אור ברסלב
אמרי דוד סימן קצד

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן קצד

סימן קצג

ב"ה יום ד' לסדר במדבר מ"ג למב"י תרצג"ל פה סטניסלאב. לכבוד אהובי ידידי הרב הגאון החריף ומופלג בתורה וביראה כש"ת מו"ה חיים נ"י ראזענבערג אבד"ק קראליפקא יע"א:

יקרתו הגיעני תוכו רצוף אהבה דברי פילפולים עם אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, ע"ד איש אחד שהשתדך עם בתולה ובעת הנשואין ראה שצד הכלה ממהרים לעמוד החופה ולא קראו להרב דמתא רק אחד מהם סידר הקידושין ותיכף בישיבת השלחן ראו שהכלה יושבת בעצבון ודאגה ורגזה ולא השיבה מז"ט ובתת לה לאכול כנהוג זרקה המאכלים תחת השלחן, וכראות החתן צרת נפשו ברח לביתו ואם הכלה לקחה את בתה ינסטה עמה ללבוב אל הרופאים ורפואות אין לה וכפי הנראה התחיל שגעונה עוד קודם החתונה ורימו את הבחור, ומעתה רוצה הנ"ל להתירו מכבלי העיגון כי יהי' רשאי לקחת לו אשה אחרת כדת:

והנה באה"ע סי' מ"ד מחבר שוטה ושוטית אין להם קידושין לא מד"ת ולא מדברי סופרים והיא מש"ס במות (קי"ב:) בשוטה ושוטה לא תקינו להו רבנן נשואין, ומצינו כמה פעמים בש"ס דשוטה לאו היינו שוטה גמור כמו בשבת (ק"ד:) בן סטרא וכו' א"ל שוטה הי' ואין מביאין ראי' מן השוטה ב"ב (קט"ו:) שוטים מניין להם זה ובע"ז (ב':) שוטים שבעולם כל מה שעשיתם וכו' והיינו שאינם שוטים ממש וקוראין אותם בשם שוטים דרך בזיון ובסנהדרין (נ"ט:) יארוד נאלא רש"י תנין שוטה עוף ששמו תנין וכו' ובזבחים (כ"ה:) תרדא שוטה בהול ערש"י וראה זה חידוש בסנהדרין שם קרא ר' אבוה לר' זירא יארוד נאלא ובברכות (מ"ו.) ר' זירא חלש ואיתפח ועביד ר' אבוה יומא טבא לרבנן ומוכח דכבודו יקר בעיניו הי' וביו"ד סי' צ"ח בחסרון ידיעה אמר דדעת שוטים אינו כלום ע"ש, היוצא לנו דבכל המקומות שהבאנו אינו מיירי בשיטים ממש, אבל ביבמות (קי"ב.) ובאה"ע סי' מ"ד שם מיירי בשוטה ממש:

וראיתי כי כת"ה מפלפל אי שוטים יש להם תימוד ותאוה, וידוע דברי הטו"ז באה"ע סי' קי"ט דמביא מתוס' קידושין (מ"ג:) ד"ה וכל וכן מוכח מתוס' יבמות (קי"ג:) ד"ה יצתה דכ' שנגררת אחר כל אחד ונוהגין בה מנהג הפקר וכו' והיינו דע"י תאותה נגררת אחרי אנשים וע' ב"ש שם, ול"נ ג"כ להביא ראי' דלשוטה יש חימוד ותאוה דאמרי' בנדרים (ל"ה:) האי זאת תורת היולדת בין פיקחת בין שוטה כדברי ר' יהודה ואמרי' נדה (ל"א:) שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה אמרת יולדת מביאה קרבן א"ל בשעה שכורעת לילד קופצת ונשבעת שלא חיזקק לבעלה וכו' מתקיף לה רב יוסף והא מזידה היא ובחרטה תליא מילתא רש"י לפתוח לה בחרטה וכו' וכבר כ' מזה במק"א, אך מה שיש עוד לדייק דבנדרים (כ"א:) רב יוסף מתני וכו' קסבר אין פותחין בחרטה ומוכח דגם רב יוסף ס"ל הכי וא"כ צ"ע מדוע קאמר הכא בחרטה תליא הא ר"י ס"ל אין פותחין בחרטה, ועוד מקשה קרבן שבועה בעי אתויי רש"י כבש עז או שעירה, והאי עוף היא פ"כ, והמהרש"א תירץ דאשה כל מה שקנתה קנה בעלה ונחשבת עני' ע"ש, ודבר תימה לומר כן דבתורה בפ' תזריע נאמר דין יולדת בעשירה או בעני' ואם תאמר דמה שקנתה אשה קנה בעלה עני' היא א"כ למה נאמר אצלה כלל דין עשירה ביולדת יש לה בעל והיא בכל עת עני' היא:

גם מה שכתב העיו"ע שם ואולי י"ל דר"ש ס"ל כרבנן דפליגי על ר' יהודה דס"ל מביא אדם קרבן עשיר על אשתו וסיים דאישתמיט לכ"מ פ"י מהל' שגגות דברי הש"ס נזיר (כ"ד.) דרבנן פליגי וכו' ע"ש ג"כ צ"ע מדוע כתב כן על הכ"מ לבד הא גם הר"ן בנדרים (ל"ד:) כ' אדם מביא קרבן עשיר על אשתו וכו' אמרי' לפיכך וכ' הר"ן בהא דנקיט ר"י לאו דוקא דהא סתמא קתני ור"ל דת"ק נמי הכי ס"ל וליכא מאן דפליג וכן במשנה נגעים פי"ד מוכח דליכא דפליג על ר' יהודה, והי"ל לעיו"ע להק' ג"כ על ר"ן מנזיר (כ"ד.) ובאמת לא מצינו מפורש דרבנן פליגי על ר' יהודה רק בנזיר סברי דמשנה שם לא אתיא כר' יהודה לכן מוקי לה כרבנן דפליגי על ר' יהודה אבל לרבא שם דמשני דאתיא המשנה כר"י תו לא מצטריך לומר דרבנן פליגי, וראי' לזה מנדרים (כ"ג:) איב"ל פליגי רבנן עלי' דראב"י וכו' ומייתי משנה וברייתא ש"מ פליגי ודחי לא ראב"י ע"ש. הרי היכא דנוכל לומר דאתיא כראב"י לא נוכל לומר דפליגי והה"ד הכא, וע' נזיר (ל':) ויבמות (ק"ח.) ושבת (קל"ו.) מי פליגי רבנן על רשב"ג ובעי למישט מברייתות ודחי דמצי דאתיא כרשב"ג ע"ש:

והנה מה דמביאה קרבן היא דמתחרטת מה שנשבעה שלא תיזקק ועתה נתעורר תאותה כמקדם ואי אמרת דשוטה אין לה חימוד א"כ שוטה יולדת אינה מתחרטת ואיך יביא בעלה קרבן כשהיא שוטה על שבועתה ולא ימתין עד שתחזיר והשתפה ואז יהי' לה חימוד ותאוה ותתחרט אלא ודאי דגם בימי שטותה יש לה תאוה ואנן סהדי שמתחרטת ולכן מביא בעלה קרבנה עלי' והבן:

ובנידון דידן דלפי הנראה הי' האשה מטורפת בדעתה בשעת העמדת החופה מ"מ לפוטרה בלא גם זה אין עולה על הדעת דמאן מפיס ומי יימר דבשעת הקידושין לא היתה בדעת צלולה ודלמא היתה בריאה וחלומה בדעתה וגם משום דנמצא בה מום ג"כ מקודשת מספק ובעי גט ע' אה"ע סי' ל"ט וסי' מ"ד ס' ב' ברמ"א ודוקא שוטה גמור וכו' וחמ"ח וב"ש. ואך יש לדון בכה"ג לא יהי' צריך היתר מק' רבנים אך יתן לה גט עי"ש כנהוג כמו שנבאר חדא ממה שהביא ב"ש אה"ע כי הטעם תיקן ר"ג משום קטטה ולא משום דררא דאיסורא וכו' וסיים לכן במקום ספיקא מעמידין על ד"ת וכבר ציינתי במק"א מזה, ועסו"ז יו"ד ס"ס רי"ח דאף דתקנת הקהל הוי מדאורייתא זה רק למיגדר מילתא במידי דאיסורא אבל בתה"ק לענין ממונא היא דרבנן וספיקא לקולא, וכאן יש לנו ספק אי כבר היתה מטורפת עוד קודם החופה, ועוד אפי' נימא דחר"ג היא מדאורייתא כבר כלה הזמן ורק מטעם מנהג התקנה במקומה עומדת ובמקום ספק בודאי יש להקל, ונראה דמש"כ הב"ח קבלה בנישתטית דבעי היתר ק' רבנים זו רק בנשא אשה ודר עמה ואח"כ רוח עועים הוסך בקרבה ונעשה כנשתטית כי אז צריכין לדון ולהתיר ע"י ק"ר משא"כ בכה"ג יכולים להתירו ביד גט ע"י שליח בלתי ק"ר דיש לנו ספק בעיקר הקידושין, ועוד יש לומר דמח' בסעיף יו"ד מביא בארוסה לא החרים ע' באחרונים מה שביארו ע"ז ולכל הפירושים כולהו איתנייהו הכא שאינו יכול לדור עמה ולא לפוטרה ולא נגע בה, והרי"ז דומה לרמ"א באה"ע סי' ס"א אשה חולנית אעפ"י שכנסה תחת החופה אינו חופה כלל עב"ש וגרע מחופת נדה ע"ש והה"ד הכא דהיתה מטורפת בדעתה קודם החופה והוי כארוסה, ומכל הלין נראה דיסדר לה גט עי"ש כנהוג בנשתטית, ואין כאן השלשת כתובה דמסתמא לא לקח אצלה עוד מאומה, וא"צ להתרת ק"ר, ואחרי השלשת הגט יתן לו כת"ה רשות לישא אשה אחרת כדת:

ובזה הנני ידידו הדו"ש באהבה עוד ינוב בשיבה דשן ורענן אכי"ר:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה