אור ברסלב
אמרי דוד סימן קעד

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן קעד

סימן קעג

ב"ה ד' אחרי א' י"ד ניסן ער"פ תרצ"ב לפ"ק פה סטניסלאב. כבוד האברך המופלג בתו"י החריף ושנון מו"ה מנחם סג"ל נ"י מאנדעל מק"ק באכניא יע"א:

ביום זה אנה לידי מכתבו עם שאלתו ושמתי עיני עליו ואם אמנם כי לא ידעתיו מתמול שלשום אמרתי להשיבהו אם ירשני הזמן, באיש א' אשר עלה על פניו כתמי אדומים אם מותר להעבירן ע"י סמים כי כן יעשו הנשים לפזר פודער וחושש גם בזה אם יש בו משום לי"ג וכת"ה מצ"צ דאם איש מגלח זקנו ע"י סם יש בה משום דלי"ג שמלת אשה וכ"ת דחה דבריו מן מס' מכות במשנה כי על הזקן שתים מכאן ושתים מכאן ואחת מלמטה ע"כ ולדברי הצ"צ הי"ל לחשוב עוד אחת משום לי"ג שמלת אשה ע"כ ואולם אי משום הא לא איריא דאפילו נימא דיש בגילוח הזקן משום לא ילבש גבר מ"מ היא רק מדרבנן ומש"ה לא חשיב לי' דמשנה מיירי מדאורייתא ע' נזיר (נ"ט.) דחדא ברייתא הכי ס"ל ונחזי אנן בסנהדרין (כ"א.) והא דרש רבא ויצא לך וכו' שאין להם לבנות ישראל לא שער ביה"ש ולא בית הערוה ומשני שאני תמר דבת יפ"ת היאי וכן כ' תוס' גיטין (ו':) נימא מצא בה ותי' כן ע"ש ורש"י הכא פירש שלא הי' לבנות ישראל שער ביה"ש קודם שחטאו וגבהו בנות ציון ע"כ:

ויש להבין דברי קדשו ומאי קשיא לי' ונראה דאמרינן במקואות פ"ט מ"ב קלקי הלב והזקן ובית הסתרים באשה היינו שערות נאחז ונסתבך שם באותו מקום ובמו"ק (ט':) ומעברת שרק על פני' של מטה ערש"י סכין וכו' כדי להעביר שער של מטה ע"כ הרי דיש שערות לאשה בבית השחי ובאותו מקים לכן פירש"י דקודם שחטאו וגבהו בנות ציוו לא הי' להם שערות שם ודברי רש"י סובבים על שבת וד' פתהן יערה ח"א שנעשה פתחיהן כיער רש"י נתמלאו שער ונמאסות לתשמיש וזה הי' אחר החטא כי גבהו בנות ציון, ומ"מ צ"ע כי מוכח בכ"מ בש"ס כי תמיד הי' טבעה לגדל שערות שם וזה היא סימני נערות ע' נדה (נ"ב:) אחת בגבה רש"י תחת אותה מקום ע' מהרש"ל ומהרש"א שם בסנהדרין ובשבת (צ"ד:) ומודים חכמים לר"ח במלקט לבנות מתוך שחורות שאפילו אחת חייב ודבר זה אף בחול אסור משום לי"ג וכו' ורש"י ודרך הנשים להקפיד על כך ולהתנאות ע"כ ומנ"ל לרש"י הא ונראה דאמרי לק' (קמ"ט.) מפני מה אמרו מראה של מתכות אסורה מפני שאדם עשוי להשיר בהם נימין המדולדלים ע"כ והובא בתוס' ע"ז (כ"ט.) וכתבו דהא דאדם עשוי להשיר נימין מיירי באשה דבשבת אסור ובחול מותר ע"כ הרי ממנו מוכח דאשה מקפדת על זה יזה שפירש"י ודרך הנשים להקפיד על כך ומש"ה אסור לאיש משים לי"ג וכו':

וברמב"ם פי"ד מהל' עכו"ם הל"י המלקט שערות לבנות וכו' מלקט שערה אחת לוקה וכן אם צובע שערו שחור וכו' וכ' הכ"מ ולמד רבינו לצובע בהוא הדין ואפשר בשום דוכתי' איתא ע"כ וכ"ז הטעם שדרך נשים לעשות כן ובצובע לא הראה מקומו ול"נ דאמרינן במו"ק (ט':) כוחלת ופוקסת ורש"י הכא מחלקת שערה ובמק"א פירש"י קליעת שער עתו"ס ובכתובות (ד':) תוד"ה פוקסת כ' דפוקסת ופירכוס חדא היא וכו' כי קתני אכיחול ואפירכוס ובמס' ב"מ (ס':) פירכוס דאדם מאי היא כי הא דהאי עבדי' סבא אזיל צבעי' לרישיא ולדיקני ע"כ הרי פירכוס היינו צובע לרישיא מעתה נדעה פוקסת באשה ג"כ צבעי' לרישיא וזה שבירושלמי קרא לו צובע ומזה יצא לרמב"ם וכן אם צבע שערו שחור דעושה עדי נשים ואסור ולוקה:

והנה בנזיר (נ"ח:) אמר רב מיקל אדם כל גופו בתער מיתבי' המעביר ביה"ש וביה"ע הרי"ז לוקה ומשני הא בתער הא במספרים ופריך והא רב נמי בתער קאמר ומשני כעין תער ע"כ ולכאורה קשה הא מסורה בידינו דאמורא צריך לפרש דבריו עתו"ס ביצה (כ"ה.) ורב בתער קאמר ועתה מפורשו כעין תער אך לא קשי' דאמרינן בעלמא רב תנא ופליג ע' גיטין (ל"ח:) רב תנא ופליג וא"כ א"צ לפרש דבריו ואח"כ מייתי ש"ס דברי ר"י המעביר בית השחי וכו' לוקה ומקשה הא אינו אלא מדברי סופרים ומשני לוקה מדרבנן ע"כ זה לא הוי כפירש דברי ר' יוחנן והוא רק אמורא כתוס' כתובות (ח'.) דמצינו בש"ס בכ"ד דברי אמוראין דיאמרו לוקה והוא רק מדרבנן אבל אכ"ד שם דאמר ר"י לוקה המעביר ביה"ש בית הערוה משום לא ילבש וכו' לא רצו לתרץ מדרבנן כיון דקרא נקיט הי"ל מדרבנן כאמורא ומדלא פירש ש"מ דקאמר לוקה מדאורייתא עתו"ס שם ומעתה אי אמרת דגם במעביר זקן ס"ל לר' יוחנן לוקה מדוע לא אמר המעביר זקן לוקה ואנא ידענא דכ"ש ביה"ש וביה"ע והיינו ליתני קילתא דאינה נוהגת בנשים אפילו הכי אסור משום לי"ג וכ"ש חמירתא ביה"ש וביה"ע דנוהגת בנשים ומעבירין אותן וכה"ג מדייק ש"ס ב"מ (ל"א.) ורש"י ביצה (י"ט.) ור"ן נדרים (ס"ג:) ונזיר (כ':) ושם ברש"י אלא ודאי במעביר זקן ליתא משום לי"ג וטעמא רבה אית בי' כיון דאינה נוהגת בנשים כלל אינה דומה ללא ילבש גבר כי הנשים לא יגלחו זקנם דאין להם ומה שפסק הרמב"ם דאסר ללקוט שיער לבנות מתוך שחורות אפילו מזקנו לא אדע ליישב והמחבר ביו"ד ס"ם קפ"ב לא הזכיר זקנו וכן בגמרא ע"ש:

ובענין שאלתינו דמפזר משום רפואה בודאי שרי ע"ש בתוס' נזיר כשאין מתכוין לנוי אלא לינצל שרי וכן הוא בתוס' ע"ז (כ"ט.) וביו"ד סי' קנ"ו ברמ"א ובשבת (נ':) גלדי מכה אפילו לייפות שרי לר"א ואמימר ע"ש מתניא רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום משום קונו שנאמר כל פעל וכו' ורש"י דכ' כי בצלם אלקים עשה את האדם וכו' וצלם משמע פניו ידיו ורגליו עתו"ס ע"ז (מ"ג:) ד"ה שאני שהי' צלם וכו' בידים ורגלים ע"ש ועוד כ' רש"י הרואה בריות טובות וכו' אומר ברוך שככה לו בעולמו והיא מברכות (נ"ח:) ושם ד"ה כל פעל פירש"י הכל ברא לכבודו ע' יומא (ל"ח.) ומה שאנו למדין מזה הברייתא רוחץ אדם וכו' היינו במתכוין לייפות עצמו כיון דיש בו גם מצות ד' שרי להתנאות אף שיש בו חשש משום לי"ג ש"מ וזה הוא כאותו שאמרו ברכות (ס"ג.) בכל דרכיך דעהו אמר רבא אפילו לדבר עבירה ורש"י דעהו תן לב אם צורך מצוה היא וכו' עבור עלי' והבן:

ואסיים ודו"ש:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה