אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן קעב
כבוד אהובי בני הרב הגאון כליל המדעים וכו' כש״ת מרה משה הלוי נ"י איש הורוויץ אבד״ק קאזלוב וכעת איתן מושבו בק"ק ווין יע"א:
יקרתך הגיעני ושמחתי בשמעי משלומך הטוב ומה ששאלת במה שקרה כי גללו ס"ת ומחמת לחות נדבק שם של בן ד' על הקלף מבחוץ ונתהפכו האותיות כחומר חותם ודרשת וחקרת אם רשאי למוחקו וראיתי בחו"י סי' ט"ו נשאל בחותם שחקוק עליו שם בן ד"א ואוסר לנשאו דאסור בהנאה ועוד דאסור לחתום בו משום לפני עור דחבירו ישבור החותם ע"ש ואני לא אבין אם בחותם חקוק שם ד"א כמו שאנו כותבים ובאם יחתום בו יבואו האותיות מהופכים ואין זה שם ממ"נ אם החותם האותיות מהופכים כמו דפוס אין זה שם ומותר לנשאו ואסור לחתום בו ואם חקוקים כמו שאנו כותבים אסור לנושאו ומותר לחתום דבחתימה האותיות מהופכים וכמו שאמרו בר"ה (כ"ד: ובע"ז מ"ג:) טבעת חותמה בולט אסור להניחה וכו' חותמו שוקע מותר להניחה ואסור לחתום בה:
ואין לומר באותיות מהופכים ג"כ חשוב כעומדים ביושר זה אינו דבמנחות (כ"ט:) מוכח צורת ה' דוקא כמו שכותבין וכן בשבת (ק"ד.) אתי דרדקי דהאותיות דוקא כמו שהם כתובים לא מהופכין ורק בשבת (קט"ו:) מצינו פרשה זו עשה לה הקב"ה סימניות מלמעלה ומלמטה בנו"ן הפוכות, וכן יש להוכיח מסנהדרין (כ"ב.) לא כהלן כתבא למקרי וש"מ שנשתנה הכתב ע"ש וא"א דכתב מהופך הוי כתב מנ"ל שנשתנה דלמא כתב מהופך הי' א"ו כתב מהופך לא הוי כתב ולכן בס"ת שנדבקו אותיות מהופכות מבחוץ לא הוי כתב ורשאים להעביר הדיו ממנו מאי אמרת דאם ניתן כנגד המראה יראה מבפנים שם בן ד"א גם זה אינו דמצינו בע"ז (ל'.) בתוס' ד"ה המסתפר דאסור לראות במראה אבל לראות במראה שלא יחבל בעצמו או משום מחוש עינים מותר וכן כ' נזיר (נ"ט) ובש"ע וא"א דבדקי' במראה בכתב מהופך אמאי לא כ' תוס' כה"ג א"ו דלא איכפת לן אם במראה יראה השם ככתבו ואזלינן בתר השתא למראה עינינו ועוד דאסור להעמידו נגד מראה דאם יקחהו משם חוששנו מטעם מקלקל השם מלא תעשון:
ועוד דאמרי' בגיטין (י"ט:) אמ"ש נתן לה נייר חלק וכו' מגורשת חיישי' שמא במי מילין כתבו וכו' דבדקי' לי' במיא דנרא אי פליט פליט וכו' ומקשי מכי פליט מאי הוי השתא היא דפליט רש"י וכשהי' בלועות לא הי' כתב ע"כ אלמא דאזלינן בתר השתא לא מן עשיית הפעולות דנעשה כתב רק אנו דנין כמו שנעשה בפנינו והוא מהופך לא נוכל לקרותו ואין לדון אם יתננו למראה המלוטש, ועוד מביא השמ"ק סי' רמ"ז ס״ק ב' בשם הגמי"י שם שנכתב שלא בכוונה אין בו קדושה ע"ש ומוכח דמותר למחקו והכא מי כתבו הא נעשה מאליו וכן כ' ש"ך שם ס״ק י"ב שם שנכתב ולא נכתב לשם קדושה מותר למחקו לצורך תיקון דוקא (עפ"י גיטין כ'.) וכ"ז בכתבו אדם אבל הנעשה מאליו באותיות מהופכות בודאי שרי להעבירו אף בלא צורך תיקן, ועוד הגע עצמך ביו"ד סי' רפ"ט ס' מ"ח דשם ש' ד' כותבין מבחוץ על מזוזה והובא ברמב"ם דהיא מנהג וידוע דמנהג ישראל תורה היא וידוע כי בס"ת הק' אין כותבין מבחוץ כלל וג"כ מנהג ישראל תורה הוא, ומעתה בדן דידן יוכל להיות לפוקה ולמכשול כי ימצא מבחוץ רשום כאלה יאמרו כי מותר לכתוב שמות מבחוץ ולכן טוב וישר להעבירו והבן:
ב) וע"ד השאלה כי איש יהודי נשא נכרית עפ"י נמוסי הממשלה וילדה זכר והיהודי רוצה למולו וידוע כי ישראל הבא על נכרית נקרא בנה והורה המורה שלא למול את בנה וחילי' דילי' מתוס' כתובות (י"א.) ד"ה מטבילין וכו' מסיימו אבל הכא דזכות נמור הוא לו וכו' וכתב המורה וכאן ודאי לאו זכות גמור וכו' ובודאי יחלל שבת ואין זה זכות אלא חובה:
ותחילת אני אומר כי במחכ"ת לא עיין בש"ע יו"ד סי' רס"ו מח' סי"ג ישראל שנולד לו בן מעכו"ם אין מלין אותו בשבת ע"ש בטו"ז משמע דוקא בשבת אין מלין לא יהא אלא גר אין מלין אותו בשבת ע' או"ח סי' של"א ואפי' ביום ה' וביום ו' יש אוסרים עמג"א סי' רמ"ט ס"ק ה' וטו"ז יו"ד סי' רס"ב וש"ך ס"ס רס"ו אבל בחול בודאי מלין אותו הן אמת דכ' הרמ"א ביו"ד ס"ס רס"ג ואסור למול עכו"ם שלא לשם גירות אפי' בחול ואפ"ה מתיר גם שם הש"ך בשכר שרי ורק הטו"ז אוסר דמבטל הסימן של א"א, ונראה דהש"ך מתרץ לטעמי' כי אמרי' בעירובין (י"ט.) א"א ישב על פתחו של גיהנם ומסיק להו בר מישראל הבא על הכותית דמשכה ערלתו ולא מבשקר לי' רש"י ודומה כמי שאינו נימול ע"ש לכן גם עכו"ם שמל הסימן אינו בטל דהוא בכל עת בועל כותית ונמשכה ערלתו ובודאי אינו מכירו כמקדם, ולכן מתיר הש"ך בשכר, וכל זה בעכו"ם שאינו רוצה למול לשם גירות אבל ברוצה למול לשם גירות מצוה לישראל למולו כיו"ד סי' רס"א ס"ט:
ובנידן דידן רצון אמו והישראל הבא עלי' למולו לשם מצות מילה בודאי מחויבים ב"ד לציות למולו ומה לנו להתחכם נגד מצות ד' במילתא דהמחבר וגדולי עולם לא ניחא להו ולא הביאו לחוש לזה אולי יהעשת ויחזור לסורו צא ולמד מש"ס ר"ה (ט"ז:) אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותו שעה וכו' באשר הוא שם ע"ש ברש"י והלא הש"י צופה ומביט עד סוף כל הדורות וידע מה שיעשו בני ישמעאל לבניו באחרית הימים, אפ"ה לא דן על מה שיהי' וכן מצינו בתוה"ק וקם העם הזה וזנה וגו' ואמרי' בסנהדרין (צ"א:) נקוטו מיהו פלגא בידיכי דיודע מה שעתיד להיות, ואפ"ה לא ענשי' הקב"ה לישראל בעת ההוא ויצא רשף לרגלו וכבש ארץ כנען לפניהם:
ומה שכ' המורה כי אביו ואמו אשר ימרו בתורת ד' יחנכו אה בנם ג"כ בתוהו לא דרך ללכת ארחות עקלקלות, הנה בר"ן נדרים (ס"ה:) מצינו כי אדם רע עשוי לעשות תשובה, וגם כאן נאמר כי עוד יבוא יום וישעה אדם אל עושהו ותפקחנה עיני עורים וידעו כי ערומים הם והרבה לחטוא ומש"כ כי בעינן זכות גמור, וזה המילה אינו זכות גמור נפיו, נפלאת הוא בעיני תוספות כ' כי הטבילה לשם גירות הוא זכות גמור והוא אומר דאפי' המילה אינו זכות גמור אתמהה וכי זוטר היא שמכניסין אותו תחת כנפי השכינה, ע' ע"ז (י"ד: ונדרים ל"א:) גדולה מילה שנכרתו עלי' י"ג בריתות, ושם שאלמלא מילה לא ברא שמים וארץ ומעירובין שהבאנו שמצילו מדינו של גיהנם ושקולה כנגד כל המצוות ובגיטין (נ"ז:) כי. ליך הורגנו כל היום זו מילה ומצוה גדולה שאין למעלה הימנה ובודאי מחויב הב"ד לצוות למול את בנה:
ג) ומה ששאלת דיש אנשים יראי ד' דבשעת שעוסקים בברכות ק"ש ובק"ש ותפלה בלחש הם משמיעים גניחה וצועקים או יאמרו רבש"ע וכיוצא בזה אי שרי למיעבד הכי ולא הוי הפסק וכן המה עושים מב"ש אף דאין להפסיק מ"מ נועקים ומדברים בבקשה לפני ד' כמו הושיעני מהרה ועוד, ונראה דמצינו באו"ת סי' נ״ו בעט"ז כ' שלא אסרו להפסיק אלא במילי דבטלה אבל דבר השבח מעין המאורע מותר וכו' ע"ש והה"ד הכא דמתפללים לפני ד' וישפכו כמים לבם ובתוך כך יצא מפיהם דבר שאלה בלשון המדוברת או בלשה"ק דאין זה מקרי הפסק ושרי:
ודמות ראי' לזה מפסחים (ס"ו:) והא קעביד עבודה בקדשים וכ' תוס' וירושלמי כל עבודה שהיא לצורך הקרבן אין בו מעילה ומייתי מפרה רכב עלי' ותלה בזנבה וכו' פסולה אבל קשרה במוסרה עשה לה סנדל וכו' זה הכלל לצרכה כשירה וכן כאן בתפלה כי יחם לבבו ומפיו דברי בקשה יתמלטון אפי' בלשון אשכנז לא חשיב הפסק, ואמרי' ביומא (ס"ט:) ויצעקו אל ד' וכו' מאי אמור א"ר ואי תימא ר"י בייא בייא (רש"י לשון זעקה וקובלנא) היינו האי דאחריבו למקדשי' וכו' הרי דעמדו בתפלה ואפ"ה אמרו בייא בייא ומתפללים ש"מ דזה לא הוי הפסק, וע' תוס' ברכות (ל"ד.) ד"ה לא דעניית אמן לא הוי הפסק כיון דהיא צורך תפלה ומייתי להו טו"ז או"ח סי' קכ"ח ס"ק י"ד:
וגדולה מזו מצינו ברכות (כ"ד:) בר"א דשמע מביהמ"ד דרב יהודה הי' עומד בתפלה וביקש להתעטש (מלמטה) מרחיק וכו' ומתעטש וחוזר ומתפלל ואומר רבש"ע וכו' (תוס' מיד באמצע תפלתו וכו' ע"כ) הרי דהתירו לפעמים להכניס מאמר ארוך באנוס מכ"ש כה"ג במתפלל כסדר ואך מתוך עיונו בתפלתו אומר דבר ישועה ורחמים דלא הוי הפסק ושם מסיק ש"ס דר"א אמר אלו לא באתי אלא לשמוע דבר זה דיי ע"ש, ונראה דיוכל להיות דר' אבא הי' חולה בתוך מעים וקרה לו כעין זה ועד עתה לא ידע איך להתנהג ולהכי שמח בשמועתו וכמו שמצינו כפי שהעתיק תוס' ע"ז (כ"ז:) מירושלמי ר"י הוה מנרמורין וכו' אתיא לר' אבא ושתה אמר ר"י אלו הוה ידע ר' אבא וכו' לא הוי שתה.
ואמרתי לציין לך מה שהערותי בכתובות (ע"ה.) ר"א אמר זיעה אמזוהם קא רמית התם גבי כהנים וכו' ומריח הפה נמי אפשר דנקט פילפלא בפומי' ועביד עבודה ערש"י וצ"ע משקלים פ"ג מ"ב שמא יעני וכו' ושם בירושלמי תני מדברין הי' עמו משעה שנכנס וכו' וימלא פומי' מוי אמר ר"ת מפני הברכה ומפרש ח"צ סי' קכ"א דברכה היינו דצריך לברך לתרום ע"ש וכן פירשו מבארי הירושלמי ואמרי' מנחות (ע"ה:) וברכות (ל"ז:) הי' עומד ומקריב מברך שהחיינו ע' תוס' דקאי על הכהן המקריב ונראה דודאי צריך לברך ברכה על מצות העבודה ע' עירובין (נ'.) רש"י דגם על תנופה מברכים ואמרי' ברכות (נ"א.) יפלטנו ויברך ואמרי' משום ימלא פי תהלתך וא"כ אינו רשאי ליתן פילפלא לתוך פיו קודם הברכה דלא יוכל לברך משום ימלא פי תהלתך ואי אחר הברכה איך יברך שהחיינו וברכת לעבוד הא אכתי אינו ראוי לעבודה משום ריח הפה:
ולכאורה י"ל לפי"מ דאמרי' בסוכה (ל"ה.) דפריך ואימא פלפלין וכו' ומשני התם דלא אפשר נינקוט חדא לא מינכרא לקיחתה רש"י מתוך קוטנה וא"כ ג"כ רשאי לתת לתוך פיו ויברך כיון דקטנה היא מקיים ימלא פי תהלתך, אולם זה אינו אף דקטן הוא לענין לקיחה אבל בנותן לתוך פיו אכתי מעכב הברכה ועוד דפילפלא דהכא אינו פלפלין דסוכה והן מין אחר ומנ"ל לומר דקטן כפלפלין:
וי"ל דאמרי' בשבת (צ'.) פילפלת כל שהו ערש"י ואינו שלנו (וע' טו"ז יו"ד ס"ס ק"ת מזה, ומה שמסיים דפלפלו בכלל תבלין ע"כ צ"ע ע' רמב"ם פ"ב דערלה דפלפל הוא תבלין וכן בשבת פ"ט ותבלין הוא בשמים כמו הפלפל וע' ע"ז (ס"ו) תבלין פלפל ושבת (פ"ט) רש"י ותוס' כתבו כן ועוד וצ"ע) ומקשה ש"ס פילפלת כל שהו למאי חזיא ומשני לריח הפה ע"כ ולכן כיון דכ"ש מהני לריח הפה בודאי אינו מעכב ורשאי לתת לתוך הפה קודם הברכה ושפיר הוי ימלא פי תהלתך:
דברי אביך הדור"ש באהבה רבה: