אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן קע
כבוד ה"ה ידידי הרב נ"י:
מכתבו הגיעני על דבר אשר העלה ואשר הביא כת"ה נ"י מדברי רמ"א יו"ד סי' רמ"ה רב הלומד בעיר וכו' יכול חכם אחר וכו' אפי' מקפח קצת פרנסת הראשון ש"ך כגון בשכר חופות וקידושין וכו', כמה טצדק על קיבול שכר זה אנו בישים וכו' והיא מהרי"א וסיים הש"ך וכ"ז מדינא אבל מצד המנהג אפשר שיש למחות בזה ע"כ וכת"ה הביא מדברי חת"ס יו"ד סי' ר"ל דעתה שמקבלין רב בעיר אם בא אחר הוי גזל:
והנה יש לי הרהורי דברים בדברי החת"ס והנני לפורטם, א' כ' אבל בזה"ז שמקבלים רב ועוקר דירתו ממקומו ובא לכאן וכו' ע"כ וצ"ע גם בזה"ז נמצאו רבנים שדרים באותו העיר ונתקבלים שמה לרב ואב"ד ולפי דברי החת"ס יוכל לבוא רב אחר כרמ"א יו"ד הנ"ל, ב' כ' אולי הקהלות פעלו און שהטילו פרנסת הרב על אלו וכו' וצ"ע פה קדוש איך יאמר דבר זה כי כל ראשי הקהלות בישראל חלילה יפעלו און לצוות לקחת פרס שלא כדת ועוד מי התיר לרבנים לשמוע לראשי העם בזה ודברי הרב ודברי התלמיד וכו' כסנהדרין (כ"ט.) ועוד כי היא הערמה בדאורייתא כי מראה לו מקום ליקח פרס ממה שאסור מדאורייתא, וע' נתיבות חו"מ ס"ס ט' ג"כ מזה וצ"ע:
והנה בכורות (כ"ט.) במשנה הנוטל שכרו לדון דיניו בטלים וכו' ובגמרא ובברייתא כאשר צוני ד' אלקי מה אני בחנם אף אתה בחנם וכו' ע"ש למדו חז"ל בין לימוד בין לדון ולהעיד מחויב להיות בחנם וכולם בחדא מחתא מחתינהו, ולכן צ"ע כי ביו"ד רמ"ו פסק המחבר בשכר בטילה דמוכח שרי ליטול שכר וכן הביא ר"ן נדרי (ל"ז.) מירושלמי שכר בטילה הן נסבין והיינו שמניח כל עסקיו ומשאו ומתנו שרי ולענין נוטל שכר לדון בחו"מ סי' ט' פסק המחבר דוקא שיש לו מלאכה ידועה לעשות בשעה שיש לו לדון וכו' אבל אם אינו ניכר כגון שאין לו מלאכה ידועה וכו' אסור ע"כ מוכח דיש חילוק בין שכר לימוד דשרי בשכר בטילה שמניח כל עסקיו ובשכר לדון החמירו דוקא שיש לו מלאכה ידועה וע"ש בסמ"ע במסובב כ' אבל אינו מוכח כ"כ, ובתוס' בכורות שם וכתובות (ק"ה.) ד"ה גוזרי משוי להו הדדי לימוד ולדון דהיכא כל עיסקו מניח ומשאו ומתנו שרי ליטול שכר:
ובדין לימוד תורה מצינו ראינו שלשה איסורין, א' נדרים (ס"ב.) אל תעשה קרדם להיות עודר בו ודאישתמש בתגא חלף והובא יו"ד רמ"א רמ"ו והרמב"ם החמיר מאד שלא להנות מכבוד התורה כלל, הב' לימוד התורה שלא לקבל שכר בעבור זה, הג' שכר לדון ולהעיד ג"כ אסור בשכר, וידוע כי על ציון א' חלקו גדולי הראשונים וגם אחריהם האחרונים החזיקו דשרי לת"ח להנות מתורתו ויש ראיות מוכיחות לזה מהש"ס וע' הוריות (יו"ד.) בר"א חסמא ור"י ב"ג שמינם ר"ג כדי שיהי' להם פרנסה מלימוד התורה ע"ש בע"י ושם שיודעין לשער כמה טיפות יש בים והובא מרמ"ה שכתב מתוך פלפולם וחכמתם:
ויש להבין מאי נפקא מינה דיכולים לשער וכו' ונראה דיש נפ"מ גדולה לענין טבילת נשים מעין מטהר בזוחלין ומקוה באשבורן ובנדרים (מ'.) רב ס"ל מיטרא במערבא סהדא רבה פרת ואין לטבול שם דשוב לא מטהר בזוחלין ושמואל פליג וס"ל נהרי' מכיפי' מתברך וכו' וע"ש בר"ן וא"כ אם הם יודעים לשער כמה טיפות הי' בים קודם ירידת גשמים ואחר ירידת גשמים יודע כמה ירד גשמים מלמעלה ורואה כמה המים יעלו ואם יחשב אחר ירידת הגשמים יוכל לדעת הלכה כדברי מי אם הלכה שמואל נהרא מכיפי' מתברך או כרב וע"ש ברמ"א רמ"ו מסיק ונהגו בכל מקומות ישראל שהרב של עיר יש לו הכנסה וסיפוק מאנשי העיר וכו' ומנהגן של ישראל תורה היא ע' רמ"א ביו"ד רמ"ב סי"ד וכ"ד בש"ע, וליקח שכר בעד חופות וקידושין בודאי שרי ליקח כי הולך שמה דוגמא קידושין (נ"ח:) בשכר הבאה ומילוי שרי ליטול שכר הובא טו"ז ס"ס שי"ב ביו"ד וכ' נראה פשיט שהיתר גמור ליקח שכר עלי' ע"ש:
ובענין סידור הגט הביא רמ"א באה"ע סי' קנ"ד דרעמ"ב קרא תגר על רבנים מסדרי הגט שנוטלים יותר משכר בטילה משום דהוי דין וצ"ע שם בברטנורא לא נזכר שנוטלים יותר מכדי שכר בטילה, ועוד לפי דברי המח' ורמ"א בחו"מ סי' ט' דבאין לו מלאכה ידוע אסור לקבל אפי' שכר בטילה והנה רמ"א כ' עליו ולא נהגו כמותו וכו' וסידור הגט אינו דין רק לימוד בעלמא ע"ש יש להבין דגם בלימוד אינו רשאי ליקח רק שכר בטילה דמוכח ואפשר דגם הסידור בגיטין היא מה שתיקנו חכמים ולפיכך שרי ליטול שכר על זה אפי' יותר משכר בטילה דמוכח ע' רמ"א יו"ד סי' רמ"ו ס"ה ברמ"א:
ובעיקר דברי הברטנורא דכ' דרב נוטל יו"ד זהובים כדי להיות חצי שעה על כתיבת ונתינת גט אחד ע"כ, תמהני ועינינו רואים שהרב מוכרח להיות מופנה כמעט כל היום בכתיבת ונתינת הגט ולפעמים יום או יומים יוקם כי הסופר טעה בכתיבתו או העדים בחתימתם וכה"ג ולפחות בסופר מהיר ואומן וכן העדים יעברו שלש שעות ולפעמים מוכרח הרב עוד לפשר ביניהם ולכתוב שטרי פטורין וכן לתת כתב למגרש ולמגורשת שנתגרשו ובעד זה בודאי שרי ליטול שכר, סוף דבר הרמ"א חולק על ברטנורא ולא נהגו כמותו רק נהגו להיתר, גם בחליצה באה"ע סי' קס"ט ס"ב כ' רמ"א שיש להחמיר בב"ד של חליצה יותר מבשאר ב"ד וראיתי ושמעתי שהרב נוטל שכר הרבה מן החליצה וסומך במה שמוכר לו הסנדל של החליצה וקולא גדולה היא בעיני ושומר נפשו ירחק מזה וכהאי לישנא כ' רמ"א ביו"ד ס"ס קט"ז לענין סכנה:
ובאמת כפי שידענו יש חליצות וגיטין שהב"ד עושים בחנם אין כסף זולת הסופר והעדים בגט לוקחים דבר מועט וכן הנוספים והעדים בחליצה מקבלים דבר מועט ואם פעמים משלמים בעד החליצה נותנים במטבע שלנו 20 30 זהובים ולפעמים 50 זהובים וע"ז יש שני נוספים, שני עדים, הסופר לכתוב שטר חליצה, אשה לבדוק ליבמה, בעד המנעל, השמש לסדר מקום החליצה, הרי שמונה אנשים מתעסקים חוץ הב"ד והמה יעבדו בערב ולמחר בבוקר עד חצות היום ואם יתחלק ביניהם אפי' 50 זהובים יגיע לכ"א ששה זהובים ואין זה הרבה ובפרט דרוב פעמים לוקחים 20 זהובים ולפעמים בחנם, היוצא לנו דלפי המנהג ישראל ותורה שרי ליקח מכל הנ"ל וזה שרמז הש"ך וכ"ז מדינא אבל לפי המנהג (היינו שנוהגים ליקח אפשר שיכול למחות) עתה בזה"ז בודאי אם בא אחר לעשות חופות גיטין ותלית בודאי יכול למחות וחלילה שארית ישראל לא יעשו עולה כי כן הדין וכל מה שכתבנו היא רק בבא החכם האחר להעיר אבל אם יש שם כפר רחוק פרסה וחצי מהעיר ובא חכם להכפר דבר זה צריך עיונא ויקוב הד"ת את ההר ביניהם:
והנני דו"ש באהבה: