אור ברסלב
אמרי דוד סימן קצג

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן קצג

סימן קצב

ב"ה יום ה' לסדר ויקרא ד' ניסן תרצ״ג סטניסלאב. כבוד אהובי ידידי הרב הה"ג חריף ובקי זך הרעיון ומיטב הגיון כש"ת מו"ה שימן נ"י גאלדבערג בעיר וק"ק מיעליטץ יע"א:

יקרת מכתבו הגיעני, מה שהעיר כת"ה על דברי אא"ז הגאון זצ"ל בב"ל חו"מ יו"ד בדין גורל בחבורה והי' ביניהם ב' אנשים ששמותן מתחילין באות שוה אם יטילו הגורל רק ביניהם או בין כל החבורה והורה רק בין שני אלה וע"ז כתב כת"ה כי מתניתין היא ביומא (כ"ב.) ואם הי' שניהם שוין הממונה אומר להם הצביעו וכרש"י בין כולם, אהובי, מאד קלע אל השערה והיטב אשר דיבר ואולם כבר קדמו המג"א באו"ח סי' קל"ב הביא כן על מעשה כזה בשם הגאון מו"ה מן זצ"ל, ועי' מחהש"ק דיש מן הג' דשדא בי' נרגא וגם הב"ל הביא דברי מג"א הזה בסוף התשובה, ואינו דומה לזה שכ' המג"א בסי' קל"ב ע"ש, ול"נ להבין דברי חז"ל דאמרי' בראשונה כל מי וכו' רצין ועולים בכבש כל הקודם בד' אמות זכה וכו' מנין להם זה ונראה דהיא נובעת מב"מ (יו"ד.) ד' אמות של אדם קונות לו בכל מקים ע"ש, ומש"ה גם במקדש עשו תקנה זו דכל הקודם בארבע אמות זכה:

אולם זה תינח לאלו אמוראים דסברי ד"א קונות בכל מקום אפי' ברה"ר, אבל לר"ש דסבר שם דוקא בסימטא או בצידי רה"ר קשי' לפי"מ דאמרי' בפסחים (י"ט:) אמר ר"א זאת אומרת עזרה רה"ר לטומאה ומסתמא גם לזה ומייתי לה תוס' חולין (ב':) ד"ה דליתי' בעזרה רה"ר וכן פסקינן בחו"מ סי' רס"ח כר"ש א"כ לא שייך לומר כל הקודם בד"א זכה בתרוה"ד דשם בעזרה רה"ר לא שייך ד"א קונות, ועל כרחך צ"ל דהאי בראשונה לאו דינא הוא דקני מכח ד"א אלא כעין תקנה ד"א ומש"ה בהי' שניהם שוין העמידו על דין תורה ושניהם לא קנו והממונה א"ל הצביעו כולם, וכה"ג כ' ר"ן נדרים (צ':) ד"ה ואיכא וכו' ואחרים תירצו דמשנה ראשונה לא דינא קתני וכו' ע"ש:

והנה גם להאמוראין דסברי ד"א ש"א קונות אפי' ברה״ר וא"כ אתי שפיר מה דשנינו כל הקודם בארבע אמות זכה, דאפי' עזרה ברה"ר זכה מטעם ד"א קונות כ"מ ודינא הכי מטעם תקנתא דרבנן. מ"מ בהי' שניהם שוין לא קנו והממונה אימר להם הצביעו כמו שנבאר דבגיטין (ע"ח.) אמרי' כגון שהי' שניהם שוים ועומדים בד"א וכו' וכ"ת דאתי תרווייהו בהדי הדדי והא א"א לצמצם ע"ש מה שציינו בכ"מ בתוס' בענין זה בא"א לצמצם וע' חו"מ סי' רס"ח רמ"א שנים שבאו כאחד לתוך ד' אמות ע' קצוה"ח קנו שניהם מספק דא"א לצמצם וחולקים וע' נתיה"מ ותי' לא שייך לענינו דקשה לן ג"כ איך משכח"ל הי' שניהם שוין הא א"א לצמצם ומוכרח לומר כנ"ל דספק לנו מי קודם, ולו הי' חפץ הריוט בודאי קנה כ"א מחצה דאומדנא דמוכח דכ"א סובר אי לא אקנה כולו אקנה מחצה משא"כ בתרוה"ד לא יעלה על דעתו באם לא אזכה בכל תרוה"ד אזכה מחצה דלא אפשר וידוע בתוס' מכ"מ בש"ס דכ' דלעולם לא קני אא"כ מתכוין לקנות עתו"ס ב"ב (נ"ד.) ומייתי מב"ק אף דנקיט השטר לא קנה כיון דלא מתכוין לקנות, ועתו"ס ע"ז (ז'.) ד"ה ר"מ דהכא לא נתכוין לקנות, וע' ביצה (ל"ט:) סיימן דגם הוא לא קנה כיון דלא נתכוין לקנות ע"ש, ובכ"ד בש"ס, וא"כ בהי' שניהם שוין ומסופק לן מי קדים הי' הדין יחלוקו וכיון דלא אפשר גם הם לא עלתה על דעתם לקנות מחצה ולא קנו ומש"ה אומר להם הצביעו כולם וכן הדין גבי קדיש דלא אפשר לחלק הקדיש לשנים מש"ה הדין כמו גבי תרוה"ד וכמג"א שם, משא"כ בחפץ בגורל כ"א אומר אזכה כולו ואם יהי' השמות שוין אזכה מחצה בחפץ או אקח דמים ומש"ה הדין כי רק בין שניהם יהי' הגורל או יחלוקו, וכן מוכח מיהושע ז' קום לך, ואמרי' בסנהדרין (מ"ג:) וכי דילטור אני הפל גורלות וכו' והי' גורל אחרי גורל היינו על מיעוט הנשאר, וכן בשמואל א' י"ד אצל שאול ויהונתן, וע' ב"ב (קכ"ג.) אמרו עתידה א"י שתתחלק לשלשה עשר שבטים ושם ברשב"ם ד"ה ועוד כ' דאי משום לוי דנקט נחלה כשאר שבטים וכ' הא מנשה ואפרים נמי לא יטלו אלא חלק א' כדכתיב שער יוסף אחד וכו' ע"כ, וצ"ע מיחזקאל (מ"ז י"ג) יוסף חבלים היינו דיטול ב' חלקים ע"ש (מ"ח.) הרי מפורש דיוסף יקח שני חלקים וצ"ע, וע"ש לענין חילוק השבטים הי' ג"כ ע"י הגורל וכאשר יצא השבט עפ"י הגורל הרי חילקו ביניהם עפ"י הגורל וכנ"ל:

ובהדי שותא בענין עבודה אציין מה שכתבתי בכתובות (ע"ה.) ר"א אמר זיעה אמזוהם קא רמית התם גבי כהנים וכו' ומריח הפה נמי אפשר דנקיט פילפולא בפומי' ועביד עבודה ערש"י. וצ"ע משקלים פ"ג מ"ב ושם בירושלמי תני הי' מדברין עמו וכו' וימלא פומי' מוהי אר"ת מפני הברכה ומפרש ח"צ סי' קכ"א דברכה היינו דצריך לברך לתרום ע"ש, וכן פירשו מפורשי הירושלמי ואמרי' מנחות (ע"ה:) ברכות (ל"ז:) הי' עומד ומקריב מנחות מברך שהחיינו, עתו"ס דקאי על הכהן המקריב, ונראה דצריך ג"כ לברך על מצות העבודה, ערש"י עירובין (נ'.) דגם על מצות תנופה מברכים, ואמרי' ברכות (נ"א.) יפלטנו ויברך ואמר ר"י משום ימלא פי תהלתך, וא"כ אינו רשאי ליתן פילפלין לתוך פיו קודם הברכות דלא יוכל לברך דבעינן ימלא פי תהלתך ואי אחר הברכה איך יברך שהחיינו וברכת לעבוד הא אכתי אינו ראוי לעבוד עד שיתן פילפולא:

ולכאורה י"ל לפי"מ דאמרינן בסוכה (ל"ה.) דפריך ואימא פילפולין וכו' ומשני התם דלא אפשר נינקוט חדא לא מינכרא לקיחתה רש"י מתיך קוטנה ע"ש וא"כ ג"כ רשאי ליתן לתוך פיו ומברך כיון דקטנה היא מקיים ימלא פי תהלתך, אולם זה אינו אף דקטנה היא לענין לקיחה אבל בנותנה לפיו אכתי מעכב הברכה ואינו מקיים ימלא פי תהלתך:

ועוד פילפולא בכתובות אינה פילפלין דסוכה והן אחר ומנ"ל דקטן כפילפלין, וי"ל דאמרי' בשבת פילפלת כל שהוא ערש"י ואינו פילפול שלנו (ועסו"ז יו"ד ח"ס ק"ח מזה ומה שמסיים דפילפלין אינן בכלל תבלין צ"ע מפיהר"ם פ"ב דערלה דפילפלין היא תבלין וכן בשבת (פ"ט.) ותבלין הוא בשמים כמו הפילפל, וע' ע"ז (ס"ו.) תבלין פילפל ושבת (פ"ט:) רש"י ותוס' כתבו כן ועוד, וצ"ע) ומקשה ש"ס פילפלת כל שהו למאי חזיא ומשני לריח הפה ע"כ, ולכן כיון דכ"ש מהני לריח הפה בודאי אינו מעכב הברכה ורשאי לתת כ"ש לתוך הפה קודם הברכות ויברך ועביד עבודה והבן:

ולמען להראות חביבתא גבן אציין לו עוד דבר א' במאי דאיתא בזבחים (נ"ו:) ת"ר יכול יהא נאכלין ליום ג' וכו' ת"ל והנותר עד יום בעוד יום וכו', ערש"י ותוד"ה עד לא ניחא להו פירש"י, והר' חיים מפרש עד יום השלישי ולא יום השלישי בכלל א"כ אינו נאכל בליל שלישי ע"כ, והנה במנחות (ס"ח.) רב ושמואל בזמן שאין ביהמ"ק קיים האיר המזרח רש"י עד מראש עצם היום וקסבר עד ולא עד בכלל וזה מוכח דאזיל לת"ק דמתניתין והיינו כר"מ:

ואולם ר' יהודה ס"ל דמה"ת אסור יום הנץ כולו דדריש עד עצם היום עד ועד בכלל ע"ש, וכן פשיט הש"ס ברכות (כ"ז.) דאפילו בלשון חכמים ס"ל לר' יהודה עד ועד בכלל, וחכמים שם ס"ל כשיטתייהו דגם בלשון חכמים עד ולא עד בכלל, וא"כ צ"ע על מחבר בחו"מ סי' מ"ג סעיף צ"ז ראובן הוציא שט"ח וכו' דבלשון העולם ולא עד בכלל ע"כ והיא מתשו' הרא"ש, וצ"ע למה כתב בלשון העולם לא עד בכלל הא גם בלשון המקרא ולשון חכמים לרבנן ת"ק דר' יהודה עד ולא עד בכלל, וי"ל בפלוגתא לא קמיירי וטוב לו לאתויי מלשון העולם דהכל מודים עד ולא עד בכלל:

ובזבחים שהבאנו תי' ר"ח עד יום השלישי ולא עד בכלל והיינו כרבנן ורש"י רוצה לפרש גם אליבא דר' יהודה דסבר עד בכלל ויליף ביום אוכלו וכו' ולר"ח עד יום היינו עד תחילת ליל יום שלישי כמו בכל דוכתי מתחיל היום מתחילת הלילה, והק' לי ח"א מחולין (פ"ג.) דבקדשים הלילה הולך אחרי יום שלפניו ואיך נימא הכא עד תחילת ליל יום שלישי הא נותר קדשים היא. והשבתיו לפי"מ דכתב המרש"א בקידושין (נ"ו:) על תוס' ד"ה המקדש כ' ויש ליישב דפסיקא להו בשום דוכתא בפיגול ונותר דפקע מינייהו איסור קודם ע"ש, וא"כ אין לנותר בזה דין קדשים לילך הלילה ליום שלפניו אך דין חולין יש לו דמתחיל יום הבא מן תחילת הלילה כנ"ל:

ובזה הנני דו"ש באהבה:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה