אור ברסלב
אמרי דוד סימן קפו

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן קפו

סימן קפה

ב"ה ועש"ק כ"ד כסלו תפט״ל סטניסלאב.

להבחור החריף המופלג זית רענן חרוץ ושנון כמר יעקב יהודה יחי' פיסטאל בק"ק קאמארנא יע"א:

מכתבך הגיעני ולמענך לקחתי לי זימנא לבי דואר להשיבך. ע"ד אשר הערת בגיטין (ל"ג.) תוד"ה ואפקעינהו וכו' כ' דהא בנזיר א"ל אל תשתה אל תשתה חייב על כל אחת ואחת לא הוי הת"ס דמוקמינן לי' אחזקתו שהוא נזיר עד עתה, והק' הא ר"ע חייש למיעוטא ע' מכות (ז'.) אף שיש רוב כ"ש נגד חזקה א"כ איך מוקמינן במכות (כ"א:) מתניתין דיש חורש כר"ע הא שם מיירי בנזיר שא"ל אל תשתה והדר קשי' לו הא הוי התראת ספק וא"ל מטעם חזקה דר"ע חייש למעוטא נגד רוב ומכ"ש נגד חזקה ע"כ:

ויש לתרץ כמו בעירובין (ל"ד:) רישא רבי סיפא רבנן ושם (צ"ט.) סיפא ר"מ ורישא רבנן, וגדולה מזו מצינו ביומא (ט"ו.) רישא וסיפא רבנן ומציעתא אבא שאול גיטין (כ"ד.) רישא וסיפא בחו"ל מציעתא בארץ וכ"ד בש"ם הה"ד הכא נוכל לתרץ דרישא נזיר שהי' שותה וכו' תנא אחר דלא חייש למיעוטא וסיפא יש חורש ר"ע:

אולם שנוי' דחוקא הוא ונראה דמצינו בתוס' חילין (י"ג.) ד"ה פסח כ' דמדאורייתא ר"מ לא חייש למעוטא רק מדרבנן ע"ש ובתוס' שם (פ"ו:) ובתוס' יבמות (קי"ט.) ר"ל לר"מ אפי' איכא חזקה בהדי מיעוטא חייש רק מדרבנן ולר"ע דחייש למיעוטא בבכורות (כ'.) הוא ג"כ מדרבנן, ומעתה לק"מ לענין נזיר דמיירי לענין דאורייתא וללקות על שתה יין ועבר על לאווין דנזיר, ואפי' נימא לפי"מ שהובח בשם הר"ן דר"מ חייש למיעוטא הוא מדאורייתא ג"כ אתי שפיר דבשו"ע יו"ד סי' ר"ג ס"ג נשבע על איזה דבר אין נשאלין עליו אלא מדוחק עש"ך דשבועה חמורה וכ' ש"ך סי' ר"ו ס"ק, בשם הרדב"ז דנזירות בלשון שבועה חל דעיקרו לשון שבועה הריני נזיר כמחבר ע"ש וידוע בש"ס דהחסידים הי' מתנדבים בנזיר כדי שיתחייבו קרבן חטאת למקום ע' נדרים (יו"ד.) ומעתה כיון דנזיר היא כמו שבועה ורק מדוחק נשאלין מוכח דרוב נזירים לא נשאלין אליהן להתיר להם וממילא יש רוב וחזקה לנזיר והו"ל נשאלין מיעוטא דמיעוטא כיבמות (קי"ט:) ולא חייש ר"מ:

עוד הק' בתוס' גיטין (כ"ב:) ד"ה והא וכו' דהא דאמרי' לק' (ע"א:) דהא דצריך לומר לסופר כתוב ולעדים חתומו לאו משום שליחות וכו' אלא דחשיב סתם ופסול והק' אמאי לא הוכיח בזבחים (ב'.) ממשנה זו בגיטין סתמא פסול ונ"ל אטו אמורא כי רוכלא ליחשוב וליזול וכו' מחויב להביא הרבה ראיות וכיון משנה א' קודם למשנה זו מייתי ראי' מינה ובחד מסכתא יש סדר ע' ע"ז (ז'.) ודי לו בזה וראי' לדברי בנדרים (ב':) האי דסליק מפרש ברישא וראי' משבת וכו' וצ"ע אמאי לא משקלים פ"ו מ״א י"ג שופרות י"ג שלתנות י"ג השתחויות ומפרש מאי דסליק מינה ממטה למעלה וכן הוכיחו בנדרים כמה וכמה ממאי דפתח אמאי לא הביאו ממשנה סוף ביכורים דקחשיב תוס' ביכורים ועיטור ומפרש ברישא מאי דפתח בי' תוס' ביכורים אלא כדאמרינן:

ובאופן אחר י"ל דמצינו בתוס' חגיגה (ז':) ד"ה עולות הק' דמקשי הש"ס ביצה וי"ט.) על עולא והוכיחו לב"ה שלמי נדבה קרבין ביו"ט והוא ברייתא אמאי לא פריך לי' ממתניתין דהכא דשלמי נדבה קרבין לב"ה ביו"ט ותי' דעדיף לי' להביא מברייתא שמפורש בהדי' ולא ממשנה ע"י דיוקא וחסורי ע"ש ולכן הכ"נ צריך למשנה הכל כשרים וכו' אפילו חש"ו ותיקשי לן הא לאו בני שליחות נינהו והתירוץ כתוס' דלא בעינן שליחות בכתיבה וקשי' לן מצריך לומר לסופר כתובו והוכיחו התוס' דגם שם לא מטעם שליחות אלא משום סתמא פסול לכן הביא ממשנה דהוכיחו בפשיטות והבן:

ומה שהקשה מיבמות (ה':) תוד"ה כולה כ' ודלא כתיב שוע וטווי ונוז בהדי' שמעינן דלאפנויי קאתי למידרש סמוכין ע"ש והק' הא י"ל דלא כתבה התורה בהדי' שוע וטווי ונוז משום דילמוד אדם בלשון קצרה כפסחים (ג':), ונראה דיש להבין מאי דקאמר יבמות (ד':) גבי ציצית נמי איב"א משום דמוכח איב"א משום דמופנה ומסיק הכא דמופנה דהי' לו לכתוב בפירוש שוע טווי ונוז וכו' שעטנז ש"מ לאפנויי היינו דיש כאן ייתור לשון:

ולכאורה מיגרע גרע וי"ל דמצינו בש"ס לשון נוטריקון כמו בשבת (ק"ה.) מנין לשון נוטריקון מה"ת וכו' ירט הדרך לנגדי יראה ראתה נטתה ושבועות (מ"ז:) ותרגנו נוטריקין תרתם וגיניתם באהליכם וכו' שבת (ס"ד.) כומז כאן מקום זימה ע"ש ומזה נלמוד דאם כתוב ירט כומז ותרגנו לא ידע התלמוד הפירוש רק כפשוטו למשל ירט מיהר וכן השאר והרבי מוכרח לפרש נוטריקון יראה ראתה נטתה:

ולכן תיבת ירט יש לו שני פירושים נוטריקון ומיהר ואם התורה רצתה רק ללמוד הנוטריקון הו"ל לכתוב בהדי' יראה וכו' דאי משום ללמוד לתלמיד בדרך קצרה בין כך לא ידע מה קאמר עד דיפרוש לו הרבי נוטריקון דהפירוש יראה ראתה נטתה אלא ע"כ דהתורה רצה ג"כ ללמוד על פשוטו ירט מיהר ומעתה גם בשעטנז נוטריקון שוע טווי ונוז ואם כתיב שעטנז אינו דרך קצרה דהתלמיד לא יבין המלה עד דיפרוש לו הרבי דשעטנז הפירוש שוע טווי ונוז ואם לשנות בדרך קצרה הול"ל שוע טווי ונוז ומדכתב שעטנז ש"מ לאפנויי כנ"ל והבן, ומחמת טרדות לא אוכל לפלפל ביתר דבריו:

והנני בזה הדו"ש:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה