אור ברסלב
אמרי דוד סימן קסז

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן קסז

סימן קסו

ב"ה יום ד' לסדר ת"מ טו״ב למב"י תר"צ לפ"ק סטניסלאב. בימי הספירה בקודש נאדר יביאנו החדר ויקבץ העדר ובתוכם כבוד אהובי וידידי הרבנים הגאונים וכו' בי דינא רבה דק"ק דראהאביטש שליט"א:

יקרת מכתבם הגיעני וע"ד השאלה בחור א' השתדך עם בתולה אחת וכמה שנים הלכו ביחד ופעם א' ישבו בגן ועמהם הי' אחותה ועוד איש אחד וטבעות יקרות על אצבעותיו ולקח הבחור טבעת א' מהאיש ונתן ביד הבתולה ואמר הרי את מקודשת לי ושחקו מזה והיום העלם אין רצונו לישא את העלמה ועלה בזכרון אחותה של העלמה המעשה הנ"ל ובאת והגידה המעשה הזאת בבי"ד והבי"ד קראו להאיש בעל הטבעות והגיד בתו"ע באליונ"ע שאינו זוכר כלום מהמעשה ובשום אופן אינו זוכר אם העלם הבחור אמר הרי את ובכלל אינו יודע פירושן של המלות האלה ע"כ תורף השאלה:

והנה בקידושין (ס"ה.) אמרי' המקדש בעד א' אין חוששין לקידושין בעי מיני' מר"י שניהם מודים (רש"י לדברי העד) מאי אין ולאו ורפיא בידי' ומסיק הש"ס דשמואל ורב ס"ל דאין חוששין לקידושין ואפילו שניהם מודים ורק ר"פ ס"ל חוששין לקידושין וי"ל מאי טעמא ר"י מספ"ל ור"פ דבתרא מסיק דחוששין, ונראה דלעיל י"ב האי גברא דאקדיש באבנא דכוחלא יתיב ר"ח וקא משער אי אית בי' שו"פ אין ואי לא לא וכו' אמרה לי' והא האי יומא דקדשה הוי בי' שו"פ אמר לה לאו כל כמינך דאסרה ליך אבתרא לאו היינו דיהודית וכו' ע"כ ונראה אמרה לי' אימי' היינו האם של המקודשת והשיב לה ר"ח דאינה נאמנת כמו יהודית ר"ל דבכתובות (כ"ב.) אמר ר"ה שנאמן האב לאסור את בתו מן התורה שנאמר את בתי נתתי וכו' ולק' (ס"ה.) אמרי' מדאורייתא הימני' רחמנא לאב מדרבנן הימנוה לאמה ותיתסר ברתה ע"ש והה"ד הכא אמר לה ר"ח דלא תיסוק אדעתא דאם נאמנת מדרבנן לכן מביא מר' חייא דאמר בפירוש לאו כל כמינך דאסרת ליך עלואי דאינה כלל נאמנת אפילו מדרבנן דרק לאב הימני' רחמנא אבל לאמה לא הימנוה רבנן כלל, והנה מצינו בכתובות (ג'.) כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש וכתבו בתוס' לכן אומרים בשעת קידושין כדת משה וישראל וכן כ' בגיטין (ל"ג.) וע"ש רש"י כדת חכמים בישראל וע' אה"ע סימן ל"ד טו"ז וחמ"ח חופה בקידושין, ולכאורה היכא משמע כדת משה וישראל דמקדש אדעתא דרבנן:

ונראה דמצינו ביצה (י"ז.) אטו שבת ישראל מקדשי לי' ע"כ מוכח דת"ח שייך למקרי ישראל וזה כדת משה וישראל (דמקדש ע"ד דרבנן) הם החכמים ועל דעתם מקדש, ומצינו בש"ס דהרבה פעמים האמינו עד אחד כמו דאמרי' בגיטין (ב':) משום עגונא אקילו רבנן להימני' לשליח וביבמות (פ"ח.) מתוך חומר שהחמרת עלי' בסופה הקלת עלי' בתחילה דעד אחד מהימן לומר מת בעלה ולא עוד שהקילו יותר הוחזקו להיות משיאין עד מפי עד ואשה וכו' ע"ש (קכ"ב.) ואחרי שהאמינו חכמים להוציא אשה מחזקת אשת איש מכ"ש שהי' לחכמים להאמין עד א' להכניסה לחזקת א"א ע' מג"א סימן שמ"ב שאני אפוקי יומא מעיולי יומא ועירובין (ל"ו.) מש"ה הי' ר"י מספקא לי' אי חוששין לקידושין בע"א ור"פ מסיק לחומרא דחוששין לקידושין ונראה דרק מדרבנן חיישינן לא מטעם ספק תורה ושם (ס"ה:) א"ל ר"א לר"כ מאי דעתך דילפת דבר דבר מממון אי מה להלן הודאת בע"ד כמאה עדים דמי אף הודאת בע"ד כק' עדים דמי (ר"ל דהכא שניהם מודים) ומשני התם לא קא חייב לאחריני הכא קא חייבה לאחריני רש"י שקרובותי' נאסרו בו וקרוביו נאסרים בה ויש להבין דאפילו לא הי' מודים הי' יכולים לומר שאין רצונינו לינשא להקרובים וכי כייפינן להו וגם שהם מודים מה היזק יש לקרובים שגם בלא הי' ביניהם קידושין לא הי' רוצין לינשא להם ומה חייבא לאחריני איכא הכא ונראה דחיישינן דלמא עוד מקודם טרם שהעיד העד שקידש האיש את האשה ההיא ועוד לא הי' מודים בבי"ד כבר נתקשר האיש או האשה לינשא לאחד מקרוביהם ועתה רצונם לחזור וערומי קא מערימו שנתקדשו זה לזו וממילא לא יוכלו לינשא לקרוביהם וזה שאמרו התם קא חייבה וכו' ואלמלא הקידושין הי' נישאו לקרוביהם ומשום לא פלוג השוו חכמים מדותיהם אפילו שלא הי' כן והבן, וע' באחרונים הביאו מהראשונים שפירשו לא כרש"י התם קא חייבה לאחריני:

והנה הטו"ז ביו"ד סימן קכ"ז ס"ק ד' הק' משם במ"ח ובש"ס גיטין (נ"ד:) אמרי' מתוך שנאמן להפסיד שכרן נאמן על הס"ת דגווילין לא עבדו לשמה ויין שנתנסך יינו על ש"ס קידושין (ס"ה.) אבל איהי אי לאו דקים לה לא הוי אמרה וכו' וליתסר איהו בקרובותי' קמ"ל ומקשה טו"ז מדוע לא נימא מתוך שהיא נאסרת תהא נאמנת גם עליו יאסר בקרובותי' ולי ג"כ קשה ממאי דאמרי' בכ"ד בש"ס ובנדרים (צ"א.) אמר"ה האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה פני' לפני בעלה ע"כ וקשה ל"ל האי טעמא חזקה אין אשה וכו' תפ"ל דנאמנת מטעם מתוך דהיא אומרת לבעלה גרשתני ממילא היא מודה דבעלה אינו חייב במזונותי' ומתוך שהוא מפסדת מזונותי' נאמנת גם לגבי בעלה שגירשה כמו בגיטין (נ"ד:) ול"ל האי טעמא חזקה אין אשה וכו' ונ"ל בשלמא גבי ס"ת שאנו לסופר נותנים עורית לעבדן לשמה ולכתוב הס"ת לשם קדושת ס"ת אנו צריכין להגדתו ומוכרחים לשאלו בעת הבאת הס"ת עבדת הקלפים לשמה והוא אומר הן כתבת לשם קדושת ס"ת והוא הן והוי כעין עדות שמפיו אנו חיין היינו דרשאים לברך על הס"ת ולקרות בה מש"ה אם אומר שלא עובד לשמה נאמין לו כיון שנאמן להפסיד שכרו נאמן גם על הגווילין שלא עיבד לשמה וכן גבי יין משא"כ גבי היא אומרת קדשתני מי ביקש זאת מידה שתבוא ותטעין כן אך היא באת לבדה לטעון כן וכן באת לבעלה ואמרה גרשתני היא לבדה באת לטעון ומי שאלה לטעון אך עשתה זאת מרצונה מבלי שאלה וע"ז אמרה הודאת בע"ד כמאה עדים דמי ונאמנת על עצמה בתנאי שלא תחייב לאחריני דלמא ערומי קא מערים וכע"ז (כ"ח.) תמות נפשי עם פלשתים (וכתובות כ"ג: ויבמות ק"כ) ורבנן תמות עם פלשתים ומש"ה אינה נאמנת כלל אפילו איכא מתיך רק מטעם חזקה ואי לא לא, ובזה יתורץ ג"כ קו' אא"ז מו"ר בר ליוואי ביו"ד סימן א' כלל ד' פ"ב דקידושין (ס"ג:) האומר קדשתי את בתי ובא אחד ואמר אני קדשתי' נאמן ליתן גט מטעם דאין אדם חוטא ולא לו והק' ל"ל הך חזקה תפ"ל דרב ס"ל ארוסה יש לה כתובה ואם נתן גט כופין ליתן כתובה ויהי' נאמן מתוך שנותן כתובה נאמן לגרש ולפי דברינו י"ל כיון דבא מעצמו בלתי קרוא לו הוי רק הודאת בע"ד ואינו מטעם מתוך דיש לחוש דרוצה לקלקלה והנה לענין דינא המקדש בעד א' אפילו שניהם מודים פסק מח' באה"ע סי' מ"ב דאינה מקודשת ורמ"א בשם טור וסמ"ג מחמירין לכתחילה והנה לפי דמוכח מש"ס כל האמוראין מקילין בע"א ואין חוששין לקידושין רק ר"פ מחמיר ומוכח דגם רבא ס"ל כר"נ דאין חוששין וע' תוס' ע"ז (נ"ט:) כ' בשם ר"ת דרבא ור"פ הלכה כרבא דהוא רבו וגדול ממנו בחכמה ובמנין ושם בלא זה אין הלכה כר"פ דרבים פליגי על ר' יהודה והלכה כרבים והה"ד הכא מש"ה פסק המחבר לקולא כרוב ורק רמ"א החמיר כדעת הסמ"ג בלא עיגון ודחק:

מ"מ הכא יש עוד צד להקל א' לטו"ז באמר לשחוק נתכוונו אפילו בע"א אין חוששין וכ"כ הב"ח ע"ש, ב' העד אומר איני יודע והוי הכחשה מהעד ע' תוס' גיטין (נ"ד:) ד"ה אמר וטו"ז יו"ד סימן קכ"ז אתי יודע הוי הכחשה, ג' העד הזה פסול לעדות מחלל שבת ועבריין ולא עביד חשובה עד עתה לכן אם יסכימו כת"ה הנני מצרף עמהם להתיר הבחור ההוא ואינם קשורין זה בזו חלילה בקידושין כלל וכלל לא וגם העלמה תוכל לינשא לכל גבר ואם יש להם טו"ת בנידון השידוך יקוב הדין את ההר ביניהם:

דברי ידידם הדו"ש באהבה:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה