אור ברסלב
אמרי דוד סימן קפט

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן קפט

סימן קפח

ב"ה יום ה' לסדר שמיני ב' כ"ד ניסן תרצ"ג פה סטניסלאב. כבוד אהובי הרב האברך חריף ובקי מושלם במעלות מו"ה מנוח הענדר נ"י קיממעל נכד ידידי הרב הה"ג נ"י ראב"ד דק' קניהעניטש יע"א:

מאז הגיעני יקרתו ואני בכל עת עמוס הטרדות ולא נתנני הזמן לקרותו, וכעת הקרה לפני וקריתיו וראיתי שנוגע בכבוד זקנו הרה"ג נ"י, אמרתי להשיבו אף כי כבר עבר זמנו תוכן השאלה, אשה אחת המליטה וילדה בן זכר ואחר ה' ימים חלתה היולדת על חולי מעים ונסעה ללבוב על אפעראציא ואבי הבן שאל יען כי הילד כחוש ואמו איננה עמו ומניקת לא תניק בזמנו ואין כאן רחמי האם וסכנה נשקפת לו חלילה, ובעוד ימים אחדים יש תקוה כי תשוב האם לביתה ויכולין למולו, והתיר א"ז הרב נ"י לחכות ימים אחדים עם הב"מ, ושם מלומדי למד עוררו על פסק זה, שלא נשמע מעולם כהאי הוראה, וכבודו דייק מדברי ש"ך יו"ד סי' רס"ד ס"ק ג' דכל תינוק שהוא מצטער בין מחמת חולי בין מחמת דבר אחר אין מוהלין אותו עד שיבריא ע"כ, וסדר הפירוש מחמת דבר אחר שאין אמו בבית ואח"כ דחאו:

והנה לפני שנים הרבה בא מעשה לידי שהביאו לפני תינוק מלא שיחני וכיבי ויראתי להניח למולו עד שיתרפא מהם וחילי דילי דאמרו ז"ל בכ"ד בש"ס דמצורע חשוב כמת ומזה מוכח דמצורע מחלה כבידה היא ומש"ה אין למוהלו דאולי כבר הגיע למדרגה גבוה והוא מצורע מוחלט וחשוב כמת עי' יבמות (ק"ג:) וברש"י ונוכל לסייע מדברי הגאון שהביא הש"ך בין מחמת חולי בין מחמת דבר אחר וד"א מצינו פסחים (ע"ו:) לריחא ולדבר אחר רש"י צרעת, כתובות (ס"א:) דבר אחר חזאי בי' רש"י בשר חזיר מצורע, שבת (קכ"ט:) דבר אחר קשה לדבר אחר רש"י צרעת עיי"ש, ומזה נוכל לומר דהגאון דכתב בין מחמת ד"א היינו צרעת ומ"מ יש לדחות דאין ראי' מזה דנוכל לומר דבר אחר היינו קטן ירוק שלא נפל בו דמו:

והנה דנפל לו דמו וכן במצורע ונתרפא מלין מיד וא"צ להמתין ז' ימים רק דחלצתו חמה עי' תמים דעים להראב״ד סי' קע"א מבואר כן, וראה זה חידוש בשבת (קל"ז.) חלצתו חמה, וכן בברכות (ל"ד:) לכו שחלצתו חמה. וכן ביו"ד סי' רס"ד הפירוש שנשתלפה החמה ממנו ואולם בנדרים (מ"א.) א"ש אין מבקרין את החולה אלא למי שחלצתו חמה פירש הר"ן ותוס' שלבשתו חמה וע"ש בתוס' ג"כ וצ"ע בשבת לשון שמואל ובנדרים ולא נתפרשים בחדא מחתא:

הן אמת דמצינו ביבמות (ק"ב:) וחלצה נעלו מישלף וכו' ועצמותיך יחליץ ואמר ר"א זו מעולה שבברכות וא"ר זרוזי גרמי ומסיק משמע הכי ומשמע הכי עי"ש מ"מ הכא בלשון שמואל יתפרש להיפך זה חידוש ונוכל לפרש דברי שמואל בנדרים בחדא גוונא כמו בשבת אין מבקרין את החולה אלא למי שחלצתו חמה היינו דסר ממנו החמה, ואולם עדיין חולי כשמעתי' דשמואל בשבת דנותנין ז' ימים וכו ומש"ה מבקרין אותו:

ובעיקר השאלה נ"ל להביא ראי' מתוס' שבת (ק"ל) ד"ה ר"א כ' וא"ת ויביאו התינוק אצל הכלי דהשתא ליכא איסור שבת כלל וכו' וי"ל דקטן צריך לאמו וכו' וגם אמו שהיא מסוכנת לא תוכל לבוא אצל התינוק ע"כ ומש"ה התיר ר"א להביא הכלי מגולה בשבת ולחלל שבת באיסור דאורייתא עי"ש וצ"ע מה היא הרעש דאמו לא תוכל לבוא אצל התינוק יביאו אשה מינקת אחרת על אותו יום ולא נצטרך לחלל שבת בפרהסיא ונראה דאמרינן בכתובות (נ"ט:) ואם הי' מכירה כופה ונותן לה שכרה ומניקתו מפני הסכנה וכו' עד כמה ר"א ג' חדשים (עי' סוטה (י"ב:) מלמד שהחזירהו על מניקות מצריות ולא רצה להניק וכו' והי' לו אז כשלשה חדשים) ושמואל אמר שלשים יום ור"י אמר חמשים יום וכו' אלא לשמואל כי האי גוונא מי משכחת לה:

ואולם בירושלמי שם אמרו דשמואל אמר שלשת, ימים שמואל כדעתי' שמואל אמר חכים אנא לחייתא דילדת לי, ריב"ל אמר חכים אנא לגזירה דגזרין לי ור"י אמר חכים אנא לנשייא דצבתין עם אימא, ע"כ עי"ש, והשמיענו בזה דלפעמים משכחת דתינוק בן יומו יוכל להכיר אמו ולא ירצה להניק מאחרת, ואחר המילה דהתינוק חולה ויוכל חלילה לבוא לידי סכנה יש לחוש שלא למולו אם אמו לא תבוא אליו, וזה כוונת התוס' שהבאנו ובכל אופן אשר נוכל למצוא כי הילד חלילה יסתכן אחר המילה יש להמתין בזה כדי למנוע זה הסיבה ובפק"נ אין אנו הולכין אחר הרוב, עי' יומא (פ"ה.) וכ"ד בש"ס ובנידן דידן שהי' חמשה ימים אחר הלידה חיישי' לדשמואל כי נחכה ימים אחדים למולו עד שתבוא אמו ובפרט בילד כחוש כמו שכ' כבודו ויפה הורה אז הרה"ג נ"י:

והנני דורש שלומם באהבה:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה