אור ברסלב
אמרי דוד סימן קפב

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן קפב

סימן קפא

ב"ה יום ב' לך ח' מרחשון תרצ"ב לפ"ק פה סטניסלאב. כבוד אהובי ידידי ה"ה הרה"ג החריף ובקי מופלג בתורה וביראה כש"ת מו"ה שלום נ"י גאבעל האבד"ק ברעזיב יע"א:

יקרת מכתבו הגיענו. ע"ד השאלה אשר אחד השכיר להשני שני חדרים וחנות וכן השאיר לעצמו ב' חדרים וחנות וגם יוכל להשכירם לאחרים ונכתב בשטר שכירות כי גם יוכל להשתמש בעלי' ובמרתף גם יוכל לילך דרך מגרש רוחב ג' מעטער לחצר ובפירוש נאמר כי המשכיר והשוכר שניהם יש להם הזכותים להשתמש בעלי' ובמרחף ולילך לחצר ויען כי המשכיר לא דר שם גם לא השכירו לאחר החזיק השוכר לבדו בכל הנ"ל ועתה מכר המשכיר את ביתו לאחר ורוצה ג"כ להשתמש בעלי' ובמרתף גם רוצה לעשות חנות בשתי מעטער מגרש ויניח אמה פנוי לילך לחצר והשוכר מוחה בכל זה:

ונראה כי מסורה בידינו מבעלי התוס' כי צריך לדקדק בלשון השטר יותר מלשון המשנה והיא בתמורה (י"ז:) תוד"ה לא וע' סמ"ע חו"מ סימן מ"ב ס"ק כ"ז כ' והסופר אומר שכוונתו היתה על כל העליות הדין עם המלוה וע' סמ"ע סימן כ"ג וסימן מ"ו ס"ק ק"ה מענין לשון השטר וע' חו"מ סימן רי"ב ברמ"א ס"א כ' ושטר שכתוב בו שראובן נתן לדור בביתו וקנו ממנו ע"ז יש לפרש השטר שקנו ממנו בענין המועיל והקנה לו הגוף לדור בו והק' טו"ז מלעיל רי"א ס"ו כ' דצריך להביא ראי' שהי' המעות ע"ש מה שתירץ וע' קצוה"ח מה שתי':

ול"נ לפי"מ דקיימ"ל דנדרים ושטרות שוות וכמו בנדרים אחר לשון בני אדם כן הדין בשטרות ע' ש"ך חו"מ סימן מ"ג ס"ק מ"ה כ' דאיתא בכ"ד בש"ס בנדרים דבשטרות דנין כמו בנדרים ע' בס' נדרים (ס':) בר"ן כ' כיון לענין נדרים אמרינן וכו' הכ"נ דיינינן בשטרות דהא לק' בסוף פירקין (ס"ג.) מדמינן שטרות לנדרים ואמרינן בנדרים (י"ג:) באומר יאסר פי לדיבורי ידי למעשיהן וכו' וכתב הר"ן כלומר נעשה כאומר דהא אמר קונם פי מדבר משמע דקאי אדיבור ומשמע נמי דקאי אפה וכו' אמרינן דאפה קאי וכן כ' הר"ן (בדף ט"ז:) ד"ה אמר וא"ת ישיבת סוכה דבר שאין בו ממש הוא וכו' אבל בתוס' אמרינן שאפילו אמר קונם קונח ישיבת סוכה עלי מהני דלא מיקרי דבר שאין בו ממש וכו' אבל כשמזכיר החפץ שנאסר עליו מקרי דבר שיש בו ממש ע"ש והה"ד הכא בשטר בכותב נתן לדור בבית וקנו ממנו דיש לומר דקנין קאי אביתו ויש לומר דקאי אלדור מפרשי' דקאי אבית והוא דבר שיש בו ממש (משא"כ קנו ממנו לדור בביתו משמע דוקא ועיקר לדור) וקנה זה הבית אבל בסימן רי"ח אין לנו הוכחה שהי' המעות ברשותו ואין לנו במה לתלות להעמיד הקנין מש"ה צריך ראי' וכן מצינו בש"ס ב"ב (קל"ו) רי"א א"צ לכתוב מהיום וכו' דזמנו של שטר מוכיח דחל"כ למה כתב זמן וזו לבד מהני כדי לקיים השטר ויהי' בתקפו וע' יו"ד ס״ס רכ"ח רמ"א וכן בשאר דברים וכו' לא יוכל לדון עפ"י אומד דעתו אלא כפי מה שנראה לו מלשין ההסכמה התקנה ע"כ ומזה ראי' דצריך לדקדק בלשון השטר ומש"כ תוס' יותר מלשון המשנה ע"ש בלשונם נראה שהוא כמו שאמרו בע"ז (ט'.) וסימנך ספרא בנירא תנא תוספאה ע"ש ברש"י ובערוך שהסופר מדקדק יותר התנא ולכן צריך לדקדק בשטר יותר מדברי התנא:

והנה בנידון דידן אנו צריכין לדונם כמו שכתב בשטר ושני הצדדים מחויבים לקיים כמו שהותנו ביניהם כי המשכיר [עתה הלוקח] והשוכר יש להם הזכות שוה בשוה להשתמש במרתף ובעלי' ובחצר שאחורי ביתם כמו שהותנו זולת מה שרוצה הלוקח לעשות חנות על שני מעטער מגרש ולהניח א' מעטטר לבד לילך לחצר הדין עם השוכר ובודאי יכול לעכב על ידו הן בעשיית החנות הן בדוחק הדרך שעתה רחב ג' מעטער ואח"כ יהי' א' מעטער ויש לו טענה מעליותא למחות בו והדין עמו:

ובזה אסיים ודו"ש באהבה:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה