אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן קצב
כבוד אהובי ידידי ה"ה הרב הגדול חריף ובקי זך הרעיון כש"ת מוה"ר יעקב ליפפא ג"י אבד"ק זשארוב יע"א:
יקרת מכתבך הגיעני וקצרה ידי להשיבך עד עתה וכבר ראיתי דבריו בדפוס ושמחתי כי עושה חיל בתוה"ק כן ירבה וכן יפרוץ, וע"ד השאלה אודות המסחר מעיים מנו"ט ומסוסים שמנקים איתם עד נעשים כעץ ומוכרים אותם להווארשט פאבריקען ויש בה איסור סחורה כדת מה לעשות וכת"ה מפלפל בזה והביא מה שנסתפק מל"מ פי"ד מה' אבל הכ"א בדברים האסורים באכילה והנאה מה"ת ונפסד האוכל ממאכל אדם אי אית בי' איסור מכירה מה"ת או לא דנוכל לומר אף דבאכילה לית בי' איסור תורה אבל במכירה אין חילוק אם ראוי למאכל או לא ע"ש:
וכת"ה הביא מתוס' ביצה (ו':) אי ס"ד מוכן לאדם הוי כמו כן מוכן לכלבים אע"ג שנסתלקה הכנה דאדם נשאר הכנה דכלבים ע"כ והה"ד הכא נשאר איסה"נ, ול"נ דאין דומה לשם והכנת אדם והכנת כלבים אינן תלויות זה בזה והיא כמו משנה חלה ומייתי לה ביצה (כ"א.) עיסת כלבים בזמן שרועים אוכלין ממנה והיינו דעיסה עומדת לתרוייהו ואם יפול האחד יוכל לישאר השני משא"כ איסור אכילה והנאה כמו חמץ והלימוד מלא יאכל חמץ ואיה"נ עיקר הלימוד מולא יאכל וכיון דנפל היסוד איסור אכילה בטיל גם איסה"נ ומה שהביא מפרמ"ג או"ח תמ"ב סק"ח במש"ז דשהי' מותר והנאה אסור ע"כ זה אזיל למל"מ לפי"מ שמסופק אי נימא דאף דלית בי' איסור אכילה אבל איה"נ נשאר עיי"ש:
ואמרתי להוגה דעות בספק זה ממאי דאמרי' בע"ז (כ"ט:) והחומץ של עכו"ם שהי' מתחילתו יין וכו' ומקשה פשיטא משום דאחמיץ פקע לי' איסורא ע"כ ולכאורה קשה מה מקשה פשיטא הא טובא אשמעינן דידוע דשיעור חומץ היינו שמבעבע כשמשליכין אותו על הארץ עיו"ד סי' קכ"ג ובאו"ח סי' ר"ד על החומץ לבדו אינו מברך כלום מפני שהוא מזיקו עמג"א דמיירי בחומץ חזק כנ"ל ועי' או"ת סי' תרי"ב רמ"א וחומץ חי פטור עמג"א ולכן בחומץ חי הי' הדין אפי' בשל עכו"ם פטור מפני שהוא מזיקו והו"א כיון שאין בו איסור אכילה גם איה"נ אין בו כמו שמסופק המל"מ קמ"ל משנתינו דעדיין נשאר עליו איה"נ ולענין מכירה אין חילוק בין ראוי לאכילה או לא א"ו מדמקשה פשיטא מוכרחים אנו לומר דידע המקשה ממקום אחר דאף דאין כאן איסור אכילה אכתי נשאר איה"נ ומש"ה מק' פשיטא ונוכל לפשוט הספק של המל"מ לחומרא:
אולם ז"א והוכחה זו יש לדחות דבעלמא היכי דכ' לא יאכל א' איסור אכילה וא' איה"נ במשמע דאם בטיל איסור אכילה בטיל איה"נ ג"כ אבל גבי יי"נ שאני א' דלא כתיב אכילה בעכו"ם עתו"ס ע"ז (י"ב:) ד"ה אלא כ' כן בעכו"ם לא כתיב אכילה ועוד הא יין חי ראוי למוזגו כמג"א סי' תרי"ב ועי' ע"ז (ס"ח.) שאני עיסה הואיל וראו לחמע עיסות וכו' ועוד דכ' ולא ידבק בידך מאומה ומש"ה פריך פשיטא:
והנה במעילה (ט"ו.) אמר עולא אר"י קדשים שמתו יצאו מידי מעילה ד"ת ומיירי בקדשי מזבח עי' זבחים (י"ג:) ואם האכל יאכל בשתי אכילות הכתוב מדבר א' אכילת אדם וא' אכילת מזבח ע"כ וראינו מכאן בהמה קדשי מזבח יש בה אכילת מזבח ואסור באכילה לאדם וגם יש בה מעילה היינו דאסור להנות ממנה וכיון שמתה ופקעה אכילת מזבח פקעה ממנה גם מעילה ושם אר"י אבל קדשי בדה"ב בין חי' בין מתה יש בה מעילה לא יהא אלא דאקדיש אשפה לבדה"ב אי לית בי' מעילה ע"ש הרי ממנו נוכל לדייק דהיכי דיש איסור אכילה והנאה כיון דבטיל איסור אכילה מינה נפקא גם איסה"נ מזה:
ועיין או"ח סי' תמ"ה ס"ב וכן הפחמין שלו אסורים בהנאה הואיל ושרפו אחר שנאסר בהנאה וכ' ח"י דאפי' מאן דס"ל חמץ מנקברין ואפרן אסור היא רק מדרבנן ע"ש מוכח מדאורייתא כיון שפקע מחמץ איסור אכילה והי' גם אסור בהנאה מ"מ עתה שנעשה אפר מדאורייתא מותר ורק דרבנן אסרו ע"ש ח"י ס"ס תמ"ה:
והנה כת"ה הביא מג' מהרש"ק בס' האלף לך שלמה דכ' דאיסור סחורה היא מטעם איסה"נ ויליף לה מפסחים כ"ג דכ' שקץ היא לא יאכל משמע אכילה והנה וכתיב לכם התיר הנאה בדיעבד אבל לכתחלה יהי' בהווייתה תהא ומשמע לי' דלכתחלה נשאר איסה"נ כדמשמע מלא יאכל ע"ש:
ולדידי לא נראה כן ותחילה אני אומר כי מדברי הש"ס יש ראי' לפ"מ דמוכח מתו' דאיסור סחורה אסור מדאורייתא דגם מדאורייתא יש חילוק בין לכתחלה לדיעבד וכמ"ש תוס' פסחים (י"א.) ד"ה קוצרין וכתובות (ל'.) ד״ה א"ב וב"מ (נ"ז.) הקדש שחיללו על שו"פ ותמורה (כ"א:) ד"ה ממקום דבדאורייתא לכתחלה לא ובדיעבד מהני ומותר ותו איכא למידק מינה דאין מוקדם ומאוחר בתורה וכמו שנבאר בהקדם להבין דברי רז"ל בע"ז (ז'.) ור"ה משום דאין סדר למשנה וכו' ור"ה כי לא אמרי' אין סדר בחדא מסכתא בתרי מסכתא אמרי' [היינו אין סדר בב' מסכתות] וצ"ע מנ"ל לר"ה הא ומאין למד זאת ונראה דידוע דר"ה תלמיד רב הי' ודייק לי' מיני' ממאי דאמר בפסחים (ו':) אמר רמב"ת משמי' דרב זאת אומרת אין מוקדם ומאוחר בתורה ודייק ר"פ הנ"מ בב' עניני [רש"י בפרשיות שנים] אבל בחד ענינא [רש"י בחד פרשה] מאי דמוקדם מוקדם כו' ע"כ ע"ש וממנו למד ר"ה לומר דגם רבי שסידר המשנה עשה כן דבב' מסכתות אין סדר למשנה דהוי כב' פרשיות שבתורה אבל בחד מסכתא יש סדר דהוי כחד פרשה שבתורה ומה שיש עוד לדבר מזה כתבתי במק"א:
והנה בכאן בפסחים (כ"ג.) מקשה הש"ס משקץ היא לא יאכל ומשני לכם שלכם יהא ואח"כ יהי' בהווייתה יהא וזה לא נאמר אצל לא יאכל אך קודם כתיב לכם א"ו משום דאין מוקדם ומאוחר וכן ושקץ יהי' לא נאמר שם וע"כ משום דאין מוקדם וכן צריכין אנו לומר דב' פרשיות הם דאי חד פרשה אמרי' מאי דמוקדם מוקדם ולא עלה קאי יהי' או לכם והבן, ואולם מתיבת לכם דרשינן היתר הנאה וזה שלכם יהא וכן מצינו ב"ק (מ"א.) אי מה קדש אסור בהנאה אף מעשה שבת אסור בהנאה ת"ל לכם שלכם יהא ע"כ הרי מתיבת לכם מפורש יוצא היתר הנאה וכ' תוס' ביצה (י"ב.) ד"ה השוחט היכי דהותר בהדיא לא אמרי' אהדרי' לאיסורא קמא וכאן הפסוק יהי' כתיב גבי איסור אכילה ורק מטעם אין מוקדם וכו' מזקמינן לי' אצל שקץ הוא לא יאכל ותיבת יהי' לא משמע איסה"נ ודי לאוקמי' על איסור סחורה אבל שאר הנאה בודאי מותר אפי' לכתחלה כיון דהתורה כ' לכם והותרה בפירוש הנאה ואיסוה"נ לא מפירש בהדיא מן תיבת יהי' ועי' בכורות ד' והי' בהוויתה יהא ושם (ה'.) יהי' בהווייתה יהא וכן בע"ז (נ"ד:) תהי' מנחות (ה'. מ"ה. ק"ז) זבחים (ה': כ"ה:) דרשו כן ועי' (תמורה ה'. ערכין ה'. ובכורות נ'.) דרשו הוא בהווייתה יהא ומן יהי' דרשו שאם רצה להוסיף מוסיף ע"ש:
ומדי דברי בענין הנקברין אפרן אסור אמרתי לציין להבין מה דאמרי' בתמורה (ל"ד.) ברייתא כל הנשרפים אפרם מותר חוץ מאפר האשירה ואפר דהקדש לעולם אסור ע"כ ותוס' פסחים (כ"ז:) ד"ה חוץ הניחו בתימא לר"ל דס"ל בע"ז (מ"א:) עכו"ם שנשתברה מאלי' מותרת דהא מיירי באשירה של עכו"ם ואפ"ה משמע דאפרה אסור ע"ש וכאן בפ"ת כ' דאפר אשירות עכו"ם אפי' שרפה ישראל מיתרת אם לא אשירה דמשה ע"כ ודברי פ"ת צריכין ביאור כי בתוס' פסחים הוכיחו דכאן מיירי בשל עכו"ם ואפ"ה אפרה אסור ונראה דהמדקדק בלשון הברייתא יראה כי תרתי שמשת מינה דאמר כל הנשרפין אפרם מותר חוץ מעצי אשירה מוכח באשירה דישראל מיירי מש"ה אפרן אסור וחדסיימו ואפר דהקדש לעולם אסור נוכל לדייק הא של אשירה אפרה מותר ועל כרחך כדמסיק ש"ס משום דאשירה יש לה בטילה בעכו"ם ומעתה תרתי ש"מ רישא באשירה דישראל ואפרה לסור ויתו' קי' תוס' פסחים ומסיפא נוכל לדייק באשירה דעכו"ם ואפרה מיתר דיש לה ביטול ע"י עכו"ם ומדשרפה אין לך ביטול גדול מזה ואתא פסקי תוס' וחידשו דאשירה עכו"ם אפי' שרפה ישראל מותרת, ולכאורה דבריהם תמוהים מע"ז (נ"ב:) וישראל אינו מבטל ע"ז של עכו"ם ומשנה מפורשת וא"כ אם שרפה ישראל אמאי מותר לו יהא דבטלה בזה הא ישראל אינו מבטל ע"ז של עכו"ם ואכתי באיסורא קיימא ותהוי אפרה אסור:
אכן לפימ"ד בע"ז (מ"ב.) ורבא אמר לעולם כי פחתה ישראל נמי בטלה אלא גזירה דילמא מגבה לה והדר מבטל לה והו"ל ע"ז של ישראל וכו' ערש"י דכל ביטול ישראל לאו ביטול גזירה דילמא מגבה וכו' ע"ש והא תינח ע"ז דמטלטל ושייך הך גזירה דלמה מגבה אבל אשירה הוא אילן דמחובר ולא שייך הך גזירה דילמא מגבה ושפיר יוכל ישראל לבטלה מש"ה כ' הפ"ת אשירות עכו"ם אפי' שרפה ישראל מותרת והבן, ולענין אי מותר לסחור בדברים טמאים העומדים לאכילה ידוע מראבי"ה הובא ב"י ביו"ד סי' קי"ז דמתיר וראי' מחולין האכיל בשר חזיר והב"י דחה דמיירי בישראל רשע ועוד ולהלכה אסור ול"נ ראי' לראבי"ה מע"ז (ל"ט:) אין לוקחים ימ"ח מח"ג בסוריא רש"י שחנוונים שבסוריא חשידי על לפ"ע ובתוד"ה ימ"ח כ' ובתוספתא קא חשיב במקום חלב חתיכת דגים שאין בה סימן וקונים מן העכו״ס ומוכרים לישראל וכו' הרי דהי' עושין סחורה בדגים טמאים וראי' לראבי״ה:
אולם גם זה יש לדחות דהרי חזינן דחשודין על לפ"ע ואפי' על איסור דרבנן איכא איסור לפ"ע דאורייתא וכתוס' לעיל (כ"ב.) מכש"כ שחשודין לעבור על איסור אין עושין סחורה בנו"ט ועוד הרי חזינן דחז"ל בקידושין (פ"ב.) אמרו וחנוני שאומנתם אומנות ליסטים ומאן דעביד הא עביד הא ואין ראי' מזה:
ובמה שמפלפל כת"ה בענין במע"י אי דבר אכילה הן והביא מביצה ונדרים וטו"ז יו"ד ע"ה ולא הביא מתוס' מעילה (כ':) ד"ה קרביים שאין דרך בנ"א לאוכלן ומייתי להו בחו"מ בקצוה"ח סי' רל"ב לענין דינא בבני מעים מ"מ מוכח דגם בני מעים בנ"א אוכלין אותן עי' ביצה (ל"ג.) ד"ה ושדי העתיקו ברש"י לפי שאין דרך בנ"א לאכול בנ"מ ביו"ט וכו' יש להם הרבה לאכול ע"כ משמע בחול אוכלין אותן ועי' פסחים (ק"ז:) השמש מטבל בבני מעיים ונותנם לפני האורחים ערשב"ם בבני מעים של בהמות הנשחטות לסעודת יו״ט וכן נותן לפני האורחים ובער"פ קאי ע"כ מכאן משמע שאוכלין בג"מ לקינוח קודם סעודה והעיקר דהכל לפי הזמן והמקום עש"ך יו"ד ק"א וק"י מחבר ובעיקר השאלה לענין דינא בין איסור סחורה נו"ט דאורייתא או דרבנן קשה להתיר לסחור בהם אך מטעם מוטב שיהיו שוגגין וחיי נפש כדמצינו בש"ס ופוסקים נשים יד לפה:
ואסיים ודור"ש באהבה: