אור ברסלב
אמרי דוד סימן קפא

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן קפא

סימן קפ

להנ"ל.

יקרת נואמו הגיעני בעת אשר אין הלבלר יוצא בקולמסו וגם עתה לא עת לדבר ומצוה קלה יש לנו וסוכה שמה, אך למען כת"ה לא אחשה עודו מסתולל להתיר לסחור בש"ו והוכיח בראיות כי עובדים בשותף ולא נצטוו עלי':

והנה ידוע דברי תוס' בכורות (ב':) וסנהדרין (ס"ג:) ואו"ח סק"נ ויו"ד סימן קמ"ז וחו"מ ס"ס קע"ו דמוכח דאין עכו"ם מצווים על השותף ומנ"ל הא ונראה בסנהדרין אמרי' שמא יתחייב לו שבועה ונשבע בעכו"ם שלו ע"כ מוכח דוקא נשבע בעכו"ם שלו לבד מוזהר ואסור אבל נשבע לשמים ומשתף דבר אחר אין מוזהר ושם (ס"ג.) אמר רשב"י והלא כל המשתף ש"ש ודב"א נעקר מן העולם ורמב"ם פסקה בהל' שבועות וצריך להבין מנין לו זה ונראה בסוכה מ"ה ר"א אומר לי' ולך מזבח מקשה מכל המשתף ש"ש ודב"א נעקר מן העולם היינו כמגילה (י"ח.) וכ"ד בש"ס וכתוס' סוטה (ד':) ד"ה נעקר ע"י מיתה חטופה או משונה ע"ש והיא מיתה ע"י שמים לא ע"י ב"ד ורשב"י השיב והלא המשתף ש"ש ודב"א היינו רק בדיבור פה ע"י שבועה נעקר וכו' היינו ישראל מכ"ש בעובד או זובח בשיתוף זה חייב אפילו בב"ד של מטה אפילו עכו"ם כותי עובד בזביחה בשיתוף חייב אבל עכו"ם כותי בשבועה פטור כמו דאמרינן בסנהדרין (נ"ו:) בעכו"ם כל שב"ד של ישראל ממיתין עלי' ב"נ מוזהר עלי' וכל שאין ב"ד של ישראל ממיתין עלי' אין ב"נ מוזהר עלי' ע"כ ולכן במימרא דרשב"י דמיירי בשבועה ונעקר מן העולם ע"י מיתה ביד"ש ואין ב"ד של מטה ממיתין אין בן נח מוזהר אבל בעבודה בשיתוף מוזהר וחייב מיתה, ובענין אמונתם ידענו כי יש שתי כיתות כת א' מאמינים אמונת השילוש ומחזיקים אותו לאלוה וכת הב' מחזיקים אותו רק לנביא ובממלכת פולין רובא דרובא מהכת הא' והמה עובדים להש"ו ומשתחוים לו לשם אלהות:

ומעתה נחזי אנן בע"ז (ב'.) אמרינן לעת"ל הקב"ה נוטל ס"ת ומניחה בחיקו ואומר כל מי שעסק בה וכו' ומסיק הש"ס אלא כך אומרים אוה"ע כלום כפית עלינו את ההר כגיגית וכו' א"ל הקב"ה ראשונות ישמיעוני שבע מצות היכן קיימתם ומנ"ל דלא קיימום וכו' ע"כ ואי אמרת דעתה עובדים בשיתוף ואין מוזהרים א"כ איך ישאל הקב"ה מהם ז' מצות היכן קיימתם הא הן ישיבו מצות שלא לעבוד ע"ז קיימנו דעבדנו בשיתוף א"ו מוכח שמוזהרים גם עתה ועוד ראי' מע"ז (כ"ו:) ד"ה ולא כ' ואע"פ שסתם עכו"ם עובדי עכו"ם מ"מ אין מורידין ושם (ס"ד:) מסקו התוס' דכל זמן שלא דנוהו ב"ד אינו חייב מיתה הרי דאנו מחזיקים אותם לעובדי עכו"ם. ואל תשיבני ממאי דאמרינן בחולין (י"ג:) עכו"ם שבחו"ל לא עובדי ע"א אלא מנהג אבותיהן בידיהן ע"כ כבר כתב הש"ך יו"ד בסימן קנ"א ס"ק י"ז דדוחק לומר משום בזה"ז לאו עעכו"ם הן לא מיקרי אליל שלהם עכו"ם ע"ש וע' תוס' ע"ז (י"ד:) כ' והכ"נ ספרים פסולין הראוין לתיפלה בבית העכו"ם אסור למכור לכומרים דעובר משום לפני עור וכו' והובא ביו"ד סימן קל"ט ברמ"א ולדבריו דאף ש"ו מותר למכור למה מביא רמ"א דין זה וגם מה שהובא בש"ך שם והב"ח כ' על והמחמיר דמן הדין אסיר, לדבריו היא דבר שפתים אך למותר א"ו דאסור והדין במקומו עומד מכ"ש דאסור למכור להם ש"ו דכולהו איתנייהו בי' לפני עור וחשדא ולא ישמע על פיך:

וגדולה מזו מצינו ראינו בש"ס בע"ז (מ"ו.) איתמר אבני הר שנדלדלו בני ר"ח ור' יוחנן ח"א אסורות וח"א מותרות מ"ט דמאן דאמר מותרות כהר וכו' ומאן דאמר דאסר להכי כתב שקץ תשקצנו ותעב וכו' דאע"ג דאתיא מדינא להתירא לא מתיא ע"כ הרי בע"א אפילו היינו יכולים למילף להיתר בא הקרא ללמדנו לדרוש לאיסור והנה בפלוגתא זו אבני הר שנדלדלו חד אוסר וחד מתיר בש"ע יו"ד סימן קמ"ה ס"א פסק הרמב"ם כמ"ד מותרות ורבים מגדולי ראשונים פסקו דהוי ספיקא דאורייתא ולחומרא והש"ך מתרץ כרמב"ם דבירושלמי מפורש דר"י אוסר וחזקי' ויהודה בני ר"ח שרי ולא שבקינן פשיטותא דירושלמי משום מאי דמספקא בש"ס דילן:

ול"נ דטעם החולקים סברו דידוע בפלוגתא בין ש״ס בבלי וירושלמי קיי"ל כש"ס דילן ע' תוס' ע"ז (ל"ח:) ד"ה ואתא כ' ואנו נמשכים אחר בני בבל ותלמידם ור"ן נדרים (פ"ד.) ונראה דליכא למיסמך בהא אגמרא דבני מערבא כיון דגמרא דילן פליגא עלה וע' תוס' חגיגה (ב'.) ד"ה הכל כ' ומיהו שיטת הירושלמי לא יתכן לפי שיטת שמעתתא שלנו ועש"ך יו"ד סימן קמ"ג כ' דבכל דוכתי קיימ"ל כש"ס דילן היכי דפליג אירושלמי וידוע דהיכא דרצו לפסוק כיחיד דרשוה משמי' דרבים כי היכי דליקבלו מיני' כמו פסחים (כ"ז.) וסבר אתניי' איפכא כי היכי דתיקום רבנן לאיסורא וע' גיטין (כ'.) נפיק לוי דרשי משמי' דרבי ולא קלסוה משמי' דרבים וקלסוה וע"ש (ע"ז.) ואמרי' נדרים (כ"ג:) תנא מיסתם קסתם לי' ואת סביר למידרשי' בפירקא. ע"כ:

היוצא לנו מזה דחכמים רמזו בדבריהם איך הלכה לקולא או לחומרא ולפעמים החליפו השיטות למען לפסוק הלכה כרצונם וגם כאן אומרים דהם ידעו דר' יוחנן אסר ובני ר"ח המה דשרי, ואולם רצו להחמיר באבני הר שנדלדלו ולפיכך סתמו דבריהם ולא כתבו מפורש דר"י אסר ובני ר"ח שרי כי היכי דלא ליגררו אבתרי' ויעשה כמותם להתיר וגם הש"ס פלפלו בכאן ולק' (נ"ט.) ויפשוט איך ס"ל לבני ר"ח ור' יוחנן כי אולי ירצה מי לברר מדבריהם איך ס"ל ומסיק ש"ס שאין לפשוט מדבריהם וסתמו בכונה ויהי' ספיקא דאורייתא לחומרא והבן:

דברי ידידו הדור"ש באהבה ש"ב המברכו בגמ"ט:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה