אור ברסלב
אמרי דוד סימן קסו

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן קסו

סימן קסה

ב"ה יום ב' בא ר"ח שבט תרצ"א לפ"ק פה סטניסלאב. כבוד אהובי ידידי הרב הה"ג חריף ובקי בחדרי תורה עמו עוז ואורה מתחקה על שרשי הלכה ברורה כש"ת מו"ה אלכסנדר סענדר נ״י קטן האבד"ק זאלאזיץ יע"א:

נעימות ימינו זרוע תפארתו הגיעני והנני להשיבו דבר ובמאי דסיים אפתח. גט פטורין בא לפניו לסדר והוא ספק חלל שאביו הכהן נשא אשה הפסולה לו וזה בנה המגרש ואין עולה לדוכן ואין קורין אותו ראשון לתורה ובעת שעולה אחרון קורין איתו יצחק בן אברהם סתם ומסתפק אם לכתוב פלוני בן פלוני הכהן. וידוע שגם עליו סובב הכהן ואמרי' בכתובות (כ"ד:) אי מעלין משטרות ליוחסין ופלוגתא ומסיק דאין מעלין מ"מ בזה"ז פסק באה"ע סי' ג' ס"ב משטרות מעלין לכהונה בזה"ז עש"ך חו"מ סי' מ"ט וב"ש כאן ומעתה אם נכתב כהן יצא מיני' חורבא ועוד הוא המגרש אינו כהן וכתבו מה שאינו דהוא חלל ונפסל הגט ואם לא נכתב כהן אם כן גם בזה יש פוסלין דאביו כהן ולא כתב כהן:

והנה כת"ה הביא מה"ג הרי"ש ז"ל במומר אם הי' כהן או לוי איך לכתוב בהגט והניח בצ"ע ולי נראה במומר כהן או לוי צריך לכתבו ובשלהי סוכה מרים בת בלגה שנשתמדה הרי דקרי לה בת בלגה היינו ממשפחת הכהנים אף אחר שנשתמדה וב"ב (ק"ט:) ויהונתן בן גרשם בן מנשה שהי' בן משה, ומנשה שתולין הקלקלה במקולקל ומסר עצמו לע"א ואפ"ה כתיב בקרא (שופטים י"ח ג') והמה הכירו את קול הנער הלוי וכן אמרי' בסנהדרין (מ"ד.) חטא ישראל אמר ר"א ב"ז אעפ"י שחטא ישראל הוא רש"י מדלא אמר חטא העם עדיין שם קדושתם עליהם ומזה מביא טו"ז יו"ד סי' קל"ט ראי' דישראל מומר דינו כישראל לענין עכו"ם עד שיעבוד ואינו יכול לבטל עכו"ם כישראל וכבר הבאתי ראי' לדבריו ואין כאן מקומו:

ואף שתוס' מנחות (ק"ט.) ד"ה לא מביא כהן שהמיר דתו וחזר לא ישא, כפיו דמחלי' לקדושתי' מ"מ מסקי' דרש"י מתיר וכן הוא בתוס' בכ"ד ובאמת גם ספר הזהיר מודה דכהן הוא רק לענין זה קנסוהו הואיל ואידחי אידתי ולרש"י דיחוי כזה חוזר ונראה ולכן גם במומר עדיין כהן ולוי כמו שדינו כישראל ויש לכתבו משא"כ בחלל שהוא נתחלל ע"י אמו וגופו מחולל בלידתו בודאי פקע מיני' כהונה לגמרי וע' מג"א סי' קל"ה סקי"ג אעפ"י שיודעים שאביהם לוי הי' איכא למיחש שאביהם נשא ממזרת ונתינה ופסלי' לזרעי' מקדושת לוי וע' אשל אברהם או"ח סי' רפ"ב לוי שהוא ממזר נפגום מקדושת לוי וע' עירכין (ל"ג:) פרט לבן לוי ממזר ונתין וע' טו"ז אה"ע סי' ז' סקי"ד מזה. ולכן לדידי נראה לכתוב כן לפי"מ דאמרי' בנדרים (ל״ב:) והיינו דכתיב והוא כהן לאל עליון הוא כהן ואין זרעו כהן ע"ש בר"ן מה שכ' בזה ועפי"ז יכתבו יצחק בן אברהם והוא כהן:

ובזה יונח לנו כל הספיקות שהי' לנו בזה דהרואה כתוב והוא כהן ידע דלא קאי על יצחק רק על אברהם דאי סובב גם על יצחק הו"ל לכתוב הכהן כמו שכותבין בכל הגיטין א"ו מדשינה לכתוב והוא כהן לא קאי רק על אברהם והוא כהן ואין זרעו כהן וזה לא הוי שינוי בכתיבת הגט כיון דאין הענין נשתנה כלל דומייא לזה באה"ע סי' קנ"ו דכתבו על דיתבא די יתבא בשני תיבות כשר ע"ש ברמ"א וכן להיפך די להוי כתב חד תיבה דיהוי כשר ע"ש סעיף מ"ג וכ"ז כיון דאין הענין משתנה וחד משמעות היא הה"ד הכא ובזה הכל על נכון, ואולם אם נאמר להשמיט שם אביו ושלא לכתבו כלל ידוע דלבוש מביא יש פוסלין ודעת התה"ד אפי' בדיעבד לכן החמיר הטו"ג בלמק"ש ס"ק י"א וי"ד ע"ש:

ב) וע"ד התינוק בן ששה חדשים שעור הפריעה נדבק סביב בשפת החוט הגבוה המקיף את העטרה עד שאין נראה כלל החוט והחריץ רק ראש העטרה דהיינו הבשר שבראש האבר נראה מקצתו בשעת קישוי:

הנה בש"ס שבת (קל"ז.) ואם הי' בעל בשר מתקנו מפני מראית עין ע"ש ברש"י משפעד באיזמל וכו' שלא נראה ערל ובגמרא אמרי' א"ש קטן המסורבל בבשר רואין אותו כל זמן שמתקשה ונראה מהול א"צ למול ואם לאו צריך למול במתניתא תנא רשב"ג אומר קטן המסורבל וכו' כל זמן שמתקשה ואינו נראה מהול צריך למולו וכו' ואמרי' מ"ב א"ב נראה ואינו נראה היינו שמואל מחמיר נראה ואינו נראה צריך למולו ורשב"ג מיקל בזה דא"צ למולו. וכ' הכ"מ בפ"ב מהל' מילה דרמב"ם נראה שפוסק כשמואל ע"כ ע"ש. וצ"ע מדוע הא קיימ"ל דכ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו וכו' כב"ב (קע"ד:) וכ"ד בש"ס ומ"ש הכא דפסק כשמואל דמפרש המשנה וכי תימא דוקא במשנה הלכה כמותו אבל לא בגמרא היינו בברייתא הא כתבו תוס' ב"מ (ס"ט.) ד"ה אלא כ' מ"מ אומר ר"ת דהלכה כרשב"ג כמו דאמרי' כ"מ ששנה רשב"ג וכו' ושם היא ברייתא ועוד בלאה"כ הו"ל למיפסק כרשב"ג דהא זה פלוגתא בדרבנן דתקנו מפני מרה"ע ולא יהא אלא משוך ע' יבמות (ע"ב) ובתוס' וסנהדרין (מ"ד.) עכן מושך בערלתו הי' ושם (ל"ח:) אדה"ר משוך בערלתו הי' ובעירובין (י"ט ע"א) ולא משקר לי' דמשכה ערלתו ערש"י וכ"ז אינו אלא דרבנן וא"כ כאן הי' לו למיפסק לקולא עתו"ס ע"ז (ז'.) ור"ת בדאורייתא לחומרא ובדרבנן לקולא בפלוגתא עש"ך יו"ד בכללי ס"ס פעמים גם בדרבנן לחומרא ועוד ואכ"מ:

והנה על הקו' הראשונה י"ל על הרי"ף ורמב"ם ל"ל האי כללא ע' הגר"א ה"ג ש"ס ב"מ (ס"ט.) וכ"כ ב"י חו"מ סי' קע"א סק"ט ע"ש, וע"ד הקו' הב' הא הוי בדרבנן י"ל לפי"מ דכ' הכ"מ שם באינו בעל בשר בהדיא קתני ואינו אוכל בתרומה דמשמע בדאורייתא ע"כ וא"כ כיון דפלוגתא זו פעמים איתא בדאורייתא לכן פסק רמב"ם להחמיר כשמואל ומעתה נוכל ללמוד מדברי כ"מ דגם אחר שנימול כדת וכהלכה יוכל לבוא דמילתו אינה חשוב מהול ועוד הוא ערל מה"ת ולכן נראה דאם הרופאים משכו ערלתו אחר שנימול כהלכה ותפרו החתך למעלה ונדבק ונצמד והי' לאחדים כמו שנולד הוי ערל מדאורייתא מצריכין לחזור ולמולו וע"ז אמרו המול ימול אפי' מאה פעמים יבמות (ע"ב.) ובעבור זה נראה דגם אם נצמד ונדבק ונתרפא העור אל חוט העטרה היטב סביב סביב ולא נראה לחוץ העטרה החוצה ג"כ צריכין לחתוך ולגלות החוט ואי לא עוד לא נימול כדת של תורה וכמדומה שהאחרונים לא ס"ל כן מכל מקום לפי דעתי כן היא:

ואל תשיבני מיבמות (ע"א.) אלא זכריו דאיתנהו בשעת אכילה וליתנייהו בשעת עשיי' היכי משכ"ל. הא לדברינו משכ"ל בשעת עשיי' הי' מהול כדת ואח"כ עשו לבנו תיקון דמשכו ערלתו ותפרו היטב עד שלא ניכר אם הי' מהול ונעשה ערל בשעת אכילה, וי"ל חדא בזמן מועט לא יוכל להתרפאות ועוד מילתא דלא שכיח רק בדרך רחוקה לא רצו לתרץ עתו"ס מגילה (ט"ו) ד"ה אין כ' ושמא משום דהוי מילתא דלא שכיח שבקי' וכן כ' תוס' ע"ז (מ"ז.) ד"ה ואליבא:

והנה לענין פלוגתא חכם הספרדי עם הבכ"ש אחרי דרובם ככולם הסכימו לחכם הספרדי אף דהבכ"ש רב גוברי' וכל חכמי ישראל בדורו חרדו לקראתו ושתוה בצמא את דבריו מ"מ בזו הלכה כחכם הספרדי לפי הכלל יחיד ורבים הלכה כרבים ויוכל להיות כי זה החכם אילנא רברבא ולו ידעו הבכ"ש לא הוי חולק עליו ואשר מורה באצבע גם רש"י ס"ל כמותו הלא חזינן דגם כאן לא עבדינן כרש"י דמוכח בנראה מהול משפע ג"כ באיזמל ואנן לא עבדינן הכי עטו"ז ונקוה"כ:

גם מה שמחלקים האחרונים בין חיפוי עור הערלה לעור דהכא ניצין המעכבין את הפריעה קאמר ע"כ מוכח דשוין הם, אבל היכי דמל כהלכה ועשה הכל כדבעי ואחרי כן נדבק העור על חוט העטרה והי' לבשר אחד ולא יראה החוט והחריץ לחוץ נראה לי דהכל מודים דצריך לתקנו באיזמל אפי' נראה מהול שליש העטרה כיון דצריך למול עד שתתגלה החוט העטרה ושוב נתדבק הרי הוא ערל מה"ת וראי' דמאי דאמרי' בקטן המסורבל ונראה ערל וצריך לתקנו משום מראית העין מיירי דהבשר המדולדל הוא מכסה רק מלמעלה ואם אתה רוצה לדעת אם הוא נימול תוכל לנסות ולראות כי תדחוק הבשר עד למעלה מחוץ לחוט עטרה ויראה החוצה כמש"כ הרמ"א ביו"ד סי' רס"ד ס"ו ומ"מ אם אפשר יתקן וכו' ויקשרנה שם עד שתעמוד ולא תחזור למטה עש"ך ס"ק י"א וכן מיירי המחבר באם אינו נראה נימול דהיא רק מדרבנן וצריך לתקנו באיזמל רק משום מראית העין אבל הוא נימול באם ידחוק הבשר מלמעלה כי אינו מדובק רק מכסה המילה משא"כ אם הוא מדובק כמו שבארנו, ועוד כי יש כאן מרה"ע באמת כי יאמרו שגם בתחילתו לא נימול כהלכתו והבן, לכן אם חוט העטרה מודבק כנ"ל בודאי צריך לתקנו באיזמל או לנתק העור מעל הבשר ביד עד שתתגלה לחוץ החוט מהעטרה כנ"ל ואם לא מודבק רק מכסה כחכם הספרדי, זאת חזיתי להשיבהו:

ואשאר בזה הנני ידידו דו"ש באהבה:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה