אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן קנז
ב"ה יום ג' לסדר חיי כ"ג מרחשון תרצ"ג לפ"ק פה סטניסלאב. כבוד אהובי מחו' הרב האברך יקר הערך יתברך מעולם מושל כמו נטע אשל ומיליו יקימון כושל ה״ה נצר נחמד חריף ומופלג בתורה וביראת ד' טהורה כש"ת מרה יעקב נ"י העשל בכרך וויז יע"א:
ברכתו אשר הביא אלינו הגיעני נכון מועדו והנני מכוין כנגד המברכים כי גם עליו יעבור כוס ברכת מז"ט ויהי' לגדא טבא לכולנו יחד, וע"ד אשר העיר בטו"ז או"ח סימן רכ"ד דכ' הטעם בישראל שחלק ובעכו"ם שנתן דבישראל דבקים בד' וכו' ובעכו"ם אין להם יחוס עוד להנותן ע"ש והק' בת"ה מד' נתן חכמה לשלמה ונתן לנו תורת אמת ע"כ, ויש עוד להעיר שמות ל"ו אשר נתן ד' חכמה וגו', ושם ל"א ויתן אל משה ופרשו בנדרים (ל"ח.) מתחילה הי' משה למד תורה ומשכחה עד שניתן לו במתנה ובעירובין (נ"ד.) וממדבר מתנה הפקר כמדבר התורה ניתנה לו במתנה וכיון שניתנה לו במתנה נחליאל ולכאורה היא היפך מטו"ז נתן אברהם מתנות רש"י שם טומאה מסר להן שאחר שנתן מתנה זו שוב אין דביקות בנותן ובתורה יש דבקות כי ד' יתן מפיו חכמה ודברי הגמרא הנ"ל סובב הולך על דברי ע"ז (י"ט.) מתחילה התורה נקראת על שמו של הקב"ה וכו' לבסוף נקראת על שמו ובתורתו יהגה וגו'. וזה התורה ניתנה לו במתנה שאינו משכחה כנדרים ע' מגילה (ו':) לאוקמי' גירסא רש"י שלא תשתכח ממנו וכיון שניתנה לו במתנה נחליאל היינו דהקב"ה מורישו התורה דנקראת על שמו וצ"ע על הטו"ז דמביא מרש"י שם טומאה והיא גמרא ערוכה בסנהדרין (צ"א.) מלמד שמסר להם שם טומאה ורש"י שם כישוף ומעשה שדים, והנה אם נאמר כב"נ מצווה על כישוף כלעיל (דף נ"ו:) וא"א הי' דינו כב"נ הי' יכול למסור להם שם זה כתוס' ע"ז (ט"ו:) דב"נ אין מוזהר על לפני עור ע"ש ואי נימא דאברהם יצא מכלל ב"נ כנדרים (ל"א:) כיון דאיקדש אברהם איתקרי על שמי' וביומא (כ"ח:) קיים אברהם אבינו כה"ת כולה אפי' ער"ת יסבור כמ"ד אין ב"נ מצווה על הכישוף והי' יכול למסור להם וע' תוס' חולין (צ"ה:) ד"ה כאליעזר וע' חידא"ג שם:
ונראה ליישב דברי הטו"ז דבתורה דברים ל"ב כי חלק ד' עמו וגו' ובמדבר י"ח אני אלקך ונחלחך ובסנהדרין (ס"ד.) ואתם הדבקים בד' אלקיכם דבוקים ממש ערש"י וענין חלק היינו בכורות (נ"ז.) האחים שחלקו וי"מ וחוזרים זל"ז ביובל ר"ל דחלקם עוד לא נתבררו דמה שיש תחת ידו הוא שייך להשני ובכל עת המה בשותפות ומעתה אנו אומרים בישראל כתיב נתינה בחכמה ובעכו"ם ג"כ מברכים שנתן מחכמתו והנה בישראל לשון חלק ד' עמו אמרי' דמאי דכתיב נתינה כמו ויתן אל משה אשר נתן ד' חכמה ותבונה היינו דנתינה זו הוא מחלק ד' עמו אני חלקך וכו' משא"כ בעכו"ם לא מצינו בהם לשון חלק על כרחך אם אנו אומרים נתינה היינו כנתן אברהם מתנות דשוב אין להם התקשרות זל"ז ומשה בישראל שחלק ובעכו"ם נתינה והבן:
וע"ד שאלתו אודות אויטימאט שמניחים בתוכו פת לחם וכיוצא מיני מזון ואכילה והרוצה לקנות ישליך לתוכו דמי שווי' ויפתח המנעול והמאכל יוצא אי רשאי להעמידו בביתו כי חושש שהקונה יאכל בלא נט"י ויש בזה לפני עור כאו"ח סימן קפ"ג ועטז"ק שם מחמיר אפילו להניח לפניו ע"ש ולכאורה יש ראי' לזה מב"מ (צ':) הלין תורי דגנבין וכו' הערמה איתעביד בהו ואסור ושם דסברי כר"ח דב"נ מצווה על הסירוס ע' באה"ע ס"ס ה' ומזה מוכח דאפילו להניח לפניו שייך לפ"ע וא"כ הכא שמעמידין האויטאמאט הי' אסור משום לפני עור אולם יש לומר כיון דבעיר ווין רוב עכו"ם נוכל להתיר מטעם תלי' כמו דאמרינן בנדרים (ס"ב:) ר"א הו"ל אבא (ועי' ר"ן) זבני' לבי נורא א"ל רבינא לר"א האיכא לפני עור וכו' א"ל רוב עצים להסקה נינהו ער"ן הרי היכא דאיכא רוב להתיר ומיעוט לאיסור תלינן להיתר הה"ד הכא נוכל לתלות ברוב עכו"ם בין דהוי מיעוט ישראל ועוד לפי"מ דאיתא ביו"ד סימן קנ"א ברמ"א לדיעה א' ביכול לקנות במקום אחר שרי למכרם והוא מע"ז (ה':) ותוס' שם ויש אומרים אפילו בכה"ג דאיסור דרבנן יש והש"ך שם מתרץ דלא פליגי ואסבר לן הדמ"ר דישראל עובר עבירה במזיד אין מצווין להפרישו וא"כ בנדון דידן דיוכל לקנות במק"א ואך יש איסור דמצווין להפרישו וזה האיש שפותח שער אוטימאט המה רגילין לאכול בלא נט"י בודאי אינן מצווין להפרישו ובאמת זה הכלי גרע ממוכר לו ונותן מיד ליד דכאן לא עשה מעשה כלל והוא לוקח בעצמו מן אויטימאט והמוכר לא יעשה מאומה ונראה דהכל מודים דאין שום איסור על האיש שמעמיד אויטימאט סגור על מסגר וזה בא ונוטל משם בעצמו ולדברי דגמ"ר נוכל להביא מב"ק (ס"ט.) משנה מע"ש פ"ה מ"א כרם רבעי הי' מציינין וכו' אמר רשב"ג בד"א בשביעית אבל בשאר שני שבוע הלעיטהו לרשע וימות וכ' בפיה"מ ואם עבר אדם ואכלן הרי גזלן ואין לנו לעשות תקנה לגזלן שלא יבוא לידי מכשול ע"כ ע' ב"ק (צ"ו.) תקנתא לעכו"ם ניקום ניעבד הרי לא חשו על לפ"ע או לאפרושי מאיסורא היכי שעובר עבירה והה"ד כאן שבכל עת הוא אוכל בלא נט"י אין אנו מצווין להפרישו אך צ"ע במה שאמרו אבל בשאר שני שבוע הלעיטהו וכו' משום דאוכל בלא דמים ממאי דאמרינן במו"ק (י"ז.) ר"ל הוי מנטר פרדיסא וכ' תוס' ובשם ר"ת שמעתי שהי' רגילין באותו מקום שאוכלין באילנות ונותן דמים ע"ש וא"כ גם כאן מנין יודעים שאוכל ולא ישלם דלמא רוצה לשלם אח"כ כמו במו"ק ואמאי לא יציינו בקזזות אדמה ויפרוש מאיסור כרם רבעי ומוכרחים אנו לומר שהי' ידוע שיאכל ולא ישלם והבן, זאת חזיתי להשיבו ואסיים ודו"ש באהבה מחו':