אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן קצא
ב"ה ב' אמור כ״ה למב"י תרפ"ח סטניסלאב.
לכבוד האברך הרב החריף ובקי טובא סופר מהיר ונפלא מו"ה אברהם בעריל נ"י בעיר קאלבסוב יע"א:
מעשה ידי אצבעותיו המלאים זיו ומפיקים נוגה הגיעני לפני יום או יומים והן היום שמתי עיני על יקרתו מהחל עד כלה וראיתי אחרית דברו כי עד מהרה ירוץ דברי תשובתי אליו ע"ז אשיבהו מילין כי מרבים העם להביא ועוד זה מדבר זה בא וכ"א תבענה שפתיו כי נחוץ תשובתי והמה לא ידעו כי כבר קדמו רבנן ולהן משפט הבכורה והי' גם כבודו כאחד מהם, ע"ד שעלה ונסתפק בשו"ב אחד שהורה לאיסור ובא רעהו השו"ב והתיר אי שייך בזה חכם שהורה לאיסור אין חבירו רשאי להתיר והביא מתוס' (מ"ד:) ד"ה היכי הק' מלק' (מ"ט.) חד אסר וחד שרי ומסקי שמא הי' שניהם בביהמ"ד ונשאלה השאלה לשניהם וכן כ' תוס' ע"ז (ז'.) ד"ה הנשאל:
והנה יש להעיר מע"ז (מ'.) ההוא ארבא דצחנתא דאתיא לסיכרא דרבא אסר ורב חיננא שרי ונפק שיפורא דרבא ואסר ומוכרחים אנו ג"כ לזה דהי' שניהם בביהמ"ד, אולם הא לא קשיא מע"ז (נ"ז:) שקלי' האיך כריתחי' ושדיא לדינא והי' במחוזא אתרי' דרבא, דרבא שרי ור"ח ור"ה אסרו מטעם דמשמע דרבא שרי בתחילה והמה אסרו אח"כ וזה רשאי, התיר רשאי חבירו לאסור כדאמרי' בברכות (ס"ג:) בשלמא הוא מטהר והמה מטמאין לחומרא ע"כ הרי לחומרא רשאין להחמיר:
וראיתי הובא בשם דמש"א בפ' א"ט סי' ו' דחכם ממונה בעיר יוכל להתיר בעירו אף מה שאסר חכם אחר אינו ממונה בעיר ע"ש וצ"ע על תוס' ע"ז (ז'.) ד"ה הנשאל כ' אבל התיר רשאי חבירו לאסור ולא הביאו ראי' לזה מברכות הוא מטהר והן מטמאין אזלי' לחומרא. אולם הא קשי' לי דאמרי' שם אלא הוא מטמא והם מטהרין והא תניא חכם שטמא אין חבירו רשאי לטהר אסר אין חבירו רשאי להתיר ע"כ ומאי מקשי הש"ס הא כ' תוס' דהיכי דהי' שניהם בביהמ"ד שרי לעשות ובברכות מיירי שהי' כולם ביחד בביהמ"ד ורשאי לעשות כן וצ"ע וע' ברכות (כ"ח.) יהודה גר עמוני מה אני לבוא בקהל ר"ג אסרו ור"י התירו:
ובעיקר הדין חכם שאסר וכו' מביא כ' כי כל האחרונים כ' דהשובי"ם דינם כחכמים ולי מאוד צ"ע א"כ עשתו מר עוקבא עשתו ולתא כשבת (נ"ד:) ובחולין (ל"ב.) כדי ביקור טבח חכם היינו דהוא ת"ח ויודע לשחוט אבל בכל הש"ס מצינו סתם טבח או טבח אומן ע' ביצה (כ"ח.) ובחולין (י"ח.) האי טבחא דלא מייתי סכינא קמי חכם מכלל דהטבח לאו חכם מקרי ואפילו יכול ללמוד ויודע הלכות כעירובין (ס"ג:) רבינא איקלע למחוזא וכו' זיל אמטי' לרבא וכו' לא סבר לי' צורבא מרבנן חזי לנפשי' א"ל אנא מיזבן זבינא עי' רש"י והרי אתה לי כשאר טבחא ע"ש דהי' יכול ללמוד ואפ"ה פירש"י והרי אתה לי כשאר טבחא ולא הוי כצורבא מרבנן לחזי לנפשי', וביו"ד מצינו בסי' ל"ה בטו"ז והי' שם בודק א' מגודל בין חכמי אושטרייך ובש"ך והנה א' מן הבקיאים עשה לפני וכו' הרי שלא קראו לו שם חכם וידוע כי חכם גדול מת"ח עי' בהקדמת חות דעת ועי' יומא (י"ח:) אם חכם וכו' ואם לאו ת"ח משל"ה ומה שהערתי בזה אכ"מ ועתה אין לנו ת"ח ואף צורבא מרבנן אין לנו עי' יו"ד פ"ת סי' רמ"ג וכבר הבאתי מב"ש אה"ע:
ומעתה מה דהוי לא הוי מה דלא הוי לכ"ש דלא הוי עתה ושו"ב אין לו דין חכם. שאסר אין חבירו רשאי להתיר, ובדין זה בנמצא גמי הו"ל לשו"ב הא' לישאל להרב ואפשר דכבר שמע מהרב איך לנהוג אם נמצא גמי באווזא ואם אסר אין מזניחין אותו אבל השו"ב הב' לא טוב עשה והי' לו לילך אצל הרב נ"י עם השו"ב הא' וכאשר יהי' טוב בעיניו כן יעשו ומעתה מזרז אני להשו"ב הב' שמעשה כזה לא ישמע ממנו פעם ב' ואין לו רשות להורות במקום רבו הוא הרב אב"ד נ"י וכל דבר הקשה וכיוצא בזה יקריבו אליו:
ובזה הנני דור"ש ומברכו בכט"ס: