אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן קפג
ב"ה יום ג' לסדר ראה דהאי שתא תרצ"ב סטניסלאב. כבוד אהובי ידידי הרה"ג חריף ובקי מופלג בתורה ובירא"ד טהורה מו"ה מנחם מענדל נ"י אויג ראבד"ק דלוטין יע"א:
לתשובת יקרתו אשר רגיעני זה ימים אחדים הנני. ע"ד אשר זה שנים הכריזו בעירו ברבים איסור על שחוטי חוץ אשר יביא לקהלתו ממק"א וכת"ה הביא דברי שבו"י ח"ב סי' כ"ח הובא פ"ת יו"ד סי' ס"ה שאין דעתו נוחה הימנה והוכיח בראיות מהש"ס שאין לעשות כן, ועיינתי וראיתי כי בנה יסודתו על מאמרם חגיגה (כ"ב.) ומאן תנא דחייש לאיבה ר' יוסי דתניא רי"א מפני מה וכו' נאמנים על טהרת יין ושמן וכו' אמר ר"פ כמאן מקבלינן האידנא סהדותא מעה"א כר"י, ויש להבין מדוע עושים כר' יוסי הא בפסחים (מ"ט:) איתא דאין מקבלין עדות מעה"א וע"ש בתוס' ד"ה ויש וכו' אך נראה הטעם דעבדינן כר"י כגיטין (ס"ז.) דנימוקו עמו, אבל אכתי קשיא דאם יחיד לבד פליג עליו שפיר הלכה כמותו מהא"ט אבל כאן רבים חולקים עליו אך דאמרי' בעירובין (מ"ו:) וכר' יוסי אפילו מחביריו ע"ש ומש"ה עבדינן כוותי', וראינו בנדרים (פ"א.) אמרי' איסי בן יהודה לא אתי למתיבתא דר' יוסי תלתא יומא וכו' כי טעמי' דאביך לא ידענא היכא איתאי וכו' ר"ל אחרי דידוע דר"י נימוקו עמו ואומר טעם לכל דבריו ומדוע לא פירש כאן טעמו ומסיק דגם שם אמר טעם לשבח וממילא גם כאן בחגיגה נחדור להבין טעמו:
והנה בתרומה נאמנים בשעת הגיתות והבדים פירש"י חגיגה (כ"ה:) מפני הפסד כהנים חבירים ע"ש ועל יין ושמן של קודש נאמנים עה"א כ' תוס' חגיגה (כד:) שאימת קודש עליו ובעבור זה הוא נזהר לשמרו בטהרה וכה"ג מצינו בכ"ד עתו"ס חולין (ע"ה:) מירושלמי שאימת דימוע עליו ובטו"ז או"ח סי' תרט"ו אימת יו"כ עליו ובע"ז (ל'.) לית לה אימתא דגברא, ובזה נבין דמקבלין סהדותא מעה"א דאמרי' בסנהדרין (כ"ט.) כיצד בודקין את העדים וכו' ומאיימין עליהם וכו' ושם (י"ט.) ולא לפנינו אתה עומד אלא לפני מי שאמר והי' העולם אתה עומד ובגיטין (י"ט:) ר"נ וספרי דדיינא דאית להו אימתא ע"כ, הרי מכרן נדע דהעומד לפני ב"ד אית להו אימת ב"ד ומש"ה מקבלין סהדותא מעה"א דאית לי' אימת הב"ד ולא ישקר ויגיד צדק:
ומצינו בתוס' ע"ז (ב'.) ד"ה אסור כ' דשרי לתת ולשאת עמהם ביום אידם משום איבה והיינו כי עיקר מו"מ היא דרבנן שרינן לי' משום איבה ושם בתוס' (כ"ו.) ד"ה סבר כ' איסור דאורייתא לא שרינן משום איבה ע"ש ושם בחגיגה (כ"ה:) קנקנים ריקנים דקודש ומלאים דתרומה לא מהימנינן לו לעה"א ומעשרין דמאי לעה"א ואין נאמן לומר שהוא מעושר ע' חולין (ו'.) ושם מעשר שהיא נותן ומה שהוא נוטל ממנה ולא חיישינן לאיבה ובע"ז (ל"ט:) ת"ר אין לוקחין מ"ח מח"ג בסוריא ע"ש ברש"י מפני שחשודין על לפ"ע גם כן לא חיישינן לאיבה וא"כ בשחיטה חוץ דיש לחוש על איסור חמור כנבילות וטריפות בודאי אין לנו לחוש לא בה ובפרט באיסורי אכילה וכ' תוס' חולין (ה':) שגנאי הוא לצדיק שאוכל דבר איסור, והנה מצינו אצל אליהו והעורבים מביאים לו לחם ובשר ודרשו בסנהדרין (קי"ג.) מבי טבחא דאחאב ע"כ ולא חש לאכול משום שחוטי חוץ כבר תירצו הש"ס בחולין (ה'.) עפ"י הדיבור שאני ערש"י שהקב"ה התירו לפי שעה ע"ש:
ויש לעיין בחולין (צ"ה:) מנהרדעי איקלע במעלי יומא דכיפורי ושדו כבדא וכילתא בפיס נהרא ורב כהנא אמר לי' שקיל ואכול וכן שם (ק"י.) רמי בר תמרא איקלע לסורא יכו' שקל כחלי אכלינהו ולא דרשי מי שחטו אך בעת הזאת ידע כי הטבחים המה מיראי ד' וחושבי שמו וע' או"ח בטו"ז ומג"א בסי' תר"ה מה שמפלפלים בדברי הש"ס הזה, וע' ביצה (מ'.) ר"ח ב"ח חלא בישרא בעוברי דדשא רש"י שנתנו לו טבחי העיר מבעוד יום והוא הי' בן עיר אחרת שמערבין לו לבוא לכאן ע"כ, כנראה לא הקפיד על שחוטי חוץ וצריך לומר כי ידע בנפשו במקום רב הונא הטבחים המה כשרים זהירים ונאמנים ביתרון ההכשר, וע' ב"מ (כ"ד:) ר"ח מצי גדי שחוט בין טברי' לציפורי והיתרוהו משום שחיטה ע"כ מוכח ג"כ שלא הקפיד אם לא נשחט בעירו, אבל מהם אין ראי' לזה"ז וכבר אמרו רובן וכשר שבטבחים שותפו של עמלק וכבר פירשו על מה ירמזון מיליהם ועל העת הזאת דברי פיהם חן חן להם ורובם מפריצי בני עמינו וראוי לעשות סייג וגדר כנ"ל:
ומה שכ' שבו"י שהיא כגזירה שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בה נראה בע"ז (ל"ה: ל"ו.) ר"י נשיאה התיר שמן של עכו"ם ואמרו הטעם שאין גוזרין גזירה וכו' כנ"ל דשם הי' רוב שמן אצל נכריים וכן בכ"מ שמובא מאמר זה אין רוב ישראל יכולים להחזיק הגזירה ומש"ה בטלוהו או לא גזרו וכן במו"ק (ג':) ר"ג וב"ד נמנו על שני פרקים הללו ובטלום כי אתנו בעלי הגזירה כל הרוצה לבטל יבוא ויבטל וכ' תוס' שחשו להפסד רבים שלא יגרמו רעה לעולם ע"ש אבל הכא באיסור שחוטי חוץ בזה יכולים לעמוד כי הא בישרא קמן בכל מקולין ויודעים אנו מי שחטו השובי"ם דעירנו מאי אמרת דבא בדרך ואמר מי יאכילני בשר הנה זה לא קיבל עליו היכא דיוצא לדרך ואם יבוא ויחקור על השובי"ם ועל הקצבים כי אז יאכל שם מזבחיהם אשר הם זובחים, ומ"מ אין אני תוקע עצמי לדה"ל להורות חלילה נגד השבו"י אך אמינא מאן דעביד הכי לא משתבש ויניחו ברכות על ראשו, והנה אחרי שאסרו שח"ח ממילא מאן דמביא בשר שחוטי חוץ למכור עובר על לפני עור ומכשיל את הרבים כי מוכר להם בשר תמותות ואסור להם, ובלא זה הוא עובר על השגת גבול הרבנים והשובי"ם והעיר וכבר כתבו גדולי האחרונים שבהסגת גבול כזה אסור הבשר והשו"ב השוחט עבור קצב זה הוא מסייע לידי עוברי עבירה ואין הפנאי אתי לפלפל בדין מערופיא בחו"מ סי' קנ"ו ולכן אסיים:
ודו"ש באהבה ידידו: