אור ברסלב
אמרי דוד סימן קעט

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן קעט

סימן קעח

ב"ה יום ב' נשא מ"ח למב"י תרפ"ו לפ"ק סטניסלאב:

להבחור החשוב החריף ושנון זית רענן כמר ישעי' יחי' שענקער בעיר וק"ק לבוב יע"א.

מכתבך הגיעני ואני עמוס הטרדות ועתותי לא בידי המה ואך למענך האצלתי לי היום שעה חדא להשיבך מילין, ע"ד אשר העיר בב"ק (ל"ו:) ואע"ג דליכא עניים הכא אנן יד עניים מלק' (צ"ג.) ברש"י ועניים לא מצי תבעי לי' וכו':

ולדידי לק"מ דלכאורה קשה מנא לי' לרש"י הא דכ' דלאו דמפקיד היא הא ניחא אבל לא דעניים היא מנ"ל הא, אך דברי רש"י ממקום קדוש ילכון והמה נובעים מב"ק (ל"ט.) וניתבי' לעניים אמר רב מרי משום דהוי לי' ממון שאין לו תובעין וע"ז תמך רש"י יתדותיו וכ' דלכל חד יאמר לא לדידך והיינו דמיירי בעניים דעלמא בין (בדף ל"ט.) בין (בצ"ג.) אבל ברב יוסף בפומבדיתא זו הצדקה היתה רק עבור עניי העיר ולא יוכל לדחותם כלל דמוכרח לחלק ביניהם ולא לעניים דעלמא שייך ושפיר קרינא בי' לשמור וכו' וכן (בדף ל"ז:) אנן יד עניים אנן היינו יד עניים דפומבדיתא אנן ואע"ג דליכא היינו שאין עומדים שם לפניו אבל בעיר יש ושפיר זכה בשבילם וכה"ג מגילה (כ"ז:) אבל יש שם חבר וכו' וכ"ש דעניי דידי ודידכו עלי סמיכי:

והנה מצינו בע"ז (י"ז:) לא יתן מעותיו וכו' ב' מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה רש"י סבור הייתי שהם של צדקה וחילקתים לעניים שלא לסעודת פורים ואח"כ נזכר ופרע משלו לסעודת פורים ע"כ ויוכל להיות כי ר' חנינא ב"ת הי' מחלק הצדקה לעניים דעלמא והוי יכול לפטור עצמו מטעם לשמור ולא לחלק לעניים ולא יהא אלא נאבד הארנקי של צדקה מגבת פורים פטור מטעם זה וכ"ש עתה דחלקו לסתם צדקה ואפ"ה לא רצה לפטור עצמו ושילם מכיסו צדקה מגבת פורים. והנה בתוס' ב״ק (ל"ו:) ד"ה יד הק' תפ"ל בלא יד עניים מחויב בצדקה מטעם אמירה בפיך זו צדקה וע' סמ"ע חו"מ ס' קכ"ה לענין מעות פניים אמרינן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט ואולם טרם בא ליד יזכר מהני שאלה וכו' ער"ן נדרים (ל'.) דאמרי' במעות צדקה אמירה לגבוה ע"ש ובנדרים (נ"ט.) בתרומה ביד כהן דלא מצי למיתשל עלה ובתוס' פסחים (מ"ו:) ד"ה הואי באתי ליד גזבר לא אמרי' הואיל ובעי מיתשל וע' ש"ך חו"מ סי' רנ"ה באתי ליד גזבר אינו יכול לישאל עליו דלא אתי דיבור ומבטל מעשה ובאמירה לבד יכול לישאל עליו וא"כ לפי דברי הסמ"ע שהבאתי לעיל וביו"ד סי' תנ"ח ס"ל למח' הכי ופסק כן בפירוש ע"ש, ומעתה מתורץ קו' תוס' מטעם אמירה הי' יכול למיתשל ומטעם יד עניים אנן היינו דכבר בא ליד גזבר אינו יכול ליתשל עלי' והבן:

ומה שהעיר בב"ב (כ"ט.) הני נוגעין בעדותן נינהו וכו' והק' שם תוס' הא יש להם מיגו דה"מ אמרו פרענו לך אגר ביתא, והק' מלק' (ל"א:) תוד"ה וי"ל כ' בב' עדים ליכא מיגו ע"כ, וכבר זכיתי בה תחילה ורשום שם אצלי על הגליון ותי' עמו, כתוס' קידושין (מ"ג:) ד"ה והשתא כ' מיגו שנפטרים בה מממון אמרי' שפיר, ושפיר יש להם מיגו הכא, גם הקו' ממכות הערתי ד' יודע כתובה בגליון, ועוד תי' עפ"י ח"צ היכי דמוכח דעביד איסורא זוטא נאמן לומר דעביד איסורא רבה ויתו' גם קו' תוס' כב"מ:

ומה שמסתפק באם אחד נושה בחבירו סך כסף וזה אינו רוצה להשיב בטוב אם רשאי לעשות תחבולה וערמה כגון לגנוב ממנו או להבליעו בחשבון שיש לו עמו או אינו רשאי רק יקח בחזקה ממנו ע"י הב"ד:

והנה אמרי' ב"ק (כ"ז:) ר"נ סביר עביד אינש דינא לנפשי' אפי' בליכא פסידא כי ימתין לילך לב"ד ורב יהודה סובר בדליכא פסידא לא עביד דינא לנפשי' רק יקראהו לב"ד תחילה (ובשו"ע חו"מ פסקי' כר"נ ע"ש במחבר ורמ"א) ואמרי' שם בן בג בג אומר אל תכנס לחצר חבירך ליטול את שלך שלא ברשות שמא תראה עליו כגנב אלא שבור את שיניו ואמור לו שלי אני נוטל ע"כ מזה מוכח לכאורה אף שיכול ליטול את שלו בדרך גניבה אינו רשאי רק יקח בפרסום וישבור שיניו ויטול, אולם בתוס' ד"ה אלא שבור את שיניו כ' דליכא פסידא איירי מדאסר לכנוס שלא ברשות ע"כ מוכח היכא דאיכא פסידא וזה אלם גבר ויכפרנו וכיוצא בזה רשאי אף שלא ברשות ליכנס ולגנוב ממנו, וכן יש להוכיח מב"מ (ס"א:) לא תגנובו ע"מ למיקט לא תגנובו ע"מ לשלם כפל ערש"י שרוצה להנאהו לתת לו כפל למען יוכל לחיות בהם ואפ"ה אינו רשאי ע"ש ואי אמרת דגם לגנוב מחבירו מה ששייך להגנב מכבר אסור ועובר משום לא תגנובו א"כ אמאי לא קאמר רבותא גדולה כזו לא תגנובו אפילו היא שלך מכבר וחבירך אין רצונו להשיב לך מ"מ אסור לך לגנבו ממנו א"ו כה"ג שרי. וכן יש להוכיח מברכות (ה':) דר"ה לא יהיב שבישא לאריסא ולפי הנראה ע"י הערמה ומשום דקא גניב מיני' כולי' וסמך ר"ה ושמיט ידי' ממנו לבלתי יהיב לי' שבישא ורבנן א"ל בתר גנבא גנוב וטעמי' טעים אלמא ר"ה סבר שמותר לעשות כן ועם עקש תתפל ורק רבנן הורו לו דגברא רבה כר"ה גם בכה"ג דהדין עמו אין לו לעשות עד שיבררו לפני ב"ד ואי לא יתן לו חלקו:

ובהא דבן בג בג קשיא לי במה דאמר שלא תראה עליו כגנב אלא שבור את שיניו וקח בחזקה מאי נפ"מ מזה אם שלא ברשות הרי הוא גנב ואם בחזקה ובאגרוף הרי הוא גזלן ע"ש ב"ק (ע"ט:) ה"ד גנב וכו' ואלא ה"ד גזלן ויגזול את החנית. ומעתה מה ירויח אם יקח בחזקה ג"כ יעבור על לא תגזול ובאם יראה כגנב יעבור על לא תגנובו:

ונראה לפי"מ דאמרי' שם מפני מה החמירה תורה מגנב מבגזלן מפני שזה השוה כבוד עבד לכבוד קונו וזה לא השוה וכו' ע"ש מש"ה אמר בן בג בג דמוטב להיות נראה כגזלן מלהיות נראה כגנב דחמורה מגזלן, ואולם ר' ינאי קשי' לי' הא ברייתא כמו שהקשינו ולא ניחא לי' בתירוץ זה ולכן מפרש שבור את שיניו בדין והבן:

והנה מצינו בפסחים (קי"ב:) אל תעשה מום בעצמך מאי הוא לא להוי לך דינא בהדי תלתא דלא להוי חד בעל דינך ותרי סהדי ערש"י ויחלקו, מוכח דאם באמת מגיע להם ממך שרי לעשות קנוניא זו, ואולם בשבועות (ל"א.) אמרי' מנין ששלשה שנושין מנה באחד שלא יהי' אחד בע"ד ושנים עדים כדי שיוציאו ממך מנה ויחלקו ביניהם ת"ל מדבר שקר תרחק ע"כ, ומייתי לה ש"ך חו"מ בתחילת סי' ע"ה ע"ש מזה מוכח דאסור לעשות תחבולה דרך גניבה וכיוצא כדי להוציא את שלו ולא עוד שאם עשו כן והוציאו מנה והודו אח"כ כי כן עשו אף שאמרו שבדין לקחו ממונם חייבים להחזיר כן פסק רש"ל הובא בש"ך ס"ס ל"ב וכאן הודה לו אבל שם בסי' ע"ז ס"ק ט"ו חולק עליו ע"ש בנתיה"מ:

ומעתה אכתי לא נדע איך נדייני' להאי דינא אי רשאי להוציא את שלו בערמה ותחבולה, ונראה לפי מה דהוכחנו מב"מ וב"ק רשאי להוציא שלו ע"י הערמת גניבה אבל ע"י עדים שהם יגידו באם לא יגיד עדות שקר בודאי אינם רשאים ועוברים מדבר שקר תרחק טרם שהוציאו ממונם אף שהכסף שלהם וא"צ להחזירם כש"ך אבל מ"מ חטאו לד' ודברו שוא וכזב בפני ב"ד ואלקים נצב בעדת אל משא"כ בשליחות יד ע"י גניבה לא דיבר מאומה ותיכף לוקח את שלו בודאי שרי והבן:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה