אור ברסלב
אמרי דוד סימן קעו

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן קעו

סימן קעה

ב"ה ב' בחקותי ל"ב למב"י תרצב״ל סטניסלאב.

כבוד אהובי ידידי הרב הגדול בתורה חריף ומופלג ובקי מושלם במעלות כש"ת מו"ה אלימלך שמעון נ"י רימארט אבד"ק חיראב יע"א:

מאז הגיעני יקרת מכתבו תוכו רצוף דברי פילפולים אשר הרו והגו מלבו ולא מצאתי און לשום עיני עליהם והן היום פקחתי עיני ושמתי עיוני בהם והנני להודיעהו את אשר רחש לבי בזה:

א) מביא דברי התוס' ב"ב (קנ"ו.) ד"ה וכי וכו' ושם בגמרא איתא אר"נ א"ש בודקין לקידושין ולגירושין וכו', והנה בקידושין (ס"ד.) כ' תוס' אי נמי אם הם גדולים בקימה יש לסמוך על הסימנים והקומה ואפי' אין לו רק ב' שערות אבל רק ב' שערות ולא הגדול בקומה ולכך אינו נאמן למכות ולעונשין ע"כ נשמע בהגדול בקומה ושנים וסימנים מהני אף למכות ולעונשין א"כ מצינו לקידושין כגון דקדיש בביאה דרב מנגיד עלי' כקידושין (י"ב:) ומש"ה בדקינן לי' אם יש ב' שערות למילקי לי' מכות מרדות אי נמי דזה הי' כהן וקידש ובעל אשה גרושה דלוקה שתים כקידושין (ע"ח.) ע"ש רבא אמר בעיל לוקה ורש"י, ואולם רשב"ם ותוס' הכא נקטי דבדיקה לקידושין נפ"מ בקדיש אחר או אצלה כגון שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר וי"ל דניחא להו למינקט בדיקה בקידושין בלא עבירה עדיין בקדיש אחר ולא בעשה עבירה ע"י הקידושין וכמו דאמרי' ביבמות (יו"ד.) דאי עבר ונסיב דאי לא קתני וע' ביצה (י"ז:) תני תקנתא דהיתרא תקנתא לאיסורא לא קתני וכן יבמות (קי"א.) דאית לה תקנתא דהיתרא לא תני תקנתא דאיסורא ונזיר (י"ז.) בתקנתי' קמיירי בקילקולי' לא קמיירי ע"ש:

אבל הא קשיא לי דפריך הש"ס שם דכיון דבדקינן לי' לקידושין לגירושין ל"ל ומשני לא נצרכה אלא לייבום וכו' ואינו נותן גט עד שיגדיל ע"כ וצ"ע הא משכ"ל בכה"ג דידוע דהאב מקדש את בתו כשהיא קטנה ע' נדה (מ"ד:) בת ג"ש וי"א מתקדשת בביאה ורש"י אם מסרה אבי' וחייבים עלי' משום אשת איש וכאה"ע סי' ל"ז ס"א ואיתא בגיטין (ס"ד.) קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט לפיכך אם רצה הבעל לחזור יחזור וכו' עושה שליח ע"ש ואה"ע סי' קמ"א ס"ג קטנה אינה יכולה לעשות שליח לקבלה, וממתה אם נשאת ומת אבי' ועשתה שליח לקבלה צריכה בדיקה אם הביאה ב' שערות אין הבעל יכול לחזור ואם לא יכול לחזור, וי"ל דהא מיירי בין באיש בין באשה כמו שכ' תוד"ה לחליצה ורוצה למצוא נפ"מ גם באיש להכי משני לא נצרכה אלא לייבום:

ובדברי התוס' הנ"ל ד"ה וכי י"ל כי בתחילה המה מוקשים דכ' וא"ת וכי חובה היא לבדוק לקידושין ולעיל בתוס' ד"ה בודקין ניחא להו הבדיקה לקידושין וכן ברשב"ם וכאן קשיא להו וכן הק' ועוד וכו'. ול"נ דתוס' לא מקשי על הש"ס והניחו בקושיא אך מפרשים דברי הגמרא מה שיש לפלפל עד שהוכרחו לתרץ ביבם ר"ל דמקשי הש"ס אי מיירי באדם אחד או אשה אחת שעל קידושין הראשונים באו גם קידושי ב' והוצרכו לבדקן אם הי' להם ב' שערות בקידושי א' ועתה באה זה הזג בעצמם לגרשם למה לנו הבדיקה הא כבר בדקנו אותם בשעת קידושין אלא ע"כ לא מיירי שהי' בדיקה בקידושין כיון שלא הי' שום נפ"מ בקידושין שלא פשטה ידה לקידושי ב' ולכן אתה אומר שצריך בדיקה לגירושין אם הוא גדול אבל גם זה אינו בכה"ג שלא בדקו בקידושין גם לגירושין לא בעי בדיקה ממ"נ כדמסיק תוס' ומה דמסקו ואם הי' ספיקא וכו' דאורייתא לחומרא הוא כשפת יתר דהממ"נ היינו ספיקא הוא וכבר רמזו זה לעיל ד"ה בודקין וכת"ה מפרש שבאו לשלול התי' של רבינו יונה והמה כבר כ' שהוא ספיקא דאורייתא, והבן:

ב) ומה שהעיר כ"ת בתוס' קידושין (נ"ח.) ד"ה ושני כתבו על קושייתם דעכו"ם אסובה"נ ושביעית מותר ותי' נכתוב שביעית ותיתי עכו"ם מיני' ע"כ והעיר כ"ת מירושלמי שם פ"ב הל"ח לגירסא שמקדשין בגזילה ר"ל דמעות שנתן בעד הערלה לא נתפסו באיסור ערלה דאין שוה כלום ע"ש וא"כ טכו"ם לא תיתי משביעית דזה מותר ויש קנין דהמעות נכנסין תחתיו משא"כ עכו"ם דאיה"נ אין כלל קנין דמתפיס המעות בעכו"ם ומש"ה לא יוכל ללמוד משביעית לעכו"ם ולא הוי שני כתיבין עכ"ק:

ונראה דהוי כמו גברא אגברא קרמית וש"ס דילן לא ס"ל כירושלמי כלל וראי' דקרבן העדה מפרש הירושלמי בשאין דמיהן היינו הא דתנן מכרן וקידש בדמיהן היינו דהחליף הדמים והו"ל חליפי חליפין ובש"ס דילן בע"ז (ס"ב.) בגמרא רש"י ותוס' מפורש דמיירי בדמים הראשונים וכן הריוק שמקדשין בגזל לא סבירא לן ע' אה"ע סי' כ"ח דאין מקדשין בגזל ומקורו מש"ס בבלי ע"ש גם לא ידענו מה אנס להירושלמי לפרש מכרן וקידוש בדמיהן דמכר לישראל והטעהו דאין שוה כלום והמעות גזל בידו הא נוכל לפרש דמכרו לעכו"ם ולו היתר ערלה כע"ז (כ"ב.) עכו"ם אכיל שני בערלה אי נמי דמכרו לישראל בידיעה ובמקום סכנת נפשות שרי כפסחים (כ"ה.) בכל מתרפאין חוץ וכו' וביו"ד סי' קנ"ה א"נ אפילו מכרו לישראל אוכל נבילות ורוצה לאכול איה"נ ומיירי שיש אחרים ג"כ שרוצים למכור לו כע"ז (ו':) שם ברש"י ותוס' ויו"ד סי' קנ"א ברמ"א וש"ך ובאחרונים ולדידן כל איסור שמכר איה"נ ולקח דמים בעדו הוא רק שנהנה מאיה"נ אבל גזל אין כאן ולכן אין להקשות מירושלמי אש"ס דילן ועל מפורשי ראשונים כתוס' ושם:

ג) בר"ה (ל"ד:) רש"י ד"ה לדידי לא סבירא וכו' מביא מברכות (כ"ד:) דר' יוחנן ס"ל הי' קורא ק"ש והגיע אל מבואות הטינופות מניח ידו על פיו וקורא ע"כ ותמה עליו טו"א דמשמע מרש"י דוקא התחיל מקודם מותר לגמור אבל להתחיל לקרוא במבואות מטונפות לא ובברכות (כ"ד:) משמע מדר"י אף להתחיל שרי דאמר הי' מהלך במבואות מטונפות מניח ידו על פיו וקורא עכ"ק, ומתרץ כ"ת דדברי רש"י המה מדוקדקים עד למאד דשם בברכות מפרק הש"ס דהא דר' יוחנן שרי לקרות דוקא במהלך ור' יוחנן בברכות (יו"ד:) מצריך עמידה בק"ש כל הפרשה הראשונה ואם במבואות מטונפות צ"ל שכבר קרא פ' א' דהי' צריך לעמוד ולכן פירש"י הי' קורא ק״ש קודם שנכנס למבואות האלה ע"כ, ול"נ לדברי כ"ת משום דצריך לעמוד פ' א' על כרחך כבר התחיל ק"ש קודם שנכנס למבוי מטונף א"כ אפי' למ"ד רק שמע ישראל בעמידה או עד על לבבך בעמידה לדברי כולם צ"ל דעל כרחך התחיל לקרות קודם ולאו דוקא לר"י:

והנה כבודו תירץ לדברי רש"י כי דייק בלשונו אבל מה נעשה לדברי הגמרא ברכות (כ"ד:) מפורש יצא בדברי ר' יוחנן הי' מהלך במבואות מטונפות מניח ידו על פיו וקורא ק"ש וזה כמו שדייק טו"א ושם ת"כ דר"ח הי' מהלך וכו' לא יקרא ק"ש ולא עוד שאם הי' קורא ובא פוסק ע"כ מכל זה מוכח דר"ה ור"י ס"ל דמותר להתחיל ולקרות ק"ש במבואות מטונפות וקשיא לן מדברי כולן לעיל (י"ג:) דצריך לעמוד עכ"פ בפסוק א' וכאן מוקי לה דוקא מהלך קורא ק"ש, ונראה מדברי מח' או"ח סי' ס"ג נ' וצריך לעמוד בפסוק ראשון ע"כ היינו לכתחילה וכבר הוכחנו במישור מכמה מקומות בש"ס ובפוסקים דצריך לכתחילה משמע ולדוגמא עמ"ג סי' ל"ב סקמ"ז ברכות (ט"ו:) צריך והאי לישנא לכתחילה משמע מגילה (ט"ז:) תוד"ה צריך לכתחילה וכ"ד, וראי' לזה בתוס' ברכות (י"ג:) ד"ה על בירושלמי צריך לקבל עליו עול מלכות שמים מעומד לאו דהי' יושב וכו' מ"מ מצוה מן המובחר לעמוד כשהוא מהלך וכו' ע"ש הרי דעמידה מצוה מן המובחר אבל לעולם מהלך ג"כ יצא ע' ב"ק (ע"ח:) אנא מצוה מן המובחר בעינן למיעבד וכו' פטר נפשי' בכבש ועטו"ז או"ח סי' תנ"א סק"ה בשם מהרי"ל מצוה מן המובחר ליקח חדשים וסי' תקפ"ו בשם הטור מצוה מן המובחר הוא גבוה מלכתחילה וכן משמע מרמ"א באו"ח סי' תרע"ג ס"א מיהו שמן זית מצוה מן המובחר, היוצא לנו עמידה בק"ש בפסוק א' או כל הפרשה רק מצוה מן המובחר ולכן במבוי מטונף קורא כשהוא מהלך ויוצא וצדקו דברי טו"א, עי"ל לפי"מ שכ' הב"ח הובא טו"ז ומג"א בסי' ס"ג ברכוב או יושב בעגלה הוי עומד לענין ק"ש ויוכל לכוין ונוכל לומר הי' מהלך במבואות מטונפות מיירי ברכוב או יושב בעגלה:

ועוד יש לומר דמצינו בשבת (ה'.) (לפי מה שכתב הב"ח) בעומד לפוש הוי עמידה אבל עמד לכתף לא הוי עמידה ערש"י והחילוק ידוע לכן בהלך במבו מטונף ועמד לש"ש בפרשה ראשונה לקרות ק"ש הוי כמו עמד לכתף גבי שבת דלא נקראת עמידה רק הילוך ושפיר דמי:

ד) ועל דבר שהעיר על קו' תוס' ב"ק (י"ד:) ד"ה מיתמי הק' לרב ושמואל דס"ל ב"ב (קע"ה:) דשל"ד ומלוה ע"פ לא גבו מיורשים אפי' נכסים שיש להם אחריות אין נזקקין וכ' כ"ת דהשטה מקובצת בשם הרא"ש תי' דרב ושמואל ס"ל מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא ע"כ וע"ז העיר כבודו מקידושין (י"ג:) ס"ל לרב ושמואל דמלוה הכתב"ת לאו כמלוה הכתב"ש דמיא ע"כ, הנה כבודו לא העתיק כראוי דבקידושין (י"ג:) לא נזכר רב אלא שמואל לחודי' וש"ך חו"מ סי' ל"ט ס"ב מדייק מב"ב דרב ושמואל אמרו סתם מלוה ע"פ אין גובין מן היורשים דס"ל אפי' מלוה הכתובה בתורה שלד"א:

ובזה מתרץ מלא הרועים דברי התוס' ב"ק הנ"ל אמאי לא תי' הא הוי מלוה הכתב"ת אולם לדברי הש"ך אתי שפיר לרב ושמואל גם בזה שעבודא לאד"א, והנה הש"ך בהוכחה דייק מקידושין דשמואל ס"ל הכי לכן גם רב בב"ב דשם אמרו תנוויהו ס״ל הכי דגם מלוה הכתב"ת לאו כמב"ש דמי ולכן אמר השטמ"ק בשם הרא"ש דהי"ל דרב ושמואל ב"ב ס"ל לחלק ומלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמי דידוע דכילה נזיקין כחדא מסכתא דמי כב"ק (ק"ב.) וטוב לתרץ הלכה זו עם המימרא דרב ושמואל בשלהי מסכתא ואח"כ לדייק מקידושין ולתרץ כמו שתירצו והבן:

ה) ומה שהעיר על דברי הר"ן סוף פרק נערה שנתפתתה דכ' בעל נותן מתנה לאשתו קנתה וכי נפקא לא מפקינן מינה וראי' לדבר דהא איכא מ"ד בחזה"ב דבעל שנתן מתנה לאשתו קנתה והבעל אוכל פירות, ותמה כ"ת דשם ליכא מ"ד דס"ל הכי ורק פליגי במוכר לה שדה אבל במתנה דברי הכל מידים ע"כ ובאמת בנדרים (פ"ח) כ' הר"ן דגם ר"מ יודה דבעל שנתן מתנה לאשתו קנתה ואין הבעל אוכל פירות, ונ"ל דהר"ן בפ' נערשנ"ת מיירי בנתן לה מתנה מן האירוסין ונשאה דבזה המתנה אוכל הבעל הפירות כאה"ע סי' פ"ה ושם קי"ח ע"ש, אבל למה ציין בחזה"ב לכן י"ל דר"ן רמז למאי דאמרי' שם במתנה ביקש ליתנו לה וכ' רשב"ם דאין הבעל אוכל פירות וכו' ובתוס' בשם ר"ת כ' בכה"ג הבעל אוכל פירות וסיימו ולענין שדה הוי מתנה וקנתה ולענין פירות הוי מכר ולא קנתה, וכה"ג מצינו לשון הר"ן בנדרים (כ"ו:) בד"ה לרבא וכו' מיהו איכא מ"ד וכו' והבן:

ו) ומה שרוצה לפשוט ספיקא של הפרמ"ג בסי' ק"ט בנתערב חתיכה דאיסור של ראובן בב' דהיתר של שמעון כבר כתבנו מזה במק"א ואין עת עתה להאריך בזה אך מה שהביא מב"ק (מ"ז.) נפחא רב פפא אמר לבעל הפרה ור"א בר"א אמר חולקין וכן הלכה, נראה טעמא לזה דבתמורה (ל':) וולד עכו"ם מוקצה ונעבד אסור דניחא לי' בניפחי' וכן בפרש עגלי' עכו"ם אינה מקודשת דניחא לי' בניפחי' ע"כ הרי לנפוח הפרה שניהם הועילו היינו הפרש של בהמה והולד שבתוכה ומש"ה נפחא הלכה דחולקין, והבן:

ובזה אסיים ודו"ש:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה