אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן קסב
ב״ה אור ליום ד' משפטים כ"ו שבט תרפ"ט לפ"ק סטניסלאב. כבודי ידידי החריף המופלג בתורה וביראה כש״מ שמואל נ"י כהן שדעתו יפה שו"ב בעיר וק"ק סאלאטווינא יע"א:
יקרתו הגיעני זה ימים אחדים ויען כי אין שלום בעצמי לכן אחרתי עד עתה. ע"ד הולד שמעט נדבק עור הפריעה בהיקף העטרה והוא הי' מוהל ונזהר בכל עת למול כהוגן ולגלות המקיף המילה והיא עיקר עטרה והביא מב"ש שבת (קל"ז):
והנה איזה נקרא עטרה יש שני דיעות, א' זו הדיעה שהבאנו והדיעה הב' ממקום חריץ ומשם ולמעלה עד סוף השיפוע ובאמת ביו"ד רס"ד בש"ך ובטו"ז מחמירין לעשות לכל הדעות לגלות העטרה בכל גבהה ובכל היקפו, ובהי' בעל בשר קטן המסורבל מובא בש"ס פליגי שמואל ורשב"ג ופסק הרמב"ם כשמואל לחומרא, וצ"ע הא קימ"ל כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו:
ואולם ש"ך חו"מ סי' קע"א מביא דרי"ף פסק כרשב"ג רק היכא דמסתבר טעמי' וגם בברייתא הלכה כמותו ע"ש ובתוס' ב"מ והכא לא שמואל מדנפשי' אמר להדא הלכתא רק שמואל דייק מתנא דמתניתין ואם הי' בעל בשר ערש"י דהוי כנראה שהוא ערל מתקנו רש"י באיזמל והיינו דמוכח אף שהוא כנראה ערל מוכרח לתקנו באיזמל אבל בנראה ודאי ונתגלה מעט העטרה למעלה מתקנו ביד לדחוק הבשר לאחוריו ורשב"ג ס"ל גם בנראה ואינו נראה א"צ למולו באיזמל, ולפי הנראה לרמב"ם לא מסתבר טעמי' דרשב"ג לכן פסק כשמואל אליבא דתנא דמתניתין, והנה אנחנו לא נחוץ לנו להכריע איזה נקרא עטרה כי אנחנו מחמירים כשניהם בין שנשאר כחוט השערה המקיף הגיד אצל החריץ ברוב היקפו בין שנשאר כחוט השערה למעלה ברוב גבהו הוי ערל עחת"ס יו"ד רמ"ח רמ"ט ואולם בנידן דידן היא נדבק רק מעט המקיף את הגיד די לתקנו רק ביד ולא באיזמל חלילה והענין מה דמובא בדברי חיים ח"ב קט"ו קט"ז קי"ז היא ענין אחר דבספר ״חיי אדם״ מחמיר לחתוך כל עור הערלה באיזמל לא בצפורן ובאמת ברמב"ם ובשו"ע מוכח כן ואולם הדברי חיים וכן החת"ס סברו דדי דמסיר העור בכל ענין בין בסכין בין בצפורן וע"ז מסיק הדברי חיים שלא לחתוך פעם שנית הציצין בסכין לא כר"א:
ושם בשבת (קל"ז.) ואם הי' בעל בשר מתקנו משום מראית העין וצ"ע מלעיל (ס"ד:) אמר ר"י א״ר כ"מ שאמרו חכמים משום מרה"ע אפילו בח"ח אסור ומסיק תנאי היא שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם ר"א ור"ש אוסרים משבת (קמ"ו:) והנה בכאן בקטן שנראה שלא נימול היא בחדרי חדרים וכי התינוק הולך ערום בשוקים וברחובות ומי ילך להביט עליו אם נימול כראוי ואפ"ה אסרו רבנן וצוו לתקנו והרי זה ראי' לרב דאפי' בח"ח אסור ואמאי לא מייתי ש"ס שם ראי' לרב מזה ונראה דוקא דבר הנעשה לפרקים כמו שוטחן בחמה ביצה (ט'.) וכמו בע"ז (י"ב.) מי שנתפזרו מעותיו לפני עכו"ם ושם בביצה לענין מוליכין הסולם לשובך שם פליגי לענין חדרי חדרים אבל בכגון זה דהוא בגופו של אדם הכל מודים דיש מרה"ע אפי' בח"ח כיון שהוא תמיד בגופו אי אפשר שלא יראה החוצה והבן:
ב) וע"ד אי שרי לעשות חתונה בעשרה בטבת בכלי זמר בתוף ובמחול וכבר עינו ראה בתוס' עירובין (מ':) ומג"א תק"נ ואך מסתפק אי גם בנבל וכינור שרי, ולי נראה דשדי דודאי מה שהתירו להעמיד חופה לא חילקו בין בחור ובתולה בין אלמון לאלמנה וע' או"ח סי' של"ח רמ"א ואפילו לומר לעכו"ם לתקן הכלי שיר וע' במג"א סק"ד דקשי' לי' ומסיק דרמ"א הכריע מדעתי' להתיר לכבוד חתן וכלה והביא בשם מהרי"ל דגזר המושל שלא ינגנו בכלי שיר וצוה להוליך החתן מהכלה לעיר אחרת וכו' כדי לנגן בכני שיר ורואה אני הדברים ק"ו הכא ובפרט בזמן שיש שלום בודאי לשמח חתן וכלה שרי ע' זבחים (צ"ב:) כיבוי דמצוה שאני ונדה (ט'.) תוס' ד"ה מאי כיון דצורך מצוה היא נוגע סברא היא דטהור ובסנהדרין (י"ט:) מצוה שאני:
דברי ידידו הדו"ש באהבה: