אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן קצו
ב״ה יום א' שלח טו"ב סיון תרצ"ג לפ"ק סטניסלאב.
כבוד האברך המשכיל ושלם החריף ומופלג מו"ה דוד ליבערמאן נ"י רב הצבא דעיר וק"ק לבוב יע"א:
מכתבו הגיעני וחפצתי להשיבו עד מהרה ולא עלתה בידי ועתה הנני להשיב לו. ע"ד השאלה אם רשאים להשביע לאנשי חיל הנכנסים לעבוד להממשלה בשבת, ונראה לכאורה להביא ראי' דשרי, ראשון לציון משבת (ק"נ.) פוסקין צדקה לעניים בשבת ע' או"ח סימן ש"ו ובמג"א מה שמפלפל בזה ובנדרים (ז'.) בפיך זו צדקה וזה נדר ואך לרשב"א הוי איסורא ולר"ן נקרא ממונא ע"ש וכן מצינו באו"ח ס"ס תרכ"א ונהגו לידור צדקות ביוה"כ בעד המתים וכן כ' ש"ך יו"ד ס״ס רנ"ו ס"ק י"ב הלכך אותן בני ישובים שבאים לקהלות לראש השנה ויו"כ ומזכירין נשמות ונודרין צדקות וכו' מיהו אם לקחו בעיר זו מצות או גלילה וכו' היינו בר"ה ויו"כ וכו' ע"י נדר שנתנו כך וכך ואפ"ה שרי ואמרי' נדרים (פ':) שבועות נמי היינו נדרים דתנן כנדרי רשעים נדר וכו' ובשבועה וחגיגה (יו"ד.) היתר נדרים ושבועות בכלל ובנדרים (י"ח.) בר"ן ד"ה הלכך כ' הר"ן דנדרים אית בהו איסור חפצא ואיסור גברא משא"כ בשבועות דיש רק איסור גברא ומש"ה נדר חל אשבועה אבל לא להיפך וא"כ אם שרי לנדור בשבת כ"ש שבועה:
ב) דאמרינן שבועות (כ"ט.) נדרים (כ"ה.) וכן מצינו במשה רבינו שהשביע את ישראל וכו' שנאמר ולא אתכם לבדכם וזה הי' ביום פטירתו ערש"י נצבים וידוע דמת בשבת ע' תוס' מנחות (ל'.) ד"ה מכאן כ' כן בשם רב שר שלום גאון ע"ש, הרי דהשביע לישראל בשבת ובזה הרגיש גם כבודו:
ג) דאמרינן בשבועות (ל"ו.) תנא ארור בו נידוי בו קללה בו שבועה וכו' בו שבועה דכ' וישבע יהושע בעת ההוא לאמור ארור האיש וזה הי' בשבת ע' רש"י יהושע ו' ט"ז ויהי ביום השביעי שבת הי' וכן והיתה העיר חרם רש"י הקדש כי היום שבת קודש וכן הי' השבועה בו ביום הרי דיהושע נשבע בשבת:
ד) דאמרינן בנדה (ל':) ואינו יוצא משם עד שמשביעין אותו וכו' ומה שבועה שמשביעין אותו תהי' צדיק ואל תהי' רשע וכו' וידוע כי בני אדם נולדו בכל יום ביום ולילה כביצה (ז'.) ביום ולילה אדם וכן דדמי לי' ואפי' בשבת כשבת (קנ"ו.) מאן דבשבת יחי' בשבת ימות וכו' ע"ש ובשעת לידתו משביעין אותו הרי בשמים ממעל נמי משביעין לאדם בשבת ולמה נגרע אנחנו:
ה) דאמרינן ביומא (י"ח:) מסרוהו זקני ב"ד לזקני כהונה והעלוהו לעליית בית אבטינס והשביעוהו ונפטרו והלכו להם וזה הי' ערב יוכ"פ ע' תוס' חדשים מרמב"ם פ"א מהל' עריו"כ וידוע דבזמן שהי' מקדשין עפ"י הראי' הי' יכול להיות תרי שבתי בהדי הדדי וכמו דאמרינן בשבת (קי"ג.) ומציעין את המטות מיו"כ לשבת ערש"י כגון אם חל יו"כ להיות בע"ש ובמנחות (צ"ט:) חל יו"כ להיות בשבת וכו' חל להיות בער"ש שעיר של יו"כ ע"כ ויש עוד מזה בכ"ד בש"ס הרי דהי' יו"כ בערב שבת וכן הי' יכול לחול יום הכיפורים ביום אחד בשבת וכמו דאיתא שם בשבת וחלבי שבת קרבין ביוה"כ רש"י שחל להיות במוצאי שבת וע"ש בתוס' (קי"ד.) ד"ה וחלבי ובגמרא וא"כ דיו"כ הי' ביום אחד בשבת הי' עריו"כ בשבת ואז הי' משביעין לכה"ג שלא יהי' צדוקי, הרי מכל מה שהבאנו מוכח דשרי לישבע בשבת וא"כ בדין שלפנינו ג"כ יכולים להשביע לאנשי הצבא בשבת:
אולם כד דייקינן נידן דידן אינו דומה לכאן כמו שנבאר, הנה מה דאמרינן בשבת אמר ר' אלעזר פוסקין צדקה לעניים בשבת והמג"א הק' הא אין מקדישין נוכל לו ר״א לטעמי' דאמר ב"ב (יו"ד.) ר"א הוי יהיב פרוטה לעני והדר מצלי וסמך אקרא דברי קבלה אני בצדק אחזה פניך ואין מקדישין רק גזירה דרבנן ודברי קבלה קודם דס"ל בשעת תפלה מוכרח לצדקה לתת והיא במקום קרבן כי האי דשלהי חגיגה שלחנו מכפר עליו וס"ל כר' יוחנן רבי' בפסחים (ס"ו:) מקדיש אדם פסחו בשבת וחגיגתו ברגל דזימני' קבוע לי' והה"ד בצדקה דחייב בכל יום בשעת התפלה דומה לפסחו בשבת וכו' ועוד דהוה כעין פק"נ צדקה לעניים ומש"ה מתיר אפילו בשבת לנדור אבל בעלמא לא, ומה שהשביע מש"ר היא רק לקיים המצות כמו נשבעתי ואקיימה וגו' ואין כאן שום ממון וכן שבועת יהושע שלא לבנות את יריחו אין בזה שום ממון ומה שמשביעין לקטן ג"כ רק לשמור ולעשות ושכר מצוה בהאי עלמא ליכא ושבועת כה"ג שיהי' נאמן לד' ולשמוע לחז"ל ולא יהי' צדוקי כל אלה אין בהם שום מסחר וקנין ודררא דממונא רק לקיים מצות ד' שרי לישבע אפילו בשבת:
אבל במה שאנן דנין בבני אדם אשר לאנשי הצבא המה עושים מסחר וקנין עם הממשלה יר"ה היינו כי משביעים אותם שיהיו נאמנים להממשלה לעבדה ולשמרה בלב שלם באמת ובתמים ולבוא באש ובמים עבורה ביום ובלילה ככל אשר יצוו עליו ראשי ושרי הצבא ובעבור זה תתחייב הממשלה לנגדו לתת לו לאכול ולשתות מדי יום וארוחתו לא תחסר וכל מחסורו על הממשלה להלבישו ולנעלו ולרפאותו הא למה זה דומה למאי דכתבו תוס' בשם ירושלמי ביצה (ל"ו:) וכן ביומא (י"ג.) הלין דכנסי אלמנה צריך לייחדן מבעוד יום שלא יהי' כקונה קנין בשבת וכו' ששם עושה האיש והאשה מסחר וקנין וכ"א התחייב כנגד הב' כידוע, וגדולה מזו מצינו ב"ב (מ"ח) תוד"ה אלימא כ' ומגיטי נשים דבעי למיגמר מנייהו הוי נמי כמו מכר שנפטר ע"י כך משאר כסות וכו' הרי דאפילו בגט הוי כמו מכר מכ"ש בכניסה לחופה וגם באנשי חיל הוי כמו מכר דבשבועה נגמר המקח שביניהם ולכן עפ"י דתוה"ק אין להשביע לאנשי הצבא בשבת זולת אם הממשלה הרוממה תהי' נחוץ לה אז בודאי שרי כדי לקיים מצות הממשלה והבן: