אור ברסלב
אמרי דוד סימן קנד

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן קנד

סימן קנג

ב"ה יום ה' נצו"י כ"א אלול תרצ"ב לפ"ק פה סטניסלאב. ברכת כוח"ט לכבוד אהובי ידידי ה"ה הרה"ג הצדיק המפורסים לשם ולתהלה הגבה למעלה על ישראל הדרתו ובקהל חסידים תפארתו כש"ת מו"ה ישראל נ"י האגער איתן מושבו פה ק"ק יע"א.

נפשו היפה בשאלתו להוגה דעות עפ"י דתוה"ק לאשר הניח אביו הרב הגה"צ זצ"ל בית חומה פה ברחוב העיר ורבים נושיו קמו עמדו ומוכרח למכור הבית למען השיב כסף לבעליו ואין איש ישראל רוצה לשקול כסף מחיר כזה שרוצה לתת איש נכרי אשר לא מבני ישראל הוא אי רשאי למכרו לו:

והנני להשיבהו דבר זה מפורש יצא להיתר וכשר לעשות כן עפ"י דתוה"ק והנני לבאר מה שיש לפלפל בזה דאמרינן בע"ז (כ':) אין משכירין להם בתים באר"י וכו' דברי ר"מ רי"א באר"י משכירין להם בתים וכו' ובחו"ל מוכרין להם אלו ואלו וכו' אמר"י א"ש הלכה כר' יוסי אמר"י ובלבד שלא יעשנה שכונה וכו' ג' בני אדם [ע' כתובות (כ"ח.) ד"ה ואם כ' והיינו ג' בתים] וליחוש דלמא אזיל האי וכו' וזבין לחד נכרי ואזיל האי ומזבין לתרי ומשני לה ע"ש וביו"ד סי' קנ"א כ' ש"ך איסור שכונה אפילו בחו"ל וכן בחו"מ סי' קע"ה סכ"ו מחבר וסמ"ע שם פירשו משום ישוב הארץ אפילו בחו"ל וש"ך חו"מ סי' קנ"ה ס"ק י"ב וזה מוכח כי הוא דעת הטור והמחבר:

אבל דעת הרמב"ם כי איסור שכונה רק בארץ ישראל לבדו ולא בסוריא ובפרט בחו"ל ע' דגול מרבבה ורק דחקו דברי הש"ס וליחוש וכו' וזבין לחד נהרי וכו' ומזבין לתרי וכו' ואמר כי הוא תירץ דברי הש"ס גם אליבא דרמב"ם, ונחזי אנן דהנה בפסחים (ו'.) ובע"ז (ט"ו.) הוכיח הש"ס ממשנה ע"ז (כ"א.) אף במקום שאמרו להשכיר לא לבית דירה אמרו מפני שמכנים לתוכו ע"ז וא"א דשכירות קניא וכו' א"ו דשכירות לא קניא והק' תוס' בע"ז (ט"ו.) וב"מ (נ"ו:) הא אמרי' שכירות ליומא ממכר ומשני רק לענין אונאה חשבי' שכירות ממכר וא"כ קודם שנבוא לאותה המשנה אף במקום שאמרו הנ"ל אכתי לא נדע אם שכירות לא קניא ומב"מ (נ"ו:) מוכח דשכירות כזבינו וקניא וע' חו"מ סי' שי"ב ס"ם נתיה"מ בשם שער אפרים בהקדים לו השכר לכ"ע שכירות ליומא ממכר ועש"ך שם סי' שי"ג בשם נמו"י והריב"ש שכירות ליומא ממכר לענין ההנאה של השכירות וע"ש סי' של"ד בשם הרשב"א דפסק שכירות ליומא ממכר היא וא"כ לפי"מ שהוכחנו דעדיין לא נדע דשכירות לא קניא נוכל לסבור דשכירות קניא וממכר היא לכל מילי ומש"ה שפיר נקיט אביי וליחוש וכו' דלמא אזיל וכו' ומזבין לחד נכרי אף דמיירי רק בשכירות אר"י מ"מ נקיט מזבין דעכשיו ס"ל דשכירות הוא כמכירה והבן, והנה אמרתי להבין מאין הוציא הרמב"ם מדברי הש"ס הכא לחלק באיסור שכונה בין אר"י לחו"ל ועוד מאין דייק ר' יוסף דין איסור שכונה הכא:

ומאז הערתי ל"ל לשמואל לומר הלכה כר' יוסי ממילא נדע דהלכתא כר"י לפי"מ דאמרי' בעירובין (מ"ו:) ר"מ ור' יוסי הלכה כר"י ומשמע דגם שמואל הכי ס"ל ותירצתי דבא להוציא מסתם משנה אף במקום וכו' דאזיל אליבא דר"מ ומש"ה א"ש דאפילו הכי הלכה כר"י וכן כ' תוס' לעיל ז' ד"ה פשיטא דשמואל פסק כר"י לא כסת"מ וע' תוס' מו"ק (י"ז:) ד"ה ושמואל כ' כה"ג ונראה דזה דחקו לרמב"ם לומר דשמואל לא סבר האי כללא דבכל הש"ס איתא הלכה כסתם משנה ומוכח דכל אמוראין ס"ל כן כמו ביצה (ב':) מאן סתמי' למתניתין רבי ערש"י כשישרו בעיניו דברי חכם סתמו כדי שיעשו כמותו ע"ש וביצה (ל"א:) מן הקרפף אפילו מן המפוזר וא"ש אלא מן המכונסין שבקרפף ומקשה עליו ממתניתן ומתרץ מתניתין יחידאה היא וכן בסיכה (י"ט:) האי לינשא ומש"ה אין לסמוך כמו בחולין (נ"ה:) אל תקניטני שבלשון יחיד אני שונה אותה ושם (קל"ד.) ע"ש אבל בעלמא מוכח דשמואל סבר הלכה כסת"מ וע' שבת (קמ"ח.) א"ש מחזירין את השבר תנן ע"ש ברש"י וכן מוכח בנדרים (פ"ב:) וכולי פירקא ר' יוסי היא ור"ן שם דהלכה כשמואל וכו' דכתב:

וכיון דאסיקנא וכו' לאו סתמי נינהו וכו' מוכח דאילו הי' סתמא לא הי' שמואל חולק ע"ש ומש"ה ס"ל לרמב"ם דזה אף במקום שאמרו היא הסיום מר"י ולאו סתמא היא וכה"ג מצינו ראינו בע"ז לקמן (ס"ט:) אמר רבא הלכה כרשב"ג הואיל ותנן סתמי כוותי' וכו' פשיטא מה"ד כולא רשב"ג קתני לה קמ"ל הרי אי לא אשמעינן רבא הו"א כולא רשב"ג והה"ד הכא נוכל לומר דכולא ר' יוסי קתני לה דמזה דאמר ר"י א"ש הלכה כר"י מוכרחים אנו לומר כן דקשיא לן איך חולק שמואל על סת"מ אף במקום שאמרו להשכיר מכלל דאיכא דוכתי דלא מוגרי וסתמא כר"מ לכן דחקו אנו לומר דאין זה סתם והסיום מר' יוסי ג"כ וא"כ עדיין קשה דר' יוסי סותר דבריו ברישא מתיר שכירות בתים באר"י ובסיפא אף במקום שאמרו מוכח דאוסר לכן על כרחך צריכין אנו לפרש אף במקום שאמרו להשכיר היינו בחו"ל דשרי להשכיר אפילו לעשות שכונה דגם בלא זה אנו יושבים ביניהם והמה יסובבינהו מכל עברים ומזה הוכיח רב יוסף ובלבד שלא יעשה שכונה היינו באר"י ואתי שפיר דברי רב יוסף ודברי הרמב"ם היטב ועיו"ד פ"ת סימן קנ"א מה שהביא מרלב"ח ולדברינו אתי שפיר טפי והבן:

והנה לענין אי מותר למכור לנכרי במקום שיש ישראל ורוצה לתת פחות מנכרי זה מפורש בתוס' ב"מ (ק"ח:) ופסקי' בחו"ח סימן קע"ה דשרי למכור לנכרי ביותר ודוקא ששניהן נותנים מעות בשוה ישראל קודם ע' רש"י עה"ת בהר ובתמכרו והוכיחו מרש"י דישראל אפילו בפחות אולם מתוס' וש"ע שהבאתי לא מוכח כן ונראה דהטעם דאין מחויב לוותר למכור לישראל בפחות כמו שאמרו ב"מ (ל'.) אפס כי לא יהי' בך אביון שלך קודם לשל כל אדם ורש"י שם לא תביא עצמך לידי עניות ע"כ ומש"ה אינו מחויב למכור לישראל בפחות כי אם כן יעשה תמיד יוכל לבוא לידי עניות ואולם שם (ל"ג.) מסיק ר"י בשם רב כל המקיים בעצמו כך סוף בא לידי כך ורש"י לפי פירושו דרק בהפסד רב שלו קודם אבל לפעמים מצד גמ"ח וצררה ראוי שיוותר מעט על שלו, ובזה נבין דברי רש"י בהר לפעמים יוותר נגד ישראל למכור ולקנות אבל מצד הדין ובהפסד מוכיח הדין כתוס' וש"ע דימכור לנכרי ביותר:

ונראה לי ראי' מנדרים (ס"ב:) ר"א הי"ל אבא ובני' לבי נורא (ע' מו"ק י"ב רב אשי הוי לי' אבא בשליני') א"ל רבינא לר"א מ"ט עביד מר הכי הא איכא לפני עור ער"ן ע"כ וצ"ע אמאי לא שאלו מדוע לא מכרו לישראל וידוע עצים חריפי זביני כגיטין (נ"ו.) ושבחי רבנן לדציבי ור"ח לא מסר דציבי לשמעי' ובודאי הי' מוצא קונים ישראל אלא ודאי שנכריים שלמו ביותר ולא איבעי' לוותר ולכן שאלו רק על לפני עור ותירץ לי' והבן ואולם לענין הלואה דרש"י בב"מ (ע"א.) עמי ונכרי עמי קודם ואמר ר"נ אמר לי הונא לא נצרכה דאפילו לעכו"ם בריבית וישראל בחנם ישראל קודם ע' חו"מ סי' צ"ז וסמ"ע:

ובזה אסיים ודו"ש באהבה ידידו:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה