אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן קעז
ב"ה יום ה' לך ו' מרחשון תרפ"ז לפ"ק סטניסלאב. כבוד הבחור החריף המופלג ושנון זית רענן כמר חיים דוב נ"י מאדלינגער בעיר וק"ק לבוב יע"א:
מכתבו הגיעני. וע"ד השאלה כי זה כמה שנים שאלו חבורה ס"ת פסולה להקפות שמח"ת ולא תבעו אותם להחזירה ועתה החבורה רוצה לתקן הס"ת למען יהי' רשאי לקרות בה אי אריך למיעבד הכי או לא אריך, והנה בסנהדרין (ו':) הרי שגזל סאה חיטים טחנה ואפאה וכו' אין זה מברך אלא מנאץ ע"כ ומייתי לה המג"א סי' קצ"ו ופסק דמברכין עלי' ברה"מ כיון שהוא דאורייתא:
והנה ברה"ת פלוגתא אי דאורייתא אי דרבנן ע' או"ח סי' מ"ז באה"ט וע' מג"א סי' קל"ט דברכות לפני' דאורייתא הוא וע' טו"ז או"ח סי' תפ"ט סק"ט כיון דספירה דאורייתא גם הברכות כן וברש״י שביעות (י"ג.) מוכח דס"ל דברכות יוה"כ דאורייתא ותוס' חולקים. והנה בש"ך חו"מ סי' שפ"ב סק"ו הביא קו' תוס' אמאי לא משלם נ' בעבור ברכה בפה"ג וכו' וכ' ש"ך דדוחק לומר דקרי לכוס של ברכה בעבור ברה"מ לא בעבור בפה"ג ע' פסחים (קי"ט:) לאחר שאכלו ושתו וכו' נותנין לו כוס של ברכה וכן ברכות (נ"ה.) כוס של ברכה ואינו מברך וכו' משמע דקרי כוס של ברכה בעבור ברכת המזון וע' מג"א סי' ר"א סעיף ג' ד' סק"ט וברש"י דקאי על כוס ברכת זימון וע' ברכות (נ"א.) בכוס של ברכה רש"י ברכות ברכת המזון:
ובעיקר הקו' הא איכא ברפה"ג יש לומר דאינו מן המנין דאם אינו רוצה לטעום רשאי עיין או"ח סי' ק"צ ד' ויתן הכוס לאחר ויברך ברפה"ג, וע"ש בש"ך שמחלק בין מצוה דאורייתא לדרבנן ע"ש בשם רש"ל וי"ל הטעם כמו דאמרי' ב"מ (ס"א:) דריבית קצוצה יוצאת בדיינין אבק ריבית אינה יוצאת בדיינין משום שזה דאורייתא ב"ד מוציאין וזה דרבנן אין מוציאין וכן בגיטין (נ"ט:) גזל דבריהם אינה יוצאת בדיינין גם כאן נימא במצוה דאורייתא חייב עפ"י ב"ד מוציאין ממנו אבל לא בדרבנן וע"ש או"ח סי' קצ"א דפועלים אין אומרים ברכת הטו"מ וכיון דקילא כולי האי לכן כ' שם בשם מהרש"ל דאין משלם בעדו יו"ד זהובים ויתורץ קו' קצה"ח על רש"ל ע"ש ומה שרצינו בזה הוא דאם ברכת התורה דאורייתא היכא דגזל ס"ת ותקנה יהי' מחויב לברך עלי' כיון שהוא מן התורה לפי דברי מג"א סימן קצ"ו:
אולם בנידן דידן נ"ל אפילו בגזל ס"ת פסולה כמו שהיא וכבר הקצוה לעמוד מרחוק בחדר אחרת ואין משתמשין בה כלל רק להקפות כנהוג כמו שראיתי בכאן בודאי ס"ת כזו אינו שוה כלום כמו שמצינו בגיטין (נ"ד:) שכל ס"ת שאין אזכרות כתובין לשמן אינו שוה כלום ורואה אני הדברים ק"ו מהתם להכא דשם שוה לתומש עטו"ז יו"ד סי' רפ"א וצריך לדעת בימים הקדמונים היו לומדים בס"ת עס"י ר"ע, ועתה לא כן ואינו שוה כלום ואם תקנו בודאי פנים חדשות באו לכאן וכאלו כתבו רשאי לקרות בה ולברך עלי':
ואולם באמת בשאלתנו אין כאן גזל כלל ובתורת שאלה בא לידי החבורה וכתבו התוס' בחולין (נ"א.) ד"ה המוציא וכו' ועוד גבי חלוק לעולם הוא ברשות בעלת החלוק הראשונה וכל שלא בא בתורת מכר אלא בתורת שאולה וכו' היינו דעומד ברשות המשאיל לא ברשות השואל אף שהוא ברשותו וכן מוכח מתוס' ב"ב (ד'. ס"א:) דיה ארעיתא ועוד לי ראי' מב"ק (מ':) מקום שהולך שם בעליו עלי' רש"י שאין כאן שינוי רשות וכו' ע"ש, ויש לעיין מביצה (ל"ז.) השואל כלי בעיו"ט הרי היא כרגלי השואל ע"ש, וי"ל באיסור תחומין דרבנן הקילו ועי' תוס' ביצה (כ"ה.) ד"ה הכא כתב באיסור תחומין הקילו לכן בנ"ד אין כאן גזילה רק שאולה וניחא לי' לאינש למיעבד מצוה בממוני' ובפרט בכאן הס"ת פסולה לא הי' שוה כלום ובודאי יכולים לקרות בה ולברך עלי', והי' אם בעלים הראשונים יתבעו מהם נדעה כדת מה להשיב:
ב) ואשר ששלח לי עלה לתרופה אשר בחורי חמד יוציאוהו לאור ופיהם יקבנו אור תורה והפציר מאוד לשים עיני עלי' ובאמת כבר גליתי את אזנו כי הנני מתנהו בכבידות להשיב חורפי דבר כי עתותי לא בידי המה אך בהפתחי העלה הבריק לנגד עיני את אשר הקשה אביו הה"ג נ"י בפסחים (ע"ו:) ללוי דאמר ריחא לאו מילתא מהא דמקשה עליו מאין לולין ב' פסחים כ"א דלמא שאני קדשים דטע"כ בקדשים דאורייתא לכך חומר בם כן לענין ריחא משא"כ בשאר איסורין דטע"כ ל"ד לדעת רש"י ז"ל ותי' הגאון ז"ל מהריוילוב דאיסור שלא למנויו הוא רק עשה ובאיסור עשה לא הוי טע"כ מדאורייתא לכן אין כאן בפסחים חומרא דטע"כ:
ולי צ"ע דבאמת לרמב"ם אכילת שלא למנוייו רק עשה אבל להראב"ד היא ל"ת ומרש"י אין הכרע כמאן ס"ל אף דהביאו רש"י זבחים (נ"ו:) דהביא תכוסו על השה ע' כ"מ פ"ט מה' ק"פ מ"מ לענין הלאו אין הכרע (ממתניתין ע"ה:), ועוד אפי' נימא דאין רק עשה מ"מ קשה לאמר דאין בזה טע"כ דאם נבלע רוטב מפסח זה לפסח אחר וממקומו הוא מוכרע ממתניתין (ע"ה:) נטף מרוטבו על החרס וחזר עליו יטול וכו' רש"י משום צלי מחמת דבר אחר ע"כ ולעיל (מ"א.) תוד"ה א"ב כ' דעשה איכא משום צלי מחמת ד"א וא"א בעשה אין טעכ"ע א"כ מדוע יטול את מקומו, הגע עצמך דאם נצלו הפסח צלי ע"י דבר אחר ונבלע מזה הפסח רוטב בפסח אחר דהיא רק עשה צלי אש וא"כ אין כאן איסור טעכ"ע א"כ גם אם נבלע בפסח הזה רוטב צלי מחמת ד"א לא הוי איסור וע' תוס' חולין (ק"ח:) ד"ה אמאי כ' רוטב הנפלט מן הנבלה וכו' אלא יש לו דין בשר נבילה ע"כ ונ"ל ראי' מדבריהם מנזיר (ס"ד.) נבילה שנימוחה כיון דנימוחה הו"ל משקה א"ד אוכלא הוא ואת"ל אוכלא הוא ע"ש בתוס' והה"ד הכא הרוטב מפסח חשוב ממש כבשר הפסח ובודאי יש כאן טעכ"ע והדק"ל דיש כאן חומרא דטעכ"ע לשיטת רש"י
ול"נ לתרץ דזה אין צולין ב' פסחים כא' דמקשה מיני' על לוי היא תוספתא ומצינו בסנהדרין (פ"ו.) סתם משנה ר"מ וכו' סתם תוספתא ר' נחמי' וכו' וכולהו אליבא דר"ע רש"י ממה שלמדו מר"ע אמרום וכ' מלא הרועים באות ט' טעכ"ע א' סוף הדבר לר"ע מודה רש"י דס"ל טעכ"ע דאורייתא והבן:
אולם הא קשיא מאי דמקשה הש"ס מאי לאו תערובות טעמים וכו' ומשני לא מפני תערובות גופים ערש"י וצ"ע איך ניחוש לזה הא אמרי' שבת (כ"א.) כהנים זריזין הם ולק' (פ"ה.) ד"ה דבני כ' במידי דשייכי לפסח אמרינן זריזין בני חבורה יותר מכהנים ובשבת (קמ"ז:) רבים מדכרי אהדדי ומייתי לה הטו"ז ביו"ד סי' ק"י וסי' שפ"א ובעירובין (ג') מבוי דלרבים מדכרי אהדדי ושם (נ"ט.) גבי הורמנא מדכרי אהדדי ע"ש רש"י מכל זה מוכח דרבים לא ישכחו ויטעו ואמאי ניחוש הכא, ונראה דמצינו לקמן (צ"א.) פליגי ר' יהודה ור"י אי שוחטין הפסח על היחיד ור' יוסי מתירו כן פסק הרמב"ם ובזה נוכל לומר בני חבורה זריזין הם וכאן בתחילה סבר המקשה תערובות טעמים דבני חבורה לא יתחלפו הפסחים דזריזין ומשני לי' תערובות גופין דמיירי ביחידים ונשחט לכל יחיד פסח אחד ושייך שפיר תערובות גופין דלא זריזין הם ויוכל לטעות והבן:
וראיתי בחת"ס יו"ד סי' ק"א רוצה לומר דמאי דאמרי' הכא בפסחים האי ביניתא דאיטווא בהדי בישרא אסרה רבא וכו' דרק ביניתא דג ששמו כן הוא סכנה בבשר אבל שאר דגים לא ולדעתי הקלושה לא מוכח כן מהש"ס דמשמע דכל דגים סכנה בבשר וראי' לזה מב"מ (ע"ט:) אמר אביי ש"מ האי ביניתא אכרסא תקלא רש"י הנמכר במשקל ולכל דגים יש להם כרסים ומכבידים המשקל ובנדרים (כ':) משל לבשר הבא מבית הטבח רצה במלח אכלי וכו' וכן דג הבא מבית הציד מ"ש מן בוניתא ערש"י ר"ן ורא"ש ומוכח דמדבר על כל הדגים וביצה (כ"ח.) והא הני שב בוניתא דאתי לבי רבי רש"י שבעה דגים ולא פירש דג ששמו בניתא כע"ז (ל"ט) שחשיב שם כמה שמות דגים (ושם ביצה ברש"י ולא קפיד ר"ש ברי' לומר משל אבי הוא ניזון יותר ממני ע"כ מוכח דר' חייא הי' ניזון מרבי ומנ"ל לרש"י הא, ונראה דמצינו בעירובין (ע"ג.) ור' חייא בי רבי אמר אין אנו צריכין לערב שהרי אנו סומכין על שלחנו של רבי ע"ש ברש"י והבן), ובמכות (ט"ז:) בניתא דבי כרבא ע"ש ברש"י, ובתוס' ד"ה בניתא כ' בשם ר"ת כמו דג קטן וכו' מוכח גם כן בפשיטות דכולל כל הדגים הנמצאים בעולם ותו לא מידי. ואסיים ודו"ש.