אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן קפח
ב"ה יום ג' לסדר בא ד' שבט תרצ"ג לפ"ק פה סטניסלאב. כבוד אהובי ידידי ה"ה הרב הה"ג חריף ובקי מופלג בתורה וביראה כש"ת מו״ה אפרים נ"י לאנגענויער האבד"ק קאמארנא יע"א:
מאז הגיעני יקרת מכתבו על שאלה ולא הי' הזמן גמרא לשום עיני עליו עד היום ולקחתי לי מועד להשיב אמרים כאשר אלוהי יורני, וזה תוכן השאלה. בתולה נסעה מק' לבריסעל וישבה שמה זמן ועידן ושבה לביתה וילדה זכר וחכתה עם בר"מ עד בוא נער א' מבריסעל ואז נימול הבן כי אמרו זה אבי הילד ועוד לא עברו כ"ד חודש ימי הנקה ועשתה שידוך מלבוב והעמידו חופה שמה וכת"ה רצה להפרישם ולא שמעו בקולו וכתב לבריסעל והשיב הדיין כי הגידו ב' עדים שהי' קידושין וחופה כדת וזה הנער שהי' על בר"מ יאמר ג"כ שהי' כדת ורוצה מאה דאלאר וישלח לה ג"פ ואולם האשה בכאן ואחותה בבריסעל צועקים מרה כי שקר ענו בה והיא לא היתה נשואה אליו כדת רק גרו יחד דרך זנות ע"כ דברי השאלה:
והנה החילותי לעיין בזה בא לנגד עיני דברי הש"ס קידושין (ס"ג:) במשנה קדשתי את בתי ואיני יודע למי וכו' ובא א' ואמר אני קידשתי' נאמן ואמר רב נאמן ליתן גט ואין נאמן לכנוס נאמן ליתן גט אין אדם חוטא ולא לו רש"י בדבר שאין נהנה להתיר א"א חנם ע"כ והק' אא"ז הגאון זצ"ל בר"ל בח"א יו"ד סי' א' הא לק' בקידושין (ס"ה.) אמר רב אם נתן גט מעצמו כופין ליתן כתובה דס"ל ארוסה יש לה כתובה ע"ש א"כ הכא בנותן גט כופין ליתן כתובה א"כ נימא כמו דאמרינן בגיטין (נ"ד:) מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן להפסיד ס"ת והה"ד הכא מתוך שיתן כתובה נאמן על הגט ול"ל טעמא חזקה אין אדם חוטא וכו' וע' דבר הלכה מא"א הגאון ז"ל בסימן מ"א מתרץ קושיא בטו"ט ודעת:
ואענה אף אני חלקי דשם בגיטין אמרינן היכא דסבר דלא יפסיד כל שכרו אינו נאמן ע"ש דטעי בר"י וע' יו"ד סימן קכ"ז מזה וא"כ הכא אמרינן אם נתן גט מעצמו כופין אותו ליתן כתובה משמע דזה שנתן הגט לא עלתה על דעתו שיצטרך ליתן כתובה וכן הכא נאמן ליתן גט לא זכר כלל שיכפוהו ליתן כתובה ומש"ה לא שייך לומר מתוך שנותן כתובה נאמן על הגט ועוד באה"ע ס"ס נ"ה למחבר אין לארוסה כתובה דלא כתב לה ולרמ"א יש לה כתובה וטעה בזה דסבר אין הלכה כרב בזה ומש"ה לא שייך לומר מתוך וכו' שלא זכר כלל דארוסה יש לה כתובה:
אולם הא קשיא לפי"מ דאמרינן ב"ב קס"ז כותבין גט לאיש וכו' והבעל נותן שכר הסופר וכו' ומפרש בגמרא דכתיב וכתב ונתן וכו' רק אח"כ שדיא אאשה והיינו בימי אמוראים ע"ש ומוכח דגט נותן שכר הרבה וא"כ ל"ל טעמא הכא דנאמן ליתן גט משום דאין אדם חוטא וכו' תפ"ל מטעם מתוך שנאמן להפסיד משכרו והכא נותן מעות בעד הגט ותו קשה דרב אמר ואין נאמן לכנוס אימא יצרו תקפו וכה"ג מצינו בכ"מ בש"ס כמו בקידושין (פ"א:) יצר אלבשא בכורות (מ"ו.) יצרו תקפו כתובות (נ"א:) ועוד מ"מ הכא קשה ממאי דאמרינן בע"ז (כ"ג.) התם יצרו תקפו והק' התוס' הא אמר רב עכו"ם חס על בהמתו וכו' נימא יצרו תקפו מכ"ש דפרה דדמי' יקרים ותי' דוקא בפרה וכו' ע"ש, היוצא מזה משום יצרו תקפו לא מפסיד דמי טובא ואמרינן בחולין (פ"ג.) דאורת ארעא למיטרח בי חתנא טפי מבי כלתא ובכתובות (ו"ד.) אין אדם טורח בסעודה ומפסידה וא"כ אמאי לא יהי' נאמן לכנוס הא יפסיד ממון טובא דמי סעודתו אם יצרו תקפו הא בין היום למחר יבואו עדים עם האיש אשר באמת קידשה ותגלה רעתו בקהל ויפסיד דמים רבים וקשיא דרב אדרב ויוכל להיות דרב סובר דזה האיש ידמה בנפשו כי לא יתודע לעולם אבל רב אמי חולק על רב וסובר דנאמן לכנוס ולא חייש משום יצרו תקפו מהאי טעמא דאמרינן דלא יפסיד דמים הרבה כדי לפייס יצרו ורש"י פירש דלא חציף למימר לפני האב וכו' דמירתת דלמא מכחיש לי' וכו' וענין דלא חציף הוא כמו חזקה דאין אדם מעיז פניו וכמו בקידושין (מ"ה:) לא חציף אינש לשוויי לאבוה שליח וב"ב (ל"ג:) לא חציף אינש דגזר דיקלי' דלאו דילי' ולפי"מ דהבאנו דאמרינן מתוך שמפסיד ממון נאמן גם על הס"ת א"כ גם כאן יסתער עלינו הקושיא דלעיל אמאי לא פירש רש"י דנאמן לכנוס מתוך שיוציא ממון הרבה על הנשואין נאמן לכנוס:
ול"נ דאמרינן בגיטין (י"ד:) כל שבידו נאמן הוא דלמדין מכה"ג ביוה"כ דאמר פיגול מהימן דתורה האמינתו וידוע קושיא ראב"ן דלמא מהימן רק על פרו מתוך שמפסיד ממונו נאמן גם על הכהנים שלא יתכפרו בו ומאז תרצתי לפי"מ דכ' תוס' מגילה (ט':) ד"ה אילכ"פ דאפילו ביוכ"פ הפר בא מכה"ג שעובד לא מכהן המשמש עתה שאירע אונס לכה"ג העובד תמיד א"ש א"כ משכח"ל בכה"ג דגם הפר אינו שלו ואפ"ה מהימן משום דהתורה האמינתו ומכאן אתה למד דאם מוסר דבר לחבירו הרי האמינתו עליו לאמר להקל או להחמיר לאסור או להתיר לא מטעם עדות אך הנותן האמינו והוי כסנהדרין (כ"ד.) נאמן עלי אבא וכו' על דבר זה לכל מה שיאמר ואולם אם יצא מידו יש חילוקים דפעמים אינו נאמן עיו"ד קכ"ז ודמיון לזה כמו שליש ששלישותו בידו נאמן כשני עדים וביצא מידו נאמן רק כע"א ע' חו"מ סי' נ"ו רק היכא דמפסיד כולי' אגרא ראו חכמים דיש להאמין לו כיון דתחילה הי' בידו והבעל האמינו לכן בכה"ג גם עתה שאין בידו הרי בחזקתו ויש להאמינו כיון דמפסיד שכרו וע' יו"ד סימן קכ"ז במח' סעיף ב' ובטו"ז ס"ק ד' דכתבו דבר מועט סך מועט ויש לדון כמה דבר מועט ע' ב"ק (קי"ט) דבר מועט ב"מ (מ"ט.) מתנה מועטת (ס"ח:) דבר מועט ע"ז (ס"ב:) בתוס' דבר מועט ולא נוכל לעמוד על שיעורו כמה הוא ומוכח לפי"מ שהוא אדם עני או עשיר ולפי ערך מלאכת עבודה שהוא עושה ואם מפסיד שכר מועט מזה אינו נאמן:
היוצא לנו מזה רק בזה שהי' בידו אמרינן מתוך וכו' אבל בעלמא כמו בקידושין דנאמן ליתן גט וכו' אין סברא להאמינו מתוך שמפסיד ממון יהי' נאמן מתוך וכו' דמי האמינו והיא נוגע ואין הגדתו מועלת זולת מטעם חזקה ובזה יתורץ כל מה שהקשינו ובזה יונת לנו מה שהק' טו"ז שם סי' קכ"ז מקידושין ס"ה אבל איהי אי לא דקים לה לא הוי אמרה וכו' וליתסר בקרובותי' קמ"ל והק' תהא נאמנת מטעם מתוך שנאמנת על עצמה תהא נאמנת על קרובותי':
ולפי"מ שכתבתי לא קשיא דהא לא האמינה שום אדם ולא הי' בידה כלל ואשה ע"פ התורה פסולה לעדות ולא שייך לומר מתוך וע' גיטין (ב':) ובתוס' ובטו"ז יו"ד סימן שט"ז וראי' דאמרינן ביבמות (קכ"ב.) והוחזקו להיות משיאין עד מפי עד עפ"י עבד מפי אשה ומוכח דרבנן תקנוה משום תקנות עגונות ע' יבמות (פ"ח.) תוד"ה מתוך דע"א בעדות אשה מדרבנן ואמרו דה' נשים ומהם צרתה אין נאמנין וביבמות (קי"ח) אמרה מת בעלי תנשא ותטול כתובתה וצרתה אסורה ושם דצרתה אמרה לא מת וחבירתה אמרה מת אפילו בב"א ע"ש ד"ה דכל דזו שאמרה לא מת לא נאמנת להכחיש האחרת הרי מפורש יצא דאינה נאמנת לא להקל ולא להחמיר דנימא מתוך שנאמנת על עצמה נאמנת על חברתה ולא שחכמים הורע כוחם משאר נשים אך לשאר הוסיפו כוחם להיות נאמנים בעדות אשה וחמשה נשים ובתוכם צרתה העמידו יעל דין תורה ואין עדות לנשים ולא מהני מתוך כלל:
והנה בקידושין (ס"ה.) היא אומרת קידשתני והוא אומר לא קדשתיך אמר שמואל מבקשין הימנו ליתן גט וכן מצינו ביבמות (קי"א:) לאחר ל' יום מבקשין ובנדרים (צ':) יעשה דרך בקשה וב"ש באה"ע סימן מ"ח ס"ק ב' רצה לפרש לשון מבקשין להפוסקים דגם אחר הגט מותר בקרובותי' אולם ריש מילין אמר ול"נ מש"ה מבקשים לפי"מ דאמרינן בנדרים (ס"ו.) אומרן עליך כך הוא ווסתו של פלוני מגרש את נשיו ע"כ ובושה הוא לפניו ומש"ה מבקשים וביבמות שם הק' תוס' מה הוא מפסיד אם יחלוץ ותי' שהוא מתבייש שתרוק בפניו ע"כ וכן רש"י סנהדרין (י"ט:) גבי מלך פירש כן ע"ש וצ"ע תינח גבי מלך שתהא אימתו עליך לא נכון שתרוק לפניו ואפ"ה גם שם ר' יהודה חולק ואמר מצוה שאני מכ"ש אדם פשוט אין לו להתבייש בעשיית מצוה ודוד אמר ואדברה בעדותיך וגו' ולא אבוש ובאו"ח סימן א' ברמ"א ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת ד' וי"ל דגמרא מוקי שם (קי"ב) בשגיטה יוצא מתחת ידה ולכן הוא מסתפי שיאמרו הבריות קמו רבנן אמילתי' שלא בעל ורצה להכשיל בני אדם ביבמה לשוק לא כדת של תורה ומעתה מוכרח לתת חליצה לפוטרה כדת ובושה הוא לו מפני שם רע שיהי' ומש"ה מבקשים וכיצד מבקשין הוא כמו יעשה דרך בקשה ופר"ח שם ביבמות ור"ן בנדרים יעשה סעודה ויתפייס מירושלמי ומצינו בבבלי כתובות (פ"א.) אמר ר"א שאלתי את סומכוס הרוצה למכור בנכסי אחיו וכו' יעשה סעודה ויפייס רש"י סעודה יפה לפתותה במשתה היין ע"כ ודברי רש"י היא כמו שאמרו רז"ל בעירובין (ס"ה.) אמר"ח כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו וסומכוס תלמיד ר"מ כעירובין (י"ג:) וגם מר' יוסי למד ע' קידושין (נ"ב:) ואייתי המתניתין הנ"ל אליבייהו והבן:
ובנידון דידן הוא אומר קידשתיך והיא אומרת לא קדשתני אלמלי הי' זה לבד הטענה ביניהם הדין מבואר באה"ע סי' מ"ח ס"א דהיא מותרת בקרוביו מ"מ רמ"א בס"י מביא בשם הג"מ לפעמים כופין אותו ליתן גט משום חשש הנמנע לנושאה (מזה מוכח כי כשר הדבר להתרחק מלישא אותה כי אולי כדבריו כן היא וזה שישאנה בלא גט פוגע באיסור אשת איש) ואין האשה נאסרת בקרוביו מחמת הגט ע"כ עח"מ וב"ש ואולם הכא ידוע כי דרה עמו זמן ועידן עד אשר יולד להם בן והי' זה האיש על ב"מ ואמרו שזה אביו וזה האיש עו וד וצווח כי קידשה כדת משה וישראל והביא עדים ובאה"ע סימן ל"ג רמ"א דפנוי הבא על הפנוי' וכו' חוששין שמא כוון לשם קידושין דא"א עבב"ז ע"כ וכאן הוא אומר כן שקידש ובעל לשם קידושין ואף שגדולי עולם חולקים בזה היכא דה תה נדה אי אמרי' ג"כ אאעבב"ז ע' פ"ת לק' קמ"ט מ"מ בכה"ג יודו דאומר דבעל לשם קידושין וכת"ה התרה בה שלא תעשה שידוך אחר ולא השגיחה בו ולדעתי אם יש לאל ידו יפרישם ותקבל ג"פ מהנער ואח"כ נחכים על נשואי השני:
ובזה הנני ידידו דור"ש באהבה: