אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן קסה
ב"ה יום ב' לסדר שמות ט"ז טבת תרצ"א לפ"ק פה סטניסלאב. חיים נעימים ותמימים לאורך ימים ישכון כבוד אהובי ידידי ה״ה הרה"ג חריף ובקי בחדר"ת עמו עוז ואורה מרה דוב הלוי נ"י קימעל חונה בעיר וק"ק קניהיעניטש יע"א:
ערץ רוחי בקרבי בראותי נעימות ימינו כי ת"ל ידיו רב לו ולשונו תהלך בארש ומדברו נאוה תהלה ות"ל כי יפול לא יוטל ושבע יפול צדיק וקם ויהי' כאחד האדם ינוב בשיבה דשן ורענן אכי"ר. ע"ד שאל לן מר כי ראשי הקהלה השכירו דמי השחיטה מן 11 יאנואר 1930 עד 11 יאנואר 1931 ויהי' הצענטער יאנואר בשבת והשוכרים טענו כי מעות השתיטה של מוש"ק שייך להם והראש"ק אומרים לא כן ולנו שייך ופלפל כת"ה בחכמה והוכיח במישור דהצדק עם השוכרים:
והנה עיינתי בחולין (פ"ג.) יום אחד האמור באותו ואת בנו היום הולך אחר הלילה כמו במע"ב ואת זו דרש ר' שמעון ב"ז נאמר כאן יום א' ובמעשה בראשית יום א' מה התם היום הולך אחר הלילה אף באותו בנו כן ע"כ, וקשה הא ר"ש דרשה מעצמה גז"ש וקיימ"ל אין אדם דן גז"ש אא"כ קיבלו מרבו בפסחים (ס"ו) ועד דמסתבר דאו"ב יהי' הדין כקדשים כס"ד הגמרא כיון דכתיבא שם והלילה הולך אחר היום וראי' דלק' (פ"ה.) ראה רבי דברי ר"מ באו"ב ושנאו בלשון חכמים וכו' גמר מש"ח דשחיטה שאינה ראוי' ש"ש וכו' ור"מ אטו או"ב בקדשים מי לא נהיג:
ונראה דמצינו בכ"מ בש"ס דגמרי' מברייתו של עולם כמו ברכות (ב':) ואב"א גמר מברייתו של עולם דכ' ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד ובתענית (ב'.) גמר חקר חקר מברייתו של עולם ובשבת (ע"ז:) מ"ט עיזי מסגן ברישא והדר אימרי א"ל כברייתו של עולם דברישא חשוכא והדר נהורא וביבמות (ס"א:) וב"ה אומרים זכר ונקיבה שנאמר זכר ונקיבה בראם ואמרינן מ"ט דב"ש דכ' בני משה גרשם ואליעזר וב"ה ילפינן מברייתו של עולם ע"כ הרי חזינן בכ"מ בש"ס דגמרינן מברייתו של עולם וב"ה גם כן גמרו משם מש"ה דרש ר"ש גז"ש זו מעצמו כיון דמצא דמיון דהכא כתיב יום א' ושם במע"ב כתיב יום א' להתם מדמינן כמו שמצינו בהרבה מקומות כן:
והנה כת"ה הביא מחו"מ סימן מ"ג דעד ולא עד בכלל ושם בש"ך ס"ק מ"ה מפלפל בדברי ב' חשו' הרא"ש וכ' בנדרים ושטרות הולכין אחר לשון בני אדם וכן כ' הר"ן שס (ס': וס"ג.) דשטר ונדר שוין ע"ש ואח"כ הביא ש"ך בכ' בשטר עד היום הזה דמי ממש לכתב עד עכשיו ומביא ראי' מלשון המקרא ע"ש ולכאורה דבריו סתרי אהדדי דקודם כ' דאזלינן בתר לשון בני אדם ואח"כ מביא ראי' מלשון המקרא עד היום הזה וכו', ונראה דהש״ך תמך יתידותיו על דברי התוס' יבמות (ע"א.) ד"ה ותני וכו' כ' דהיכא שאין לשון בני אדם ידוע מייתי שפיר ראי' מקרא אבל היכא שלשון בנ"א חולק מלישנא דקרא בנדרים הלך אחרי לשון בנ"א וכן כ' תוס' ע"ז (כ"ז.) ד"ה ה"ג וכו' ובתוס' פסחים (ב'.) ד"ה הנודר ע"ש ולכן היטב אשר דיבר הש"ך לשון עד היום הזה ליכא לאוכיחי מלשין בני אדם אזלינן שפיר בתר לישנא דקרא והיא המכריע והבן:
והנה בנידון דידן דכ' שטר עד דען 11 יאנואר מסתמא ידוע לכת"ה נ"י דכ' תוס' תמורה (י"ז:) ד"ה לא כ' דצריך לדקדק בלשון השטר יותר מבלשון המשנה ומעתה אם היינו דנין שהי' שכירות בע"פ והותנה ביניהם שיהי' מושכר להם עד יום הזה היינו שואלים ודורשים למי שייך הלילה בלשון בנ"א אבל לא כן עתה שיש לפנינו קאנטראקט ושם נאמר שמתחיל השכירות מן דעם 11 יאנואר 1930 עד דען 11 ינואר 1931 ואנו דנין על יום דען 10 יאנואר 1931 שיחול בשבת בודאי הדין שאנו צריכין למנות כמו שמונין הממשלה היינו שעד שעה 12 בחצות הלילה שייך פרס השחיטה לשוכרים הראשונים שהי' מחזיקים עד עתה ומשעה אחר 12 שייך להקהל ומנא אמינא לה ממאי דאיתא בע"ז (יו"ד.) האי שטרא דהוי כתוב בי' שית שנין יתירא סברי רבנן וכו' אמר ר"נ האי ספרא דוקנא כתבו וכו' ומתקיף דלמא ליצ"מ ממנין וכו' והאי מאוחר הוא וכו' ומסיק ואנן השתא מתשרי מנינן ואי ס"ד ליצ"מ מניסן בעינן למימני אלא לאו ש"מ למלכי יונים מנינן וממילא השטר בזמנו כתבי' וספרא דוקא כתבי' ע"ש:
ומעתה אף אנו נאמר אי ס"ד לפי ד"ת ישראל כתבי' והלילה הולך אחר היום של מחר כי אנו מונין היום הולך אחר הלילה, א"כ מדוע כתבו מן דען 11 טן יאנואר 1930 וכו' הי"ל לכתוב למשל מן ר"ח טבת תרצ"א וכו' אלא ע"כ מדכתבו לירחי ולשנות העמים בתרייהו הולכים ולהם מנינם הי' השכירות ולפי דתיהם שלמו ימי השכירות בשעה 12 ועד בכלל ולכל מה שיהי' נשחט במוש"ק דען 10 עד זייגער 12 שייך להמחזיקים עד עתה וטוב שלא יגלה כת"ה הד"ת עד יום א' בבוקר כדי שלא יעשו ערמה להברית הפרס מהם בצוותם על השובי"ם שלא ישחטו בלילה הזה עד אחר שעה י"ב ואולי הוא בכלל סוטה (כ"א) ה"ד רשע ערום וחלילה להם לגרום זה וד"ל:
ב) וע"ד החדרים של בית המרחץ שפושטים כולם בגדיהם גם רוחצין לפעמים במים חמין ועומדים ערומים אי יקבעו שם מזוזה נראה כי זה נקרא חדר האמצע ע' (שבת יו"ד. וע"ז מ"ד:) תוס' ד"ה תנא ואו"ח סימן פ"ד נ"ל דלא יקבעו שם מזוזה וגנאי היא מפני שהוא מקום שבני אדם עומדים שם ערומים ובפרט שאין דר בו אדם ואמרינן מזוזה חובת הדר היא ע' ב"מ (ק"א:) ועי' יו"ד סי' רפ"ו כיון שהנשים רוחצות ועומדות ערומות וכו' ושם ש"ך ס"ק ט' בשם הב"ח וע' פ"ת שם ה' ו' לפיכך נראה שב ואל תעשה עדיף:
ובזה אסיים ודו"ש באהבה ומברכו בברכה המשולשת ובכט"ס: