרוב לודאי:
וכה ראיתי בתוס' (ע"ז כ"א.) ד"ה אף כ' בשם רבינו חיים מהאי טעמא מותר להשכיר לעכו"ם בית דירה בחו"ל ל' אף שמכניס לתוכו עכו"ם היא משום בחו"ל לא מקרי ביתך אלא בארץ והקשה עליו אמאי ע"ש ונראה לפי"מ דפסקינן ביו"ד סימן רפ"ו סי"א סוכת החג בחג והבית שבספינה וכו' פטורים והטעם ביתך דירת קבע ולא דירת עראי ואמרינן בערכין (כ"ט.) והא מעשה דפומבדיתא במקרקע הוי ומשני מקרקע בחו"ל כמטלטלי דארץ ישראל דמי ע"ש ומש"ה ס"ל להגאונים דנשבעים עליהם ע' חו"מ סי' צ"ה ומש"ה י״ל דטעם ר"ח דחו"ל לאו ביתך דהוי כמטלטלי וכדירת עראי דמי ומש"ה גם להשכיר לעכו"ם מותר דאין זה ביתך אבל לענין הלכה אינו כן:
וע"ד אשר העיר ביבמות (מ"ב.) מה שהובא בשאלתות גירסא א"נ שמא יוציא עבדים לחרות היינו שהוא בן ט' לראשון ונהי' סבורים שהוא בן ז' לאחרון ויורש מאביו השני עבדים ויוצאים לחרות וישאו בנות ישראל והק' כת"ה נ"י כי לית חשש בזה כי הבעלים האמיתים נתייאשו מהם והוי הפקר וכשמואל המפקיר עבדו יצא לחרות וא"צ גט שחרור כגיטין (ל"ח.) ול"נ דאנן קיימ"ל כרב ור' יוחנן דס"ל דצריך גט שחרור ע"ש (ל"ח ול"ט) ורבא אזיל הכא אליבייהו כהלכה וכן פסקינן בש"ע יו"ד סימן רס"ז ובין בהפקר ובין ביאוש צריך גט שחרור וע' קידושין (ע':) באטי בר טובי' וברמת רוחו לא שקיל גיטא דחרותא ומייתי לה תוס' (סוף ע"ז.) וכל זמן שאין גט שחרור לא יצא מעבד וכאן אין גט שחרור מהבעלים, ומה שהביא מתוס' יבמות (מ"ה:) דיאוש לבד מהני בעבד זו רק אליבא דשמואל ושם בתוספות דלא נתייאשו דהי' מצפים שתפיל גאוותו מצינו כה"ג מגילה (ט"ו: ט"ז.) דהמן נמכר לעבד למרדכי ואף שהי' המן בגרם המעלות לא נתייאש מרדכי א"ל עבד שקנה וכו' וזה אפילו לשמואל אבל לדידן אפילו ביאוש לא מהני רק בשטר ועי' חו"מ סימן רע"ג:
והנה נראה מדוע אין לרש"י ותוס' הגירסא של השאלתות י"ל דלכאורה קשה לרבא דפירש הטעם שמא ישאו אחותו מאביו וכו' בשלמא לעיל (ל"ז.) ויומא (י"ח:) לא ישא אדם אשה במדינה זו ולילך ולישא במדינה אחרת וכו' נמצא אח נושא אחותו וכו' אתי שפיר דגזרינן חדא גזירה ויוכל להיות אם רבים יעשו כן אבל הכא גזרו על ארוסות משום נשואות הרי חדא גזירה וגזרו נשואות שלא ינשאו עד ג' חדשים דלמא מעוברת ושמא תלד וישא את אחותו הרי הוי גזירה לגזירה ולא גזרינן כביצה (ג'.), שוב מצינו בתוספות חולין (ק"ד.) ד"ה ומנא כו' ויש מקומות דגזרינן גזירה לגזירה ע"כ וראי' לזה קידושין (מ"ח:) חליצה דרבנן ומייתי לה בתוספות מכות י"ג) ואמרינן ביבמות (קי"ט:) גזירה שמא יהי' ולד בן קיימא וכו' יאמרו קשרי חליצה לכהן הרי דגזרינן גזירה לגזירה וכן מצינו בע"ז ()י"ג.) תוד"ה ונשחטי' דגזרו קדשי מזבח נראה כמטיל מום והוא מדרבנן וגזרו קדשי בה"ב אטו קדשי מזבח ע"ש וכן איתא גיטין (נ"ה.) ואלו חרשת לא אכלה וכו' דש"מ מדרבנן גזרו הרי מצינו דלפעמים גזרינן גלג"ז וע' תוס' שבת (י"א.) מזה וצ"ע על הטו"ז או"ח סימן תקט"ו ס״ק א' שמתמה על ר"ת שיהי' גזירה לגזירה ולפי"מ שהבאתי אין תימא דכן מצינו בכ"מ בש"ס:
היוצא לנו מזה כי שפיר גזרו חז"ל כאן גזירה לגזירה דכן מצינו בעלמא ואולם רש"י לא רצה בגירסת השאלתות א"נ שמא יוציא עבדים לחרות וישא בת ישראל יש כאן כמה ספיקות לגזור חדא מי יימר דהי' לו עבדים ועוד מי יימר דיעבור על עשה דמשחרר עבדו ורק באיסור דרבנן כ' ה"ה דלא זהירי אינשי ועוד מי יימר דעבדים ישאו בת ישראל וגם לענין הבנים קיימ"ל נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר כיבמות (מ"ה) ואה"ע סימן ד' ורק אי הוי פגום היא פלוגתא לכן לא זהיר לרש"י הגירסא זו דליגזרי אולם השאלתות לא חש לזה והביא גירסא זו דמ"מ עבד יעשה איסור לקחת בת ישראל גם הבנים פגומים לכהונה ויש לגזור ושם אין בודקין הנשואות כי יטגנו על בעליהן ויש להעיר מכתובות (יו"ד:) דר"ג בדקה והה"ד הכא יבדקו אותן ויש לחלק בזה, זאת חזיתי להשיבהו לפי מסת הפנאי ואומר בזה:
הנני ש"ב ידידו דו"ש באה"ר: