אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן קנה
ב"ה יום ועש"ק תבוא ט"ו אלול תרצ"ב לפ"ק פה סטניסלאב. כבוד ה"ה הבחור כהלכה עורך מערכה החריף ושנון מחודד ומפולפל כמר ארי' יחי' גאטליב בעיר וק"ק ראווא יע"א. יקרתו הגיעני ויאמנו דברי כי ידי אסורות בעבותות התשובות מכבר ואולם למען כבוד אביו עד מהרה ירוץ דברי אשר יעלה מצודתי להצדיק את הצדיק דמעיקרו הוא ניהו כבוד אא"ז הגאון זצ"ל. א' העיר על ב"ל ח' או"ח סי' ד' במה דאמרינן סוכה (ל"ח.) במשנה יטול על שלחנו ואי חובה להפסיק יצטרך לברך שנית לר"ן דמתרץ דברי הרי"ף ויגרום ברכה שא"צ ע"כ והק' מעלתו עליו כיון דאמרי רבנן דמחויב להפסיק מה לנו אם יצטרך לברך שנית:
ונראה דמצינו ביומא (ע'.) וניתי ס"ת אחריני ומשני ר"ל משום ברכה שא"צ ומהאי טעמא כ' תוס' שבת (קי"ח.) דאין לחלק סעודת שחרית לב' ויצא בזה סעודה שלישית משום ברכה שאינה צריכה ובאו"ח סימן רט"ו ברכה שא"צ לתוס' היא איסור דרבנן ולרמב"ם היא מה"ת וע' ר"ן נדרים (ז':) דמפיק ש"ש לבטלה ומגילה (ג'.) גמירי דלא מפקי שם שמים לבטלה ולכן כיון דברכה שא"צ חמירא היא עד שאפילו כה"ג ביוה"כ תקנו חז"ל שבעשור שבחומש הפקודים קורא על פה וידוע מגיטין (ס':) דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרן על פה ובפרט בדבר שמוציא רבים ידי חובתן ע' תוס' תמורה (י"ד:) ד"ה דברים וכ"כ הטור או"ח סימן ח"ט והב"ח ואפ"ה התירו לכה"ג לומר ע"פ ולא יביא ס"ת ויקרא משום ברכה שאינה צריכה הה"ד כאן בסיכה אי איתא דתיקנו חכמים חובה ממילא יצטרך לברך פעם שנית ויגרום ברכה שאינה צריכה ולא הי' להם לחכמים לתקן כן א"ו תקנו רק מצוה ואין כאן ברכה שאי"צ:
ב) העיר על ב"ל ח' או"ח סימן כ"ו כ' היכא דמלאכה זו יוכל הישראל לעשות בשבת גם השכר מותר ואין בזה שכר שבת והביא ראי' מע"ז (כ"ו.) יהודית מילדית ארמאית בשכר וכו' סבר ר"י למימר אולידי עכו"ם בשבתא בשכר שרי משום איבה וקשה איך שרי ליטול שכר הא הוי שכר שבת א"ו היכא דהמלאכה שרי גם השכר מותר וע"ז הקשה עליו כבודו מדברי הריטב"א בע"ז שם דכ' דשכר אסור משום שכר שבת ונוטלו וזורקו לים ע"כ הנה ידע כבודו כי כבר ידענו מריטב"א זה ורשום אצלי על הגליון ועכ"ז לא על הבר ליואי תלונתו כי אם על המהרי"ל הובא באה"ט או"ח סימן ש"ו ס"ק ה' שהשכיר עצמו לשבת לבד וכן על השכנה"ג שהתיר למילדות לקחת שכר שבת והב"ל הביא ראי' לדבריהם ראי' חזקה וגם אני אבוא ואמלא את דבריו דאמרינן במו"ק (ו'.) אמרי' משום שכר פעולה דמוזלי גבן וכ' תוד"ה דמוזלי למ"ד שכר פעולה שאין לו מה יאכל אסור היכן ישכרו פועלים במועד (ר"ל דלא יוכלו לקבל שכרן) ושמא ר"ל דהני דמצות נינהו התירו ע"כ ר"ל כיון דרשאי לעשות המלאכה משום דמצוה רשאי ג"כ ליטול שכרו ומזה למד הב"י הובא מג"א או"ח סימן תקמ"ד כל מצוה המותרת במועד מותר ליטול עלי' שכר וע"ש טו"ז מה שהבין באופן אחר ומחהש"ק מש"כ עליו וממנו נלמד ג"כ דאם שרי לילד לבת עכו"ם בשבתא משום איבה (דזה ג"כ מצוה שלא לשות איבה בין עכו"ם לישראל) שרי ג"כ לקבל שכר ואף שהיא שכר שבת ועוד אם לא תקח שכר מעכו"ם תעבור על לא תחנם לא תתן להם מתנת חנם ע' ע"ז (כ'.) ואין לומר כיון שהמעות של עכו"ם לא נקרא מתנת חנם כתוס' ע"ז (י"ג.) ד"ה ינוח לא דמי להתם דהכא המילדת עומדת ומשמשת קמה שכר חייבת לתת לה ואם לא תקח מתנה גמורה היא, ולטעם הב"י ומגמרא דמו"ק היטב אשר התיר שכנה"ג מילדות ליטול בשבת דגבי בת ישראל בודאי מצוה להולידה בשבת ומש"ה השכר ג"כ מותר וע' מחבר סימן ש"ו וטו"ז לק' תקפ"ה מזה:
ועוד ראי' ממאי דאמרינן בסנהדרין (כ"ו:) הנהו קבוראי דקבור נפשא ביו"ט ראשון של עצרת שמתינהו ר"פ ופסלינהו לעדות ואכשרינהו ר"ה ברי' דר"י וכו' סוברים מצוה קעבדי ע"כ והיינו דעיקר דפסלינהו לעדות הי' שמחללים יו"ט בקבורתם ומש"ה אמר ר"ה דסברי בקבורה מצוה קעבדי מ"מ אמאי שרי ליטול שכר יו"ט מ"מ עוברי עבירה דרבנן א"ו כיון דסברי בקבורה קעבדי מצוה סברו דגם שכרם מותר ובזה נבין דברי מחבר באו"ח תקכ"ו החופר קבר למת ביו"ט ב' מותר ליטול שכר ע' טו"ז ומג"א הביאו דיעות לכאן ולכאן ולהנ"ל אתי שפיר דמחבר בשם ר״י אזיל בשיטת הראשונים דהיכא דגוף המלאכה שרי מותר ליטול עלי' שכר והבן:
הן אמת דמקום אחר בש"ס מוכח כהריטב"א היינו מב"מ (נ"ט.) נדרים (ל"ז.) השוכר את הפועל לשמור את הפרה וכו' אין נותנין לו שכר שבת וכו' הרי אף דמצוה עביד ומותר לשמור מ"מ שכרו שכר שבת ואין נותנין לו שכר ומוכח כהריטב"א מכ"מ המתירים יוכלו לתרץ לטעמם וי"ל בשלמא מילדות וש"ץ והני קבוראי הם לא יטלו שכר שבת בעבור שעושין עתה בשבת ויו"ט רק משלמים להם בעבור שלמדו המלאכה בחול ושבעו נדודים עד שלמדו ובעבור איתו הזמן שעבדו אז משלמים להם לא כן זה השומר הפרה ותינוק וזרעים הם לא הוצרכו ללמוד לפנים כי אין כאן מלאכה בשמירה ולכן אם מקבלים שכר היא רק מה שמשמרין עתה וזה היא רק שכר שבת ואסור:
ג) ב"ל חיו"ד סימן ל"ה כתב לענין ס"ת כשירה שנתפרה בגידין ונמצא אח"כ יריעה אחת שאינה מהודרת שאסור להחליפה על יפה והביא ראי' משבועות (י"א:) דפרה ששחטה ע"ג מערכתה אין לה פדיי' וכו' ורק קודם ששחטה במצא נאה יוכל לפדותה וכן הדין בס"ת ע"ש והק' כבודו עליו בפרה ששחטה אם נפדה יוצאה לגמרי לחולין משא"כ אם נסיר היריעה מ"מ נשיירה בקדושה וראוי לצרפה לס"ת אחרת ע"כ והנה אדכרתן מילתא דדבר זה דומה לדברי חכ"צ סימן מ"ה וס"ל דים עוסק להדליק נ"ח בנרות של שעוה והביאו לו שמן זית ימשוך ידו מנר שעוה וידליק בשמן זית וחילק על שבו"י ח"א סל"ז ובח"ב סימן למ"ד וח"ץ הביא ג"כ דברי ס"ח דמותר להחליף יריעה מס"ת ושבו"י דחאו משום דהוי כמנומר ע"ש ועטו"ז יו"ד סימן ר"פ ס"ק ה' מוכח ביריעה שלימה לא שייך דהוי כמנומר אך כמו בס"ס רע"ט וכן הביא משבועות הנ"ל מצא אחרת וכו' תפדה וראי' דטוב לעשות מצוה מן המובחר להחליפה ושבו"י דחאו ולא אבין דחייתו וראי' דתוס' שבועות (ט"ו) ד"ה ללמדך מביאים ראי' מפר"א שאם מצא נאה הימנה מצוה לפדותה כדי שיעשה מצוה מן המובחר וממנו נלמוד לכל מצות וראיות ח"צ כראי מוצק, ועוד נראה להביא ראי' לחכ"צ ממאי דאמרינן ביצה (י"א.) בש"א אין מוליכין טבח וסכין אצל בהמה ולא בהמה אצל טבח וסכין ובה"א מוליכין וכו' ומסיק בשלמא בהמה אתי לאימלוכי דאמרי נישבוק האי בהמה דכחושה ומייתינא בהמה אחריתא דשמינה מינה וב"ה לא חיישי עכ"פ ראינו דאף דכבר התחיל במצוה לשחוט הבהמה דהוליכה אצל טבח ושמחת יו"ט מצוה היא כפסחים (ס"ח:) וגס ב"ש מוכח דס"ל שמחת יו"ט מצוה ע' ביצה (ז':) רב יוסף וכו' (ט':) אלמא גבי שמחת יו"ט וכו' (יו"ד.) בש"א לא יטול ושם בגמרא ע"ש מ"מ מותר להחליפה בשמינה לכבוד יו"ט והה"ד בנרות שעוה אף שהי' מתעסק בהם ובא לו שמן יקח האחרון לנ"ח, ובהיותי מעיין שם בשבועות קשיא לי דבר מה והנני פורטם דמסיק הש"ס אלא שאני פרה הואיל ודמי' יקרים רש"י אע"ג דלא שכיחא איידי דדמי' יקרים מסקי אדעתייהו לאתנויי ע"כ היוצא לנו מזה מפרה נפדית על כל פסול שבה דלב ב"ד מתנה עליה ובעת שקנו פרה אדומה במעות מכינים מעות אחרים לפדותה אולי יקרה שיהי' צריכין לפדותה ובודאי כן עושים ולפי"ז צ"ע מבכורות (כ"ה.) דפריך הש"ס וליחלה וליפקה לחולין ולגיזה והדר ליקדשה דמיהן יקרים רש"י ואין דמים כל כך מזומנים לחללה עליהן ע"כ ולפי מה שהוכחנו הי' להציבור מוכנים מעות אולי צריכין הפר"א לפדותה ומ"ש הכא אמרינן ואין דמים כ"כ מזומנין וכו' ועוד דאמרינן בשקלים פ"ד פרה ושעיר המשתלח וכו' באין מתרומת הלשכה ועוד שם נעשה משירי הלשכה וכו' ע"ש ובפ"ג בג' קופות בשלש שלש סאין תורמין את הלשכה וע' עוד בפיהמ"ש לרמב"ם שממלאין כ"ז סאין וא"כ לפי הנראה הי' שם בלשכה כסף רב ואיך כ' רש"י ואין דמים כ"כ וכו' ונראה דבזמן המקדש ג"כ לא הי' זמנים שוים דאם ישראל עשירים נתמלאה מכספם לשכת העזרה ולהיפך נתרוקנה צא ולמד משקלים פ"ב הי' שוקלים דרכונות סלעים וכו' ובקשו לשקול דינרין ע"כ הרי דתחילה גברו חיל ואח"כ העני ובקשו ליתן דינרים וכן אמרינן במנחות (נ"א:) אמר"א שני תקנות הוי דאורייתא מדציבור כיון דחזי דקא מידחקא לישכה תקינו לגבות משל יורשין וזבחים (פ"ח:) אין עניות במקום עשירות הרי דהי' זמנים מחולפין בזמן ביהמ"ק ובשבועות שהיו עשירים ובכורות מיירי דמידחקה לישכה והבן:
אולם הא קשיא מה דאמרינן בבכורות שם (כ"ה) וליעבד כדשמואל וכו' הקדש שוה מנה שחיללו על שו"פ מחולל ומשני אימר דאמר שמואל שחיללו לכתחילה מי אמר וקשה ממאי דאמרינן בערכין (כ"ט.) מסיק הש"ס הנ"מ בזמן שביהמ"ק קיים דאיכא פסידא אבל בזמן הזה אפילו לכתחילה נמי ע"כ וא"כ כאן מיירי דליפרוק וליהדור וליקדשי' דליכא פסידא להקדש הדרא קשיא לדוכתי' וליעבד כדשמואל אפילו לכתחילה נמי ונראה משום האי קושיא שהי' יכול להק' אמר הש"ס ואב"א דר"י בן המשולם לא סבר לה כרב ודבר שאין מתכוין מותר ס"ל וכה"ג כ' התוס' ביצה (ל"ה:) ד"ה מי וכו' כ' ומיהו לכך קאמר הכא א"נ וכו' דהאי איכא לדחויי וכו':
ולכו ונלכה להשיבו על דבריו כי בהשרת יריעה אכתי בקדושתה קאי ולי נראה כי הורדה גדולה היא להיריעה חדא דמצינו בברכות (ל"ג.) גדולה דעה שניתנה בין ב' אותיות וכן מקדש וכן שם (מ"ח.) אותבי' בין דידי' ודידה א"ל חזית כמה יקרא עבידנא לך וכו' ע"ש וא"כ גם ביריעה הלזו אף אם היא בעצמה לבדד ישכון גדולה היא אבל אם נתונה בתוך ס"ת ומזה ומזה כצנה רצון יעטרנה כתוב הדר יריעות ויברכו שם כבודו על ידה גדול כבודה אין ערוך אלי' אבל אם היא לבדה מי יודע אם יבוא יומה לחברה לס"ת אחרת ועוד בירושלמי סוף הוריות ומדרש אסתר והקמות את המשכן כמשפטו וכו' קרש שזכה לינתן בצפון ינתן בצפון וכן בדרום וכו' וא"כ אפילו יכניס לס"ת אחרת אין זה מקומה ע' מג"א סימן ח' וכ"ד והוי הורדה ועוד דאמרינן בשבת קט"ז רשב"ג אומר עתידה פרשה זו שתיעקר מכאן ותכתוב במקומה ע"כ ויש לראות מה לי הכא מה לי התם אלא על כרחך היא הפרשה שואפת אל מקומה הראשון והה"ד ביריעה של ס"ת. ועוד נוכל לומר באם הס"ת נתפרה כהלכתה וככל משפטה ואז הוא מקיים בה המצ״ע ועתה כתבו לכם וגו' ואם מוציא ממנה יריעה להכניס אחרת בעת הוצאה הוא מבטל מ"ע של ועתה כתבו וכמעט יש כאן לתא דלא תעשון כן ומשום הידור זה אלי ואנוהו אין לבטל מ"ע ולא תעשון כן וגו' ודברי ב"ל המה חזקים כמסמרות נטועים והנני אומר דברו אל יתהלל חוגר כמפתח:
ומה שהעיר בסנהדרין (ע'.) אכל מע"ש ושם ע"ב דכי ארחי' אכיל ערש"י והק' ל"ל טעם זה תפ"ל דהרמב"ם פסק מע"ש מג"ב היא א"כ לא הוי ממון אביו ושם (ע"א.) דוקא משל אב ע"כ ולא אבין דהש"ס רצה לפרש גם אליבא דר' יהודה דס"ל ממון הדיוט היא ולפעמים מצינו חדא מתרי טעמא נקיט ע' יומא (ע"ט:) ובכ"ד ולדברי הרמב"ם אתי שפיר טפי ע' הלכ' ממרים פ"ז הלכ"ב כ' שאוכל עמהם בדבר מצוה מע"ש וכו' תנחומי אבלים וכו' ופטרו משום דאכילה דבר מצוה ואמר טעם זה על כמה דברים ולא בעי לתרץ מע"ש ממון גבוה ולא של אב וטעם אחד לכולן עדיף ודברי הרמב"ם ממקום קדוש יהלכון מירושלמי סנהדרין שם יצא זה שהוא שומע בקול אביו שבשמים ופירש בפני משה דמצוה הוא דעביד ע"כ וירושלמי זה אישטמיטתי' מלחם משנה שם שהקשה לו מדוע כתב רמב"ם מפני שהוא דב"מ ובתלמודינו לא נתבאר כן ואולם הרמב"ם הוציא דינו מירושלמי ושם נאמר מע"ש ג"כ מפני שהיא דב"מ והבן:
והנני דו"ש וכוח"ט: